בית אפרים אבן העזר חלק ב לא

אומרים אמת ובכל פעם הלוהו מנה ובאמת מיירי שהתובע תובע שניהם משא"כ בזה דאי קמא קושטא קאמר שנתקדשה ביום ב' בתרא משקר שע"כ לא נתקדשה ביום ה' ואפילו תימא שנתגרשה בינתיים מ"מ ע"כ לדברי סהדא בתרא פקעי זיקת קידושין דמסהיד סהדא קמא מינה וא"כ אין כאן רק ע"א ואפילו שאומר שנתקדשה בפני עדים מ"מ אין דבר שבערוה כו' מכל מקום צ"ע לדעת תה"ד שחוכך להחמיר בכה"ג והכא עכ"פ איתרע לה חזקת פנויה כמ"ש וגם הכחשתה אינה מועלת כיון שעכ"פ היא מכחשת שני עדים דקי"ל לענין ממון דמצטרפין ולא דמי לשאר הכחשת בע"ד בע"א ומכ"ש לדעת אא"ז מהר"מ פאדווה סימן ל"ב בהכחשת בע"ד ולפי דעת הח"צ לא חזר בו בסי' ל"ז וא"ל כיון דחד מינייהו מוכחש ושקורי קא משקר א"כ שוב אין חשש גם בשביל העד השני ז"א דמבואר בסימן מ"ב אם קידש בפני שנים וא' מהם קרוב הוי כמקדש בע"א ולא נפסל השני בצירופו כמ"ש בח"מ דמיירי שלא נצטרף בשעת ראיה כו' ועיין בב"ש ואם כן כ"ש כאן דבשעה שראה מעשה הקידושין אכתי כשר הוי רק עכשיו מחמת הכחשה פסלינן ליה וכיון דבשעת ראיה לא היה שם פסול אינו פוסל עדות השני: איברא שצ"ע מדברי התוס' שהבאתי לעיל שכ' בסנהדרין דף ל"א להקשות אליבא דב"ש דסבירא ליה בכת א' נחלקה עדותן א"כ בב' כתות נמי תפסול דהו"ל נמצא א' מהם קרוב או פסול ולדברי התוספות צ"ע כיון דקי"ל היכא דבשעת המעשה פסול לא אתי לאסהודי כ"א לאח"ז אע"פ שהעיד אח"כ עם הכשרים ביחד לא בטלה העדות וכמ"ש הש"ך סימן ל"א ס"ק י' ובח"מ משמע בסי' מ"ב ס"ק ו' דדווקא לדעת הרא"ש דבעי תרתי הדין כן והוא כדעת מהר"ם אלשקר ובש"ך השיג עליו ע"ש ולפ"ז בב' כתי עדים המכחישים בשעת ראיה לא היה פסול כלל ובאותה שעה כשרים היו וצירוף דשעת הגדה לא מהני לבטל העדות. גם צריך להבין לפ"ז גבי הזמה דקי"ל שאם הוזם א' בטלה כל העדות להרמב"ם אף אחר כ"ד ולהתוס' בתכ"ד וצריך טעם למה יובטל העדות אף בתכ"ד כיון דצירוף הגדה בב"ד לית לן בה ובשעת מעשה לא נצטרפו שהרי באמת הוזמו ואין אמירתן אמת כלל וכמ"ש הש"ך בשם התוס' בטעם הדבר דבעינן תכ"ד לפי שאין אמירתו אמת. ולפ"ז קשה דאף תכ"ד לא יועיל וראיתי בחידושי הריטב"א על מכות בדף ו' ע"ב שכ' אהא דאמרינן אלא מעתה בד"נ תציל שפירש"י שתציל את הזוממין ואת הנדון שתהא בטילה העדות וע"ז כתב בשם הרמב"ן שהקשה דאפילו בעדות צרופה ליכא למימר הכין שאם נמצאת כת זוממת למה תיפסל חברתה הרי אפשר. שאילו הן הזוממין שלא היו שם ואלו מעידין אמת ואם מפני שנמצא א' קא"פ זו אינה טענה כיון שהוזם שלא היה שם אינו מהם אלא הנכון שלא הקשו כאן אלא יהיו העדים נהרגין כו' ואח"כ כתב שהרמב"ם סובר כדברי רש"י ואפילו אחר כ"ד וכ' שכבר השיבו עליו וכו' וכן הוא בחידושי הרמב"ן גופיה למסכת מכות אלא שיש שם ט"ס וחיסור לשון ע"ש הרי להדיא כמ"ש ומ"ש הריטב"א שהשיבו על הרמב"ם שלא ידעו זו מנין לו ולפענ"ד שלמד כן ממה דאיתא בסנהדרין דף ס' והשלישי אומר אף אני כמוהו סתמא כר"ע דמקיש שנים לשלשה ופירש"י דאם נמצא הג' קא"פ עדותן בטילה הלכך בדקינן להו בהדייהו דאי מתזם או מתכחש מבטלין לסהדותייהו עכ"ל. ולדברי הריטב"א צ"ל דלכך מצרפין השלישי להעיד עמהם שמא ימצא קא"פ ויתבטל העדות ועכ"פ תיקשי על רש"י והרמב"ם וכ"כ גם התוס' במשנה דהיו שנים רואין אותו מחלון כו' דאם הוזם א' מן הכת עדותן בטילה כולה וצ"ע למה תבטל כיון שהוזם ובאמת לא היה בשעת ראיה. ומצאתי בב"ח ח"מ שהרגיש בזה וביאר הטעם דכיון שהעדים אומרים ראינו אלא שהוזמנו חשיב כאילו היה שם בשעת ראי' כיון שלפי דבריהם היה שם: ובהכי א"ש לפענ"ד מה שהקשו התוס' בסנהדרין דף ט' בסוגיא דחוששין ללעז דלפי דברי ר"ת דהסוגיא מיירי בהוכחשו עדי הבעל וחיישינן ללעז דשמא יבואו עדים אחרים ויבא לידי נפשות דא"כ למאי דמוקי דמיירי באתכחוש בבדיקות ובפלוגתא דבן זכאי דסבירא ליה הכחשה בבדיקות לא מצטרף א"כ אכתי קשה למה ס"ל לר"מ מש"ר בשלשה הא יש לחוש שמא יבואו עדים אחרים ואנן השתא ס"ל דכ"ע חוששין ללעז. ולפי דברי הב"ח הנ"ל י"ל דבלא"ה קשה לשיטות ר"ת שכ' דמיירי דהוכחשו עדי הבעל דע"כ מפרש שהעדים עצמן הכחישו זא"ז בחקירות דאל"כ לא היה הבעל צריך ליתן ך' סלע אף לר"ת שהרי יכול לומר העדים שלי אמת אתם וכ"כ להדי' בחידושי הר"ן דע"כ מיירי שהיו ביניהם הכחשה בחקירות. ולפ"ז קשה לפמ"ש לעיל בשם התוס' דכיון דע"י הכחשה נחלקה עדותן הו"ל כנמצא א' מהם קא"פ א"כ קשה אליבא דרבנן דמצרכי ך"ג משום שמא יבואו עוד עדים דמה בכך אף שיבואו עוד עדים מכל מקום כיון שהעיד בעדות זה עד פסול יש לנו לפסול כל העדות ומה שתירצו שם לחלק היכא דאין הפסול ידוע לא אמרינן דעדותן בטילה לא שייך כאן דהכא שאנו חוששין שמא יבואו עדים ויעידו כדברי האחד א"כ ממילא יהא הפסול ידוע ומכ"ש דקשה להך תירוצה שכ' התוס' שם בב"ב דהך דב' כתות המכחישין א' אומר מנה אתי כמ"ד תתקיים העדות בשאר וזה לא שייך כאן דלענין ד"נ איירינן גם מ"ש התוס' שם לתרץ דבזא"ז לא אמרינן עדותן בטילה התוס' גופייהו במכות ובסנהדרין לא כ"כ וכן מוכח סוגיא דשמעתתא לפירוש ר"ת בהך אוקמתא דמוקי כגון שנמצא א' מהם קא"פ א"כ מוכח דאי אמרינן עדותן בטילה אין לחוש שיבואו אחרים דתהא עדותן בטילה אלמא דבנמצא קא"פ אף בזה אח"ז בטילה אך י"ל דבאמת אין לפסול מחמת קא"פ כיון דאנן אמרינן דהפסול משקר וא"כ אפשר שלא היה שם כלל וע"כ לומר כדברי הב"ח גבי הזמה כיון שלדבריו היה שם ואומר ראינו אלא שהוזמו חשיב כהיה בשעת ראיה א"כ דברי הרב נכונים דזה שייך דווקא בהכחשה דכת א' אומרת מנה או הבע"ד היה עמנו או בהזמה ע"פ עדים האומרים עמנו הייתם כיון שלפי דבריהם היה שם משא"כ הסוגיא דהכא לפר"ת מיירי שהיה ביניהם הכחשה בחקירות דאיזה יום ואיזה שעה וכגון שזה אומר שהמעשה היה בחדש ניסן וזה אומר בחדש אייר אם כן שפיר חוששין ללעז שיבואו עדים אחרים כדברי האחד ואין מקום לפוסלה מחמת נמצא קא"פ כיון שהוא אומר על יום אחר א"כ אף לפי דבריו לא היה עמהם ומעולם לא נצטרף עמהם בראי' כלל. וזה כפתור ופרח: ולפ"ז בנ"ד אין מקום לפסול העדות מטעם נמצא קא"פ דלא מבעיא להך תירוצא דכל שאין הפסול ידוע לא בטלה העדות אם כן גם בזה אף שאנו אין מצרפין השני מטעם הכחשה שביניהם מ"מ אין הפסול ידוע אלא אפילו להך תירוצה דאתי כמ"ד תתקיים העדות בשאר וא"כ אנן הא קי"ל כר"י יוסי דבטלה כולה וכן להך תירוצה בלא נפסלו משום שבאו זאח"ז ובנ"ד משמע שהעידו כאחת מכל מקום אין מקום לפסול העדות דדוקא גבי הכחשה דאחת אומרת מנה או בהזמה כיון שהפסול מעיד ג"כ על יום א' עם העד הכשר ולפי דבריהם הם אומרים היינו שם אלא שהוכחשנו או הוזמנו שפיר מחשב צירוף לפסול כל העדות משא"כ בנ"ד שהיה ביניהם הכחשה בחקירות וכ"א אומר על יום אחר אם כן אין מקום לבטל העדות מחמת קא"פ כיון שזה אומר על יום אחר א"כ אף לפי דבריו לא היה שם ולא נצטרף עמהם בראיה כלל. וכמ"ש בדברי התוס': איברא שדברי הב"ח בזה לפע"ד הם תמוהים דמה טעם יש בדבר לבטל העדות לפי שלפי דבריהם היה שם דאטו מפיהם אנו חיים ופסול שאר העדות ע"י צירופם כיון דבאמת לא, נצטרפו עמהם כלל ולא היה שם וכן בב' כתות המכחישות נמי יש מקום לומר כיון דהנך סהדי שקרי נינהו באותו עדות עצמו א"כ אין לבטל שאר העדות דדילמא משקרי ולא היה שם בשעת מעשה כלל ואת"ל היו שם מכל מקום באותו שעה כשרים היו ואין כאן צירוף פסול בשעת ראיה כלל. והנלפע"ד ברור בזה דלכאורה בלא"ה צריך להבין טעמא דמלתא דבעינן נתכווין להעיד דווקא ולדעת הרבה פוסקים תרתי בעינן ראיה והגדה ולכאורה הא מלתא מנ"ל דהא כיון דמהיקיש' ילפינן דמקיש שנים לשלשה מה שנים נמצא א' מהם קא"פ עדותן בטילה אף ג' כן וא"כ הא בשנים העדות בטל אף שלא נתכוונו בשעת מעשה או לא כיון דס"ס הגדת פסול לאו כלום