בית אפרים אבן העזר חלק ב כט

גופיה פסק במכות דהלכה כרבי דאחד ד"מ ואחד ד"נ נמצא אחד מהם קא"פ עדותן בטילה מ"מ דילמא רב יהודה לשטתו דסבירא ליה במכות שם משמיה דשמואל דהלכה כר"י דבד"מ תתקיים העדות בשאר ואם כן מ"מ לא נפסל העדות שהעידו שאכלו שני חזקה מפני שהוכחשו היאך היתה אכילתו דאין זה אלא הכחשה דבדיקות לבד ואף ע"פ דתכ"ד כ"ד מ"מ אין לומר עדות שבטלה מקצתה משום דמקשינן שנים לשלשה דהא בשלשה גופא תתקיים העדות בשאר וגם בלא"ה אפשר דאין שייך שם פסול מחמת זה שהוכחש במה היתה אכילתו כיון שבזה אין נ"מ לענין הקרקע שדנין עליו וגם דלפי תי' התוספות הנ"ל דבעינן שיהא הפסול ידוע אם כן גם כאן אין הפסול ידוע ואם כן נראה מזה דכל שהעיד תכ"ד ונמצא שקרן בעדותו אף שהוא בסוף העדות עדותו בטילה ולפי זה בנ"ד אף אי לד"מ דמי אם העיד הכל בתכ"ד ונמצא הכחשה באיזה יום העדות בטל: וגם כי מ"ש לחלק בין הכחשה להזמה לכאורה מדברי התוספות יש להוכיח דגם בהכחשה אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' שהרי התוספות בב"ק ובב"ב הקשו אהא דקאמר רבא עדות מוכחשת הוא דהא רבא ס"ל דמכאן ולהבא הוא נפסל וכתבו דלטעמא משום חידוש ניחא ור"ל דלהך טעמא דווקא בהזמה הוא נפסל מכאן ולהב' אבל בהכחשה גם רבא מודה דנפסל למפרע והלכך אמרינן דבטלה כולה ע"ש אלמא דאף בהכחשה אמרינן הך סברא דבטלה כולה. אך י"ל דבאמת בהא פליגי רבא ור"נ דר"נ סובר דבהכחשה לא בטלה כולה ואמרינן במאי דאיתכחוש כו' וקי"ל כר"נ דס"ל כר"ה דזו באה בפ"ע כו' ולפ"ז יש לפרש מאי דקאמר שם ורבא אמר לך ע"כ לא קאמר ר"ה אלא לעדות אחרת אבל לאותו עדות לא ר"ל דבאותו עדות עצמו אם הוכחש שפיר אמרינן דבטלה כולה אף בהכחשה דהא מספקינן דילמא הם משקרים באותו עדות עצמו לענין שני חזקה וממילא דבטלה כולה דהא תכ"ד כ"ד. אך מדברי התוספות נראה שמפרשים בענין אחר שהרי כתבו דלטעמא משום פסידא דלקוחות א"ש לפי מאי דמחלק הש"ס בין אותו עדות כו' וכ"כ בב"ב בשם ריב"א ולפי מ"ש ז"א דהא לטעמא דפסידא אף בהכחשה מכאן ולהב' הוא נפסל ואם כן לא שייך הך טעמא דעדות שבטלה מקצתה כלל: והנה יש מקום אתי גם כן לתרץ שלא יסתרו סוגיות הש"ס דב"ק דאמרינן אי תכ"ד כ"ד כיון דאתזום אטביחה אתזום נמי אגניבה עם סוגיית הש"ס דב"ב. דקאמר ר"נ נהי דאתכחוש באכילתה כו' משום דכבר כתבתי דהך מילתא דנימא בטלה כול' אף העדות שקודם לו טעמא בעי ואלמלא מקרא כתיב א"א לאומרו לכך נראה לענ"ד דה"ט משום דקי"ל דעד שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודין היינו אף ע"ג דבעלמא קי"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כתב הר"ן בתשובה סימן דבכל ד"מ מיקרי הגדה משסיים עדותו כיון דלא בעי דרישה וחקירה כבר נגמרה עדותו מה שא"כ במידי דבעי דו"ח אין זו הגדה כל שלא נחקר עדיין לא נגמר העדות כלל ע"ש ולפי זה נראה לענ"ד דנ"מ אם נפסל העד בטרם נחקר אותו דפשיטא מילתא דכל היכא דבעי דו"ח העדות נפסל משא"כ במקום דלא בעי דו"ח הרי כבר נגמר העדות ומה איכפת לנו במה שנפסל אף שהוא תכ"ד ולפ"ז א"ש דבב"ק בדיני קנסות מיירי ובדיני קנסות קי"ל דבעי דו"ח ואם כן כיון שעדות טביחה העיד בתכ"ד מעדות וגניבה ולא דרשנוהו כמשפט על עדות הגניבה ובשעת חקירתו כבר הוא נפסל שהרי הוזם עליו ולמפרע הוא נפסל ואפשר שזהו כוונת רש"י במ"ש דנפסל אגניבה משום פסול עדות ור"ל פסול ממש שאותו עדות עצמו נפסל משום פסול עדות שאחריו קודם דו"ח משא"כ בב"ב וכן בכתובות דד"נ לד"מ דמי דלא. בעינן דו"ח שפיר כתבו דלא אתכחיש אעדות דא"א כלל כיון דלא בעינן דו"ח ומיד שיצא מפיהם נגמרה עדותן ומה לנו בדבור שאחריו שנפסל על ידו ובכה"ג לא אמרינן דבטלה כולה: אלא דקשיא לי דהא הש"ס תלי טעמא משום דתכ"ד כ"ד. וכן אמרינן התם דכ"ע ס"ל למפרע הוא נפסל אלא הכא בתכ"ד קא מפלגי דרבנן סברי דתכ"ד לאו כדבור דמי כו' ולפי מ"ש קשה דמה בכך דלאו כדבור דמי ס"ס הרי לא היה הפסק ביניהם בדו"ח והרי נפסל טרם דרשנו מעמו וכיון דבשעת דו"ח פסול הוא בטלה העדות וכמ"ש וע"כ צ"ל דמיירי שכבר נדרש ונחקר על עדות הגניבה קודם שהעיד על הטביחה אלא דכיון שהעיד על הטביחה תכ"ד של הדו"ח של עדות גניבה תכ"ד קרי ליה שזה גמר העדות של הגניבה וכדבור דמי. אך דלישנא דש"ס לא משמע הכי אלא משמע שהעידו על הגניבה ועל הטביחה בב"א ולא נחקר בנתיים כלל. ולכן נלענ"ד דודאי אין לומר טעם דעדות שבטלה מקצתה לפי שהועד עם העדות הזה עדות שהועד גם כן בפסול בתכ"ד דז"א דהא אף בשעת עדות טביחה עדיין לא היו פסולים כיון שהיו יכולין לחזור בהם תכ"ד כמ"ש רש"י ותוספות גבי והלכתא שהעידו בב"א אלא טעמא דכל עדות שהועד בדבור אחד אם אינו יכול להתקיים כולו הוא מתבטל לגמרי וכעין שאמר נדר שהותר מקצתו כו' או שליחות שבטלה מקצתה כו' ואפשר דיליף לה מקרא יקום דבר דווקא היכא שכל הדבר מתקיים ולא חצי דבר בלבד והלכך כיון שבטלה עדות טביחה בטל נמי עדות גניבה ולא מטעם פסול וכמש"ל בדברי אא"ז מהרש"א רק מטעם שהוא תכ"ד עם עדות טביחה שמתבטל אבל אי תכ"ד לאו כדבור דמי אין מקום לבטל עדות גניבה מצד שלא נחקרה העדות עד שהעידו עדות טביחה שהוזמו עליה והיתה חקירת העדים בפסול ז"א דאף דנפסלו למפרע מ"מ אין פסולו מתחיל אלא לאחר כ"ד ולאחר גמר חקירות עידי טביחה שהרי עד שלא נחקרו הם יכולין לחזור ולומר מבודין היינו וא"כ כשנחקרו על הגניבה באותה שעה כשרים היו עדיין דמהני כשהעידו בב"א והוזמו משלמין נמי אטביחה אף ע"פ שהוזמו על הגניבה לא אמרינן דהם פסולים בשעת עדות טביחה משום שהיו יכולין אז לחזור מעדות גניבה שהיא תכ"ד: ולפ"ז נ"ל דע"כ לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' אלא היכא שהעדות הוא על שני ענינים כגון הכא שהעידו על הגניבה ועל הטביחה ונתבטל מקצתו אמרינן דבטל כולו דיקום דבר כתיב משא"כ היכא שהעדות הוא על ענין אחד וכגון ההיא דב"ב דמסהדי דאבהתי' הוא ואכלה שני חזקה שאם אנו מקיימין העדות כלא הוכחשו עליו ופסקינן לדינא אפומייהו להחזיק הקרקע ביד ראובן אין כאן ביטול אף במקצת העדות כלל ועדות של שני חזקה כמאן דליתא כיון דתכלית הכוונה להעמיד הקרקע ביד זה והרי לא נפל דבר מדבריהם ארצה בגוף הממון שמעידין עליו ויקום דבר קרינן ביה משא"כ בההיא דב"ק דאיהו בעי לחיובי גברא לשלומי ה' צאן על הגניבה ועל הטביחה והרי איבטול סהדותייהו על תלתא מינייהו דאיתזמו להו על הטביחה ובטל כל העדות דלא קרינן ביה יקום דבר ולפי"ז א"ש נמי דברי הר"ן בכתובות דהתם נמי כיון דמעידין על שני ענינים על קידושין ועל גירושין בתכ"ד ואתכחשו להו בחד' שע"כ חד מינייהו משקר וכיון שהתבטל מקצת הדבר לענין גירושין אית לן למימר דבטל כולו אך לשון הר"ן משמע דעדות אחרת מדמי לה אלא דמ"מ אין לצרף א' מכל כת ע"ש: ועתה אלכה ואשובה אל עיקר הדין בנ"ד שנראה דלא מבעי' אם התחילו העדים להעיד על יום המעשה הרי קדמה הכחשה לעדות וא"כ אף אי לד"מ דמי הוי כההיא דאמרינן זה אומר אכלה אג"ה כו' דאף ע"ג דתרווייהו אחזקה קמסהדי מכל מקום כיון דאשתא דמסהיד האי לא מסהיד האי לאו כלום הוא ה"נ אף ע"ג דתרווייהו אקידושין קמסהדי לא מצטרפי: אמנם אם נאמר אפילו דבקידושין כה"ג הכחשה בחקירות מיקרי אע"פ שהוכחשו בתחילת העדות ומכ"ש אם באמת כך היה המעשה שמתחלה העידו על הקידושין ואח"כ פרטו יום המעשה והוכחשו בחקירות בד"מ עדותן בטילה ואף לשיטת הראב"ן וחכמי לוניל שכתבתי שלדבריהם י"ל דכל היכי דלא מכחשי אהדדי הכחשה גמורה עדותן מתקיימת מ"מ כבר כתבתי דבכה"ג דנ"ד גם אינהו אזלי ומודו דבטל העדות דזה הוי הכחשה גמורה ולא נשאר לנו רק סברת הי"א שבבעה"ת דסבירא ליה דאף במכחיש ואומר בניסן הייתי עמך מכל מקום מצטרפין כיון דתרווייהו מודו דמנה הלוהו מכל מקום בכה"ג שהעד מוכחש מדברי עצמו שאומר שהיה ביום ב' ואומר שהיה ביריד וידוע שהיריד היה ביום ה' גם