בית אפרים אבן העזר חלק ב כח

התם שאם אין גניבה אין טביחה אלא ר"ל דהוי כמו הכחשה לענין שנתבטל העדות אבל מ"מ אין שום פסול על העדות דאטו מי שמעיד ובתכ"ד חילל שבת וכדומה נימא שנפסל העדות רק עיקר טעמא משום דבתכ"ד כ"ד ואמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' ומ"מ החילוק בין הכחשה להזמה מבואר דדווקא בהזמה שהעדות בטל לגמרי אמרינן דבטלה כולה משא"כ בהכחשה כיון שגם אותו העדות שהוכחש עליו לא נתבטל בבירור רק מצד ספיקא דתרי ותרי ולגבי עדות אחרת אמרינן זו באה בפ"ע ומעידה הלכך לא איכפת לן מה שהוא תכ"ד והיינו דאמרינן נהי כו' ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתיה על הר"ן ז"ל דלמה הוצרך לתרוצי סוגיא דע"א אומר נתגרשה דמחולקים בקרוב לו כו' תיפוק ליה דבכה"ג לא בטלה עדות הקודמת דאסהידו עלה בא"א מחמת הכחשה בעדות גירושין שאחריו אע"ג דתכ"ד הוי דאית לן למימר במה דאיתכחוש כו' והיה אפשר לומר דהר"ן אזיל לשטתו שכתבתי לעיל בשמו גבי ההוא דנסתרה א' שחרית כו' דדיני אישות כדיני נפשות דמי ולפיכך שפיר קא מותיב כיון שהוכחשו בדיבורם בענין הגירושין יש לנו לבטל העדות ולא דמי להא דאמרינן נהי דאיתכחוש דבד"מ שפיר דיינינן הכי שעל המקצת שלא הוכחש עדותו נאמנה מאד משא"כ בדיני אישות דשייך בהו ד"נ אף הכחשה כה"ג מחריב בה דלא מצטרף ולא גרע מהכחשה בבדיקות דעדותן בטלה. אמנם מדברי הר"ן דנקט הקושי' בפשיטות מהא דב' כתי עדים דחד מכל כת פסול להצטרף משמע דס"ל דגם בד"מ בכה"ג פסול כל העדות אף בהכחשה דאל"כ מה קושיא דילמא מיירי שזה אומר נתקדשה ונתגרשה וזה אומר נתקדשה ולא נתגרשה ולא מיפסל עדות קדושין מחמת הכחשה בעדות הגרושין שלאחריו. וכן יש להוכיח מדברי הש"ס דב"ב שהבאתי לעיל דפריך ר"נ לר"י אלא מעתה א' אומר אכלה אג"ה כו' וכתבתי טעמא דשם הוכחשו בגופה של עדות בתחלתו ולפ"ז קשה מאי קשי' אדר"י דילמא ר"י שפיר קאמר אכלה חטים הוי חזקה כיון דמעיקרא מסהיד אאכילתא שזה אכל קרקע זו שלש שנים אלא שאח"כ אומר שאכילת הקרקע היה ע"י שזרעה חטים וזה אומר שאכילת הקרקע היה ע"י זריעת שעורים ואין זה אלא הכחשה בבדיקות כמו במה הרגו בסייף או בארירן כו' דבכה"ג בד"מ כשירה רק לשיטת הרמב"ם כה"ג דרישות מיקרי וכבר כתבתי דלשיטת הראב"ן ודעימיה אף הכחשות בחקירות כשירה בד"מ וע"כ דטעמא משום כיון דבחד דיבורא קאמר דאכלה חטים כו' ויש הכחשה ביניהם באותו דבור אין מצטרפין אף שהכחשה נופל בסוף העדות. וזה סיוע לדברי הר"ן דאף בהכחשה הדין כן וא"כ צ"ע ליישב הך דבב"ב דאמרינן מה דאיתכחוש איתכחוש: אמנם אחר העיון יראה דלק"מ מההוא דב"ב נהי דאתכחוש על הר"ן ז"ל ועל סוגיא דאחד אומר אכלה חטים משום דעיקר החילוק בין הכחשה להזמה משום דבהזמה הנך סהדי ודאי שקרי נינהו והלכך איפסיל כל האי דיבורא לגמרי משא"כ בהכחשה דתרי ותרי כגון הא דזה אומר של אבותי ואייתי סהדי דאבותי הוא ואכלה שני חזקה דאיכא למימר דהנך סהדי בכולה מילתא קושטא קאמרי והלכך לא מבטלינן הך סהדותא דאבהתי' הוא דבהא לא אתכחוש כלל משא"כ הר"ן בכתובות דמיירי בהכחשה דחד שזה אומר נתגרשה וזה מכחישו וא"כ חד מינייהו ודאי שקורי קא משקר לענין הגירושין א"כ א"א לצרף עדות שניהם לענין זה דודאי א"א היתה כיון שע"כ א' מן העדים שקר ענה באותו דבור עצמו אית לן למימר דבטלה כל העדות כיון דלא מחמת ספיקא דילמא משקר אמרינן הכא דהא הכא ודאי חד מינייהו משקר בעדות הגירושין וכן בההוא דאחד אומר אכלה חטים דבעדות חטים ושעורים ודאי חד מינייהו משקר לפי מאי דס"ד דבין חיטי לשערי לא טעי אינשי והלכך פריך ר"נ דה"ל דבטל כל העדות כמו בא' אומר אכלה אג"ה כיון דהוכחשו תכ"ד כ"ד ובכה"ג דחד מינייהו משקר בבירור הכחשה להזמ' דמי ואמרינן גביה עדות שבטלה מקצתה כו': איברא שלענ"ד סברת הפ"י צ"ע דלמה לא נימא בהכחשה עדות שבטלה מקצתו כו' ואע"ג דגבי הכחשה דתרי ותרי ספיקא הוא מ"מ דמספקא לן מילתא דילמא הנך סהדי דמסהדי אשני חזקה לחוד קושטא קאמרי והנך סהדי דמסהדי שזה אכל שני חזקה משקרים בזה וא"כ גם עדות אבהת' שלהם בטלה ומה לי הזמה דבטל העדות שאמר תכ"ד אמרינן גביה דבטלה כולה הכי נמי בהכחשה נימא דבטל מספיקא כמו דמבטלינן עדות שני חזקה מספיקא ואף ע"ג דקי"ל כר"ה דזו באה בפ"ע והיינו משום דמוקמינן להו בחזקת כשרות מ"מ בהא דחד עדות הוא ממ"נ כיון שאין אתה מאמינו שאכל שני חזקה כיון שהוכחש בזה ומספקינן דילמא משקר אם כן גם מה שהעיד דאבהתיה הוא היא בטל ממילא משום דעדות שבטלה מקצתה כו' ולכאורה נלענ"ד דלכאורה אין טעם לדבר דמה"ת נאמר עדות שבטלה מקצתה כו' דהא מה דעד זומם למפרע נפסל משעתה דאסהיד הו"ל רשע ולמה יפסול הדבור שהעיד קודם לו אע"ג דתכ"ד כ"ד מ"מ הרי לא היה אז רשע כלל שעדיין לא יצא דבר שקר מפיו ולכן נראה בטעמא דמילתא דכיון דקי"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה אם הפסול העיד עדותו תכ"ד והיינו מגזה"כ דמקיש שלשה לשנים ואם כן ה"נ כיון שהיה תכ"ד מה שאמר עדות זה שהוזם עליו אם כן הו"ל כנמצא אחד מהם קא"פ דעדותו בטילה ולא עדיף הוא מאחר ואע"ג דעדות טביחה הוא עדות אחרת ובנמצא אחד קא"פ דבטל העדות היינו כשהעיד על אותו הדבר בעצמו מ"מ כיון דבחד דבור אמרו ותכ"ד כ"ד והו"ל כאילו העידו שני העדיות בבת אחת פלוני נתחייב לפלוני חמשה בקר לפי שגנב וטבח וכיון שנצרף כאן פסול באותו העדות של חמשה בקר נתבטל העדות דהו"ל כנמצא קא"פ אחר ואפשר לומר עוד דכמו דמקשינן שלשה לשנים לענין נמצא אחד קא"פ דבטלה ה"נ מקשינן להיפוך שנים לשלשה מה שלשה עדותן בטל אם נצרף הפסול תכ"ד אף שנים אם נפסל תכ"ד עדותו בטילה: והשתא לפ"ז א"ש דיש לחלק בין הכחשה להזמה שהרי התוס' בסנהדרין דף ל"א הקשו אהא דאמרינן לא נחלקו בכת אחת אומרת מנה כו' דהא מ"מ הו"ל כנמצא אח' קא"פ ותירצו כיון שאין הפסול ידוע לית לן בה ואם כן א"ש דבשלמא בהזמה שהפסול ידוע אע"פ שלא נפסל אלא לבסוף מ"מ הא תכ"ד כ"ד מ"מ הו"ל כנמצא קא"פ אחר ומקשינן שנים לשלשה משא"כ בהכחשה שפיר אמרינן מאי דאתכחיש כו' דא"ל בזה עדות שבטלה מקצתו כו' דמה בכך שהוכחש אח"כ דלו יהא דחשבינן ליה כנמצא קא"פ אחר מ"מ כל שאין הפסול ידוע לית לן בה וא"כ אין לפסול עדות אבהתא כלל כיון שגם על עדות החזקה אין פסול ידוע ולפ"ז צדקו דברי הפוסקים שתירצו על קושית הר"ן בכתובות דגירושין וקידושין תרי מילי נינהו ובשעה שהעידו שהוא א"א עדיין לא נפסלו. ולכאורה הך סברא שכתבתי בשיטת הר"ן היא נכונה דכיון שאחד מהם פסול בבירור להזמה דמי דאמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' ולפי מ"ש א"ש דאע"פ שאנו צריכין לצרף אחד מהם שהוא לע"ע פסול בודאי מ"מ אין אנו יכולין לפסול תחלת העדות לדונו על שם סופו כיון שאין הפסול ידוע מי הוא וכמ"ש התוספות בכת אחת אומרת מנה אע"פ שכת אחת ודאי משקרת כיון שאין ידוע איזה כת אין לפסול העדות מטעם זה: אך קשה דהא הך דב"ק דבעדות אחד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רבי יוסי קאמר לה התם וא"כ א"א לומר טעמא דהוי כנמצא אחד מהם קא"פ דהא ר"י סבירא ליה במכות דבד"מ תתקיים העדות בשאר ואפשר לומר דבהא גם ר' יוסי מודה שהרי התוספות כתבו במכות שם דשפיר מודה ר"י דמקשינן שלשה לשנים אלא דמחלק בין ד"נ לד"מ דבד"נ שאין האחד מועיל כלל בשנים גם בשלשה אינו מועיל משא"כ בשנים שהא' מועיל לשבועה עכ"פ הלכך ס"ל דבשלשה תתקיים העדות בשאר ע"ש ולפי זה יש לומר דכ"ז בדבר שבממון משא"כ בקנס דקי"ל אין נשבעין על כפירת קנס שפיר סבירא ליה לר"י דבטלה כולה דמקשינן שלשה לשנים דבקנס אין אחד מועיל כלום ואם כן גם בג' ונמצא אחד מהם קא"פ עדותן בטילה ולפי זה צ"ל הא דקאמר איתזמו להו אגניבה ובטלה כולה היינו לענין זה דאינו משלם תשלומי כפל אבל מכל מקום מחויב לשלם דלמנין זה לא שייך לומר דבטלה כולה כיון דר"י ס"ל בד"מ תתקיים העדות בשאר: אלא שעדיין יש להקשות מהש"ס דב"ב דפריך ר"נ לר"י אלא מעתה אחד אומר אכלה אג"ה כו' ומאי קושיא נהי דר"נ