בית אפרים אבן העזר חלק ב כה

חששו לנעילת דלת ואוקמי אדינא דאורייתא להצריך דו"ח ממילא חזר הדין דבדין מרומה אם מוכחשין בחקירות פסולה ואף הרמב"ן מודה בזה דמלתא דמסתבר הוא כיון שנראה להב"ד שהדין מרומה וגם לא כיוונו דבריהם בחקירות פשיטא דבכה"ג לא תקנו לעקור ד"ת דמן התורה עדים שהוכחשו בחקירות פסולה ולפמ"ש הריב"ש שדו"ח שבדין מרומה היינו שצריך לחקור בו כל מה דאפשר וכן כ' הרמ"א בסימן ט"ו פשיטא דלק"מ דהנך חקירות שבדין מרומה אינו ענין לחקירות דאיזה יום אלא כההיא דסוף יבמות לא כך אמרת לי אריה דמכפר שיחין כו' והיינו שעל מה שחושש שיש בו רמאות הוא חוקרו פן יוכחש בדברי עצמו וכה"ג אין זה ענין להכחשת חקירות דאיזה יום. ואמנם באמת הך דהריב"ש לאו דכ"ע הוא ורוב הפוסקים חולקים עליו וכמ"ש בשו"ת הגאון מוהר"ר בצלאל אשכנזי סי' ה' ולקמן אבאר אי"ה בזה: ואמנם באמת מ"ש הש"ך שהרמב"ן סימן מ"ג בתשובה כתב כן עמדתי משתומם על המראה שהרי הרמב"ן כל יומא שמעתתיה מרגלא בפומייהו דהרשב"א והריטב"א והר"ן והריב"ש ובכל יום הם מחבבין את דבריו ואיך לא הזכירו דעתו כלל אף אם היה לבבם פונה שלא לפסוק כמותו מה זו שתיקה שלא להזכיר דעתו כלל ועיינתי בשו"ת הרמב"ן ולא מצאתי שם כלל מזה ופקחתי את עיני וראיתי שט"ס נפל בש"ך ובמקום הרמב"ן צ"ל והראב"ן שכן הוא שם להדיא שהשיב כן לרבני רעגינשפורג וכתב שם שחכמי רעגינשפורג הסכימו לדבריו וכתבו שנראין דבריו בעיניהם יעו"ש באורך וכן בס' התרומות (הביאו ב"י סימן ל' בקצרה) שער כ"ט ח"ד כ' שי"א דאף בחקירות כשר והא דנקט בדיקות משום דקי"ל שא"צ דו"ח בדיני הודאות והלוואות (ר"ל דחקירות דד"מ בדיקות קרי ליה כיון דקי"ל שא"צ דו"ח גם החקירות בכלל בדיקות הם) וכתב שם שיש מי שחולק ואומר דלא מצטרפי וזה דעת הר"מ בס' שופטים וכו' וראיתי שחכמי לוני' הכריעו דלא מצרפי ולא מטעמ' דידיה דודאי מתחזי דאפילו בחקירות אם אין מכחישין זה לזה כגון זה אומר בשנים בחודש ראינו אני ואתה שלוה פ' מפ' מנה וזה אומר בחמשה לחדש ראינו אני ואתה שלוה פ' מפ' מנה אע"ג דלא מצטרפי בד"נ מצטרפי בד"מ דתרווייהו מודו דמנה הלוהו אבל הכא דמכחישין זא"ז דלאו בא' בניסן הלוהו אילו שתקו ולא אמרו בתשרי הלוהו אי אתה מודה דע"א בהכחשה לא מהימן ולא הוי דינו כע"א ואפילו בשבועה לא מחייב השתא דאמר בתשרי הלוהו מחייב ומחשב עד קמא עד אלא בודאי משמע דעד קמא לא חשבינן ליה לעד והוי דינו כע"א דאתי לשבועה ע"כ עכ' סה"ת: וראיתי באורים ותומים סי' ל' סק"ד שדקדק בדברי בעה"ת מה זה שכתב ולאו מטעמיה דמאי נ"מ ס"ס הדין אמת ועוד דילמא גם טעם הרמב"ם משום כך יש א' דנ"מ לענין שבועה ע"ש ולענ"ד פשוט בכוונת חכמי לוני' דלפמ"ש הרמב"ם הטעם שגם בד"מ אם הוכחשו בחקירות ודרישות בטלה א"כ פשיטא דגם בכה"ג שזה אומר אני ואתה ראינו שהלוהו בניסן וזה אומר אני ואתה ראינו שהלוה באייר ג"כ בטלה העדות כיון דבכה"ג בד"נ לא מצטרפי ומ"ש הרמב"ם שזה אומר לא כי אלא באייר ודאי שאין ר"ל לא כי שאני יודע שלא הלוה בניסן כלל רק כוונתו אותה הלוואה שאתה אומר שאני ואתה ראינו בניסן לא כי אלא באייר היתה וזה מבואר ג"כ ממ"ש אבל אם אמר האחד מנה שחור והא' מנה לבן עדותן קיימת ולא נקט לא כי משום דשם פשוט הכוונה אותה מנה שאתה אומר שהיה לבן אני אומר שחור היה ומ"מ בבדיקות עדותן קיימת בחקירות בטלה דלא הפקיעו חכמים דין תורה רק לענין לכתחלה אבל כל שהוכחשו לפנינו ד"מ כד"נ דמי ואין מצטרפין וע"ז חכמי לוני' חולקין וכתבו דודאי מתחזי דאפילו בחקירות אם אין מכחישין זה לזה (ר"ל שאינו אומר מה שאתה אומר שהלוהו בא' בניסן כל היום הייתי עם המלוה ולא הלוה כלום דבכה"ג מיירי בסה"ת שם כמבואר בתחלת דבריו ע"ש) אע"ג דלא מצטרפי בד"נ מצטרפי בד"מ דתרווייהו מודו דמנה הלוהו ר"ל דהכחשה דחקירות איזה יום בחקירות לא מחייב בה בד"מ אבל הכא דמכחישין כו' והוי דיני' כע"א דאתי לשבועה ר"ל שהשני דין ע"א יש לו כיון שאין הראשון מכחישו לומר שהיה עם המלוה בא' בתשרי ולא הלוהו דבכה"ג מיירי בעה"ת בתחלת דבריו שם דלא כמ"ש באו"ת שם דזה דוחק דמיירי בכה"ג שאין הראשון מכחיש השני אלא הטעם דמ"מ יש כאן ע"א כו' ולהרמב"ם בטל לגמרי אף לשבועה ע"ש ולענ"ד ברור דאם היה גם הראשון מכחיש השני לגמרי פשיטא דאין כאן מקום לשבועה לחכמי לוני' ע"ש והארכתי בזה אף שלענ"ד הדברים פשוטים לפי שראיתי שהגאון באו"ת נטה לדרך אחר והוא תמוה בעיני ולענ"ד שגם דעת הראב"ן שהבאתי הוא כדעת חכמי לוני' דבמכחישין זא"ז בחקירות סתם מצטרפין אבל לא כשאחד מכחיש את חבירו להדיא והיינו שהביא שם ראיה מהודאה אחר הודאה כו' וכן מבואר ג"כ ממ"ש שם בתשובה שהשיב שנית לרבני רעגינשפורג דבאחד אומר מנה וא' מאתים אז במנה דשוין מצטרפין לסהדותייהו ומנה השני לא הוי הכחשה אבל כי מכחשי אהדדי בכל העדים לא כו' ור"ה במכחישין זא"ז בכל העדות או שאומר כת א' מנה הלוה פ' לפלוני ביום פ' וכת אחת אומרת הלא המלוה היה עמנו ביום פ' כו' דמכחישין זא"ז בכל העדות פליגי ר"ה ור"ח כו' ע"ש הרי דס"ל דכל שאחד מכחיש השני להדיא שלא הלוה ביום פ' הכחשת כל העדות מקרי ולא מצטרף כדעת חכמי לוני' רק היכא שזה אומר סתם אני ואתה ראינו שלוה ביום פ' וזה אומר ביום פ' ס"ל להראב"ן וחכמי לוני' דשפיר מצטרפין בכה"ג: וא"כ הרי לפנינו דעת הראב"ן וחכמי לוניל ורבני רעגינשפורג דהכחשה בחקירות בד"מ מצטרף וגדולה מזו דעת הי"א שהבי' בסה"ת דאף בהכחשה גמורה שזה אומר באותו היום שאתה אומר שלוה המלוה הי' עמי ולא ראיתי שלוה אפ"ה מצטרף ע"ש והאו"ת כתב שיש לפסוק כדברי המכריעין דהיינו חכמי לוניל ע"ש וכן נראה שהוא דעת בעה"ת גופיה כחכמי לוניל וקשה לדחות דבריהם בפרט בדבר שבערוה. ויש להביא ראיה לזה מדברי הר"ן שכתב בפרק מי שאחזו על הרי"ף דמייתי התוספתא ראוה שניה שנתייחדה עמו כו' א' שחרית וא' בין הערבים זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין וכתב הר"ן אע"ג דלגבי ממון קי"ל דהלוואה אחר הלוואה מצטרפין לגבי אישות דשייך בד"נ בבת אחת בעינן להו עכ"ל וצ"ל הא דלא ניחא ליה להר"ן לפרש טעמא כמ"ש הב"י בח"מ סימן למ"ד כיון שהבעל והאשה לא ראו אלא ע"א לא נתכווין לקידושין אלא לשם זנות בעלמא וכ"כ במ"ב סימן נ"א דלישנא דאין מצטרפין קשיתיה דמאי אריא דאין מצטרפין תיפוק ליה שהרי לא היו שם בשעת היחוד בכל פעם רק עד אחד ועד אחד בקידושין לאו כלום הוא ולכך מפרש דמיירי שכ"א אומר שנסתרה לפניו ולפני עוד ע"א ואפ"ה אין מצטרפין כיון דשייך בד"נ וכ"כ מהרי"ט בסי' בפירוש דברי הר"ן והשתא קשה דמאי דוחקיה לומר דהוי כד"נ נימא דמיירי שזה אומר נסתרה לפנינו בשחרית וזה אומר נסתרה לפנינו בין הערבים ובכה"ג שאומר אני ואתה ראינו כו' אף בד"מ אין מצטרפין דאיתכחיש להו בחקירות ולא דמי להלוואה אחר הלוואה דהתם התובע תובע שניהם משא"כ בקידושין לא שייך זה אלא ע"כ דבכה"ג אי לד"מ דמי שפיר מצטרפין וכדעת ראב"ן וחכמי לוני"ל. ובאמת לפי דעת רוב הפוסקים החולקין על הר"ן וס"ל דקידושין לד"מ דמי קשה ליישב התוספתא דא"ל מטעם ע"א בקידושין דאם כן למה נקט אין מצטרפין ואי מיירי שאומר שנסתרה לפניו ולפני עוד ע"א תיקשי למה באמת אין מצטרפין כיון דבד"מ בכה"ג מצטרפין וצ"ל דס"ל כדעת הרמב"ם ודעימי' דאף בד"מ הכחשה בחקירות מהני דתו לא מצטרפי וא"כ א"ש דהתוספתא מיירי בכה"ג שכ"א אומר אני ראיתי עמך שנסתרה שחרית כו' וכמש"ל: והשתא בנ"ד י"ל דממ"נ אין כאן קידושין דלפי מ"ש הר"ן בפירוש התוספתא א"כ ע"כ קידושין לד"נ דמי ופשיטא דהכחשה בחקירות לא יצטרף ולשיטות ש"פ ע"כ דהתוספתא מתפרש כגוונא שכתבתי ולומר דכל שהוכחשו בחקירות אין מצטרף אף בד"מ וא"כ ממ"נ אין כאן קידושין. ונלע"ד דבנ"ד ג"כ הר"ן יודה דאפילו תימא דדיני קידושין לד"מ דמי אפ"ה לא מצטרפי דבשלמא בההיא דתוספתא דבאמת העדים לא שמעו שום קידושין רק שראו שנסתרה ואמרינן דהן הן עידי יחוד כו' ואין אדם עושה בב"ז ובעל לשם