בית אפרים אבן העזר חלק ב כד

ע"כ רבי כגזלן דרבנן קאמר כי היכי דלא תיקשי סיפא ואי מוקמת מתניתין דעורות בישראל ע"כ רבי כגזלן דר"ש קאמר כי היכי דלא תיקשי רישא ולענין דינא ליכא שום נ"מ דוק ותשכח וא"כ אין צורך לדחוק ולאוקמא מתניתין דעורות בעכו"ם ופליג עם רבה דהרי בפשיטות מצינו לאוקמא בישראל ורבי כגזלן דר"ש קאמר כיון דליכא שום נ"מ לענין דינא ודוק היטב ומאי דפשיט מתרומה נמי לק"מ לפי מ"ש ודו"ק: ומה שהקשה הש"ך מהאי דסוכה אין ראיה דמצינן לפרש קמ"ל דלאו כדידיה דמי משום דיאוש כדי לא קני אבל לרבה וודאי קשיא. והנה ת"ל עלה בידינו דברי הטור בדעת הרא"ש כהוגן והוא כפו"פ: ומה שהאריך עוד לפלפל דנשאל לנגזל הנה בדין ע"א בדבר שבערוה הארכתי לבאר דאפי' היכא דלא אתחזק לא איסורא ולא היתרא אינו נאמן אבל הכא הוי קצת אתחזק היתרא אבל מ"ש לומר דאתרע החזקה מסתם גזילה יאוש בעלים הוי כרובה דעדיף מחזקה אמנם זולת זה לכאורה היה מקום לתמוה דלדעתי פשוט אף אם עד אחד היה מעיד דלא נתייאש לא מהימן כיון דעיקר העדות על הממון ומזה נמשכו הקידושין וכיון דאינו נאמן על הממון ממילא הקידושין בחזקת האשה והם קיימים ואף ע"ג דהאשה רוצית להחזיר הקידושין מה בכך הוא מתנה בעלמא אבל העד אינו נאמן להוציא הממון מחזקת האשה והגע בעצמך ע"א המעיד שחפץ זה גזול הוא ואחר כך קידש בו אשה וודאי דמקודשת אמנם לשיטתו דס"ל דאם האשה אינה רוצית לא הוי קידושין רק אי יאוש לחוד קני לחומרא אם כן אין אנו דנין רק על היאוש שביד המקדש לענין קידושין ובזה שפיר קאמר. והואיל והנוסע לחוץ קצרתי ולא כתבתי יותר: דברי הק' אלכסנדר סענדר מרגליות מבראד: שאלה נד שאלה זו נשאלה מלפני כבוד הדרת. ש"ב הרב הגאון הגדול מופת הדור מוה' שמואל אב"ד דק"ק טארניפאל והקרייז יע"א והגאון נ"י כתב שכבר דקו רבנן הא מילתא גדולים חקרי לב וברוחב בינתו העמיק בזה הענין בחריפות ובקיאות ובהסכמה עלה שלכתחלה יש לכוף להאיש הבליעל הזה לגרשה ואם לא יחפוץ האיש איתתא שרי בלא גט ומאשר יקרתי נכבדתי בשלחו לידי תשובתו הרמתה לשים עיני עליו ולחוות דעי גם אני: וז"ל השאלה מעשה אירע בק"ק זוקיב שנער א' הוציא קול שקידש בתולה א' ואדון העיר קרא להעדים והעידו בפניו ע"פ שבועה כמנהגם ואח"ז נתגלגל הדבר ובא לפני ב"ד של ישראל והיה הכחשה בין העדים דהיינו שע"א מעיד שהיה המעשה ביום ב' בחודש אדר והיה אז יומא דשוקא הנקרא יריד בקהלתם לפני הפורים בשנה זו ולא היה יריד אחר קודם פורים אחר יריד שהיה המעשה וא"י כמה ימים בחודש היה המעשה רק אמר אני יודע שהיה ביריד קודם פורים ועד השני אמר שאינו יודע החדש שהיה או סוף שבט או אדר ובאיזה יום ג"כ א"י רק אני יודע שהיה ביריד קודם פורים עש איז ניט גיוועזין באותו שבוע וואש פורים איז גוועזין וידוע לכל אנשי העיר שיריד הנ"ל לא היה ביום ב' רק ביום ה' גם העידו שני אנשים כשרים על ע"א מב' עדי קידושין הנ"ל שפעם א' היה על חתונה וע"א היה שמה ג"כ ונגנב פארטשיילא חדשה לא' מהם וצווח האיש והכריזו בקהל בחרם ולא אמר כלום ואח"ז נתוודע הדבר שא' מהעדים הנ"ל גנב אותה וצוה הפ"ח שיחזיר הגניבה ולא הודה העד הנ"ל רק אח"כ אחר כפיית המנהיגים החזיר הפארטשיילא והעד התנצל שהודה קודם לפני הבע"ד רק שרצה שיתן לו שני זהו' ושאל השואל אם יש איזה חשש בקידושין אלו או לא והבתולה אשר הם אומרים שקידשה מכחשת העדים ע"כ השאלה כפי אשר העתקה ש"ב הגאון נ"י: תשובה אם אמנם המשכילים יזהירו. על מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם ושפתיו אחור יזורו כאשר חכמים הגידו ומבין שורתם יצהירו. בפרקא דקידושין פתח דבריהם יאירו. לפתוח ראשון. כי עריות מדור המבול קשין ומזקנים אתבונן. כי יתחמץ לבבם וכליות' ישתונן. בבואם אל בית הנשים. עתים חשים. ושמעתי שפורשים. במקום שיש אנשים וכתובה לא בעו. אף כי חכמים המה ולהיטב לא ידעו. לא ערבה נפשם לגשת. להתיר חבלים וצירים מעשה רשת. מדאגה מדבר פן יראו התלמידים שאינם בני תורה. וירומו ראש להקל בדבר ערוה החמורה. מתוך חומר בלי צורה. זה דרכם מעולם. עדיים לבלום וישמחו כי ישתוקו ועזבו לאחרים אשר דעתם יפה. להמציא מזור ותרופה ונתתי בלבבי מורך. כי אנכי היום רך. ואם לפני גדולים חקרי לב כך עלתה במחשבה. אני אנה אני בא. ושאני מר שמואל דרב גוברין ופקיע שמיה כרב נחמן בדרי'. הן יסגור ויפתח בדורו כשמואל בדורו ואנן מה נעני אבתרי'. ואמרתי דבר וחזרתי כי אמרתי. הנה דבר זה יפתח ברבוותא. וכל דאתי אדעתה דידהו אתי והם אמרו דבעו רבנן עלה דמילתא. ובטלוהו ואמרו דהא בקידושין ליתא. ומר שארי דורש כמין חומר. וגזר אומר על המקדש לכוף כאגמון ראשו. ותקצר נפשו. לפוטרה בנימוס וחוקה. ולא יהא לו זאת לפוקה. זאת ועוד אחרת. ואם באלה לא יווסר אז יורה יתיר וכ' לה ספר הרי את מותרת. דהנך קידושי לית בהו מששא. ואנא אתינא לאימשוכי בתרייהו ולמילף מחידושא שחידשו בה רבנן דברים. מפנינים יקרים: וזה החלי בעזה"י. דין זה יפרד והיה לשלשה ראשים הראש האחד יפנה אם יש מקום לבטל העדות שהעידו על הקידושין מחמת שהם מוכחשין בחקירות שהא' אומר שהיה ביום ב' וביריד והוא מוכחש בעדותו מפי בני העיר שהכל יודעים שלא היה רק ביום ה' והשני שאומר ביריד סתם ואינו אומר באיזה יום הוי כאומר ביום ה' וק"ל בש"ע ח"מ סימן ל' דאע"ג דק"ל דד"מ א"צ דו"ח מ"מ אם נחקרה עדותן והוכחשו בחקירות עדותן בטילה וא"כ אפילו תימא דקידושין לדיני ממונות דמי דלכתחילה לא בעי דו"ח יש לבטל הקידושין. ואע"פ שהש"ך שם הביא דעת הרמב"ן סימן מ"ג שהשיב לרבני רעגנשפורג דאף הכחשה בחקירות כשר בד"מ כבר כתב בזה ש"ב הגאון נ"י דיחידאה הוא וכל הפוסקים פסקו דלא כוותי' כמ"ש הש"ך שם ובסי' ל"ג וגם הביא ראיה מהש"ס דלא כהרמב"ן ז"ל מהא דמוקמינן הא בריש פ' אד"מ בדרישה וחקירה בדין מרומה וזה ניחא אי אמרינן דאם מכחישין בחקירות פסול שיש שפיר להוציא לדין לאמיתו אבל אי אמרינן דאפילו יוכחשו בחקירות כשר מאי שייך להוציא הדין כו' ואני תמה על שכתב הגאון נ"י בראי' זו דהא באמת הוא דבעינן חקירות כדי שנוכל לקיים בהם דין הזמה אם יזומו אלא דבד"מ משום שלא תנעול דלת עקרו רבנן לדו"ח והעמד עדים אלו על חזקתן שכשרים הם ולא ימצא עליהם עידי הזמה משא"כ בדין מרומה אז צריכין דו"ח שקרוב הדבר שימצא עידי הזמה וכשלא יחקור אותם לא יהא יכול להזימם וכה"ג אמרי' בכריתות דף ך"ד גבי עידי שור הנסקל שהוזמו כו' מסתברא היכא דאמר שורך נרבע אבל אם אמר אתה רבעת לא מפקיר דמימר אמר טרחנא ומייתינא עדים ע"ש. וה"נ בדין מרומה אז יש לחקור אותם כדי שאם יבואו עידי הזמה יוכלו להזימם משא"כ כשאין הדין מרומה לא חששו לעידי הזמה דלא שכיח ואף לפמ"ש הטעם דבעי דו"ח בדין מרומה כדי להוציא הדין לאמיתו נמי א"ש דמחמת החקירות י"ל שיודו ויחזרו בהם וא"ל דא"כ ישאלו להם בדיקות ז"א דבחקירות שפיר יחושו לעצמם מדאגה בדבר פן יוזמו וכמ"ש רש"י בב"ק דף ע"ה ע"ב ה"מ היכא דאמרי לא ידענא באיזה יום כו' דליכא למימר להכי עבדי דמסתפי דלא ליתו סהדי דלזמנהו כו' משא"כ בבדיקות שאין הזמה תליא בהם כלל: ועוד נלפע"ד ברור כיון שטעם הרמב"ן כ' הש"ך בשמו דס"ל דלא קי"ל כר"י דאמר המכחישין בבדיקות כשרה דמשמע הא בחקירות פסולה כיון דקי"ל דד"מ לא בעי דו"ח הלכך אף אם הוכחשו בחקירות כשרה וע"כ דסבירא ליה דגם בזה שייך נעילת דלת אם נפסל העדות כשמכחישין זא"ז בחקירות ולפי"ז בדין מרומה שלא