בית אפרים אבן העזר חלק ב כג

אלא לשון שינוי דהיינו שינוי רשות כמבואר במעילה דף י"ח וכמו שבאמת כתב הפני יהושע דהגזירת הכתוב שיהא המקח קיים וכמבואר ברש"י אשה אינה מקודשת מעות איך יצאו לחולין אבל עדיין מוכרח דברי הב"ש דכאן אינו רק גזירת הכתוב אבל אחר העיון גם זה אינו דאי ס"ד דטעמא דר"י הוא רק מטעם גזירת הכתוב א"כ תקשה הא תינח לגבי מוכר אבל גבי לוקח מנ"ל דגזירת הכתוב דלמא קרא איירי דלוקח הוא מזיק והמוכר הוא שוגג או שבדקו ללוקח ואינו מקפיד וא"כ אמאי קידש כיון דאיהי לא ניחא לה אע"כ דטעמא דר"י לאו מגזירת הכתוב רק מצד הסברא דלא אמרינן איהי לא ניחא לה אבל באמת דיש הכרח אחר עכ"פ דנג' המוכר ודאי גזירת הכתוב דאי ס"ל מצד הסברא תקשה ממ"נ לא משכחת קרבן מעילה אליבא דר"י דאי לא ניחא ליה א"כ לא יצא לחולין ואינו חייב קרבן מעילה ואי ניחא ליה אף אם היה מזיק א"כ אינו שב מידיעתו ואינו מביא קרבן על שגגתו והסברא זו מוכרחת דאלת"ה מאי מקשה לר"מ מהא דחנוני מעל וגם הא דאמרינן אין מעילה לר"מ אלא באוכל הא משכחת ליה בבדקנוהו ואמר דניחא ליה ותחלה היה שוגג אלא ודאי דא"כ אינו שב מידיעתו (וצ"ע במשנה למלך הלכות שגגות שדעתו נוטה דגם לענין שב מידיעתו בפעם א' מביא קרבן יעו"ש) וא"ל דא"כ ממילא מוכרח דגם לענין לוקח הוא גזירת הכתוב דאי ס"ד דסבירא ליה גבי לוקח דניחא א"כ כ"ש מוכח דניחא כמבואר בגמרא איהו ניחא ליה דנקני אתתא ממילא זהו טעות גמור דודאי אין הכוונה דוודאי ניחא דלמעול בהקדש כדי לקדש אשה או לקנות חפץ ח"ו לא נחשדו ישראל רק כוונתו דבשביל ניחא במזיד לא הוי אומר ר"מ דלא קידש דאולי ניחא ליה לפעמים והוי ספק מקודשת וגם זה בעצמו הכרח לומר שהוא גזירת הכתוב דמסתמא ודאי לא ניחא ליה ואפ"ה חייב קרבן מעילה רק דר"מ ס"ל דלא קידש דאיהי לעולם לא ניחא ור"י סבר דגבי דידיה הוא גזירת הכתוב ע"ז ודברים אלו ברורים בס"ד. ואני חדשתי בשמועה ענין על קושית תוס' על רש"י שפירש דקדושין לא חיילי עד ירושלים מהא דבכורות דמשמע דהקדושין חיילי בגבולין ולזאת פירשו התוס' באמת דהקדושין חיילי בגבולין והב"ש הקשה בסימן ל"א סק"ו דאם הקדושין שוין ש"פ במקום אחר אינה מקודשת מדאורייתא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו וא"כ אמאי מקודשת כאן בגבולין ובבכורות משמע שהוא דאוריי' ולענ"ד לק"מ דהנה התוס' כתבו בריש קדושין הא דאין קדושין בפחות מש"פ משום דאין דבר חשוב לקנות על ידו שום קנין ולא גרסי' מקני' נפשה והנה זה שייך דוקא היכא דבאמת אינו ש"פ ואינו דבר חשוב אבל המעשר הזה ודאי שוה כמה וכמה פרוטות שהרי הלוקח יתן עבורו כמה פרוטות רק שהמעות שיהיה ת"י המוכר יתפסו בקדושת מעשר ולא יהנה ממנו עד ירושלים ומה לנו להמעות שביד המוכר או עכ"פ הפירות דבר חשוב וש"פ וראוי לקנות על ידו ממילא הקדושין קיימים ונתינה ודאי מקרי כיון שנתן לה דבר שיכולה להעלותן לירושלים ולהנות ממנו וגם יכול להיות דגם בכאן עכ"פ שוה פחות פרוטה שאין פחות מש"פ נתפס בקדושת פדיון אמנם רש"י פי' שם הטעם דגנאי הוא לאשה למקני נפשה בפחות מש"פ וכבר כתבתי שם דגם רש"י מודה דאין קונין בפחות מש"פ משום דאינו דבר חשוב רק דכוונת רש"י ליתן טעם על חליפין בכלי דחשיב אף דאינו ש"פ וכן מבואר בר"ן ולפ"ז איכא טעמא אחרינא בשיטת רש"י דאין אשה מתקדשת בפחות מש"פ משום דגנאי לאשה אבל לטעם זה מהני פשטה ידה וקבלה כמבואר בתוספ' שם וא"כ לק"מ קושית התוספת דבכורות מקשה ממזי' דפשטה ידה וקבלה ודאי מהני אבל הכא כתב רש"י לענין שוגג ליכא למימר פשטה ידה ודוק ועיין בב"ש בעצמו שם סימן ל"א סק"ו וכל זה הוא כפתור ופרח: גם מ"ש הגאון על מה שכתבתם דטעמא דיאוש ושינוי רשות הוא משום דבהיתרה אתי לידיה שלא נמצא בשום קדמון הנה כן מבואר בתשובת הרשב"א סימן תתקס"ח ועיין שם. ומ"ש בדברי המרדכי אם בא להחזיר מחזיר לבעלים הראשונים והוא ממש לשון הגמרא ומ"ש בכוונתו לענ"ד אין נכון דאיך ס"ד להיות קנוי להגזלן אם אין הלוקח רוצה לקנותו וליכא שינוי רשות כלל אבל אני אומר דהכוונה אף דהוי ממדת חסידות ואינו רוצה בשל אחרים אף על פי כן כיון שאומר שלא היה דעתו מתחלה לקנות של אחרים ממילא מחויב הוא מן הדין להחזיר לבעלים הראשונים ואם לא החזירו מחוייב לשלם להם משום השבת אבידה כמבואר בש"ע סימן שמ"ח סעיף ז' וסעיף ח' ודוק היטיב אבל אין ראיה מכאן לקידושין דאיכא למימר דמסתמא ניחא לה: ולענין אם יש חילוק בין ישראל לא"י האריך לפלפל והיות לענ"ד בחנם השיג הש"ך על הטור ויש מקום להצילו מכל קושיות הש"ך אמרתי לבאר לך דהנה מיבעיא לן אי רבי כגזלן דר"ש או דרבנן ובעי למפשט ממתניתין ומתרומה וקשיא לכאורה אמאי לא קאמר דלעולם ליכא למפשט דאיכא למימר דמיירי בידוע וצ"ל דוודאי דוחק לאוקמא מתניתין בידוע כיון דקתני מפני שנתייאשו הבעלים ויותר נכון למפשט האיבעיא מלאוקמא בידוע והא דבעי לאוקמא לעיל בידוע היינו משום דאכתי לא ידעינן משום אוקימתא לשנויי מתניתין וא"כ ע"כ מוכרח הגמרא בלסטים מזויין מלאוקמא בידוע והנה הש"ך הקשה דמאי מקשה הגמרא ארבה ממתני' דלמא מתניתין דעורות מיירי בא"י ומתניתין דהכא בישראל וכן הקשה הרב מפראג דלמה ליה לעולם לאוקמא בידוע הא שפיר מצינו לאוקמא מתניתין דהכא ודתרומה בישראל ולענ"ד פשוט ליישב דלפי ס"ד דהמקשן דלא הוי ידע בלסטים מזויין ע"כ אצטריך לאוקמא בידוע דאל"ה תקשה רישא לסיפא ונצטרך לומר רישא בישראל וסיפא בא"י א"כ תקשה סיפ' אי רבנן קשיא גזלן אי ר"ש קשיא גנב וזה ברור מאוד אבל אי מוקמינן בידוע לא קשיא רישא לסיפא אבל לפי האמת דמוקמינן לרבה בלסטים מזויין ואליבא דר"ש א"כ אין צורך לדחוק לעולם לאוקמא בידוע דמצינן שפיר למימר דמתניתין דעורות מיירי בעכו"ם וסיפא דמתניתין לא קשיא דמוקמינן לה בלסטים מזויין וכן המקשן שהקשה מתרומה לא אסיק אדעתיה דסתם לסטים היינו מזויין ואם כן ע"כ מתניתין דהכא בידוע אם כן ע"כ גם תרומה מיירי בידוע כי היכי דלא תיקשי ממתניתין דהכא אדהתם ולפי מ"ש נמצא אליבא דאמת אתי' מתניתין דהכא כרבנן ולא מיירי בידוע ורישא בישראל וסיפא בעכו"ם ומתניתין דעורות מיירי בעכו"ם אבל לרבה ק מתניתין דהכא כר"ש אם כן ע"כ צ"ל דמתני' דעורות מיירי בישראל ודוק היטב דאל"ה תקשה סיפא ועתה אבוא לבאר ההכרח שהביא להטור לפרש כן בדעת אביו הרא"ש דהוה קשיא ליה דשינה לשון הרי"ף שלא הביא הרישא דמתני' והרא"ש הביאו אע"כ דהרי"ף ס"ל דמתניתין מיירי בידוע ולכך לא הביא רישא דמתניתין דחדא הוא עם הסיפא אבל להרא"ש ס"ל דרישא לא מיירי בידוע רק בישראל וסיפא מיירי בעכו"ם כמו שהביא דברי רב אסי וע"כ צ"ל משום דס"ל דאליבא דאמת לעולם לסטים היינו לסטים מזויין ומתניתין דעורות בעכו"ם והיינו ממש כדעת הטור ועתה אבוא ליישב כן קושית הש"ך והרב מפראג דהנה מה שהקשה הרב מפראג ממה שהביא הרא"ש ראיה דלית הלכתא כרבה דאל"כ לא משכחת אליבא דרבנן יאוש והקשה דהרי משכחת לה בישראל והנה מ"ש הרב מפראג ליישב ע"פ סברת הש"ך וסברתו לא שמיע' בוודאי גם לרבה איכא לחלק בין עכו"ם לישראל דהרי טעמא דרבה דאינו מייאש בלב שלם וא"כ יש לחלק בין עכו"ם לישראל אבל לפי מ"ש בלא"ה לק"מ דהרא"ש ה"ק לרבה הדבר מוכרח דמתניתין דעורות איירי בישראל כמ"ש למעלה ואם כן לא משכח ר"ש יאוש בגזלן אליבא דרבנן ודוק היטב: ובזה מיושב גם כן מ"ש הרב מפראג דמה מקשה מתרומה ארבה ומ"ש הש"ך דהאיך מצינן לאוקמא מתניתין דעורות בעכו"ם דהרי לענין טומאה פליגי הוא תמוה דאטו יש חילוק בין ישראל לעכו"ם בענין זה. ומ"ש עוד האיך בעי למפשט דגזלן דרבי היינו גזלן דר"ש וכו' במהני דאף לפי שיטתיה אין כאן ראיה דהרי הפשיטות דגוזל ומאכיל מבואר בגמרא א"ל רב אשי לרבה ולרבה כתב בעצמו דאין חילוק אבל גם לשיטתו אין ראיה כלל מכל הפשיטות דהנה מגוזל ומאכיל אין ראיה שכבר כתבתי דלרבה מוכרח דמתניתין דעורות מיירי בישראל וממאי דבעי למפשט ממתני' דהכא ודתרומה אין ראיה כלל דלרבה כבר כתבתי דאין ראיה ולעולם גם כן אין ראיה דכיון דלא מוקמת ליה בידוע רק כרבי צ"ל דרישא בישראל וסיפא בעכו"ם כי היכי דלא תיקשי רישא לסיפא ואם כן אי מוקמת מתניתין בעכו"ם