בית אפרים אבן העזר חלק ב יב

ע"י שהוא יכול לנתקו יש לחלק בין דעת אחרת מקנה משא"כ שם דאיירי להיפוך שיגיע זכיית אחר עי"ז שיכול לנתקו אפשר דשפיר הוא מגרע כחו כמו שיש בו מועיל שיקנה היכא שדעת אחרת מקנה כמו כן נוכל לומר שזה מגרע זכות האחר הרוצה לקנות ונשאר בחזקת מי שהוא בידו ויכול לנתקו ואפשר דמה"ט באמת כתב התוס' שם ועוד דלכל הפחות קונה מחצה כמו ב' שהגביהו מציאה כו' ע"ש ואפשר עוד דאע"ג דהתוס' לא ס"ל לחלק בכך מ"מ הרמב"ם סבירא ליה דיש חילוק בזה אמנם לענ"ד תימא דאף בדעת אחרת מקנה איך אפשר שיקנה מחמת הואיל שהרי הרמב"ם גופ' בדין המשיכה כתב בפ"ד מהל' מכירה וכ"כ בש"ע דבר הנקנה במשיכה אם היה בר"ה ומשכו הלוקח לרשותו או לסימט' כגון שהוציא מקצת החפץ מר"ה קונה והראב"ד השיג עליו דהא קי"ל כשמואל דאמר עד שימשוך את כולה ופירש ה"ה והל"מ שם דכיון שכבר משך את כולה ברשות שאין המשיכה מועיל אז כיון שהוציא מקצת החפץ לרשות שהמשיכה קונה סגי יעו"ש והשתא תיקשי דהך משיכה כולה בר"ה ל"ל כלל דהא כיון שמשך ממקצת לרשותו קנה הכל מטעם הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו דלא גרע מה שהוא מקצתו עדיין ברשות המוכר מאם היו בידו של מוכר ממש שקנה הלוקח כשתפס במקצתו מחמת שיכול לנתקו כו' א"ו דאף בכה"ג שדעת אחרת מקנה לא קני כל הכלי מחמת הואיל ומכ"ש לפי מה שנראה מדברי הסמ"ע סימן קצ"ח דבאמת צריך למשוך כל החפץ מר"ה לסימטא ולא ישאר ממנו בר"ה כלום אלא דסד"א דצריך למושכו בסימטא כדי כולו מראשו לסופו קמ"ל דלא אלא כיון דעכ"פ כבר משכו ע"פ כולו בר"ה סגי בהכי אבל מ"מ צריך למושכו כולו לסימטא ע"ש בס"ק ו' ובס"ק ך' ולפ"ז פשיטא דמוכחה מילתא טפי דהואיל ויכול לנתקו ל"א. ואמנם לענ"ד זה תימה דלשון הרמב"ם מורה להדיא דבמשיכה מקצתו לסימטא סגי בהכי אף שמקצתו השני עדיין בר"ה וכ"נ מדברי ה"ה ומאי דמייתי ראיה מהא דאמרינן עד שימשכנו מר"ה לסימטא וכן מדברי הרמב"ן בסוגיא דהיה מגרר ויוצא והתם לא מיירי אלא לענין שא"צ למושכו בסימטא עצמה וכמבואר להדיא בדברי הרמב"ן והובא בש"ס כתובות צ"ל דה"ה סבירא ליה כיון דלא בעינן משיכה בסימטא עצמה ממילא דאף במשיכה מקצתה לסימטא סגי כל שמשך בר"ה ע"פ כולה וצ"ע: ועכ"פ מוכרח דל"א הואיל ויכול לנתקו סגי במשיכת מקצת החפץ לבד ולפי חילוק בתרא דהש"ך צ"ל דדברי הרמב"ם בזה כפשטן דכל שהוציא מקצת החפץ מר"ה קנה והיינו מה"ט גופא הואיל ויכול לנתקו וכיוצא בזה כתבתי בתשובה א' זה כמה שנים שפירוש שפי' ה"ה שצריך שימשוך עכ"פ כולה בר"ה צ"ע שי"ל דדעת הרמב"ם דדוקא דכיון דקפיד שיקנה במשיכה משיכת כולה בעינן ולכך פליגי דווקא בספינה דכיון דקפיד שיקנה במשיכה כדי שיהא בידו לחזור בו ה"נ דקפיד שימשכנה כולה דווקא מה"ט גופא ודברי הש"ס שם יש ליישב ואין להאריך פה וכ"כ הרא"ש שם דדוקא בספינה אבל במטלטלין במשיכה כל דהו סגי. ואמנם לפי חילוק בתר' דהש"ך יש בזה כדי ליתן טעם לדברי הרמב"ם דסגי ליה במשיכת המקצת משום דקני לכוליה הואיל ויכול לנתקו: ואמנם קשה טובא בהא דאמרינן בשבת דף צ"ב דפליגי חזקיה ור"י אם אגד כלי שמיה אגד ופריך עלה מברייתא דהגונב כיס בשבת כו' ואי אמרת אגד כלי שמיה אגד איסור גניבה קדים לאיסור שבת ומוקי בנסכ' והשתא קשה נהי דבנסכא מיירי מ"מ כיון דמשך מקצתו מתחייב משום גניבה דקני ליה כולי' לפי דברי הרמב"ם הנ"ל וא"ל דשאני התם דבגניבה מיירי שאין שם דעת אחרת מקנה ול"א הך סברא הואיל ובידו לנתקו והלכך אינו קונה כ"א במשיכת הכלי דווקא ז"א דבאמת משמע בש"ס דכל שעושה מעשה בחפץ שהוא קונה על ידו במקח וממכר הוי קנין חשוב גבי גנב להתחייב על ידו באונסין ועיין בתוס' בכתובות דף ל"ב ד"ה ובר"ה דלפירוש ר"י להתחייב באונסין קיל טפי יע"ש ומכ"ש דקשה לפי מה שנראה מדברי הסמ"ע סימן רע"א דאפילו במציאה נמי מהני היכא שיכול לנתקו: וכדי לתרץ זה צריך אני לבאר מה שיש להקשות לכאורה לפי מה שנראה מדברי ה"ה וכ"כ להדיא בלח"מ פ"ד מהל' מכירה לדעת הרמב"ם דאין משיכה מועלת בכליו של מוכר ולפ"ז קשה טובא דמאי פריך הש"ס בשבת איסור גניבה קדים כו' דהא הכיס לא קנה כיון שמקצתו בפנים וא"כ אף המעות שכבר יצא לחוץ לא קני דהא הוי כמשיכה בכליו של מוכר ועיין בדברי הרשב"א שם ומסוגיא זו הביא הרמב"ן בב"ב והרא"ש והריטב"א בב"מ גבי משוך קופה זו ראיה לדברי הרמב"ן דמשיכה מועלת בכליו של מוכר ועכ"פ לפמ"ש ה"ה והלח"מ דהרמב"ם ס"ל דלא מהני לכאורה סוגיא זו הוי תיובתיה. ואמינא לתרץ בחדא מחתא ומתחלה אבאר שמ"ש הרמב"ם באחז במקצת הכלי בעינן שיכול לנתק כולו קנה אין הדברים אמורים אלא היכא שאוחז בגוף הכלי עצמו שרוצה לקנות דכיון שהמקצת בידו יכול לנתק כולו הוי כאילו תופס כולו דלא מהני ואף בקנין חליפין דווקא כשנותן לו מגוף הכלי אלא שאין בו גע"ג אבל כשאינו נותן לו רק המשיחה שהסודר קשור בו נלע"ד דודאי לא מהני אף להרמב"ם ודלא כמשמע מלח"מ שהבאתי לעיל ומכ"ש במקח וממכר בכה"ג דהא לא אשכחן קנין מוסירה כ"א בבהמה דווקא (וכ"כ התוס' והפוסקים דלא אשכחן קנין מוסירה כ"א בב"ח ובספינה דממילא אזלי יעו"ש) דאורחיה בהכי להקנות לחבירו ע"י מוסירה כאדם המוסר דבר לחבירו משא"כ בשאר מטלטלין דל"ש זה ודאי דלא קני בתפיסת חוט הקשור בבגד וכה"ג כיון שאינו אוחז בבגד עצמו וראיה לזה מהא דאמרינן בב"מ א' רוכב חמור וא' תפיס במוסירה זה קנה חמור וזה קנה מוסירה וקאמר ר' אבוהו דאפילו כוליה מוסירה קני הואיל ויכול לנתקו אצלו הא קמן דר"א סבירא ליה הואיל ויכול לנתקו מילתא הוא ואפ"ה בחמור גופיה לא קני ולא מידי אף ע"ג דע"י המוסירה יכול לנתק החמור ולהביאו אצלו א"ו כיון דבחמור לא תפיש מידי ל"א הואיל ויכול לנתקו ע"י המוסירה. והנה צריך להבין בהא דמוקי התם בנסכא וקשה דהא מה שתופס בידו עכ"פ קונה להתחייב באונסין וכמו דקי"ל לענין מציאה דמה שתופס בידו קנה וא"כ לענין זה ודאי איסור גניבה קדים והאיך קאמר פטור דמשמע דלא מחייב כלל וצ"ל דבאמת מיירי שאינו תופס רק קצת מן הכיס לבד שהנסכא אינה מגע' רק עד החצי או יותר אבל לא עד שוליו ממש. ולפ"ז א"ש נמי מה שהקשיתי דנהי דמיירי בנסכא מ"מ כיון דמשך מקצתו קנה לכוליה וא"כ איסור גניבה קדים ולפמ"ש א"ש דמידי הוא טעמא להרמב"ם אלא משום הואיל ויכול לנתקו וזה לא נאמר רק באוחז בגוף החפץ משא"כ בזה שלא ידבק בידו מאומה מן החפץ רק שיכול לנתקו ולמושכו לחוץ ע"י תפיסתו בכיס וזה לא אמרינן כמש"ל משא"כ בס"ד דבמעות מיירי פריך שפיר איסור גניבה קדים וא"ל דהוי משיכה בכליו של מוכר ז"א דגוף הכיס אע"פ שמקצתו בפניו מ"מ מאחר שזה תפיס ועומד בכיס עצמו במשיכת מקצתו סגי ליה וקני ליה ומשיכה בכליו דידיה מקרי וקני להמעות שיצא לחוץ ושפיר פריך איסור גניבה קדים: ודע שדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' גניבה תמוהים שהשמיט אוקמתת הש"ס דמיירי בנסכא אע"פ שפי' אגד כלי שמיה אגד וגם מ"ש דאפקיה לר"ה ועוד כמה קושית שהרגיש בהם הלח"מ ובתשובה א' ישבתי דבר דבר על אופניו ושם העירותי בצדק על דברי ה"ה מ"ש שם ודעת רש"י כרבינו כו' ובאמת לענ"ד נהפוך הוא וכתבתי שם דהרמב"ם אזיל באוקימתת הש"ס דסנהדרין דקאמר והלכתא דשדינהו בנהרא ועפי"ז ישבתי שם כל הקושיות לנכון ותמהתי על דברי הרמ"א והסמ"ע בסימן שנ"א בזה וגם הקושיא דלעיל למאי דפסק במשיכה מקצתו סגי וגם אם נאמר דאין משיכה מועלת בכליו דמוכר ישבתי שם הכל לאמתתן של דברים בס"ד ולפי שהדברים ארוכים לא ראיתי להעתיקם פה גם ואמנם מ"ש בכאן ע"פ דרכינו הנ"ל נראה נכון בס"ד. ואמנם נלענ"ד דאף שנאמר שמ"ש הרמב"ם במשך מקצתו מר"ה דקני היינו דלא כה"ה דבעינן שימשוך כולה עכ"פ ברשות שאין המשיכה מועלת אלא אף אם לא עשה רק זו בלבד שמשך מקצתו לר"ה קנה מכל מקום אין מזה ראיה שיקנה באחז מקצת