בית אפרים אבן העזר חלק ב יא

שאלה מח תשובה לכבוד מוהר"ר הרב כו' וכעת הוא אב"ד דפ"ק יצ"ו: שלום לכבוד אהו' ידידי הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם מוהר"ר אריה ליב תאומים נ"י: הגדתי היום להאדון נ"י כי הגיעני קונטרסו הא דשדר לן מר חורפה בעסק קדושין וראיתי דבריו טובים ונכוחים איברא חזינא כי הוא מן הנמנעים ומושכים ידיהם מלחוות דעת להלכה למעשה כו' לא שמתי עיני ולבי במ"ש מכ"ת בגופה של עדות ולא יצאתי אלא לדון בדבר החדש שחידש כ"ת בנידון הקדושין כשיכולה לנתק החליט לומר דלהרמב"ם שכתב כן לגבי קנין דקנה מהני נמי גבי קדושין. ולענ"ד י"ל דאף אם נא' דבקנין מהני מכל מקום גבי קדושין אינו כן. ומתחלה אען ואומר לדברי מכ"ת הגע עצמך בגט היכא שאחזה במקצת הגט וידו אוחזת בעקב הגט והוא אינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו והיא יכולה לנתק את המקצת שבידו ולהביאה אצלה נימא דמגורשת דבזה לא שייך כריתות בעינן שהוא אינו יכול לנתקו והיא קנתה כיון דיכולה לנתק קנתה אותו כמו גבי קנין ולענ"ד ברור דאינה מגורשת וע"כ לא אמרו אלא במשיחה בידו דכיון שאינו יכול לנתק הגט ע"י המשיחה לא אגד גביה וגט הא כוליה בידה היא משא"כ היכא שאוחז בגוף הגט נהי דליכא טעמא דכריתות כיון שאין יכול לנתקו מ"מ כיון שאין הגט כולו בידה רק דנימא דקנתה אותו מחמת שיכולה לנתקו הא לאו כלום הוא דעיקר נתינת הגט מכחו בעינן ומה"ט לא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע ולא עדיף מה שיכולה לנתקו ואם באמת נתקה המקצת שביד הבעל לא מהני ואף הפוסקים לענין קפצה ידה דמהני נ"ל שיודו בזה ואין לחלק ולומר דאע"ג דאם היינו אומרים שמה שהקונה יכול לנתק אינו עושה קנין אז בגט אף אם באמת נתקה מיד הבעל לא מהני כיון שזה מכחה מכל מקום אפשר דלשיטת הרמב"ם דסבירא ליה דקני הואיל ויכול לנתקו א"כ בגט מיד שנתן לה באופן שהיה יכולה לנתק מקרי ונתן בידה ולאו כטלי גיטך הוא שהרי כל הקנין נעשה מכח נתינתו אבל לענ"ד ז"א דעיקר טעמא היא דכיון שיכול לנתק אמרינן רואין כאלו עשה מעשה ונתק והביא אצלו וא"כ בגט דניתוק שלה באמת לא מהני לא אמרינן רואין בכה"ג ועכ"פ יצא לנו מזה שאם אוחז במקצת מגוף הגט מפסיל דלא קרינן ביה ונתן בידה והוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ומעתה לענין קדושין שדעת מהרי"ל בתשובה סימן ח' דטלי קדושיך מע"ג קרקע נמי לאו כלום הוא יעו"ש באורך ובשם מהרש"ך כתב הב"ש דהוי ס' קדושין עכ"פ א"כ הא קמן דאף שנאמר שלדעת הרמב"ם מהני יכול לנתק בקנין מכירה וכה"ג מכל מקום אין להחליט הדין ללמוד משם לענין קדושין דאע"ג דלא דמי לגט לענין הא דכריתות בעינן מכל מקום י"ל דבעינן ונתן בידה כמו בגט: ועוד אמינא בה טעמא דאם אוחז במקצת הגט לא מהני ומשם יש ללמוד לקדושין ע"פ מה דאיתא בירו' פ"ק דגיטין איש ואשה שהיה תפוסין בגט היא אומרת זכיתי כו' א"ל ד"ה הוא הכא אפילו כולה בידה וחוט אחד בידו אינו גט דכתיב בידה עד שיה' כולו בידה ולכאורה צ"ע דלמה שביק בירושלמי טעמא דנקט בש"ס דידן משום דכריתות בעינן וכן קשה להיפך ודוחק לומר דשוו בדינא ולא שוו בטעמא וגם קשה על הירושלמי דמה טעם יש בה משום דבעינן כולו בידה דילמא קרא לא קפיד רק ונתן אגופו של גט אבל המשיחה הקשורה בו שאינו מגוף הגט אין בו קפידא ואם נאמר דכיון שהמשיחה קשור בגט כגופיה דמי א"כ אף דאין יכול לנתקו נמי לא תהיה מגורשת כיון שאין כולו בידה ודוחק לומר שהירו' פליג בהא אש"ס דילן דקאמר ר"ח אם אינו יכול לנתקו מגורשת ומשמע אף דגם היא אין יכולה לנתק המשיחה גם קשה מאי דקאמר וחוט א' בידו דמאי א' דקאמר והל"ל וחוט בידו כלישנא דש"ס דידן. ולכן נלענ"ד דש"ס דידן והירושלמי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דודאי בש"ס דילן דמיירי שהגט כולו בידה רק שמשיחה קשור בו והבעל אוחז בו ובכה"ג באמת ל"ש טעמא דירושלמי דבעינן שיהיה כולו בידה דבאמת כן הוא ולכן יש חילוק בדבר באם יכול לנתקו דאז פסול מטעמא דכריתות בעינן משא"כ הירושלמי מיירי שידו אוחזת בגוף הגט בשוליו בגוונא דאיירי ביה התם האיש ואשה שהיו תפוסין בגט וקאמר שאפילו רק חוט א' ור"ל משהו ממנו כמלא החוט לבד (או חוט א' ר"ל שורה א' וכלישנא דש"ס תלי ליה ביני חיטי) בידו אפ"ה פסול כיון שאין כולו בידה. ולפ"ז כיון דמהך טעמא אתינן עלה אף שהיה יכולה לנתק המקצת שבידו לאו כלום הוא דבעינן שיתן כולו לידה (ומאי דקאמר אפילו כולו בידה כו' כיון דאין בידו אלא משהו לבד כולו בידה קרי ליה) ומצאתי בלח"מ פ"ה מהל' מכירה שכתב על דברי הרמב"ם קשה דגט נמי היכא דמשיחה בידה ויכולה לנתקו תהיה מגורשת וי"ל דשאני התם דכתיב ונתן בידה משמע דיהא הגט בידה כו' ע"ש ולפמ"ש מבואר דמחמת האי טעמא דכתיב ונתן בידה לאו דוקא יכולה לנתקו ע"י משיחה לא מהני דאפילו רוב הגט בידה ויכולה לנתק השאר לא מהני דהא אין כולו בידה ופשוט לענ"ד דלא אמרינן לענין זה רואין כאלו ניתקה כולה לידה אלא נתינת כל הגט לידה ממש בעינן ולא אמרינן הואיל ולפ"ז ה"ה בקדושין דלענין דבעינן ונתן בידה שפיר יש לומר שהוקש הויה ליציאה ואינו כלום כל שהוא רוצה לקדשה בכל החפץ דנימא דהואיל ויכולה לנתקה הוי כאלו בא לידה אלא לא מהני כמו גבי גט דלענין הא דבעינן ונתן בידה מהני היקשא כמבואר בהפוסקים הנ"ל דס"ל דטלי קדושיך מע"ג קרקע לא מהני מהך טעמא: והנה כ"ת הביא דברי הש"ך שמחלק בין קני ע"מ להקנות והאריך בביאור דבריו ליתן תבלין לחילוק זה דלענין שאר קנינים לא מהני יכול לנתקו דכמאן דפסיק דמי משא"כ לענין חליפין כשלא תפס גע"ג שלא גמר להקנות לו המקצת לבד שהרי לא יוכל לקנות על ידו והלכך ל"א ביה כמאן דפסיק וקונה הכל מטעם שיכול לנתקו עכ"ד בקצרה. ולענ"ד צ"ע דלפ"ז גבי מציאה נמי כיון שדעת המוציא לקנות כולו ע"י הגבהת אותו המקצת ולא ניחא ליה לקנות המקצת שתופס בלבד א"כ לא נימא ביה כמאן דפסיק דמי ויקנה הכל וא"ל דכיון דתפיס ביה בע"כ קונה לו אף שאין בדעתו לקנות ז"א כמבואר בתוס' דב"ב דף נ"ד ד"ה אדעתה דציבי ובדברי הרשב"ם שם גבי לקנות את חברתה ועיין במ"ל פי"ז מהלכות גזילה ובמחנה אפרים שהאריך בזה. ולענ"ד מוכח מדוכתי טובי דכל שאין דעתו לזכות לא זכי א"ו דטעם החילוק היא דבמכר וכה"ג כיון שדעתו לקנות באמת כל הכלי לא גמרה קנייתו עד דמטו כוליה לידו ולא מהני מה שהוא יכול לנתקו כיון שבאמת רוצה כל החפץ וכיון דלא אזלינן בכה"ג בתר הואיל ויכול לנתקו ממילא הוה כהא דאמרינן בב"ב דף מ' כור בשלשי' אני מוכר לך יכול לחזור אפילו בסאה אחרונה ואמרינן שם בדף ק"ו טעמא אף אליבא דשמואל דעביד רבנן מילתא דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקח שיוכל לחזור בהם עם גמר משיכת כל המקח והלכך אף שיכול לנתק לא מהני דהכי עביד רבנן כדי שלא יוכל לחזור עד שימשוך ממש וכיון שלא תיקנו קנין משיכה רק בכה"ג גם לענין מציאה אינו קנין רק בכה"ג משא"כ לענין חליפין דאין בדעתו לקנות הכלי כלל דהא הדר סודר למאריה ואפילו נתינת ממון לא בעינן רק נתינת כלי דמה"ט קונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ הלכך לענין זה שיהא נחשב כאילו מסר לו כלי שפיר חשבינן ליה כיון שאחז במקצת ובידו לנתקו דעל גוף החפץ לא איכפת ליה כלל אם יגמור כל המשיכה לגמרי כיון דבלא"ה הדר למאריה: ולפ"ז חילוק השני שחילק הש"ך בין דעת אחרת מקנה לכאורה קשה על התוספות בכתובות דף ע"ב ד"ה ואי לא מצי לאהדורי כו' מכל מקום קונה אותו בפיו להתחייב באונסין אע"ג דיכול לנתקו דדוקא לענין הגט אמרינן כו' אבל גבי זכיה אשכחן בפ"ק דב"מ טלית שחציו ע"ג קרקע כו' דלא קני וכיון שאינו זוכה מטעם זה ה"ה דאינו מגרע זכיית האחר כו' וקשה מאי ראיה מההוא דב"מ דאין דעת אחרת מקנה משא"כ לענין חיוב אונסין בגניבה אזלינן בתר קנין שהוא קונה במכירה בכה"ג ואפילו תימא דגבי חיוב אונסין בגניבה כיון שאין כאן דעת אחרת מקנה בעינן קנין שיקנה במציאה בכה"ג מ"מ זה שייך דווקא לענין הקונה שיקנה