בית אפרים אבן העזר חלק ב קיב

קיימי יכולין לסלק במעות אף אחר שהגיע הזמן וכ"מ בשי"מ ב"ק דצ"ה בשם המאירי וז"ל ואם היה אפותיקי מפורש כו' ע"ש ולפי זה נראה לפמ"ש דהלוה גופיה יכול לסלק במעות אחר הזמן וכיון שעבר הזמן לאחר מיתת אבוהן ולא סילקו ברשותיה דמלוה קיימא למפרע משא"כ אם אביהן השביח דעדיין היה תוך הזמן ולא הוחלט ומצי לסלוקי בזוזי לאו ברשותיה דבע"ח קיימא ול"ה כיורד שלא ברשות ומ"ש הטור סי' ק"ז דאם היורש רוצה לסלקו במעות יכול לסלקו אף ע"פ שלא ירש מעות מאביו אא"כ עשה אביו נכסים יכול לסלקו אף באפותיקי וכן יש לפרש בלשון בעה"ת שער ד' ע"ש והרא"ש לא ניחא ליה לפרש הסוגיא דפ' המקבל בכה"ג שלא ירשו היתומים מעות דא"כ איך קאמר סתמא ארעא כיון דלגוביינ' קיימא דהא אם היה להם מעות ירושה מאביהן לאו לגוביינא קיימא וז"ל דמיירי בידוע שלא ירשו מעות מאביהן ואמנם ה"ה פ' ך"א מהל' מלוה הביא בשם הראב"ד והרשב"א דהיורשים אין יכולים לסלק במעות והביאו הש"ך סי' קי"ז (ע"ש שט"ס מ"ש הש"ך בשם הרמב"ן וצ"ל הראב"ד) וכן מצאתי בשי"מ דף ק"י בשם הרשב"א שכתב ומהא שמעינן דכל דשויה אפותיקי מפורש אפי' יתומים לא מסלקי ליה בזוזי דכמכר הוא כיון דלא פריק ליה האב ולא פקיד ליה דלפרקים איאושי מייאש מיניה ושבקיה ניהלי' לפרעון ואפי' יורש דכרעא דאבוהן הוא לא מצי פריק וכ"כ הראב"ד עכ"ל ואיכא לדחויי דהתם נמי בכה"ג מיירי שהם רוצים לסלק במעות שלהם וס"ל להרשב"א והראב"ד דהסוגיא מיירי בידוע שלא ירשו מעות מאביהן אך לשונם משמע דבכל גוונא אין יכולין לסלק במעות לפי שלא ציוה האב לפדותה ומכל מקום נ"ל שאין הדברים אמורים אלא בהגיע הזמן בחיי האב דאז שייך למימר כיון שלא ציוה לפדותה איאושי איאש מינה משא"כ אם עדיין לא הגיע הזמן מה היה לו לצוות כיון שעדיין לא הגיע הזמן והרא"ש ניחא ליה לאוקמי בכל גווני אף שעבר הזמן אחר מיתת אביהן ולכך כתב דמיירי מעכשיו ואפשר שהרא"ש חולק בזה על סברת הראב"ד והרשב"א וס"ל דבמעות שירשו מאביהם שפיר יכולין לפדותו אף בכה"ג שעבר הזמן בחייו והכי מסתבר טפי דאל"כ ל"ל לדחוקי לאוקמי במעכשיו שלא נזכר בש"ס כלל מזה רק סתם שאמר לא יהא לך פרעון אלא מזה וטפי הוה עדיף לאוקמי כפשטי' בלא מעכשיו והגיע הזמן בחיי האב אלא ע"כ דס"ל דדוקא במעכשיו דינא הכי ומ"מ מ"ש הרא"ש אבל אם השביח האב כיון דלא הוחלט כו' צ"ע כמש"ל דהא אף לפי מה דמוקי באפותיקי ע"כ במסיק שיעור ארעא ושבחא מיירי וא"כ מה שמגיע להאב בעד המציאה מצי מגבי להו בקרקע והדר גבי מינייהו ויש ליישב ומחמת אפס הפנאי הוכרחתי לקצר: אך עדיין צ"ע במ"ש דלהרא"ש באפותיקי בלא מעכשיו היורשים יכולים לסלק על כל פנים במעות שירשו מאביהם דלא משמע הכי בב"ק גבי אחין שחלקו ובא בע"ח וטרף חלקו של אחד וכתבו התוס' שם דמיירי שעשאה אפותיקי רק דלא מיירי כאפותיקי דפ' המקבל דמשמע התם דיורשים לא מצו לסלוקי בזוזי והרא"ש שם כתב שם פירשו התוספות שעשאו אפותיקי ולא אפותיקי דמפורש בפרק המקבל דא"ל אם לא אפרע לך לא יהא לך פרעון אלא מזה אלא שעבד לו כל קרקעותיו וסיים לו קרקע זו להיות לו תחלה לפרעון דאל"ה לא היה יכול ליטול חלק א' מהם לפרעון כו' ע"ש ונראה ברור שר"ל דאי באפותיקי מפורש שאמר לא יהא לך כו' ל"ה קאמר רב אסי דנוטל רביע במעות דהא יורשים לא מצו לסלוקי בזוזי בכה"ג וכמבואר בדברי התוספות דרב ורב אסי בהא פליגי ע"ש ובפרק בית כור ונפלאתי על הטור בסימן ק"ז שכתב באפותיקי יגבה מא' מהאחין הכל ול"מ בכתב לא יהא לך פרעון שנוטל מא' הכל ומכלל' דברי הרא"ש שמיע לן שמפרש הסוגיא בכה"ג ששעבד לו כל נכסיו כו' מ"מ מה שנראה מדבריו שכל עיקרו של הרא"ש בא להשמיענו דאף בכה"ג נוטל מא' הכל וז"א דזה מלתא דפשיטא לדידיה רק עיקר כוונתו לומר דמיירי באפותיקי כה"ג ששעבד לו כו' ובזה ס"ל לרב אסי שנוטל אותו הרביע במעות דכיון דבכה"ג ודאי מצי יורשים לסלוקי לבע"ח בזוזי מצי האח השני לסלק לזה שטרפו ממנו גם כן בזוזי דמצי אמר אנא לבע"ח נמי מסלקנ' בזוזי ורב אינו חושש לאותה סברא ובכה"ג ג"כ בטלה מחלוקת כמבואר להדיא בתוס' דב"ק וב"ב ועיקר רבותא זו היה לו להטור לכתוב בסימן קע"ה ששם כתב אם גבה חלקו של א' מהם כגון שעשאו אפותיקי בטלה החלוקה כו' ושם הו"ל לבאר דאף בכה"ג ששעבד לו כו' נמי בטלה מחלוקת ולא מצי אמר אנא לבע"ח נמי הוה מסליקנ' בזוזי וע"ש בב"י סימן קע"ה שכתב וז"ל וכתב הרא"ש דדוקא היכא שיכול לגבות שדה שלימה כו' ורבינו לא חש לכתוב כאן דברי הרא"ש לפי שאין אנו עסוקין לברר באיזה ענין בע"ח גובה כו' ובסימן ק"ז שהוא מקום לדברי הרא"ש שם כתבה עכ"ל ולענ"ד אין זה מעלה ארוכה דטפי הו"ל לאשמעינן הכא בסי' קע"ה הך מלתא דאפי' לא עשאו אפותיקי אלא שלא היה יכול לגבות שדה שלימה כו' ששעבד כל נכסיו ומצר לו שדה זו להיות תחלה לפרעון דאע"ג דבכה"ג יכולין לסלק בזוזי מ"מ בטלה מחלוקת וצ"ע: ועכ"פ לפי דרכינו למדנו דבאפותיקי שאמר לא יהא כו' לא מצי יורש לסלוקי בזוזי ומשמע דאף בירשו מעות מאביהן דינא הכי דאל"כ ל"ה צ"ל דלא מיירי באפותיקי דמיירי בפרק המקבל כו' דהא שפיר מצי מיירי בכה"ג וכגון שירשו גם מעות מאביהן ואפשר דס"ל כיון דרב אסי סתמא קאמר נוטל רביע במעות משמע דכל גוונא קאמר אף אם לא ירשו מעות מאביהן דינא הכי והוא דוחק וצ"ע: והנה מדברי התוס' ושאר פוסקים שכתבו סתם דמיירי באפותיקי נראה דאף בלא מעכשיו הוי כמאן דגבי' (רק התוס' בכתובות נקטו בדבריהם מעכשיו אבל בשאר דוכתי לא כ"כ) ומ"מ נראה כמ"ש דדוקא כשהגיע זמן ולא סילקו בזוזי וכ"כ התוס' בברכות דף נ"ב וי"ל כגון דאמר לא יהא כו' וכשהגיע הזמן הו"ל כמאן דגביה וכשאר שדות של בע"ח כו' ע"ש מבואר כמ"ש דמשעת הגעת הזמן ואילך הוא דחשבינן ליה כגבוי ואפשר דהתוס' ס"ל דאם הגיע הזמן ולא סילקו אפילו הלוה עצמו תו לא מצי לסלוקי בזוזי ומ"מ אם אביהם השביח שפיר שקל הבע"ח השבח ואין מחזיר אפי' היציאה כיון דבמסיק שיעור ארעא ושבחא מיירי כמ"ש התוס' שם אבל מדברי הפוסקים משמע שיש חילוק באפותיקי בין הלוה גופיה בין יורשיו והך מלתא טעמא בעי דהא יורש הוה כרע' דאבוה וכבר כתבתי לעיל שהש"מ כ"כ בשם המאירי גם לענין לוקח שהסכימו כל הפוסקים וכן מוכח בש"ס דלוקח ל"מ לסלוקי בזוזי באפותיקי וצריך ליתן טעם בדבר דהא בכל דוכתא אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ומכ"ש דקשה אהא דאמרינן לחד מ"ד דלוקח ל"מ מסלק בזוזי אף בבע"ח דלאו אפותיקי ולמה יגרע כח הלוקח מכח הלוה גופיה דמה מכר ראשון לשני כו' ונראה דהך מ"ד ס"ל דע"כ לא אמרינן הך סברא דמה מכר כו' אלא שאנו רואין קרקע זו כאלו היתה ביד המוכר ולכן כל זכות שיש להמוכר גם הלוקח יש לו אותו הזכות עצמו שהלוקח טוען מאי אפסדתיך אלו היה ביד המוכר גם כן היה לו זכות זה ומה"ט קי"ל שאם בא המוכר לסלקו בזוזי שפיר מצי מסלק ליה כדאמר אביי דינא דאזיל מוכר ומפצי ליה כו' וכתב הרא"ש ונ"י דנ"מ בעשאה אפותיקי כו' ע"ש והיינו משום דאנו רואין כאלו הקרקע עודנה ביד המוכר והוא מסלק בזוזי ולא נגרע שעבודו בע"ח במה שקנה זה משא"כ אם המוכר לא משתעי דינה בהדי של לוקח רק הלוקח בא לסלקו בזוזי של עצמו אז מצי א"ל הבע"ח לאו בעד"ד את וה"ז כאלו הקרקע ביד המוכר ואיש אחר בא לסלקו בזוזי דל"מ לסלק ליה ועיין סימן קי"ד והבע"ח מצי טעין אנא אדעתא דהכי נחיתנא להלוות לזה ואם יפרע לי מוטב ואם לאו אגבה ממנו קרקע בחובי וכן מבואר בסימן קי"ד דאם אין מי שיעלה בשומא לוקח המלוה הקרקע באותו השומ' ואם כן הלוקח הפסידו במה שנכנס בשעבודו שאלו היה הקרקע תח"י המוכר היה גובה הקרקע בחובו ולכן השתא נמי לוקח לא מצי לסלקו בזוזי ומאן דפליג וסבר דשפיר מצי לוקח לסלוקי בזוזי סבירא ליה דכיון דלא עשאו אפותיקי א"כ הבע"ח מעיקרא אדעתא דזוזי דנחת ולא עלה בדעתו ליקח קרקע כלל אם כן גם בזוזי דלוקח הוא מסתלק ואף אם יבא לידי גוביינא בקרקע מכל מקום לא נתברר שעבודו על קרקע זו מה שא"כ בעשאו אפותיקי גם הך