עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבית אפרים אבן העזר חלק ב

בית אפרים אבן העזר חלק ב קיא

Beit Ephraim Even Haezer part 2 111 · בית אפרים אבן העזר חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

השביח ע"ש ובב"י סימן קט"ו ובלח"מ ולפ"ז מ"ש הרא"ש כיון דלא הוחלט ומצי לסלוקי כו' הוא אך למותר דאפילו אם הוחלט בחיי האב ולא מצי לסלוקי בזוזי והו"ל יורד שלא ברשות מ"מ כיון דזה שמגיע לאביהם בעד היציאה אינו יותר על החוב שהרי הבע"ח מסיק כשיעור כוליה ארעא ושבח' למה לא יגבה מזה דהא הני זוזי שביק אבוהון ואפשר לומר דהרא"ש סובר דאם היה לאביהן דין יורד שלא ברשות אם כן הנך זוזי מגיע לו מהבעל חוב נגד היציאה הו"ל כהלואה ביד המלוה ולא מצי מלוה למיגבי מינייהו דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי ואף ע"ג דהם ביד המלוה כמבואר בטור סימן ק"ז שאפילו מופקדים ביד המלוה וכן מוכח בכתובות דף צ"ב גבי ראובן שמכר כו' ופייסינן בזוזי דינא הוא דיתמי אמרי אנן מטלטלי שביק אבון גבך כו' ואף ע"ג דאמרינן באם תפס מחיים מהני עיין בב"ח סימן ק"ז דמחלק דוקא בתפס מחיים לשם תפיסה משא"כ היכא שלא בא לידו בתורת תפיסה ע"ש אלא שעדיין יש פתחון פה לומר דאם אביהם השביח שפיר גבי הבע"ח אף מה שכנגד הוצאה דהיינו שיגבה להם קרקע עבור המגיע להם בעד הוצאה והדר גבי מינייהו כדאמרינן התם אי פקח הוא מגבי להו ארעא כו' משא"כ אם הם עצמן השביחו אף שאביהם חייב גם כנגד ההוצאה אין צריך לשלם משלהם באפותיקי ולא היה הרא"ש צ"ל הטעם דבע"ח טעין אביהם השביח כיון שלא הוחלט דת"ל דאפי' הוחלט שפיר גבי מנייהו אם אביהן השביח כיון שהוא חייב כנגד הכל וכמ"ש וצ"ע כעת: ותבנא לדיננא דהא דאפותקי חשבינן ליה כשדה המלוה היינו משעה שהגיע הזמן ואילך ולפ"ז צ"ל מ"ש התוספות ד"ה דשויה אפותיקי דמיירי שמכרם קודם שחל הזמן היינו שהמכירה היה קודם דאל"כ יש מקום לומר שלא חל המקח כלל והוי כרבית אבל מ"מ השבח שהשביח הלוקח היה אחר הגעת הזמן ואף ע"ג דמההי' שעתא בטל מקחו של לוקח מ"מ כיון שעכ"פ חל עליו שם מכירה תו לא מחזי כרבית ואינו דומה לגזולה ושוב כתבו דאף במכר אחר שחל הזמן מ"מ י"ל שחל המקח לפי שסבור היה לפייס הלוקח בזוזי וחל המקח עד שעת טריפא ור"ל אף ע"ג דבשעת טריפא איגלאי מלתא שלא נתפייס בזוזי מ"מ כיון דעכ"פ קודם לזה היה תפיסת יד ללוקח בקרקע זו דשמא יפייסנו בזוזי ויועיל קנין שלו שוב צריך המוכר לשלם ללוקח השבח והפירות שטרף הבע"ח ולא מחזי כרבית ומ"מ הבע"ח שפיר טריף השבח והפירות משעת הגעת הזמן ואילך דבשביל שזה היה סבור שיפייס הבע"ח בזוזי לא נגרע כח הבע"ח בזה ומה איכפת לו בטעותו של זה כיון דהשתא איגלאי מלתא שלא נתפייס בזוזי הקרקע ברשותיה קיימא מהגעת הזמן ואילך ולפ"ז יש ליישב קושית אא"ז מהרש"א במ"ש התוספות יעמיד כשעשאו אפותיקי דהא ע"כ באפותיקי מיירי דאל"כ יטענו הלוקחים הנחתי ולפי מ"ש י"ל דלתרוצי הך קושי' דיטענו הנחתי מצינן למימר דמיירי באפותיקי שמכרה קודם שחל הזמן וגם השבח היה קודם שחל הזמן שבזה אין מקום לטורפו אי לא מסיק רק שיעור ארע' מטעם ארעאי אשבח רק אי מסיק שיעור ארעא ושבח' טורף לפי שכך כתב לו מוכר ללוקח ושפיר מוכח דדאקני משתעבד וע"ז קשיא להו דמכל מקום יעמיד כשעשאו אפותיקי וטורף השבח שהשביח אחר שעבר הזמן דזה מצי לטרוף משום דארעאי אשבח אך קושית אא"ז מהרש"א דלשון התוס' לא משמע הכי דאם כן עיקר חסר מן הספר אמנם כדי ליישב קושית התוס' דהנה התוס' בד"ה דשויה אפותיקי השוו מדותיהם בין מכרה קודם שחל הזמן ובין מכרה אחר שחל הזמן ולענ"ד יש מקום לחלק בדבר דבמכרה קודם שחל הזמן אי לא מסיק ביה רק שיעור ארעא לא משכחת לה דטריף לוקח פירות דממ"נ אם השביח קודם הזמן אז הבע"ח לא טריף מלוקח כלל דעל מה שהשבי' קודם הזמן לא מצי טעין ארעאי אשב' כמש"ל ואם השבי' אחר הזמן דאז שפיר טריף מלוקח משום דאמר ארעאי אשב' אם כן אין הבע"ח יכול לחזור על המוכר דהא אין שבח זה פוטרו מחובו דהא לא אסיק ביה רק שיעור ארעא וזה הבע"ח שנוטל הבע"ח דידיה קשקיל מה שאכל הלוקח פירות משדה שלו שלא ברשות וגובה היציאה מהבע"ח ואע"ג דהמוכר כתב לו אחריות אין קבלת אחריותו רק על משך הזמן שהיתה מכורה לו עד שעת פרעון המלוה וכמש"ל דהא אפותיקי יש לו קול ולכך גובה ממנו אף ע"פ שיש שם עוד נכסים ומסתמא ידע הלוקח שהיה אפותיקי והוה כמוכר לו שדה לזמן ואחריו לפלוני דאם נמשך והיתה בידו אחר שהגיע הזמן השני מוציא ממנו הפירות שאכל ואין לו על המוכר כלום אע"פ שקיבל עליו אחריות שאין אחריותו אלא כל זמן שהמכירה קיימת בידו וה"ה בזה דדמי למוכר חודש לזה וחודש לזה כמש"ל ואף אם פירש לו אחריות גם על השבח מ"מ אין קבלת אחריות רק שאם יבא בע"ח דמסיק שיעור ארעא ושבחא שזה טורף אף מה שהשביח קודם שהגיע הזמן או משום נגזל ואפותיקי שכבר הגיע זמנו אך באפותיקי שמכרה אחר שחל הזמן שפיר חל חיוב האחריות על המוכר דהו"ל כמוכר שדה ונמצאת שאינו שלו ובכה"ג שפיר טריף הבע"ח אף בלא דאקני ולא מסיק אלא שיעור ארעא דארעא דידיה אשבח ומכל מקום שפיר חוזר הלוקח השבח מהמוכר כיון שהמוכר קיבל עליו אחריות והו"ל כמקבל אחריות שדה גזולה ולא מחזי כרבית כמ"ש התוס' דסבור היה לפייסו בזוזי ולפי"ז א"ש מ"ש התוס' דיעמוד בשעשאו אפותיקי משום דאף ע"ג דע"כ מיירי בעשאו אפותיקי מ"מ א"א לאוקמי במכר קודם שחל הזמן וע"כ דמיירי שמכר אחר הגעת הזמן וכמש"ל ואם כן ממ"נ אינו יכול לגבות מלקוחות שהם יכולין לטעון ללוקח זה שהשביח קרקע האפותיקי דממ"נ מה שהשבחת לאו עלייהו דאותן נכסים שקנית סמכת דאם היית סבור שנתפייס הבע"ח בזוזי א"כ ממילא שלא יבא לידי טריפת השבח כלל וא"ת שהשבחת ע"ד שהבע"ח לא יתפייס בזוזי ויטרוף השבח מחמת טענה דארעאי אשבח פשיטא שאינך יכול לטרוף בעד השבח דהא בכה"ג לא חל המקח ומחזי כרבית ולא היית יכול לגבות ממוכר כלום אם הוא ידוע שבוודאי לא יתפייס בזוזי והלכך אע"ג דמהמוכר גופי' שפיר גבי משום דאע"ג דחל המקח מחמת דסבור שיתפייס השתא דלא נתפייס אחריותו עליו וטוען הלוקח למוכר היה לך לפייס הבע"ח בזוזי שלא יטרוף הכל מכל מקום מלקוחות לא מצי טריף מטעמא דכתיבנא וא"כ א"א לאוקמי מתני' בכה"ג דא"כ ל"ל טעמא דמפני ת"ה דאף בלא תיקון העולם לא מצי גבי מלקוחות אלא ע"כ דמיירי באפותיקי קודם שהגיע הזמן ומסיק ביה שיעור ארעא ושבחא והא דטורף משום דאקני ושפיר מוכיח מש"ס דאקני משתעבד ובזה י"ל גם קו' הש"ך דמקשה מהא דמוכיח מלאכילת פירות דמיירי בגוזל ונגזל דדלמא מיירי באפותיקי ולפי מה שכתב' א"ש ואין להאריך: אך במ"ש לעיל דמ"ש התוס' והרא"ש שאמר מעכשיו היינו שמקנה לו מעכשיו כשיגיע הזמן אע"פ שיש מקום לפרש כן בדברי התוס' והרא"ש אבל בהגמיי' פך"א מהל' מלוה מבואר שהכוונה על מעכשיו ממש שכתב וז"ל וההיא דפ' המקבל איירי כשעשה אביהם אפותיקי כו' והו"ל מההוא יומא שהתנה עמו כאילו קנאה כו' ע"ש ולכאורה היה אפשר לומר דהתוספות בכתובות והרא"ש והגמיי' סבירא ליה דאף באפותיקי כיון דאיהו גופיה מצי לסלוקי בזוזא יורשים נמי מצי לסלוקי בזוזי דהא כרעא דאבוהון נינהו ואם כן אי אפשר לחשוב אותו שדה דאפותיקי כאחת משדותיו של מלוה אם לא שאמר מעכשיו ועבר הזמן דאז הקנין חל למפרע משא"כ כשלא אמר מעכשיו נהי דאפותיקי הוה למיגבי מיניה מ"מ מצי לסלוקי בזוזי כמ"ש הרא"ש פ' א"נ ואף שיש לדחות ולומר דהתם מיירי דוקא בשעת הגעת הזמן מ"מ מדברי הטור וש"ע בסי' ק"ג מבואר דאף לאחר זמן נמי יכול לסלקו במעות וכמ"ש בעה"ת שער ג' בשם הרמב"ן שהדקדוק מדברי רבא אינו כלום דטעמא דרבא כיון דאילו הו"ל זוזי כו' וה"ט איתא אפילו אחר זמן פרעון ואפי' לאחר הכרזה ושומא עד זמן שטר אחלטתא והשתא הוא דקא קני דקאמרינן השתא כשהב"ד מגבין לו בחובו הקרקע קאמר כו' ע"ש ומבואר בבעה"ת דהתם מיירי בדאיתי' למשכנתא בידיה שדומה לאפותיקי מפורש ע"ש ומ"ש הרא"ש בפסחים בהגיע הזמן ק"פ אע"פ שלא אמר מעכשיו קנה ואינו עובר עליו התם במשכונא מטלטלין מיירי אבל בקרקע לעולם יכול לסלוקי בזוזי אף אחר הזמן רק דלהכי אהני מה שהוא אפותיקי מפורש שא"י לסלקו בקרקע אחרת ועיין בח"מ סימן ר"ז (אמנם אין ראיה משם לענין אחר הגעת הזמן ולפי"ז י"ל דיתמי נמי כיון דבמקום אבוהון