בית אפרים אבן העזר חלק ב קי

מטעם שכך כותב לו מוכר כו' וא"כ מה מקום לחלק לענין שבח בין אפותיקי או לא וע"כ הא דעדיף אפותיקי לענין שבח היינו שאנו מעמידין הקרקע בידו למפרע ומצי א"ל ארעאי אשבח וכיון דארעא דידיה הוא פשיטא דגם לענין פירות כן הוא שצריך להחזיר פירות שאכל מארעא דחברי' כמו גזולה וכמ"ש הפ"י מדברי הרמב"ם וה"ה וה"ה הביא ראיה מן המקרא השב לה כו' ואף שמשם אין ראיה לענין הלוקח דאפשר דהתם לענין לגבות הפירות מן המחזיק בשדה עצמו בגזלנותא מיירי אך בלא"ה מוכח בכמה דוכתי דאף הלוקח מגזלן צריך להחזיר גם הפירות שאכל וכן מוכח להדיא בר"פ חזקת דקאמר הני נוגעין דאי לא אמרינן להו הבו אגר ביתא להאי ע"ש בדברי הרמב"ן בחידו' ובש"ע סימן שס"ג ועיין בשו"ת הרא"ש כלל צ"ה דקרקע כיון שאינו נגזל' ותמיד הוא עומד בחזקת הבעלים וברשותם דאם שטפה נהר אומר לו הש"ל כו' וכי היכא דלטובת הגזלן מוקמינן ליה ברשות הבעלים ה"נ לחובתן והפירות שגדלו על הקרקע של הבעלים הם והגזלן נכנס לתוך רשות בעלים ואכל פירותיהם וחייב לשלם להם כו' ע"ש ואף דגם איהו שם לענין הגזלן גופיה מיירי מ"מ דוק מיניה גם לענין הלוקח ממנו כיון דקרקע זו עדיין בחזקת בעלים עומדת זה התולש פירות עתה הו"ל כגזלן וכמבואר בסוכה בסוגיא דאונכרי ולפי"ז נראה דה"ה באפותיקי מפורש כיון דקרקע ברשותי' דמלוה קאי ומה"ט קי"ל דשטפה נהר אינו גובה משאר נכסים דמצי א"ל נסתפחה שדך א"כ גם הפירות הם של המלוה: אך שעדיין צ"ע דגזלן שאני שמעולם הקרקע הוא של הבעלים וזה המוכר שאינו שלו לאו כלום הוא אבל באפותיקי דמהני מכירתו עד שעת טרפא דהא קי"ל בע"ח מכאן ולהבא גובה אם כן הנך פירות דאכל עד שעת טרפא דידיה נינהו ואע"ג דשטפה נהר אינו גובה משאר נכסים לאו משום דהוי דידיה למפרע רק דמכי מטא שעת גוביינא שפיר אמרינן כיון שאין לו חוב על הלוה לגבות מקרקע זו וכיון ששטפה נהר נסתפחה שדהו אבל מ"מ עד שעת טרפא דלוה הוי ובמה נפקע זכותו למכרו עד שעת טרפא וכבר האריך הש"ך בצדדי קניית אפותיקי והביא דברי התוס' דכתובות והר"ש בב"מ שכתבו דמיירי באומר אם לא אפרעך כו' יהא שלך מעכשיו כו' ובכה"ג ודאי פשיטא שגם הפירות שלו הם למפרע כדאיתא בב"מ דף ס"ה דאי א"ל מעכשיו הוי כמכירה למפרע ע"ש ברש"י ד"ה הא דא"ל מעכשיו וכן מוכח בפסחים לענין חמץ אך הש"ך גמגם בזה שאין זה במשמעות בש"ס רק דמיירי הכא ככל אפותיקי מפורש דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו ולכן מפרש דזה הוי כאומר מעכשיו ע"ש ולענ"ד צ"ע דמאין הרגלים לומר כן דמסתברא דכל שאין מפורש מעכשיו לא מקני ליה מהשתא ולא מידי ומ"ש הש"ך מדברי הרא"ש בב"מ דף ס"ה צ"ע לענ"ד ע"ש והיה נלענ"ד לומר דודאי אין סברא לומר שיהיה קנוי למפרע כל שלא אמר מעכשיו ואנן הכי קאמרינן דכיון שאמר לא יהא לך פרעון אלא מזו נמצא דבשעת קבלת המעות הקנה לו מעכשיו שיהיה קנוי לו כשיגיע זמן פרעון ולא יסלקנו בזוזי אז יחול הקנין וכמו שמצינו האומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו דאע"ג דל"ש חלות הקנין למפרע מ"מ הכוונה שעכשיו בשעת מתן מעות הוא מקנה לו שיחול הקנין בעת שיקחנה וה"נ דכוותה אלא דהתם אינו מועיל רק למ"ד אדם מקנה דשב"ל כיון שאין בידו להקנות עכשיו משא"כ כאן שבידו להקנותו עכשיו שפיר מצי מקני ליה על לאחר זמן ובהכי א"ש מ"ש הש"ך דכבר קדמה קניית הלוקח דבאמת מה"ט נקטו התוס' והרא"ש מעכשיו דכל שהוא מקנה לו באופן שיחול הקנין באותו זמן תו לא מהני חזרה דידיה מה שמוכר ללוקח ולהכי קי"ל דאינה מכורה ממכר עולם רק מכורה לשעה וגם הלוקח גופיה אדעתא דהכי קני לה כיון דאפותיקי קלא אית ליה ועיין ברשב"א וריטב"א קידושין דף ס"ג ובפ"י שם שכתב שע"י הקנין דעכשיו הוא מתחייב לאחר זמן ומהני אף בדשלב"ל ומכ"ש כאן בדשב"ל ואף ע"ג דלא אמר מעכשיו מכל מקום כיון דבשע' מתן מעות אומר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו הו"ל כמקנה מעכשיו על לאחר זמן וכעין זה כתב הש"ך אלא שהוא ז"ל נראה מדבריו דהוי כמעכשיו שיקנה למפרע ובאמת אין זה במשמעות הלשון כלל רק דלענין שיהיה הקנין לאחר זמן שפיר הוא חל מעכשיו: ולפי זה נראה דודאי תוך הזמן שפיר חל המקח כדקי"ל שהיא מכורה עד שעת טרפ' והפירות והשבח ברשותא דלוקח קיימא אבל משהגיע זמן פרעון אז בטל המקח של לוקח וחל המק' של הבע"ח והרי זה כמוכר קרקעו לזה עד זמן פלוני ואחריו לפלוני דמהני וכמ"ש הר"ן בנדרי' ר"פ השותפין דודאי יכול אדם להקנות חודש א' לראובן וחודש א' לשמעון ובזמן כ"א קנוי הוא לו לגמרי דהיינו נכסי לך ואחריך לפלוני כו' ע"ש ובזה נתבאר החילוק שאין יכול לטרוף פירות שאכל הלוה עצמו אף ע"פ שעשאו אפותיקי ומלוק' טריף משום דהלוה עצמו שפיר מצי לסלוקי בזוזי אף לא' שהגיע זמן פרעון ומה"ט מבואר בח"מ סימן ק"ג דאף ע"פ שהוא אפותיקי והגיע הזמן אם מכר המלוה לא מהני לפי שבידו לסלקו במעות ולפיכך אינו טורף גם הפירות ולדעת החולקים שם וס"ל דמהני מכירתו היינו משום דע"י מכירתו חשבינן ליה כאלו גבה השדה וברשותיה קיימא מהאי שעתא אבל כל כמה שלא החזיק בה המלוה ע"י מכירה וכיוצא אכתי ברשות' דלוה קיימא והפירות שאכל הם שלו לכ"ע מהאי טעמא שהיה יכול לסלקו בזוזי משא"כ מלוקח שפיר טריף הפירות שאכל אחר שהגיע הזמן פרעון כיון דקי"ל דלוקח לא מצי לסלוקי בזוזי באפותיקי אם כן מההיא שעתא שהגיע הזמן פרעון הו"ל כדידיה (ובהכי א"ש מה שהקשה הש"ך דא"כ כי אקדיש או זבין נימא דמהני כו' ולפי מ"ש א"ש דאחר שהגיע הזמן פרעון באמת דעת קצת פוסקים דמהני מכירה ואף לדעה קמיית' שם היינו משום דביד הלוה לסלקו משא"כ לגבי הלוקח שאין יכול לסלקו והלכך כשבא לטרוף ממנו הפירות מצי טעין ארעאי אשבח ולפ"ז מ"ש הפוסקים ז"ל דבאפותיקי השבח והפירות של הבעל חוב דארעי' אשבח היינו מה שגדלה הקרקע אחר שהגיע הזמן פרעון דההיא שעתא ברשותיה קיימא ולכאורה מדברי הרא"ש נראה דאף מן הלוה גופיה טורף מה שהשביח לאחר שעבר הזמן שכתב וז"ל וי"ל דמיירי שעשאה אפותיקי כו' והגיע הזמן לאחר מיתת אביהן ולכאורה הוא שפת יתר דהא כ"ש הוא כשהגיע הזמן בחיי אביהן דחשיב של המלוה משעת הזמן וע"כ דמשום סיפא נקטי' שכתב אבל אם אביהם השביח כיון דלא הוחלט ומצי לסלוקי בזוזי שקיל ארעא והיינו דוקא כשעדיין לא עבר הזמן שלא הוחלט משא"כ אם עבר הזמן קודם שהשביח אף שהוא הלוה גופיה מ"מ הו"ל תו כיורד שלא ברשות ונוטל הוצאה ומינה דשבח ופירות של מלוה הם כמבואר ברא"ש דהא בהא תליא אבל אין זה מוכר' בדעת הרא"ש אלא נראה שר"ל ועבר הזמן כו' דהיינו כיון שעכ"פ אחר מיתת אביהן עבר הזמן והם השביחו אח"כ הוי להו כיורדים שלא ברשות ולאפוקי אם השביחו קודם שעבר הזמן אז גם מיתומים אינו יכול לטרוף כיון שעדיין לא הגיע שעת זכייתו עד הזמן שקבע לפרוע לו אבל לענין השביח האב אין חילוק דאפילו עבר הזמן לא מיקרי שדה המלוה כל זמן שלא חלטוהו הב"ד בידו ועדיין מצי לסלוקי בזוזי כמ"ש לעיל מש"ע סימן ק"ג ואם כן לא הוי כיורד שלא ברשות וגם לא מצי למטרף מיניה פירות שאכל וכמש"ל: איברא שלא זכיתי להבין דברי הרא"ש במ"ש אבל אם אביהם השביח כיון דלא הוחלט ומצי לסלוקי בזוזי כו' וזה תימא שהרי הרא"ש שם כתב דע"כ הך דאביכם השביח מיירי במסיק שיעור ארעא ושבחא דאל"כ מה בכך שאביהם השביח מ"מ אינו גובה יותר מחובו ע"ש ופשוט דגם למאי דמוקי הרא"ש באפותיקי מ"מ לא מיירי כ"א בגוונא דמסיק שיעור ארעא ושבחא דאל"כ מאי קטעין הבע"ח אביכם השביח (ומ"ש הרא"ש וכי מסיק כו' לא נצטרך כו' דאפילו מסיק שיעור ארעא ושבחא כו' דמשמע מזה דמיירי גם במסיק שיעור ארעא לחוד זה לא קאי רק על גוף הדין דמסלק ליתמי שבחא דידהו היכא דהם השביחו בזה שפיר כתב דמיירי בתרווייהו דמ"מ מחזיר ההוצאה אבל האיבעיא שבע"ח אומר אביכם השביח ע"כ דמיירי דוקא במסיק שיעור ארעא ושבחא) וכן מבואר בדברי ה"ה בשם הרמב"ן ובש"מ בשם הרמב"ן והרשב"א דהיכא דלא מסיק רק שיעור ארעא אדרבא יפה כח היתומים יותר אם אביהם