בית אפרים אבן העזר חלק א צט

שנתן טעם לפי שהכירו שצפדתו צינה יש לנו להשוות תלמוד דידן עם הירושלמי כמבואר בפוסקים וגם תלמודא דידן מודה בהא דהיתר אחר ג' ימים במים מצד צינה הוא ומאי דקאמר שאני מיא דצמתי היינו שטבע צינת המים הוא להצמית ואם כן כיון שמצד צינת המים אתינן עלה שוב מסתבר דגם ש"ס דידן מודה דאף לאחר ימים הרבה מצמתין והולכין והכי נמי אמרינן בעלמא במים קרים לא משום דמטרשי ליה אלמא שע"י הקרירות של המים הוא מצמית ובהכי א"ש דברי המ"ב דודאי גם הוא אזיל ומודה דצינת היבשה לאו מלתא הוא חוץ מן הקרח הזה דודאי מצד הסברא והעדות החוש שעל ידי צפד עורו על עצמו ונעשה יבש כעץ וא"א לו לתפוח כלל: וזכר לדבר דלענין הדחת הבשר במים קרים ביותר משום דמטרשי לא פשיטא להו כולי האי ובבשר שהוא נקרש וממולא קרח אוסרים בפשיטות אם נמלח קודם שנפשר לפי שהדם מתקשה ונקרש בתוכו הרבה וא"א לצאת אף שטבעו לצאת ע"י מליחה ומכ"ש שא"א לו לתפוח ולעלות כלל ומ"מ לולי דאשכחן דצינה מלתא הוא לענין שיכול להעיד עליו לאחר ג"י היה מקום לומר שאין לבדות מדעתינו להקל בזה ולומר כי אחרי כי עלה קרח על פניו לא נשתנה צורתו דיש מקום לומר כיון שבטבעו לתפוח אלא שהצינה גוברת עליו עד שיקרש מחמת זה גופא עוז פניו ישונה אבל אחרי דאשכחן במים כה"ג שנצמת ע"י צינת המים מעכב שלא לתפוח ואין צורתו משתנה דון מינה דכל מה שיש בים יש ביבשה במקום קרחה וכפור שהרי פשיטא שבטבע הקור הנ"ל המעלה קרח להצמית יותר ממה שבטבע צינת המים להצמית ואין חוששין שע"י צימות הזה ישתנה הצורה כמו שאין חוששין לשינוי הצורה ע"י צימות המים: והמ"ב דייק בלישניה והכי איתא בהדיא בירושלמי שהביא ה"ה כו' משום דמהירושלמי גופה אין ראיה די"ל דלא קיי"ל כוותיה אלא כמו דדחי בתלמוד דידן דשאני מיא דצמתי אבל כיון שהביאו ה"ה ראיה לדברי הרמב"ם אלמא דס"ל דתלמוד דידן והירושלמי אמרו דבר אחד ומזה נלמד דגם הש"ס דידן דקאמר מיא צמתי היינו מחמת צינה שבהם. ולכן אע"ג דצינת היבשה לא מהני היינו משום דשליט ביה אוירא ואף שהוא אויר מצינן מ"מ אין בכחו לעמוד נגד טבע המת לעלות ולתפוח משא"כ קרישת הקור הנ"ל שעושה קרחה במלכותינו אין ספק שמצמית ביותר וכמו שהאריך המ"ב ז"ל: והנה בשו"ת מהרי"ט חלק אבן העזר סי' ל"ג כתב וז"ל לפי מה שסח העד בתוך דבריו כי היה ביום הקרח הנורא והשלג היה כאמתים על פני כל הארץ הדבר מוכיח שמצאו מקום שגלי הים שוטפים שאל"כ היה לו לומר שמצאו בתוך השלג עכ"ל ומשמע מזה שאם לא היה במקום שגלי הים שוטפים אף שמצאו בתוך השלג והיה יום קרח הוה דיינינן ביה דין אשתהי ביבשה ודלא כמ"ב. ויש לדחות שאם היו מצאו ביבשה היה מקום לחוש שמא אחר הוא שפלטו היום בעודו היה חום על הארץ ונשתנה פרצופו לפרצוף של זה ומה בכך שעתה בשעת מציאה הוא עת הקור וגם י"ל דשמא אשתהי ביבשה שיעור שעה ולא שלט בו הקור כ"כ שיהיה נקרש ובפרט אם היה מלובש בבגדים ונשתנה אז ולכן אי לאו דמוכחא מלתא שגלי הים עוברים ושוטפים היה מקום להחמיר וגם לפי מה ששמעתי שאירע לפעמים ביום הקרח הנורא והשלג ההולך וסוער יש בני אדם שניצולין ע"י שמשכיבין עצמן לארץ ועלימו יתעלם שלג הרבה ומכסין עצמן בשלג וחם להם מחמת מכסה השלג שעליו ואם אמת הדבר א"כ פשיטא שאין להתיר בכה"ג אם נמצא בתוך השלג אשר היה כאמתים על פני כל הארץ אך אני חושש שאילו אינו רק פטפוטי דברים של ההמון ועיין ביומא דלא משמע הכי בעובדא דהלל שרחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה ואמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת וקצת יש לדחות וקצרתי וגם י"ל דאף אם כשהוא חי מועיל חמימת החיות שבו שלא יתקרר מחמת השלג עליו מ"מ כשהוא מת איך יחם לו כיון שאין נשמת רוח חיים באפיו והוא קר בטבע השלג מקרר אותו ביותר וכה"ג אמרינן בפרק במה טומנין דחמימי חיים דקרירי קריר ונ"מ לדינא אי אירע כה"ג שאחר פליטת המים קלטוהו מחיצת השלג והכפור ונתכסה בתוכם דלא חיישינן שמתחמם מחמת השלג ואיך שיהיה בגוונא דידן כי נראה שהקרח שעליו היה בעת שמשוי מן המים ויגיד עליו ריעו החול שנמצא על פניו ואם כן אין לומר דתפח אחר שהועלה ליבשה וגם לחוש שמא בעת ההוצא' ממים לא היה נקרש כלל ולא עלה קרח ואחר ששהה שיעור שעה או יותר ביבשה דרך הלוכו מהכפר להעיר שלט בו אויר הקר ועי"ז נקרש ואם כן איכא למיחוש לשינוי צורה קודם שנקרש אבל ז"א דאית לן למיזל בתר שעת מציאתן וכמו שנמצא עכשיו בקרח וחול כן היה בשעה שיצא מן המים ואין זה דומה לנידון של מהרי"ט דהתם היתה הטביעה בים הגדול שאין דרכו להיות נגלד ונקרש והגלים שוטפים ועוברים א"כ י"ל שכך יצא משם ולא נקרש משא"כ נהרות שלנו שע"י צינת השלג נקרשים הם וכל הנמצאים בתוכם ואף אם במקום שבולת הנהר דרדיפי מיא אינו נקרש בתחלת הסתיו מ"מ כל צדדיו נקרשים כשגובר עליהם נגיבת הרוחות הקרים ומעלה קרח נורא על כל סביביו וגם כל הנמצאים על שפתו אפילו בתוך המים הוא נקרש הרבה ואם כן מה"ת לתלות שאחר ששהה שיעור שעה נקרש ולא קודם לכן ועוד נראה דאפילו תימא דספיקא הוי שמא לא נקרש עד אחר ששהה ביבשה מ"מ יש להקל ואע"ג דקיי"ל בכל ספק אשתהי אזלינן לחומרא זיל בתר טעמא שהר"ן כתב בתשובה לפי שאינו מצוי שיראנה תוך שעה שנפלט מן המים משא"כ בזה שאנו מסופקים אם היו נקרש אז אם לא אפילו הוי ספק השקול אזלינן לקולא כאשר הכריעו כל האחרונים וכן הלכה רווחת בישראל לדון בדין ספק תוך ג' ימים לקולא והה"ד בספק אשתהי ביבשה היכא דלא שייך סברת הר"ן ז"ל: איברא שיש מקום לדון בזה דבהך דספק תוך ג' אזלינן לקולא איכא תרי טעמא חדא משום דחשש' דשמא נתפח אינו רק ספיק' דרבנן ואזלינן להקל כמ"ש הרשב"א דמטעם זה יש להקל עוד י"ל דיש לנו לאוקמא בחזקת חי והשתא הוא דמת וכמבואר בדברי האחרונים ונ"מ לדינא דלהך טעמא דנתפח ספיקא דרבנן יש להקל גם בספק זה אם היה קרוש בעת יציאתו מן המים אם לא משא"כ אם נאמר דהוי חששא דאורייתא רק דבספק תוך ג' מוקמינן אחזקת חי א"כ אף נתפוס להקל בספק תוך ג' מ"מ בספק זה שמא היה קרוש בשעת יציאתו מן המים ואין בו דין אשתהי ספק שקול הוא ואזלינן לחומרא ואדרבא איכא חזקה לאיסור' דמוקמינן אחזקת שלא היה קרוש עד עתה והשתא הוא דנקרש ובמקום חזקה דמעיקרא לא אזלינן בתר חזקה דהשתא ואף לפי מ"ש שדבר מצוי בנהרות שלנו שיהיה נקרשין בתוך המים כיון דלא ידעינן מני הוא ניחוש ליה שמא איש אחר נטבע ולא שהה במים כדי קרישה ולפי שנשתהה ביבשה נשתנה צורתו ונקרש אח"כ ואם אפשר שיתברר ממי שהי' שם בעת הוצאה מן המים שהיה קרוש אז והקרח על פניו כמו שהובא לעיר היה מקום לסמוך על ההיתר של המ"ב כמ"ש אבל אחרי שאין הגוף הגב"ע לפני רק מה ששלחו הדיינים תורף הענין שהוציאו מתוך הגב"ע חוששני לומר שהוא דבר שא"א להתברר כיון שנמצא בכפר קרוב הדבר שבא לידי עממין ואפשר שלא היה שם יהודי שראוהו בשעת הוצאה עד שהובא לעיר ואם יש לחוש למ"ש דכיון דלא שייך האי טעמא דמקילין בספק תוך ג' משום חזקת חי א"כ בספק אשתהי יש לילך כה"ג לחומרא ולפום הך טעמא דבספק תוך ג' משום חזקת חי הוא ניחא לי מה דהוי קשיא ליה על הריב"ש (ועיין בתשובת עגונה מחארסאן סימן ע"ד) ולפי שבנ"ד דין הספק שלנו אם היה קרוש בעת יציאה מן המים או לא אין כאן מקום קולא מחמת חזקת חי לכן לא הארכתי בזה: ואולם יראה לענ"ד שיש מקום לומר להיפך דאף המחמירים בספק תוך ג' ימים יודו בנ"ד כו' (עיין בתשובה הנ"ל) ואמרינן שמת זה כמה ומ"מ אשתהי במים לא איכפת לן רק מה דאשתהי ביבשה ובזה אמרינן שהיה נקרש ואין לו דין אשתהי ואף אם ספיקא הוי הו"ל ספק חשש נתפח דרבנן וספיקא לקולא: ועדיין לבי מהסס אם יש לדון בזה דין ספק השקול מאחר שיש