בית אפרים אבן העזר חלק א ק

כאן חזקה דמעיקרא שלא היה קרוש ויש לנו לומר השתא הוא דנקרש ואף לפי מ"ש לחלק בין הא דמהרי"ט דמיירי במים שאין דרכו לקרוש משא"כ בנהרות שלנו עדיין לא נתחוור לי חילוק זה כל הצורך וכי בשביל שאנו מדמין כו' ועוד דהא יש כאן מקום לחוש שמא אחר הוא וא"כ י"ל שעתה מקרוב נטבע ולא שהה במים אחר מיתתו כדי קרישה וכמש"ל ועוד דנהי דנימא דאזלינן בתר חזקה דהשתא ודיינינן ליה כשעת מציאתן הא בעינן נמי מקום מציאתן וכאן מה שראינו אותו קרוש ויבש כעץ לאו מקום מציאתן הוא וא"כ פשיטא שי"ל דאע"ג דהשתא קרוש הוא מ"מ במקום שהיה שם בראשונה בשעה שיצא מן המים עדיין לא שלטה בו הקור כ"כ שיהיה קרוש ובמקום זה נקרש והדבר מבואר בנדה דף ד' בנגע באחד בלילה אם מצאו בשחרית במקום אחר מת טהור ולא אמרינן כי היכא דהכא מת הוא ה"נ היה מת במקומו הראשון ואף למאי דאמרינן התם אליבא דר"י דממקום למקום מתלי תלינן לאו משום דחזקה ממקום למקום עושה אותו לספק שקול רק משום חומרא אמרינן הכי בקדשים וכמ"ש התוספות שם בהא דפריך ומי תלינן והא תנן מחט שנמצא מלאה חלודה ואמאי נימא האי מעיקרא מחט מעליות' הוא והשתא הוא דהעלה חלודה והקשו דאדרבה משום דאזלינן בתר שעת מציאתן לגמרי אפילו ממקום למקום לתלות לכך טהורה כאן וי"ל דסלקא דעתך כיון דמחמיר כ"כ בטומאה לתלות אף ממקום למקום ע"כ אינו אלא משום חומרא דקדשים אם כן במחט לא היה לטהר לגמרי משום שעת מציאת' כו' וע"ש ולפי זה גם מה דקאמר הש"ס בתר הכי וכ"ת בשעת מציאתן בין לקולא ובין לחומרא ושלא במקום מציאתן משרף לא שרפינן מתלי תלינן לאו משום דממקום למקום משוי ליה ספיקא אלא ג"כ משום חומרא דמה"ת נאמר דפליג על סברת המקשן והכי קי"ל בא"ח סימן תס"ז לענין איסור דאין מחזיקין ממקום למקום ולפי דברי התוספות א"ש הא דמייתי מעיקרא ממתני' דנגע באחד דלא מוכח רק מברייתא דקתני ובמקום מציאתן דממתניתין דמחט הו"ל לאתויי מעיקרא דמוכח מגופא דמתניתין וגם דהא הך מתניתין דמחט בפ"ג דטהרות ומתניתין דנגע בפ"א: ולשיטת התוספות ניחא דממתניתין דמחט לא הוי מצי לאקשויי בפשיטות דמצינן למימר דר"י דינא קאמר להחזיק ממקום למקום ולא משום חומרא וא"כ אדרבא היא הנותנת דמשום דשעת מציאתן חזקה אלימתא הוא אפילו ממקום למקום לכך במחט טהור לגמרי אבל השתא דמייתי מתניתין דנגע וברייתא דדוקא מקום מציאתן מוכח דלא דינא היא אלא חומרא בלבד לתלות ואהא קשיא ליה ממחט שיש לו להחמיר גם שם: אך מדברי רש"י שם נראה דפשיטא דמתניתין דמחט משמע ליה להוכיח מדלא אמרינן מעיקרא מחט מעלייתא כו' הה"ד ממקום למקום וא"כ מעיקרא הו"ל לאתויי הך מתניתין ונראה דשיטת רש"י א"ש לפי המבואר מדברי הש"ס דהך מלתא דכשעת מציאתן ובמקום מציאתן אהך מתניתין דנגע באחד מתניא ולא אהך דמחט ולכאורה חד דינא אית להו שאם היתה המחט בזויות זו ע"ג טהרות ולא ידענו אם חלודה או לא ואח"כ טלטלוה לזוית אחרת ושם מצאנוה חלודה לא מחזיקינן טהרה ממקום למקום וא"ל דבזה באמת אזלינן להקל אף שלא במקום מציאתן ז"א דא"כ תקשי לחזקיה וגם דלמאי דקיימינן השתא אף לר"י לא מחזיקינן בוודאי רק לתלות וא"כ איך אפשר להקל ובאמת הר"ש פ"ג דטהרות כתב דגם בזה דינא הכי דוקא במקום מציאתן כמו בההיא דנגע באחד ע"ש וצ"ע דלמאי דמשמע מהש"ס דהברייתא קתני לה אההיא דנגע באחד שהוא בפרק הא' וברישא הו"ל למתני הך דפ"ג ולכן נלענ"ד דהכא דקאמרה מתניתי' דטהורה שכל הטמאים כשעת מציאתן אשמועינן דאף שטלטלו הקופה ממקום אחר לכאן טהורה משום שעת מציאתן וא"ש בין לחזקיה בין לר"י דממ"נ אי לא מחזקינין ממקום למקום א"כ איכא למימר דשם לא היתה המחט כלל על הטהרות והשתא בזויות זו הוא דנפלה כמו גבי שרץ ובזויות זו אזלינן בתר שעת מציאתן להקל ואי מחזקינין ממקום למקום א"כ כמו שמחזיקין למפרע שהיתה המחט שמה חזקה ודאית כזו מחזקינן שהיתה שמה חלודה ג"כ כיון דבשעת מציאתן אזלינן בתרי' אף להקל משא"כ אם היינו יודעים בבירור שבשעה שהיתה הקופה שם בזויות האחרת היתה המחט שם ועתה טלטלוה לכאן והוא נמצאת מלאה חלודה יש חומר בדבר למ"ד לא מחזקינן מלמ"ד מחזקינין דלמ"ד לא מחזקינין ממקום למקום למיזל בתר שעת מציאה א"כ י"ל דבזויות האחרת מחט מעלייתא הוא והשתא העלתה חלודה משא"כ למאן דס"ל מחזקינן לודאי אף ממקום למקום כשעת מציאתן א"כ אמרינן דגם שם כך היתה חלודה וטהורה אבל אם נימא דכשעת מציאתן לענין ממקום למקום אינו רק לתלות ולא לשרוף והיינו דאינו רק שהוא מגרע חזקה קמייתא שהיה חי לא אמרינן דעד השתא חי הוה אלא זיל בתר איפכא כיון דהשתא מת הי' דילמא מת היה אף במקום אחר א"כ כשאין מוצאין כאן מחט יש מקום לספק שמא כמו שטהרות אינו המחט עליהם במקום הזה כך היתה במקום אחר ומ"מ לענין החלודה שעליו י"ל שבמקום אחר לא היתה חלודה כיון דחזקה דכשעת מציאתן כשהיא ממקום למקום לאו חזקה מעליותא היא ולא תוסיף תת כחה כ"א לגרע חזקה קמייתא לבד ועכ"פ ספיקא הוה שמא מעיקרא מחט מעליותא הוה בשעת נפילה על הטהרות והשתא הוא דנחלדה וא"ל דהוה ס"ס ספק היתה שם ספק לא היתה ואת"ל היתה דלמא היתה כמו שהיא עתה עם החלודה ז"א דספק טומאה ברה"י אף ס"ס טמא והשתא א"ש דמעיקרא לא הוי מצי למידק מהך מתניתין דמחט דהוי אמרינן דחזקה דמחזקינן ממקום למקום חזקה גמורה היא וא"כ שפיר קתני דבכל גווני טהורה כשעת מציאתה ואין לחוש דלמא מחט מעלייתא הוה משא"כ השתא דמוכח דלר"י ע"כ דאין כאן רק ספק לבד א"כ לית לן למיזל בשני הצדדים לחומרא דשמא היתה שם כיון שהיא כאן עתה ומ"מ לא היתה חלודה כיון דשעת מציאתן דממקום למקום לאו חזקה גמורה היא רק לתלות מחזקינן להוציא מחזקה קמייתא לומר שאע"פ שמעיקרא לא הי' המחט עליו כלל מחמת שעתה נמצאה תולין ממקום למקום לומר דכאן נמצא כאן היה מעיקרא אבל מ"מ אפשר שלא היתה חלודה עד בואה אל מקום זה שהיא מקום מציאתה: וראיתי בספר מקור חיים על הלכות פסח שחיבר שארי הגאון אב"ד דק"ק ליסא שכתב בסימן תס"ז דכמו דאמרינן בחזקה דהשתא אין מחזיקין ממקום למקום כמו כן בחזקה דמעיקר' דאז בשעת לידת הספק הוא במקום אחר אין מחזיקין ממקום למקום ומייתי מנגע באחד חי בלילה דמחלקינין בין ראוהו חי מבערב אע"ג דגם בלא ראוהו ודאי פעם אחד חי היה מ"מ חזקה במקומו בעינן ולכן בעינן שראוהו חי במקום זה ולכך במחט לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא דלאו מקום מציאתה היא ובזה כתב ליישב דברי הש"מ דקשי' לי' במחט דניזל בתר חזקה דמעיקרא לתלות עכ"פ ע"ש באורך: והנה בהך דנגע באחד קדמו בשו"ת מ"ב בזה ולכאורה הוא נכון מצד הסברא הישרה דאם לא ראוהו חי מבערב במקום זה הוה כראוהו חי רק שלא במקום זה כ"א במקום אחר ובכה"ג אמרינן דבמקום זה מת וכיון שזה נגע בו במקום זה אזדא ליה חזקה קמייתא דהא במקום זה לא אתחזק ואזלינן בתר חזקה דהשתא שהוא במקום זה ומ"מ י"ל דאין ללמוד מזה לענין מחט שנמצאת חלודה לומר כיון דלא ראינוה שהיא מחט מעלייתא במקום זה לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא משום דאין מחזיקין ממקום למקום דז"א דהא טעמא דאין מחזיקין ממקום למקום לפי שיש לתלות שהמקום גורם וא"כ מהני חזקה דמעיקרא עד בואה אל מקום זה וא"כ כבר נטמאו הטהרות בשעת נפילת המחט כאן ולא דמי להך דנגע באחד דשם אין אנו רוצים לדון ולומר שחי דבתחילת ביאתו לכאן הי' מת רק מחמת שעת מציאתן ומקום מציאתן אמרי' שבתוך זמן שהיה כאן מת וכיון שבמשך הזמן ההוא נגע האיש הזה הוא טמא משא"כ גבי מחט שאנו צריכין לומר שבבואה למקום הזה היתה חלודה ואז עדיין לא נסתלק ממנה חזקה קמייתא שהיתה מחט מעלייתא ולכך הוצרכו התו' ליתן טעם משום דמוקמינן טהרות אחזקתיה. ומ"ש שם בספר מקור חיים ראיה מנגע אע"ג דהרי חסר לפניך ואיכ' חזקת טהרה לענ"ד אין הנידון דומה כלל