בית אפרים אבן העזר חלק א צח

מתחלה מצומצמים כנ"ל והוגבה עדותן מהבודקים הנ"ל בק"ק אטיק מאהלוב בב"ד כדת וכהלכה שוב פעם שנית הוגבה עדותן מהבודקים הנ"ל ומאנשי ק"ק מאהלוב שאמרו מתחלה קודם שבדקו אותו על הסימנים המצומצמים הנ"ל בב"ד בק"ק מאהלוב כדת וכהלכה גם על הסימנים בכליו היינו בכתונת ומכנסיים הנ"ל העיד החייט בתוע"ג לפני ב"ד הנ"ל ובק"ק מאהלוב הנ"ל שהוא מכיר המכנסיים שהם שלו להיות אשר הוא בעצמו תיקן המכנסיים בשבילו והכיר בתפירות שלו גם דימו לפני ב"ד הנ"ל בק"ק הנ"ל המכנסיים שהיו על הנטבע למכנסיים אחרים שלו שנשאר בביתו והוי שוים ממש בלי שום שינוי גם מהכתונת הנ"ל דימו האפטשעפקי והשטעפיל מארביל לפני ב"ד הנ"ל להפטשעפקי ושטעפיל מארביל הכתונת אשר היה למוה"ר ליבוש הנ"ל מאביו מנשואין שלו וניכר היה לכל הרואים שהוא שוה ממש בלי שום שינוי כלל. גם נמצא בקעשעני של המכנסיים שעל הנטבע הנ"ל אגרת אשר כתב למוהר"ר ליבוש הנ"ל איש אחד מק"ק מאהלוב הנ"ל ובאגרת היה כתוב אליו דבר סתר מאותו האיש הנ"ל ואותו איש הנ"ל הכיר ג"כ כתב ידו ממש באגרת הנ"ל ויען שראינו אנחנו הח"מ בעזר"ה צדדי דהתיר בשריותא דהאי אתתא רובם ככולם מפוזרים אנא ואנא ובש"ס ובפוסקים ראשונים ואחרונים ובתשובת קמאי ובתראי ראינו לקבץ א' אל אחד למקום אחד כל צדדי דהיתירא למען ירוץ הקורא והמור' המוסמך בדורינו להורות הלכה למעשה אשר על פיהם כל ריב וכל נגע ובאמירת פיהם תליי' להתיר הנגע עיגון מהאי אתתא תשובה כפי המבואר בענין לא חזיוה בשעתיה אלא לאחר כמה שעות שהעלה מן המים וא"כ לכאורה אין לסמוך על ההכרה בט"ע דהא אמרינן בש"ס ופוסקים וכך מוסכם מהם דאי לא חזיוה בשעתיה מתפח תפח ואם באנו לדין מצד הסימנים מלבד שצ"ע גדול אם יש לדון בסימנים אלו דין סימנים מובהקים כמה שאכתוב לקמן אך יש מקום לחוש לפמ"ש הגאון בעל מגיני שלמה בשו"ת פני יהושיע חלק אבן העזר סימן חי"ת וז"ל והר"ב ס"ל דכי שהה שעה אחת בעלותו מן המים ודאי תפח א"כ אין לסמוך שוב אפילו אם יש סימנים מובהקים כיון שודאי תפח וצורת סימן נשאר עליו ודאי אין זה סימן דכיון שתפח ודאי היתה צורת סימן משתנה אלא ודאי אחר הוא ונשתנת צורתו לצורת סימן כזה. וכיוצא בזה כתב הריב"ש זלה"ה סימן ש"ע וז"ל שם: לפענ"ד פשוט דלמ"ד דאי אשתהי ודאי תפח אם ידעינן דודאי לא חזי בשעתיה דאין לסמוך אפילו על סימנים מובהקים דאנן סהדי שאינו אותו האיש דאע"ג דסימנים מובהקים הוי כעדים היינו משום דלא שכיח שיהיו בני אדם שוים בסימן זה ומ"מ לא אמרינן דאין שום אדם בעולם שיהיה לו סימן כזה דאפשר דאתרמי אדם אחר כו' ע"ש שהאריך בזה והוכיח מדברי הר"ן בתשובה ומדברי התוספות בריש פרק האשה שלום דקאמר כגון דאסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים ולפי דברי התוספות שם מיירי אפילו בסימנים מובהקים ואפ"ה צריך לאלתר דאל"כ לא סמכינן אסימנים דכיון דלא אשתני לאו איהו הוא וא"כ בנידון דידן אף אם היה סימנים מובהקים לא מהני כיון דוודאי לא חזיוה בשעתי' וכ"ש בסימנים אלו שאינם סימנים מובהקים בבירור. וכמו שאבאר וגם מה שהעידו שלא היה חבול בפניו ולא תפוח אין זה מציל להוציאו מידי תפיח' כיון דודאי תפח א"כ אנן סהדי דמטעי טעי סהדי בהא דאמרו שלא היה תפוח ומימר אמרו בדדמי ומדברי הפני יהושיע משמע דאדרבא זה אמתלא דלאו איהו הוא כיון דודאי תפח לא היה נשאר צורתו עליו אלא אחר הוא שהיתה צורתו בענין אחר וע"י שתפח נשתנה צורתו לזה ולכאורה קשה להקל בזה נגד מ"ש הגאון ז"ל שהוא מלתא דפשיטא לדידיה דלמ"ד אישתהי ודאי תפח אין לסמוך על סימנים מובהקים וסברת רבים וגדולים הוא דאי אשתהי ודאי תפח: ובכדי לשקוד על תקנת עגונות פתחנא לה להאי פתחא מהדא שכתב בשו"ת משאת בנימין סימן ק"ד דאף ע"ג שדיבר הוא שהעד ראה ההרוג אחר שלשה ימים מ"מ כיון שנהרג בזמן הקור ובלי ספק שבשעתא חדא נגלד ונקרש ונתקשה כעץ וא"א לומר מתפח תפח ונשתנית צורתו רק הקור הגדול מונעם ואינו מניחו לתפוח ולא להשתנות צורתו כל זמן שהוא נקרש ונגלד ועדיין הא מלתא הא דמיא צמתי משמע דמפני צינת המים לא נתפח והכי איתא בהדיא בירושלמי שהביא ה"ה מעשה באחד שנפל לירדן ועלה אחר יום והכירו שצפדתו צינה והשיאו אשתו אלמא דאפילו מים מיצמת צמית ואינו מניחו לתפוח ק"ו השלג והקרח בקור החורף וכו' אך בתנאי שיהיה הקור תמיד מיום ההריגה עד יום המציאה כו' נראה שיש לחלק דבמים דוקא הוא דאמרי' דבעינן שחזיוה בשעתו משום שצינת המים צינה כו' דהוא הוא ומיד כשמוציאו מן המים מתחמם הגוף ומתפח תפח אבל דבר הנקרש והנגלד מהקור הגוף וכו' אחר כך מצאתי בספר ראב"ן כו' ומאחר שכוונתי לדעת הגדולים יש לסמוך על ההוראה זו עכ"ל המשאת בנימין ואף שהובא בקצרה בק"ע העתקתי מקצת הלשון שבתשובה שמשם יש ללמוד שאף שדברי המ"ב אמורים לענין הרוג אחר ג' ימים כדבריו כן הוא לענין אשתהי יותר משעה ביבשה אחר שהעלה מן המים אם כל אותה השעה היה מונח במקום ועוד לא סר מעל פניו הקרח הנורא ובעת שראוהו יודעים ומכירו שהסירו מסוה הקרח מעל פניו בודאי עודנו יבש היה כעץ וא"א שיתפח כלל וע"כ לא אמרינן אשתהי תפח אלא אם לא היה קרוש ביציאתו מן המים די"ל דע"י חום אויר היבשה הוא נתפח משא"כ אם היה קרוש בהאי שעתא ולא אשתהי שעה אחת אחר שנפשר הגוף מקרישתו מחמת הקרח אי אפשר לתפוח ולהשתנות צורתו כלל: אמנם דברי המ"ב בזה שכ"כ בפשיטות צ"ע שהרי ריב"ב לא כל האדם והמקום והשעות שוין קאמר ואיבעיא לן ריב"ב לקולא פליג או לחומרא פליג ובעי למפשט מהא שהתירו במים לאחר ג' ימים ואי אמרת ריב"ב לחומרא פליג אינהו דעבדי כמאן ומשני שאני מיא דצמתי מבואר מזה דהפשטן היה סובר הטעם שהתירו במים לאחר ג' ימים הטעם משום צינה וכריב"ב דפליג לקולא ולפי מה דדחי ליה שאני מיא דצמתי לאו משום שהוא מקום צינה אתינן עלה רק מטעם שטבע המים להיות צומת ואין מניחים לתפוח אבל בהא דאיבעיא לן דלמא פליג לקולא לא איפשטא ואיכא למימר דלחומרא פליג דבמקום חם אפילו תוך ג' אין מעידין בכל גווני אבל אחר ג' אפילו במקום צינה אין מעידין לכ"ע ומים שאני דצמתי וא"כ זה מנין לנו שיהיה מועיל הצינה להתיר לאחר ג' ומה דמייתי המ"ב ראייה מדברי הרב המגיד לכאורה הוא ראייה לסתור שהרי ה"ה הביא זה על דברי הרמב"ם שכתב טבע בים כו' אם ישהה ביבשה כו' אין מעידין ע"פ ה"ה מפרש דבר הירושלמי דמיירי גם כן בחזיוה לאלתר דוקא אף דבירושלמי קאמר והכירו שצפדתו צינה היינו לומר דלכן לא הקפידו מה ששהה הרבה בתוך המים שטבע המים להצמיד ולצפוד בצינתו וגם מה דאמרינן בש"ס דילן שאני מיא דצמתי יש לפרש כן דצינת המים טבען להצמית אבל מ"מ אין ללמוד מצינת המים ליבשה דצינת היבשה אין צומת כלל: ובכדי ליישב דברי המ"ב נראה דלכאורה יש לתמוה על ה"ה שנראה דמייתי ראיה מדברי הירושלמי דאפילו שהה הרבה במים לית לן בה ודלא כדמשמע מדברי הרי"ף דדוקא ד' וה' ימים וכן מבואר בנ"י ובאמת נ"ל דהירושלמי אזיל בשיטת הפשטן בש"ס דידן דריב"ב לקולא פליג ואינהו דעביד כריב"ב ולכך הקילו לפי שהצינה צפדתו וא"כ מסתברא שאין מקום לחלק בין ד' וה' יומי או אפילו טובא דכל שהוא יותר במים משום זה לא תפיג צינתו משא"כ למאי דדחי משום דמיא צפית ואין מניחין לתפוח א"כ י"ל כיון שבטבע הוא כל שהמת משתהה הוא מתופח ועולה ואין כח המים להצמית וא"כ אין לך בו אלא חידושו שאמרו חכמים דד' וה' ימים גברו המים בטבען להצמית נגד מה שבטבע המת ממה דלא אשכחן אין להקל בו וא"כ אין ראיה מהירושלמי כלל כיון דקי"ל כש"ס דידן וצ"ל דה"ה והנ"י ס"ל דודאי לפום מה דאתמר בש"ס דילן דמיא צמתי שפיר היה אפשר לחלק בכך דדוקא ד' וה' יומי יכולים להצמית ותו לא אבל כיון דאשכחן בירושלמי