בית אפרים אבן העזר חלק א צז

וטור ושאר פוסקים: ומלבד כל אלה יש לנו על מה שנסמוך שהרי מבואר בגב"ע שהעיד ה' ברוך שראה בחייו כ"פ שהיה בראשו קנייטשין כמו פאלבין שבבגד וראה בנטבע זה שהיו הקנייטשין אלו כמו שהיה בחייו וגם צמצם מקומם שהיו למעלה מן המוח צוא דעם מיט קאפ וגם מוהר"ר צבי העד על הקנייטשין אלא שלא הזכיר המקום בצמצום ולענ"ד זה סימן מובהק הוא ואין זה דומה לצלקת שנסתפקו בה קצת משום דצלקת בא ע"י סיבה המצוי' לפרקים משא"כ להיות קנייטשין בראשו כמו פאלבין שהוא בא ע"י סיבה רחוקה וכמבואר בדברי העד מוהר"ר צבי שבא לו ממכת סוס זה זמן רב ונשארו קנייטשין אלו וכיון שהוא דבר זר ורחוק אפילו תימא שזה שאומר ה' ברוך שהיה למעלה מהמוח לא מיקרי צמצום מקום מ"מ הוי סימן מובהק מצד עצמו וגם אפילו ל"ה רק סימן אמצעי מהני לצרף להעכו"ם מסל"ת אפילו אם נימא דהוי כידעו הטביעה והמבואר מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים וכבר האריך בזה הרב המשיב ני' ויפ' כתב וגם יש לנו לסמוך על ההכרה בט"ע כל בגדיו אלא שצ"ע לפי שבדברי העד המעיד לא נזכר רק סתם וכל הבגדים שלו הכרנו וא"כ אפשר שלא היו בדרך ט"ע גמור רק הכרה בעלמא ואף דבתשובת נ"ב כתב דיש להוכיח לכאורה דאף ט"ע כל דהו מהני מדאיתא בחולין דף צ"ו כו' נלענ"ד לחלק דדוקא באבידה שהוא דבר שהוא שלו שפיר אמרי' דמהני אף ט"ע כ"ד אבל היכא שבא להכיר מה שאינו שלו ע"י שראה פעם א' ושתים בודאי נוכל לומר שטועה בדמיונו אפילו בצורבא מרבנן ומכ"ש בע"ה והו"ל ככלים שלא שבעתן עין דל"מ ט"ע באבידה ומ"מ באיסורין כיון דליכא חימוד ממון י"ל דמהני אבל מ"מ ט"ע גמור בעינן ועיין ביו"ד סימן ס"ג ובמ"א הארכתי בזה וכ"כ הנ"ב שם דלא מהני בלא שבעתן העין משום דבתחלה צריך שיכיר היטב כדי שיכיר עתה בט"ע ונראה דמה"ט כתב הרמ"א בסוף סעיף ל"ב וי"א דאפילו סימן מובהק בבגדים מהני ולא נקט ט"ע משום דלא שכיח שיהיה לו ט"ע גמור בבגדי חבירו אף שרגיל אצלו דלמה יתן לב לדעת ועינים לראות מה שאינו שלו עד שיהיה לו בו ט"ע גמור ולכך נקיט סימן מובהק ועיין בנ"ב סימן כ"ח כתב הטעם משום כיון שראוהו נטבע בבגדים אלו שייך בדדמי ובהג"ה שם מביא תשובת מהר"מ מפאדווא דאיתא שם אולי היה לו הכרה טובה במלבושיו אך בסימן מ"ג כתב דבבגדים שאין במה לתלות השינוי לא אמר בדדמי ובתשובה סימן הבאתי ראיה לזה מהא דמהדרינן אבידה בט"ע והתוספות כתבו דאף ע"ה אית ליה ט"ע אלא דחשדינן ליה במשקר אלמא דאל"ה ל"ח דלמא מחמת שהוא אבד ג"כ חפץ כזה אמר בדדמי ואין מעלה על דעתו דלמא גם אחר אבד כמו במים ומלחמה וראה הטביעה ומ"ש התוספות בגיטין דף כ"ז גבי גט דחיישינן שמא סבור שהוא שלו לפי שאין יודע שיש יב"ש אחר או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד כו' התם נמי משום דלאו מלתא דעל"ג חשדינן ליה במשקר כדמשמע מלשון התוס' שאומר שמכיר אע"פ שאינו מכיר אבל היכא דלא חשדינן ליה דמשקר מהני הכרתו ולא אמר בדדמי אע"כ דהתם שאני שאין במה לתלות השינוי ואין בכח המדמ' להטעות עינו שיסבור שזהו זהו שנמצא שהרי החפיצים לא ישוו ואין במה לתלות השינוי הלכך ל"ח לבדדמי כה"ג משא"כ בשינוי הפרצוף שנשתנה קצת מחמת המים כמש"ל הלכך אע"פ שלא ישתנה לפרצופו של זה ממש ויש שינוי קצת תולה השינוי מחמת המים וא"כ בט"ע דבגדים לית לן למימר בדדמי אך דמ"מ הכרה טובא בעינן וגם צ"ע דאף דנימא דבכל בגדיו ל"ח לשאלה מ"מ איכא למיחש לחליפים ואף שמהרי"ק כתב דלהא ל"ח שיעשו דברים של בטלה: ומ"ש הב"ח ראיה מיי"נ הוא תמוה ועיין בח"מ ס"ק סמ"ך וגם מה דמייתי מחיישינן שמא פינן ג"כ צ"ע ואין כאן מקומו ומ"מ נראה דאפשר דגם הב"ח מודה דל"ח שהחליף לחלוטין דלזה ל"ח כמו דל"ח למכירה משום דלית לן לאפוקי מחזקת מרי' קמא ולחוש שמא החליף בדרך שאלה על איזה ימים פשיטא דל"ח וכמ"ש מהרי"ט דהי נינהו מילי דכדי ודברים של בטלה רק התם בעובדא דהב"ח שזה היה הולך בדרך לכן חשש לחליפין דשמא לאיזה צורך להתחפש שלא יכירוהו שינה כסותו על איזה ימים אחדים וגם חבירו היה צריך לאותו דבר והחליפו זמן מה אבל בנ"ד שנראה שהיה דרכו לצאת ולב' מהעיר לכפר ולחזור על אתר ולא החזיק בדרך כלל אין לחוש לזה וגם בלא"ה דעת כמה גדולים דל"ח לשאלה פשיטא דחזי לאצטרופי האי סברא דאין אדם משאיל כל בגדיו והו"ל ככלים דלא מושלי ואף שהב"י פקפק בדבר וכתב דאפשר אי סימנים דרבנן אף בכלים דלא מושלי הדין כן מבואר בשיטה מקובצת להדיא בשם הרשב"א דשפיר מעידין על כיס וארנקי אף אי סימנים לאו דאורייתא ומהדרינן גט וה"ה לעדי מיתה ע"ש ואולי ראה הב"י בתשובה דברי הרשב"א אלו מסתמא הוה הדר ביה ולענ"ד הב"י גופיה תבריה לגזיזיה באה"ע סימן קל"ב ובתשו' סימן הארכתי בכ"ז ומכ"ש בנדון זה שזה הנטבע היה בו סי' גדול מחמת הקנייטשין שבראשו וא"כ ע"כ שזה השאיל הבגדים ג"כ לאיש שהיה בו קנייטשין בראשו כאילו וגם עוד סימנים קצת אע"פ שאינם מובהקים פשיטא דכה"ג מצרפין אף אם היה סימן אמצעי כמ"ש בתה"ד והח"צ סובר דהוי שאל' דיחיד ואף שיש מגמגמים לראייתו מהא דב"ב דאדרבה משמע שם דלרב' אי הוי חיישינן לנפילה חיישינן אף לדיחיד א"כ הוה לענין חשש שאלה כבר עמדתי ע"ז בתשו' סי' ואנכי תקנתי עמודיו שיש להם על מה שיסמוכו ולכן אם הי' זה מבחין דבריו שהי' לו הכרה טובה במלבושיו אין ספק שיש להתיר מטעם זה ול"ח לשאלה וגם ל"ח לבדדמי מטעמא דכתי' וגם כי נזכר בג"ע שהעיד ה' שמחה שהכיר הקאפטאניקל אשר עליו ובדברי העד הראשון ה' יצחק שהעיד כל הבגדים שלו הכרנו נכלל ג"כ הקאפטניקל וא"כ בשני עדים לא אמרינן בדדמי ואע"ג דבקאפטאניקל לבד שוב שייך חשש שאלה כבר כתבתי דבנ"ד שאלה דיחיד הוא ל"ח לי' לכן נראה דגם עתה שלא ביחנו דבריהם אם היה להם הכרה טובה מ"מ בתר סהדותא דבי תרי לא דייקינן ומסתמא הכירו היטב וכיון שיש כמה היתרים חזקים כראי מוצק אין מן הראוי לעגן האשה זאת והנני מסכים הולך על דברי מחו' הרב הג' אשר פתח בהצלה תחלה להתיר אשה זאת לעלמא ואעפ"כ נראה שיש להושיב ב"ד להתירה ובענין מה שלא נזכר בכל הגב"ע שם אביו וגם שם מקומו לא נזכר בפרטות סמכתי על חכמת הרב הגאון הנ"ל שהענין ידוע להם שאף הדרים בכפר כוונו עדותן על אייזק הידוע בעל אשה זו שאנו עוסקין בשריותא דידה דברי זעירא הק' אפרים: יד שאלה אברך אחד מוהר"ר ליבוש חתן הנגיד מוהר"ר יעקב יוסף מפק"ק מאהלוב נעלם מבית חותנו מוהרי"י הנ"ל בפתע פתאום וחיפשו עבורו כראוי עד יום ג' ולא נודע מקומו איו. ולא עלתה הדעת שנטבע וביום ג' נודע שהביאו אותו נטבע ומת לק"ק אטיק מאהלוב מעבר לנהר נעסטיר אשר מצאו אותו תחילה בכפר ראדי' שהוא סמוך פרסה לק"ק אטיק מאהלוב הנ"ל ראו אותו אנשי ק"ק מאהלוב שהיו בק"ק אטיק הנ"ל באותו פעם והיה פניו מלא קרח וחול כי אז בשלשה ימים הנ"ל היה קור גדול ואעפ"כ הכירו אותו היטב מחיים חיותו וכשנודע בק"ק מאהלוב שמצא אותו הנטבע כנ"ל אמרו אנשי ק"ק מאהלוב שהכירו אותו מחיים חיותו היטב שיש בגופו סימנים היינו איין פליק בראשו בווינקל השמאלי שבין שיער הראש והפיאה השמאלית. ומצד הימין שלו אצל היד הימנית מן הלאפקי ולמטה מאחוריו היה צד הימנית גבוה יותר מצד השמאלית כמו הארב ואחר חצות הנ"ל שרחצו את הנטבע בק"ק אטיק הנ"ל במים פושרים ויפל מעליו הקרח והחול שנגלה על פניו ועל גופו היה ניכר לכל פרצוף בטע"ג לכל המכירים אותו מחיים שהוא מוהר"ר ליבוש חתן מוהרי"י הנ"ל ושום חבול ותפוח לא היה בפניו והנטבע הנ"ל סמוך לחזה לצד הימין היה לו נקב גדול פתוח עד שהיה קצת בני מעיו לחוץ והיה נראה לעין כל ע"פ אומדנא דמוכח שהנקב פתוח היה מאכילות כלבים או עופות גם מצאו אותו לבוש בכתונת ומכנסיים ואח"כ בדקו את הנטבע הנ"ל ומצאו סימנים הנ"ל בגופו היינו פליח והארב כנ"ל כמו שאמרו אנשי ק"ק מאהלוב