בית אפרים אבן העזר חלק א צו

אמרינן כיון שניצל פ"א מסתמא לא חזר ונטבע ורגלים לדבר דהאי אזיל לעלמא וזה הנטבע אחרינא הוא אלא כיון שע"כ אחד מאנשי העולם נטבע כאן אין זה יוצא מהכלל דאטו בשביל שהיה פעם אחת במים וניצול כבר הוא מובטח להנצל משטף מים אלא תלינן בפשיטות שחזר ונטבע שנים ולפ"ז אם באנו לומר שיש רגלים לדבר שהוא בתוך ה' ע"כ שהרגלים לדבר הוא דמסתמא זה הנטבע לא עלה כיון שרוב הנטבעים במשאל"ס אין עולין וכל שאתה תופס הרגלים לדבר לעיקר שוב א"צ להכרה כלל כיון שידוע לנו שהנטבע היה בעל האשה ואם באת לאסור האשה ע"כ אתה צריך לתפוס שעלה וזה קושיית הנ"ב לו יהא שעלה ואין הנדון דומה למ"ש הכ"מ דשם אין הרגלים לדבר לקרב היתרא של האשה כלל רק לומר שאם זה האיש ממילא שנהרג קודם דאל"כ היה בא ליום הכסא לבית התפלה אבל אין זה צד הוראה על מיתה כלל רק על זמן המיתה משא"כ הנך רגלים לדבר דמשאל"ס שנאמר דרגלים לדבר כיון שנטבע לא עלה פשיטא דאין מקום לעשות מקולא חומרא ודמי ליצא הקול איש פלוני נהרג ועדיף מינה ואין לך ממ"נ גדול מזה דאם תאמר שלא עלה שריא איתתא דא מחמת הטביעה ואם תאמר שעלה שריא מחמת ההכרה כמו כל נטבע ועלה ואח"כ מצאנו איש אחד בפרצוף זה דתלינן שנטבע שנית וה"ה בזה שלפי מה שאתה רוצה לאסור האשה אתה אומר שעלה א"כ אנו אומרים שחזר ונטבע שנית אמנם אפילו תימא דזה לא שכיח שאותו הנטבע מקרוב יחזור ויטבע שנית בתוך ימים אחדים וגם בעלה ממש דיינינן הכי ואמרינן רגלים לדבר שאחר בא לכאן שנטבע קודם ג' ימים ונדמה לראובן מ"מ שפיר קא מותיב הנ"ב דהא צריך להבין לתירוץ הנ"ב שהוכר ע"י סימנים שזהו שנטבע לפני ה' ימים ולכאורה מה בכך דהא במשאל"ס דקי"ל אשתו אסורה היינו מטעם דשמא גלי אשפלוהו או נכנס למחילה של דגים ואח"כ עלה משם ויצא למרחוק ולפי זה בכאן נהי שידוע לנו ע"י הסימנים שהנטבע לא עלה מ"מ מנין לנו שהוא אחר ה' ימים למיתתו שמא שני ימים או ג' ימים היה מוטרד מגל לחבירו עוד נשמתו באפו ולבסוף לא הקיאו ליבשה אלא שטף ועבר עליו ונטבע ומת או עמד במחילה של דגים ב' או ג' ימים ואח"כ שטף מים רבים אליו הגיעו ובצאת נפשו כי מת צף ובא לכאן ועדיין הוא תוך ג' ימים למיתתו וע"כ לומר דאי איכא סימנים שזה שנטבע לפני ה' ימים הוא שהועלה א"ש כיון דרוב הנטבעים במשאל"ס הם מתים מיד כי ישובו המים ויכסו עליו ואינם שוהים יותר מכדי שת"נ דאל"כ שיעור ששהה כשת"נ מה אהני ליה אלא ודאי דרובא הכי איתנייה שהם מתים אחר ששהה שיעור זה תחת המים ומיעוטא הוא שמזדמן להם גל או מחילה של דגים ולכך תלינן בזה להקל ואמרינן דמסתמא מת בשעת טביעה אחר ששהה כשת"נ וא"כ חלפו עברו מאז עד עתה יותר מג' ימים ושפיר מייתי הש"ס מהנך עובדי למפשט דעביד כריב"ב וכ"ז אם לא נודע מי הנטבע עד שעת הכרה ומספר ימיו ידוע מחמת הסימנים שזה הנטבע הועלה אבל אם ידוע לנו שבעל אשה זו נטבע וע"כ אין כאן סימנים א"כ קשה להמקילין בספק תוך ג' דמאי קפשיט מהנך עובדי דמנין לנו שהוא אחר ג' דלמא הוא בעל האשה שנטבע ואעפ"כ הוא תוך ג' דהא לדבריך שאתה רוצה לאסור ע"כ לומר דגלי אשפלוהו או נכנס למערה של דגים ושוב עלה אני אומר כדבריך כן הוא שחי עוד איזה ימים על פני המים אבל לא עלה אלא מת שמה ועדיין אין כאן ג' ימים וספיקו להקל ולכאורה אפשר לומר לפי מ"ש לעיל טעמא דהמקילין משום חזקת חי ואמרינן שחי עד עתה וזה מקרוב מת וא"כ בזה שנטבע במשאל"ס אזיל ליה חזקת חיות ואמרינן דתיכף שנפל למים מת אבל זה טעות דאדרבא מה"ט גופא יש להקל טפי שבעל האשה זו ידוע לנו שנטבע כאן ואזיל ליה חזקת חיות וחזקת א"א ואנן ניחוש לאחר שנטבע קודם ג' ימים ומאי דאמרינן דאזל חזקת חיות מחמת הטביעה מהני למעליותא אבל אינו מחריב בה לגריעותא שלדבריך שאינו רוצה לתפוס הרוב ממילא אנו מתירין מחמת ההכרה ואמרינן שהוא תוך ג' שחי איזה ימים במים על ידי טרדת גלים וכיוצא ולפי עיקר הטעם שכתבו הפוסקים משום דנתפח ספיקא דרבנן פשיטא דבכה"ג אזלינן לקולא וכמ"ש: ואמנם קושיית הנ"ב על הטור פשיטא דלק"מ שהרי הטור כתב דבעינן תרווייהו שיהא גופו שלם וגם לא ראה הטביעה ולעיל מיניה גבי אחר ג' ביבשה כתב ג"כ דאם גופו שלם מעידין עליו וא"כ ע"כ דס"ל לתרץ מה שהקשו על ר"ת דמאי קא פשיט מהך דדגלת דלמא ש"ה שגופו שלם היה כמ"ש הפוסקים שהיה ידוע להש"ס דהמעשה כי הוה באין גופו שלם הוה וא"כ אף דהך דדגלת מיירי בלא ראה הטביעה מ"מ כיון דלא היה בגופו שלם רק פרצוף פנים וחוטם בלבד הוצרך הש"ס לפרש דוקא דחזיא בשעתיה אך קושיא זו נופלת לפי מה שכתבתי לקמן דדעת הרא"ש לדחות חילוק ר"ת וס"ל דכל שלא ראה הטביעה שפיר מעידין עליו בכל גווני וא"כ קשה קושיות הנ"ב דהא מוכח דהך דדגלת בלא ראה הטביעה ונלענ"ד ליישב דודאי ס"ל להרא"ש דמיירי בגוונא שידוע לנו שזה הנטבע לא עלה דאל"כ מנ"ל להש"ס לאתויי מהנך עובדי דעביד כריב"ב דלמא ע"כ לא מחמרינן במתני' אלא היכא שידוע ודאי שהוא אחר ג' משא"כ בזה דאיכא למימר שאחר שעלה נטבע שנית או שלא עלה אלא גלי אשפלוהו איזה זמן או נכנס למחילה של דגים וזה מקרוב שנטבע אף דרובא הנטבעים מתים אחר שהיה כשת"נ מ"מ כיון דחששא דנתפח אינו רק מדרבנן מקילינן ביה ומוקמינן ליה בחזקת שהיה חי עד עתה ומכ"ש אם נימא דהשושבין המכירו ראה הטביעה דאדרבא הך רובא דנטבעים להתירא הוא ולכן ס"ל דגם הך דדגלת מיירי כגון שידוע שזה הנטבע לא עלה בינתיים כגון ששקעה ספינתו בדגלת והעלוהו עם הספינה דודאי אחר ששהה כשת"נ מת שם בתוך ספינתו או ששלשלוהו לשם וכיוצא בזה וא"ל דא"כ פשיטא דאיתתא שרי שהרי השושבין ראה הטביעה י"ל דא"ש ע"פ מ"ש בשו"ת פ"י חלק אה"ע סימן ח' די"ל דכי אשתהי אפילו סימנים מובהקים אינם מועילים משום דאמרינן אם איתא דזהו הנטבע שראיניהו בחייו בט"ע זה היה לו להשתנות לט"ע אחר ע"ש והנה גבי אשתהי ודאי לא ס"ל להרא"ש הך סברא לפמ"ש לקמן דס"ל להקל בלא ראה הטביעה אפילו אשתהי שרי אלא דלא ס"ל דאמרינן ודאי תפח רק דמ"מ היכא שהוא לאחר ג' שפיר י"ל דס"ל להרא"ש כסברת הפ"י בזה דאם איתא שהוא האיש היה לו להשתנות ולפ"ז פריך הש"ס שפיר דבס"ד דלא ידע דמי' צמתי ואחר ג' ימים דינו כיבשה א"כ אע"פ שהשושבין אומר שהכירו בשעת טביעה ובשעת העלאה שזהו בעל האשה אין להאמינו כיון שידוע בבירור שהוא אחר ג' ודאי אחרינא הוא דאל"כ היה לו להשתנות והך סהדא שיקרא הוי ושמא נדמה לו שבעל האשה היה הנטבע ואינו כן ואחר היה שנשתנה עתה פניו לצורת בעל האשה ולפי שהיה דמות דיוקנו דומה לו במקצת נדמה לו בשעת הטביעה כי זהו האיש ואפילו תימא דסימנים מובהקים ודאי מועילים ודלא כסברת הפ"י משום דזמנין אינו משתנה אחר ג' וכמ"ש קצת פוסקים שהחוש מעיד כן (וכ"כ הרא"ש לענין אם אינו נחבל בפנים וא"כ אף דע"כ הא דדגלת בנחבל בפנים הוה דאל"כ לא הוה פשיט מידי מ"מ אנו רואין שאינו ודאי שנשתנה) מ"מ י"ל דרובא הכי איתא וכמ"ש הרשב"א בחידושיו וע"א א"נ נגד הרוב ומכ"ש בצירוף חזקת א"א והלכך פשיט מינה דעביד כריב"ב אלא שלענ"ד אין סברא זו עולה יפה להמקילין תוך ג' משום החששה דנתפח ספיקא דרבנן משמע דאף בודאי אחר ג' ניכר היטב מדאורייתא ולקצר אני צריך: ומ"מ נראה דאפילו תימא כהנ"ב דהשושבין ידע הטביעה וידיעה הו"ל כראיה מ"מ י"ל דהתם ידע ידיעה ברורה שפיר מצרכינן לאלתר דוקא משא"כ בנ"ד שאין זה רק אומדן דעת לבד מה שהיה ניכר להם היארמילקי ואף גם בזה נראה מדברי הרב המשיב שלא היתה ההכרה בט"ע רק שידעו שהיה מהלך ביארמלקי כזה והוי כמו כליו בחיורי וסומקי וגם העכו"ם בעל הרחיים שסיפר מן השמיעה לא שהה עליו כלל וגם אולי לא הגיע לאזניהם הקול שנטבע האיש אייזיק ובכה"ג לא מיקרי ידע הטביעה וראיתי שגם הרב המשיב נ"י כ"כ דבכה"ג לא מיקרי ידע הטביעה כיון שאין זה ידיעה ברורה וכדברי מהרח"ש ז"ל ויש להקל עכ"פ בספק אשתהי לדעת הרא"ש והטור ז"ל ועמ"ש בתשו' סי' הארכתי בביאור דברי הרא"ש