בית אפרים אבן העזר חלק א צד

ואם כן מוכרח לאוקמי דקאמרי סימנים ואם כן אין הכרח דידיעה הו"ל כראיה: וגם יש לצדד ע"פ מ"ש מהרח"ש דאפי' למ"ד ידע הטביעה הוי כראה היינו דוקא ידיעה אמיתית אבל אם לא ידע אלא מפי השמועה וקול הברה לא ונ"ד נמי מנין לנו לומר שאלו המכירים ידעו ידיעה אמיתית מהטביעה וכ"כ ג"כ הרב המשיב נ"י ואף שלכאורה יש לפקפק בסברא זו דמה בכך דסיים הוא חושב בטביעתו של זה ואמר בדדמי אך יש להביא ראיה לזה ממה דקשיא ליה להרמב"ן על הרז"ה דנוקמי עובדא דת"ח בלא ראו הטביעה ואם נימא דע"י קלא הוי כראה לק"מ דהא אמרינן לקמן דף קכ"א הא דאמור רבנן כו' אבל צורבא מרבנן אם איתא דסליק קלא אית ליה למלתא וכן אמרינן חסא גברא רבא הוא כו' וא"כ י"ל דגם לענין הטביעה מסתמא קלא אית ליה וכיון דעובדא הוי בב' ת"ח שטבעו מסתמא קלא אית ליה ומסתמא ידעו הנשים מהטביעה ואע"ג דהש"ס מסיק דלא היא ל"ש צורבא מרבנן כו' י"ל דההיא לענין להשיא לכתחלה אבל מ"מ לחומרא חיישינן דקלא אית לה ועוד דהש"ס בעי לשנוי אף לרב אשי ולא"ד אליבא דר"נ דס"ל הך סברא דקלא אית לה ולרב מוקי דקאמר סימנים דא"ש לכ"ע וא"כ לא מקשה הרמב"ן מידי אלא ע"כ דהרמב"ן סובר דבכה"ג דאינו רק קלא בעלמא לאו מלתא היא ולא אמר בדדמי בשביל זה ושיטת הרז"ה בזה ליישב קושית הרמב"ן כמש"ל אבל יש לדחות דע"כ לא קאמר ר"נ ורב אשי הך סברא רק לענין אם איתא דסליק קלא אית ליה כיון שהוא חי וישנו בעולם בוודאי היינו יודעין ושומעין היכן הוא תוקע וכדאמרינן שאני רבנן דפקוע שמייהו וכיוצא בזה כתב ג"כ בתה"ד (ואפשר ליישב בזה מ"ש לעיל דהאיך ס"ד דהפשטן דרבי התיר במשאל"ס ולפמ"ש י"ל דהפשטן היה סובר דמוכח מזה כרב אשי והא"ד אליבא דר"נ והכא דמיירי בת"ח שפיר התיר רבי והמדחה ותסברא כו' ס"ל כמסקנת הש"ס דל"ש צורב' מרבנן כו') אבל לענין הטביעה י"ל שבלי נשמע קולם של סופרים כשנטבעו וא"כ שפיר מקשה הרמב"ן דהא מצינן לאוקמי שהנשים לא שמעו הטביעה כלל וגם מעובדא שכתב החלקת מחוקק שיצא קול שנטבע פנחס כו' אין מזה ראיה אע"ג דהח"מ קרי ליה לא ראה הטביעה משום דשאני התם שאח"כ נתפשט הקול ששקר הקול הראשון שפנחס לא נטבע ולדלמא דשמע בהא ולא שמע בהא ל"ח וגם דהתם לא היה רק מחמת אומד הדעת לבד כמבואר שם ואפשר דבכה"ג מיירי מהרח"ש אבל היכא שיש שראו שנטבע והוציאו קול לחפש אחריהם י"ל דהוי כידיעה אמיתית אך בנ"ד י"ל דכיון דגם הרואים גופייהו לא ראו ראיה אמתית רק סימנא בעלמא שהכירו ע"י היארמאלקי שלו וגם יש לספק דאפשר הערלים המכירים לא הגיע לאזנם השמועה על בוריו רק קול הברה לבד ואפשר שלא שמעו כלל אע"פ שיצא הקול מ"מ לא מיקרי לגבייהו ידיעה אמיתית כלל ומועיל הכרתם בזה אך מה שיש להסתפק בזה לפי מה שמבואר בגב"ע דשעת מציאתו היה אחר נפילת המים ועי"ז מצאו העכו"ם מאליו בלא חיפוש כלל א"כ יש לחוש שמא בשעת מציאתו כבר עברו כמה שעות משעה שנעתקו המים ונחסרו ממקום שהיה מונח שם שהרי בשעת מציאתו ודאי שלא צפו מים על ראשו שאל"כ לא הוה שלטה ביה עינא דעכו"ם זה שמצאו וח' הו"ל ספק אשתהי וקי"ל בספק אשתהי לחומרא ולענ"ד יש להביא ראיה לזה מהא דנקיט הש"ס גבי עובדא דת"ח דחזינהו לאלתר ובההיא דדגלת קאמר דחזיי' בשעתי' ועיין בשו"ת הריב"ש ובנ"ב עמד על דקדוק לשון זה ונלענ"ד דהנה בעובד' דת"ח משמע דמיירי שאין הנטבעים לפנינו רק שהנשים אומרים אסקינהו קמן א"כ אם לא היו שם לאלתר בשעת העלאה הרי יש לחוש דלמא אשתהי קודם ראייתן וספק אשתהי לחומר' וע"כ לומר שהנשים מעידים שהיו שם בשעת פליטה ומסתמ' כל שהיו בשעת פליטה היתה ההכרה מיד כמ"ש מהרי"ט ח"א סימן קל"ח וקל"ט ודחיקא ליה לאוקמי שאחרים היו שם בשעת הפליטה שהגידו לנשים שלא היה שהות שיעור שעה דטפי מסתבר לאוקמי בכה"ג שהנשים בעצמם עיניהם הרואות שפלטו הים אבל בההיא דדגלת משמע שהיה המת לפנינו דאסקוה אגישר' ואסבא רבא לדביתהו אפומא דשושבינן שבא בתוך שעה להעלאתו והכירו ובאמת השושבין לא היה כלל בשעת הפליטה ולכך נקט לישנא דחזייה בשעתיה אך מה שיש לצדד בזה שהרי התוס' ורוב הפוסקים ס"ל להקל בספק תוך ג' ימים ובהרבה תשובות סמכו על זה להלכה וכתבו שכן פשטה הוראה ואף על פי שהר"ן כתב דגם התוס' מודים בספק אשתהי זיל בתר טעמא שביאר שם הר"ן שאין הדבר מצוי שיראנה בתוך שעה לפליטתו ולפי זה בנ"ד שלא פלטוהו המים רק נמצא במקום טביעתו סמוך להרחיים העומדים שם והכותי שהוציאו משם הוא יושב ממולו ועיניו לנוכח יביטו כדרך הנכרים העושים מלאכה במים רבים ובכל שעה הם מקיפים הרחים סביב שלא יכזבו מימיו וכיון שהמים היו הולכים הלוך וחסר מיד כשנתגלה יכול להיות שראוהו ודבר מצוי הוא שיראנו אף בתוך שעה ואף דמ"מ ספיקא הוי דשמא לא ראוהו בתוך שעה וגם אולי הערלים אשר התאספו שמה והכירוהו לא חזו ליה בשעתא דאסקוהו מ"מ זה דומה לספק תוך ג' ימים דאזלינן לקולא ונפלאתי על הגאון בעל נ"ב ז"ל שכתב בסימן כ"ט לענין ספק תוך ג' וז"ל וכבר ידוע כמה החמיר הרב חלקת מחוקק בספק זה בס"ק מ"ז כו' וכ"כ שוב שנית בסימן ל"ב וז"ל וכבר ידוע דברי הח"מ בס"ק מ"ז שפלוגתא זו דומה ממש לב' כיתי עדים כו' ובמחילה מכ"ת כי רב הוא אגב שיטפי' רהיט ליה בין פלוגתא דר"ת והרשב"א לענין ספק תוך ג' ובין פלוגתא דר"ת עם הרמב"ם והרשב"א ושאר פוסקים לענין בודאי אחר ג' אלא שלא נחבל בפניו וכמבואר למעיין בח"מ בס"ק מ"ז דאדרבה בספק תוך שלשה דעתו להקל רק לענין פלוגתא האחרת מחמיר וכן בתשובה שניה ובס"ק ק"ח מבואר להדיא שדעתו להקל בספק תוך ג' והך ספיק דהכא לספק תוך ג' דמי ויש להקל בו: איברא שיש לעיין קצת דבאמת י"ל בטעמא דהתוס' שהקילו בספק תוך ג' תרי טעמי חדא דחששא שמא נתפח הוי דרבנן ואזלינן להקל וכ"כ הרשב"א טעם זה ועוד י"ל דיש לנו לאוקמי אחזקת חי והשתא הוא דמת וכמבואר בדברי האחרונים והשתא להך טעמא דנתפח הוי ספיקא דרבנן שפיר יש להקל גם בספק אשתהי כגוונא דנ"ד שמצוי שיראנו תוך שעה אבל אם נאמר דשמא נתפח הוי חששא דאורייתא רק הספק דתוך ג' מוקמינן אחזקת חי א"כ אף שאמרו להקל בספק תוך ג' מ"מ בספק אשתהי ל"ש זה ואף דהוי ספק השקול ספיקו לחומרא ולהאי טעמא ניחא לי מה דקשה לכאורה על הריב"ש סי' שע"ז ושע"א שכתב די"ל דאי לא אשתהו ג' ימים במים אף דאשתהי יותר משעה ביבשה אפשר דמהני עדותו ושוב דחה סברא זו מטעם דהרמב"ן והרשב"א לא ס"ל הכי ובפשיטות הו"ל לדחויי דמנין לנו שהוא תוך ג' אע"פ שראינו מכלוף תוך ג' מ"מ הא אנו חוששין שמכלוף חי ואחר הוא זה שנשתהה במים הרבה ונשתנו פניו וכ"כ הריב"ש גופיה לגדול שכנגדו שרצה להמציא צד קולא לפי הגרסא ברמב"ם ך"ד שעות והשיב הריב"ש ע"ז וז"ל ואפילו לדבריך הלא הספק שלנו שאין זה מכלוף אלא אדם אחר כו' ע"ש וה"נ הול"ל הכי לענין שהה ג' במים ול"ל לדחוי מטעם דהרמב"ן והרשב"א לא ס"ל הכי וא"ל דלענין תוך ג' הוצרך לומר דאפי' להפוסקים המקילין תוך ג' מ"מ יש להחמיר מטעם דהרמב"ן והרשב"א דס"ל אפי' לא אשתהי ג' ימים במים ואשתהי שעה ביבשה אין מעידין משא"כ לענין אשתהי שפיר כתב דהא יש ספק שמכלוף חי עדיין כו' משום דס"ל כסברת הר"ן רבי' דספק אשתהי לחומרא אבל ז"א דזיל בתר טעמא שאינו מצוי שיראנו תוך שעה א' שנפלט מהמים והיינו כיון שהוא זמן מועט אין תולין בזה וא"כ כיון דהריב"ש שם קאי להך סבר' דכ"ד שעות בעינן א"כ שוב שפיר יש לתלות אף בזה שראוהו בתוך ך"ד כמו בס' תוך ג': אך לפמ"ש יש ליישב דברי הריב"ש דס"ל בטעמא דמקילין ספק תוך ג' משום דמוקמי' בחזקת חי ואזיל בשיטת הר"ן רבי' פ"ק דחולין גבי גבינות כל שע"כ קודם לזמן מציאה יצאה מחזקתה ואין יודעין כמה אוסרין אותה למפרע וכעין שאמרו בכתמים כו' ע"ש ולפ"ז בספק מת או נהרג תוך ג' אמרינן השתא מת או נהרג ומתחלה שפיר החזקנוהו בחזקת חי ואין כאן חזקה בטעות משא"כ בספק אשתהי ך"ד שעות שכתב הר"ן שאינו מצוי שיראנו תוך שעה