בית אפרים אבן העזר חלק א צג

או ע"י שבירת הספינה כדאיתא בדברי המבי"ט שם משא"כ בעובדא דשני ת"ח דלא נקט שנשברה הספינה רק נקיט שהיו באים בספינה וטבעו משמע שהספינה בשלימותה נטבעת ובזה שייך בדדמי על הכרת הצורה דהא מוקי דקאמרי סימנים ולכך כתב הרי"ף למיפשט מהך דדגלת ואע"ג דהתם לא מיירי שבא בספינה ואפשר דמיירי שטבע סתם מ"מ לענין הכרת הצורה אין לחלק בזה כלל: שוב מצאתי בחדושי הרמב"ן שכתב וז"ל והא מים כמלחמה דמי פי' מכיון שנשברה ספינתו בים איכא למימר בדדמי הלכך גבי ע"א לעולם לא מהימן אע"פ שאין האשה יודעת שנשברה ספינתו כדי שתאמין בו שמא יבואו עדים ויעידו כן ושוב לא תחקור על המיתה כו' ולכאורה מבואר מזה דע"י ששומעת שבירת הספינה לבד אומרת בדדמי אף שאינה יודעת אם שהו עליו אך לענ"ד דשם אח"כ תבריה לגזיזה שהרי כתב דאי לא אמרי סימנין לא סמכינן עלייהו משום דחיישינן דלמא סמכא אתתא עלייהו משעה שתדע שטבע בעלה ולא דייקא אם אותו שעלה היה וה"ר למשיל"ס חיישי' שתאמר בדדמי משטבע ודאי מת ולא דייקא אם שהה עליו כו' הלכך אפשיט בעיין מעובדא דחסא אלא דאיכא למימר דבמשיל"ס אין אדם טועה לומר משטבע שוב אינו עולה אלא ממתינין עד שתצא נפשו אבל במשאל"ס הוא דאיכא למימר הכי הלכך בעובדא דחסא כיון דכי נשאת עשאוהו כמשיל"ס ע"א נמי מהימן בה דל"ח לבדדמי ואמרי' אפשר הוא דמששהה כשת"נ לא עלה עכ"ל. והנה מ"ש אבל במשאל"ס הוא דאיכא למימר הכי ר"ל דשם אין עדות טביעה מועיל רק עדות בהכרה ושייך בדדמי דסברה כיון שנשברה ספינתו בים ושהו עליו שוב לא עלה ולא דייקא לידע אם בעלה היה שא"ל דר"ל דבשאל"ס שפיר חיישינן דלמא לא שהה עליו דא"כ מאי מתרץ מעובדא דחסא דנהי דעשאום כמשיל"ס לענין זה דלא ניחוש שמא עלה מרחוק אכתי איכא למיחש שהדעת טועה דשמא לא שהה עליו אלא ודאי דבכל גווני אין הדעת טועה בזה וכמש"ל כשיטת הרא"ש ג"כ ואע"ג דקאי התם לענין בדדמי דהעד ה"ה לענין בדדמי דהאשה כדכתיבנא ולפ"ז חזר בו הרמב"ן ממ"ש בתחלה כיון שיתוודע לה שנשברה ספינתו תאמר בדדמי ולפ"ז הדק"ל על הפשטן דמדמי מים למלחמה דבס"ד מאי חשש בדדמי איכא במים שהרי לדידיה במשאל"ס נמי כל ששהה מותרת לכתחלה ובזה ודאי דייקא ובהרמב"ן א"א לפרש כמ"ש דהוה ס"ד כסברת המבי"ט שהרי הרמב"ן מפרש דע"י שבירת הספינה מיירי ומבואר שם דבכה"ג גם המבי"ט מודה דדמי לסתם טביעה דאין חשש לבדדמי כדמוכח מעובדא דחסא: ונלענ"ד לפרש לשיטת הרמב"ן דלמאי דס"ל דלא אפשיט מעובדא דחסא שאין אדם טועה לומר משטבע שוב אינו עולה אא"כ שהה כו' ע"כ לומר דלדעת הפשטן דסבר דבעדות טביעה לחוד מיירי ופשיטא דבהכי לחוד לא סגי דהא רבי גופיה חייש לקמן למחילה של דגים והאיך התיר כאן בפשיטות אלא על כרחך דמפרש שהנשים אמרו טבעו ומתו דבכה"ג במים שיש להם סוף אשתו מותרת כמ"ש הרשב"א דכיון שאפשר לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד אא"כ עמד עליו ושהה כו' ואח"כ מעיד עליו והפשטן היה סובר דגם במשאל"ס הדין כן דאמרינן מסתמא ראו אותם אחר פליטת המים שהרי אומרים סתם שמתו ולכך רוצה לפשוט מזה דסמכינן אמלתא דעל"ג לחוד דאל"כ אע"ג דאשה דייקא וידעה שנשברה הספינה ושהו עליו כו' מ"מ אין בזה מועיל כיון שלא תחקור על המיתה ממש אכתי מים שאל"ס נינהו ואפשר שנכנס למחילה של דגים או גלי אשפלוהי וכה"ג וע"ז קאמר ותסברה מים שאין להם סוף נינהו ואשתו אסורה ס"ל דאפילו תימא דאתתא לא אמרה בדדמי מ"מ העדות מצד עצמו אינו כלום דמה שאומרים שמתו היינו מחמת שראה שנטבעו ושהו עליהם ומחמת זה אמרי שמתו ובאמת שזה לא מהני וע"כ דמיירי דאמרי בפירוש אסקינהו קמן וכיון שזה לא נזכר בברייתא איכא למימר דבקאמרי סימנין עסקינן ובהכי ניחא ג"כ מ"ש הרשב"א על הרי"ף דמפרש בעיין בקברתיו דהא בס"ד בעדות טביעה לחוד מהימנא אלמא במת סתם איבעיא להו וכמ"ש לעיל דברי הרשב"א בזה ולפמ"ש ניחא דבאמת היינו קושיות הש"ס דפריך ותסברא כו' דמה שאומרים שמתו אמרינן דאמרי בדדמי לפי שראו הטביעה אומרים שמתו ומחמת הטביעה לחוד אין להתיר במים שאל"ס (אך בפשיטות יש ליישב קושית הרשב"א על הרי"ף דהמקשן הוה ס"ד שהנשים העידו שטבעו ושהו עליכם כו' דליכא גבייהו חשש בדדמי כלל כמו במלחמה אם אמר קברתיו ואע"ג דמשאל"ס נינהו היה הפשטן סובר דמותרת וקפשיט מזה דלא אמרינן טעמא משום דייקא ולעולם בעינן קברתיו דוקא). ודאתאן עלה לענין אם שני עדים פסולין אומרים בדדמי לכאורה ממקומו הוא מורע שהרי התוס' והרז"ה והרא"ש דמפרשי ולכך מוקי דאמרי סימנים משום דאל"כ חיישינן לבדדמי שבדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו ואע"ג דהתם השיא על פי נשים וא"כ י"ל דטובא הוו ול"ש בהו בדדמי אע"כ דמאה נשים כחד דמיין גם לענין בדדמי וכבר האריך בזה הרב המשיב ני' אלא שלענ"ד גם מהריב"ל והמבי"ט לא נאמרו דבריהם בפסולי עדות המתכוונים להעיד דבהני שפיר חיישינן ודוקא בכשרים ממש שהאמינתו תורה וכמ"ש הרמב"ן במלחמות וכן מורה פשיטות לשון הרא"ש שכתב דבתר סהדותא דבי תרי לא דייקינן אך דאינהו מיירי לענין שני עכו"ם מסל"ת דבכה"ג כיון דבלא"ה יש פוסקים דבמסל"ת ל"ש בדדמי א"כ אף להחולקים י"ל דוקא בחד אבל בתרי מודו ועי' בק"ע שהביא הב"ש דבריהם בקצרה ומיירי לענין מסל"ת אבל בשאר פסולין המתכוונים להעיד גם אינהו מודים (ועי' בשו"ת רמ"א סי' ק"ך מבואר להדיא דאף בשני פסולין חוששין לבדדמי) ועכ"פ בנ"ד שהרבה עכו"ם היו מסל"ת שזה הנמצא הוא אייזיק בעל האשה אף שאפשר ששמעו הטביעה יש לצדד להקל מטעמא דכתיבנא וגם כי דעת כמה פוסקים להתיר בלא ראה הטביעה אפילו שמע הטביעה כמ"ש מהר"א ששון שכן דעת כל הפוסקים האחרונים הביאו בבאר היטב ג"כ אך בנ"ב כתב להוכיח דידע הוה כראה דאל"כ תיקשי על הרז"ה קושיית הרמב"ן דלוקמי עובדא דבת ת"ח בלא ראו הטביעה ולה יש סימנים ואם נימא דידע הוה כראה ניחא ע"ש ולענ"ד מהא לא אריא וי"ל לשיטת הרז"ה דהא הש"ס רוצה לפשוט דאינהו דעביד כר"י בן בבא והנה ודאי דהש"ס לא בעי לאוקמי דרבי כריב"ב עביד דא"כ לא היה צ"ל דחזינהו לאלתר ולפ"ז י"ל דהש"ס רוצה לאוקמי הך ברייתא אף לדעת הפשטן לקמן דלא ס"ל הך סברא דמיא צמתי או לשיטת הרי"ף דס"ל דדוקא ה' יומי צמתי ותו לא ואפשר שגם הרז"ה סובר כן דלא אשכחן דפליג על הרי"ף בהא וא"כ אי הוי מוקי לה שלא ראו הטביעה מה מועיל דחזינהו לאלתר דאכתי שמא הוא לאחר שלשה ימים שנטבעו וע"כ לומר דמיירי שראו הטביעה וידעו שהוא תוך שלשה ימים ולכך התיר וכיון דע"כ בראו הטביעה מיירי טפי ניחא לי' לאוקמי שהנשים בעצמן ראו הטביעה ולא ניחא לי' לאוקמי אחרים ראו והגידו להם ולכך מוכרח לאוקמי דאמרי סימנים אך לפ"מ שאכתוב לקמן דאע"ג שראו התביעה אכתי י"ל דמנין לנו שאלו שלפנינו לא היו במים יותר מה' ימים דהא חיישי' דהני אחריני נינהו א"כ ע"כ הרז"ה לא ס"ל כמ"ש דאל"כ מנ"ל לחלק דלכך בעינן סימנים משום דראו הטביעה אמרי בדדמי דלמא לכך מוקי בסימנים דאל"כ חיישי' שמא הוא אחר ג' לדעת הפשטן דלקמן או אחר ה' ימים לדעת הרי"ף אך בפשיטות יש ליישב קושיית הרמב"ן על הרז"ה דהא הש"ס קאמר ותסברא משאל"ס נינהו מבואר מזה שהפשטן היה סובר שלא העידו כלל על ההכרה רק על הטביעה וכמ"ש התוס' שם וא"כ למאי שרוצה לדמות הפשיטות אם לא נוקמא דקאמרי סימנים יצטרך למנקט היפך מדעת הפשטן ולומר דמיירי שלא ראה הטביעה רק העלאה ובזה י"ל שלא זז מדעת פשטן ולדבריו קאמר דאפילו תימא שראו הטביעה מ"מ איכא לאוקמי דאמרי סימנים ואפשר דהוה משמע ליה טפי לאוקמי שראו הטביעה דאל"כ לאיזה ענין נקיט שהיו באים בספינה וטבעו הא הו"ל למנקט רק שנמצאו מתים על שפת הים הכירום אלא ודאי שהנשים ה גם כן שראו הטביעה רק שהעידו גם כן שראו ההכרה וזה נראה כוונת הרז"ה במ"ש שלשון הגמרא מוכרח שאלו ראו הטביעה כו'