בית אפרים אבן העזר חלק א צא

שהשושבין לא ראה הטביעה ואה"נ דאפשר שזה נטבע בדגלת רחוק מהך גישר אלא דכיון דהש"ס נקט בסתמא וא"כ אפשר נמי שהיה בקירוב מקום לכך ניחא ליה טפי לאוקמי בלא ראה הטביעה או ראה ומ"מ לא נמצא שם רק במקום אחר ל"ח לבדדמי כלל ודוקא כשנמצא באותו מקום דמימר אמר כאן נמצא כאן היה מקום טביעתו והאי גברא הוא ולא אחרינא וא"כ בנ"ד אפילו תימא דכל הערלים שבכפר שמעו מהטביעה דקלא אית למלתא מ"מ מה"ת לחוש ששמעו בפירוש מטביעת האיש אייזיק דגם אותם שהיו עומדים שם אפשר דרפוי הוה מרפי' בידייהו מעיקרא שאע"פ שהכירוהו ע"י היארמילקי מ"מ מאן לימא לן שהוציאו קול ברור על זה האיש אייזיק מחמת הכרת היארמלקי שנראה שלא היה רק אומדן דעת בלבד ודבר פשוט הוא דכל שלא יצא הקול בפירוש על האיש הלז דל"ח למידי אלא דאפילו תימא שהקול נתפשט בפי' שזה האיש אייזיק נטבע מ"מ פשיטא דאין הכרח לומר שנודע לכל באיזה מקום נטבע אלא סתמא שמעו שהאיש הזה נטבע ובכה"ג י"ל דכשלא שמעו הטביעה וכדכתיבנא: שוב ראיתי בשו"ת נ"ב סימן מ"ג שכתב להיפך דהך דדגלת דאסקוה אגישרא היינו שלא במקום הטביעה ולכך פרט הש"ס מקום טביעתו והמציאה ע"ש באורך ולענ"ד אינו מוכרח והא דפרט מקום הטביעה והמציאה לומר לך שלא הוצרכו להוליכו מאותו מקום שנטבע שם אל איזה עיר הסמוכה אלא חזיוה בשעתא דאסקי' דשם אגישרא נזדמן שושביני' המכירו וכן ההיא דטבע בכרמי בכה"ג הוא דגם בס"ד דבעי למפשט הבעי' מהכא נמי מודי להא דחזיוה בשעתי' בעינן ובהכי א"ש מה שהקשה בנ"ב בהא דדגלת מנין לנו לומר שהוא אחר ה' ימים והוצרך לדחוק דמיירי שע"י סימנים יודעין שזה שנטבע זהו שהועלה ולפמ"ש א"צ לזה כיון דמיירי שנמצא במקום טביעתו אין לנו לתלות באחר כלל ואמרינן זהו שאבד זהו שנמצא והרי הוא אחר חמשה ימים ומ"מ הוצרכנו להכרת השושבין דבשעת הטביעה לא היה ידוע לנו מי הוא הנטבע וכמ"ש בנ"ב שם וכ"כ בעהמ"א שהלשון מוכיח בהאי דדגלת דלא ראה הטביעה אך מצאתי בערוך ערך כרם בפ"ב דיבמות ההוא גברא דאיטבע בכרמא ואסקוהו אבי חיורי פי' אלו שני מקומות על שפת נהר אחד עכ"ל מבואר מזה כמ"ש בנ"ב דהטביעה והמציאה לא היו במקום אחד ולפ"ז מוכח דאף בכה"ג שייך בדדמי דאל"כ ל"ה צריך למימר דהתם מיירי בלא ראה הטביעה אבל מ"מ אינו מוכרח דהתם אעובדא דדגלת קאי וכיון דסתם לן הש"ס ולא פי' אם היה רחוק מן הגישר' דבשיסתנא אם כן משמע דאף במקום קרוב התירו רבא לזה אמר הרז"ה דלא ראה הטביעה דבלא"ה התם מיירי בלא ראה הטביעה כמ"ש הנ"ב שם: ומ"ש הנ"ב ראיה מתשובת הרשב"א שכתב משעה שהוא יודע שטבע או שירד למלחמה ולא שב מחשב שהוא מת כדרך שמתו האחרים וסומך על הדמיון ומעיד ואפשר שלא מת כו' כבר כתבתי בשם הגאון מג"ש לחלק בין בדדמי על המיתה בין בדדמי על ההכרה וכבר כתבתי שאם נימא שאמר בדדמי על ההכרה אם ראה הטביעה לפ"ז גם בשמע י"ל כן לפי שע"י שמועתו על הטביעה הוא מחשב שמת וממילא דאומר בדדמי על הצורה ואפשר לחלק דכשאומר סתם שמת במים והוא ידע הטביעה שפיר אמרי' דמחשב שמת כיון שרובן לאיבוד וכן אם ראה שטבע ועתה העלו איש א' לפנינו אמר לו לבו שזהו הוא ואינו נותן לב לדקדק בהכרתו כיון שעיניו ראו שזה נטבע משא"כ אם הוא עצמו לא ראה הטביעה רק ששמע מפי אחרים ועתה העלו איש א' לפנינו אדרבא הוא נותן עינו אגבו לברר שמועתו אם אמת הדברים שנטבע זה אם לאו וכל שהוא רואה שינוי במקצת מה"ת יתלה שזהו הוא כיון שעדין לא נקבע בלבו שהשמועה ששמע הוא אמתית ושמא המגיד כיחש לו וכיון דאית ליה ספיקא במלתא דלמא אין השמועה אמת ושמא האי גברא אחרינא הוא שהרי יש בו שינו' לא תלוי השינוי מחמת המים שמשנים קצת ולא עביד דאמר בדדמי ובודאי קושט' קאמר וגם דנראה מ"ש הרשב"א דמשעה שיודע שטבע היינו ע"פ ראייתו או עכ"פ ידיעה אמתית שאינו מסתפק בה כלל אבל בידיעה בעלמא בלא ראיה אינו סומך ע"ז לומר שזה מת ומכ"ש שאינו אומר שמכיר צורתו אע"פ שרואה איזה שינוי כיון שאין ידיעתו ברורה ועוד יש לצדד לפי מ"ש בק"ע בשם מהריב"ל והמבי"ט דבשני עדים אף בפסולים לא אמרי בדדמי ולפי דבריהם י"ל קושית הרשב"א על שיטת הרי"ף דבעין בקברתיו דאם כן מאי קאמר והא נשים כו' דהתם ס"ד בדלא אסקונהו ובעדות טביעה לחוד מהימנא ועדות טביעה כמת סתם במלחמה אלמא במת סתם מבעיא לן וע"ז כתב דאפשר מכח כ"ש קא מייתי ליה דאפי' בסתם השיא רבי נשותיהם כ"ש במת וקברתיו ולכאורה מעיקרא לק"מ דלפי הס"ד דבעדות טביעה לחוד מותרת היא מה בדדמי שייך בזה כיון שעכ"פ ראו הטביעה וצ"ל כיון דהש"ס מייתי לה למפשט האבעיא דאף היכא דאיכא חשש בדדב גבי האשה ולא דייקי נמי שרי' א"כ ע"כ דגם הכ' שייך חשש בדדמי לומר משנתוודע לה שטבע ע"י שנשברה ספינתו בים וכיוצא תו לא דייקא לידע אם שהה עליו כדי שת"נ ואמרה לנפשה ודאי מת וכמ"ש הפוסקים א"כ האי בדדמי שייך ג"כ על העד עצמו ולא ס"ל לחלק דדוקא האשה י"ל שאמרה בדדמי משנתוודע הטביעה אף שלא תדע אם שהה כשת"נ משום דשוב סומכת על העד שאומר ששהה משא"כ העד שלא עשה כזאת לומר שמת אם לא שעכ"פ שהה כשת"נ דז"א כיון דאנן אמרינן דאשה דייקא ואינה סומכת על העד א"כ כל שאינו נופל תחת סוג בדדמי בעדות העד גם האשה לא תאמר בדדמי וכיון דלהרי"ף גם העד אם לא אמר קברתיו חיישינן ליה דלמא אמר בדדמי א"כ גם בעדות טביעה איכא למיחש דלמא אמר בדדמי ולזה הוצרך הרשב"א לתרץ דמכח כ"ש פריך אך לפמ"ש דעת הפוסקים דבב' פסולין לא אמרי בדדמי א"ש אליבא דהפוסקים דמפרשי כהרי"ף דבעיין לענין קברתיו דשפיר פשיט מהתם דלענין נאמנות מאה כחד דמיין ומהימני וא"כ בקברתיו נמי ע"א מהימן ומ"מ דוקא בקברתיו אבל בלא קברתיו לא ואע"ג דהתם בעדות טביעה לחוד מיירי מ"מ כיון דהתם כמה נשים העידו ל"ח לבדדמי כמו בע"א בקברתיו ומ"מ אין להוכיח מהרשב"א שהוצרך לדחוק דמכח כ"ש מייתי לה משום דהרשב"א התם קאי לשיטת הרי"ף גופיה דס"ל אף בשני עדים כשרים שייך חשש בדדמי ומכ"ש בפסולין אבל לשאר פוסקים אע"ג דקיימי בשיטת הרי"ף בהא דמפרש האבעי' בקברתיו מ"מ לא קיימו כוותיה בהא דשנים אומרים בדדמי וגם בפסולין נמי לא אמרי בדדמי ומיושב קושיית הרשב"א בפשיטות. והנה הרשב"א שם כתב ומ"מ מדקאמר והא נשים אפי' מאה כחד דמיין משמע דשנים כה"ג לכ"ע מהימני דעדים לא משקרי ולא אמרי נמי בדדמי כו' ור"ל דמשמע דאי הוה קתני בהך ברייתא והשיא נשותיהן ע"פ עדים ל"ה מצי למפשט מהכא וז"א דאכתי הוה מצי למפשט כיון דחזינן דע"פ עדים שרי' ול"ח דאמרי בדדמי א"כ בע"א נמי שרי' דהא אשה דייקא הוה כעדים וכמו דלא אמרי' בדדמי בעדים כמו כן נמי לא אמרינן באשה גופה דלהרי"ף לענין בדדמי אשה עצמה ועדים שווים הם אע"כ דוקא באשה חיישינן לבדדמי שלא תתעגן אבל בעדים לא ולכך שפיר דייק הש"ס דכיון דנשים כע"א דמיין ואין נאמנותם כ"א מחמת דייקא מוכח דגם האשה לא אמרה בדדמי אבל א' הוה נקט בברייתא עדים ל"ה מצי למפשט מיניה מידי ולפ"ז מצינן למימר דהש"ס סובר דהעד אינו אומר בדדמי כלל משא"כ אם נאמר דהעד אומר בדדמי אז בשני פסולין נמי אמרי בדדמי. וראיתי בס' מנחה חדשה תשו' א' ממחו' הגאון החסיד האב"ד ק"ק פ"פ דמיין ז"ל שכתב להוכיח מהרא"ש דאף בפסולין לא אמרי בדדמי דהפשטן לא מיירי בקברתיו ומזה הוכיח הרא"ש דכשרים לא אמרי בדדמי ולפי זה מוכח דאף בפסולים מהני דאל"כ א"נ דמהימני הא אמרי בדדמי אע"כ בשנים לא אמרו בדדמי אף דלענין נאמנות הם כע"א ולפמ"ש בשם הרשב"א אין מזה הוכחה דבאמת הפשטן בעי למפשט דבכל גווני ל"ח לבדדמי בין לענין האשה בין לענין העדים ואפי' בלא קברתיו מהימן ולפי מה דדחי מהתם הדרינן למלתיה כמו דס"ל לבעל האבעי' דודאי חיישינן לבדדמי ומההיא דדגלת איפשיטא לענין