בית אפרים אבן העזר חלק א פט

והשתא לפום מה דכתיבנא שהתוספתא דמחלק בין לאלתר ובין לאח"ז במתכוין להעיד מיירי א"כ אין ראיה למהרי"ק כלל ואיכא למימר דבש"ס דידן דמוקי רב יהודה בבעלים מרדפי' ומסל"ת מיירי שאין ידיעה להם מרדיפת הבעלים אבל אם ידוע כמתכוונים להעיד דמי אך ראיתי בבכ"' דף ל"ז אחר שהביא ש"ס דילן כגון שהיו הבעלים מרדפי והם מסל"ת כתב ודוקא כדאיתא בירושלמי הא בקוטנן לא תמן תנינן כו' והעתיק דברי הירושלמי מבואר מדבריו דאף במסל"ת צריך לאלתר דוקא משום דאל"כ חיישינן מפני יראה אמרו מבואר דאף בידוע שהבעלים מרדפים נמי הוי מסל"ת גמור דאל"כ מה לי לאלתר ומה לי לאחר זמן דמה יראה ופתוי שייך אם אין יודעין מרדיפת הבעלים כלל אלא ודאי דבכל גווני הוי מסל"ת והילכך בעינן לאלתר דוקא ואע"ג דהתוספתא מיירי שם בענין מתכוין להעיד מ"מ הך מלתא דנאמנת אשה כו' י"ל דמיירי במסל"ת דהא כמו כן קתני התם גבי שבויה הכל נאמנין אפילו בנה ובתה כו' והך מלתא מוקי בש"ס דכתובות במסל"ת וא"כ שפיר י"ל דהך דנחיל נמי במסל"ת מיירי כאוקמתא דש"ס דילן: אך דעדיין י"ל דאין ראיה מזה למהרי"ק דבלא"ה צריך ישוב מה שהקשו בתשוב' וביש"ש דמה פריך רבינא לרב אשי מנחיל דלמא ש"ה דמיירי בבעלים מרדפין והאריכו בזה ולפמ"ש י"ל ע"פ מ"ש בתה"ד שם ומה שהבאת ראיה מפרק הגוזל מדלא פריך אקטן והא מסל"ת לא מהימן אלא לאלתר תשובתך כו' ובלא"ה לאו דיוקא הוא משום דמצינו לתרץ דמיירי לאלתר ואע"ג דסתמא קתני והא דפריך בפ"ק דמציעא מדלא מפליג איירי לזמן מרובה היינו משום דאשכחן תנא דמתניתין דגיטין דמפליג בהדיא כו' ובההיא דנחיל לא אשכחו דמפליג בה כו' ע"ש: ולפ"ז לפי מה שהבאתי דברי התוספתא דאשכחן דמפליג בה בין לאלתר בין לאחר זמן איכא למשמע מינה דמתניתין דקתני סתמא ע"כ בכל גווני מיירי מדלא מפליגו בה כדמפליג בתוספתא וכמ"ש מהרא"י דזהו דיוק הש"ס דב"מ לענין מצא גיטי נשים ולכך לא הוה מצי ר"י לאוקמי במסל"ת לחוד כיון דמיירי אף לאח"ז ואז יש לחוש שמא מחמת יראה ופתוי אומרים כן ועושין עצמן כמסל"ת כיון שהוא דבר שבממון שפיר איכא למיחש להכי ולכך הוסיף בה ר"י דברים דמיירי שבעלים מרדפין ולכן אף לאח"ז ל"ח דלמא מחמת יראה ופתוי אמרו כן כיון דהא קמן שהם מרדפין מסתמא האי קושטא קאמרי מה שהם מסל"ת דשלו הם אף זה דוקא לענין דבר שבממון משא"כ בעדות אשה דל"ח ליראה ופתוי וכמש"ל פשיטא דגם לר"י סגי במסל"ת לחוד והשתא שפיר קשיא ליה אדרב אשי דקאמר אין מסל"ת כשר כ"א בעדות אשה לבד משמע דבר איסור דומיא דעדות אשה נמי לא מהימן אע"ג דל"ש ביה יראה ולכך שפיר פריך ליה מנחיל דאע"ג דר"י מוקי לה בבעלים מרדפים היינו משום חשש יראה ופתוי אבל מ"מ עיקר הימנותא דידהו משום מסל"ת הוא ומשני דהתם קנין דרבנן הוא ומ"מ שפיר בעינן מרדפים דאל"כ לא חשיב מסל"ת כלל דמחמת פתוי ויראה הוא והשתא א"ש הא דהרמב"ם והרא"ש והטור לא הזכירו חילוק דתוספתא והירושלמי דבעינן לאלתר ולפי מ"ש אתי שפיר כיון דכתבו אוקימתא דר"י דמוקי לה בבעלים מרדפין ממילא אף לאחר זה נמי מהימני והירושלמי דמיירי באין בעלים מרדפין ויש לחוש שמא מחמת פחד ויראה כיון דממונא הוא הוצרך לאלתר ונראה לענ"ד שלזה כיון הריב"ש סימן שפ"ב שכתב להוכיח דלא בעינן קישור דברים מהא דאמרי' והאיכא נחיל דמסל"ת הוא והתם אינו אומר רק מכאן יצא נחיל זה וחשיב ליה מסל"ת כיון שאומרים כן מעצמם בלא שאלה אלא שהצריכו עוד רדוף הבעלים ולא סגי בשיחת קטנים לפ"ת להך כיון דממונא הוא ועם רדוף בעלים סגי כיון דממונא דרבנן הוא כו' והנה לא ביאר הטעם דבממון לא מהני במסל"ת לבד אם לא בצירוף רדיפת הבעלים ולפי מ"ש הטעם פשוט משום דאל"כ אמרי' שמא אינו מסל"ת דבממון איכא חשדא דלמא מחמת שוחד בחיק או שוחד דברים למדו לשונם דבר שקר ולעשות עצמם כמסל"ת אך מפשיטת לשון הריב"ש נראה שדעתו דלענין ממון בעינן בעלמא עדות גמורה הלכך אף דהכא ממונא דרבנן אין להקל טפי כ"א בדאיכא מסל"ת עם רגלים לדבר ומ"מ פריך שפיר אדרב אשי דכיון דעכ"פ מהני כאן מסל"ת עם רדוף ממילא לענין איסור דקיל מהנאת ממון הול"ל דסגי במסל"ת לחוד שוב מצאתי בפר"ח י"ד סי' ס"ט כתב גם כן לחלק בין איסורא לממונא ורמז לדברי הריב"ש אלו וע"ש שכתב בשם הרי"ף שכתב גם כן בעלים מרדפין וז"א ברי"ף שלפנינו ואפשר שכוונתו לפמ"ש בשו"ת מהר"א ששון שחסר בדברי הרי"ף: ועוד נלענ"ד דודאי אם האשה והקטן אומרים נחיל זה של פלוני הוא שזכה בו לא מקבלינן מנייהו אע"פ שהם מסל"ת דזה כמתכוין להעיד הוא וכמו בעכו"ם מסל"ת אם מזכירין לו אשה וכיוצא שיש לחוש שכוונתו להעיד כמו כן כאן וכ"ש הוא כיון דהוא מלתא דממונא דאיכא חשדא ולכך נקט במלתיה שנאמנים לומר מכאן יצא נחיל זה דדבר זה שפיר יוכל להיות שלא במתכוין כלל רק דרך שיחה בעלמא אלא דעדיין י"ל דמה יושיענו זה שאנו יודעים על ידיהם שמכאן יצא הנחיל כיון שלא ביחנו דבריהם לומר שהם של בעלים אלו א"כ עדיין י"ל דלמא מעלמא אתו להתם דהא משט שייטי טובא וכדאמרי' נפול הנמצא עי' סימן רס"ו והמקשן הוה ס"ד דל"ד נקט מתני' מכאן יצא נחיל זה ומיירי שהם מפרשים דבריהם שהנחיל הוא של פלוני בעל השדה שיצא משם ופריך עלה דלאו בני עדים נינהו ור"י מתרץ בבעלים מרדפים והם מסל"ת מכאן יצא נחיל זה ובכה"ג דבעלים מרדפים סגי לן במה שידענו מפי אשה וקטן מסל"ת שיצא הנחיל מתוך שדהו ורגלים לדבר דשלו הם מעולם ולאו מעלמא אתו לשם ובהכי א"ש בפשיטות הא דפריך לרב אשי מנחיל דהתם נמי אנו מאמינים להם דמכאן יצא הנחיל ע"פ מסל"ת שלהם ועיקר מלתא דבעלים מרדפין אינו אלא שרגלים לדבר שהוא שלו ולא אתו מעלמא להתם וכ"מ מפירש"י ובהכי א"ש מה שהאריך ר"י והם מסל"ת מכאן יצא נחיל דהו"ל לתפוס דרך קצרה שהם מסל"ת דהא עלה קאי ולפמ"ש א"ש דאתי לאפוקי דלא תימא דמפרשי עדותן שהם של פלוני שיצאו משדהו לזה אשמועינן ר"י דז"א דמסל"ת ואומרים מכאן יצא נחיל זה ותו לא ומ"מ מהני מחמת דבעלים מרדפים וכמ"ש: והנה ביש"ש דיבמות כתב להכריע בין הראב"ן וראבי"ה דאם הקטן מעיד לאח"ז אז צריך קישור דברים אבל במעיד לאלתר א"צ קישור דברים ולפ"ז לפמש"ל בשם הריב"ש דמשמע ליה דהך דנחיל בלא קישור דברים מיירי א"כ ל"מ מסל"ת לאחר זמן ולכך הצריך בתוספתא לאלתר ובש"ס דידן בעלים מרדפין כדי שיועיל אף בלא קישור דברים והשתא א"ש הא דפירש"י אדרב אשי אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה היינו שמעידין התינוקות כו' והיינו משום מדפריך עלה מנחיל ולכאורה קשה דילמא שאני נחיל דבעלים מרדפים אך דעיקר הא דצריך בעלים מרדפין משום דליכא קישור דברים וא"כ התם בשמע מן התינוקת דאיכא קי"ד ואפ"ה לא מהימן כ"א בעדות אשה בלבד שפיר קשיא ליה מנחיל ומצאתי קצת מזה בס' בית מאיר ואין להאריך ועיין בפ"י שמביא הקו' בשם הת"ח וכתב ג"כ לחלק בין איסורא לממונא ותו כתב דלהך בעי הכא בעלים מרדפין משום דסמכינן עלייהו לחוד בלא אחר עמהם ולענ"ד צ"ע דא"כ הו"ל להש"ס למפרך והא מפקינן ממונא אפומא דחד ואם המקשן היה סובר דמיירי שיש גדול עמו ור"י לא ניחא ליה הול"ל ותסברא כו' אלא ודאי דגם המקשן ידע דבחד סגי דקנין דרבנן הוא אלא דמ"מ היה סובר דב' עדות בעינן דאל"כ באשה וקטן י"ל דמחמת יראה ופתוי אומרים כן גם ר"י מודה ליה בזה אלא דמוקי לה במסל"ת ובעלים מרדפים ובאמת כל היכא דסגי במסל"ת סגי בחד לחוד עיין בט"ז י"ד סימן צ"ח ואע"פ שדבריו צ"ע אין כאן מקומו להאריך: וראיתי בספר שב שמעתתא שחיבר הגאון בעל קצה"ח שכתב ע"פ מ"ש מהר"מ בתשובות מיימוני להוכיח דאע"פ שהבעלים מרדפין הוי מסל"ת דאל"כ בכל עכו"ם שיודע דת ישראל כו' אע"כ מתוך חומר כו' וכיון דמסל"ת מתוך חומר כו' אמרינן אשה דייקא ומנסבא וא"כ אין לך רגלים לדבר יותר מזה ואפ"ה דוקא בעדות אשה מהימן אבל בשאר דוכתי לא אע"ג דיש רגלים לדבר ולכך פריך מנחיל ע"ש ולכאורה ז"א דאדרבא