בית אפרים אבן העזר חלק א פז

ספיקו אם היה ישראל או עכו"ם לא צריך לנו בדבר ולא נפל לנו ספק שנפלה מפולת בחצר אחרת והרי זה דומה לנמצא שהלך אחר הרוב ולפ"ז מוכרח ג"כ דה"ה דס"ל בפירש לפנינו הו"ל קבוע מן התורה וכן לפמ"ש הלח"מ שם דמדברי הרמב"ן לפי דעתו לפרש דברי הרמב"ם מוכרח דלא ס"ל כחילוק ה"ה ז"ל אלא ס"ל דבפירש לחצר אחרת דמי ללקח מאחד מן החניות א"כ מוכרח בדעת הרמב"ם דבפירש לפנינו הוה ד"ת דלא כמ"ש הר"ן והג"מ פ"ח מהמ"א הל' י"א ואמנם הר"ן ביומא פי' ג"כ כפי' ה"ה ז"ל וס"ל בפשיטות כיון שא' פי' לחצר אחרת אמרינן כל דפריש כו' וא"כ אין מוכרח כמ"ש אך דהר"ן לטעמיה אזיל דס"ל פירש לפנינו אינו רק דרבנן ואיך שיהיה עכ"פ יש להסתפק בנ"ד שמא לא שייך בכאן קבוע דשמא לא היה קבוע בכאן כלל רק ערק ואזל לעלמ' ואולי י"ל כיון דקורב' דאורייתא א"כ מחמת זה גופא אמרינן דלא נייד ממקום קביעתו ויש לזה ראיות מסוגיא דיומא ואין פנאי להאריך ועיין במשנה למלך פ"ד מה' מתנות עניים הל' ט' מ"ש על דברי המרדכי דחולין שהבאתי לעיל: שלום לכבוד אהובי ידידי הרב כו' מו' זאב וואלף נ"י ראב"ד ומו"ץ דק"ק ראדוויל יע"א: יב מכתבו קודש קבלתי בדברי העגונה וכפי הג"ע מק"ק לעטישוב דעת מכ"ת נוטה להתיר אע"פ שלא הזכיר שם עירו כן נלענ"ד וכאשר הארכתי בכמה תשו' ובנ"ד יש להתיר מכמה טעמים חדא שרוב פוסקים מקילין בשמו ושם עירו לחוד ואפילו המחמירין בלא שם אביו מ"מ בזה שהזכיר שם אשתו הוי כשם אביו ועדיף טפי וכ"כ בשם תשובת מהרח"ש סימן ל' שאם אמר יוסף בעל חנה מת הוי כשמו ושם אביו ואף שבנ"ד אמר האיש שאשתו יש לה שני שמות והמעידים אינם זוכרים רק שם פרידא לבד אין בכך כלום כיון שמעידין שהוא אמר להם שיש לה שני שמות ופרט אותם והם זוכרים שם פרידא ודאי דהוי סימנא מלתא כמו שם אביו ואדרבה עדיף טפי דלא שכיח דאתרמי שמא כשמא והאשה יהיה לה שני שמות שא' מהם היא שם פרידא והניח אצלה ילד זכר והלך ולא חזר פשיטא דלכולי האי לא חיישינן והיה אפשר לומר דאף אם לא היה נזכרין האשה כלל רק שאמר שאשתו יש לה שני שמות הוי ג"כ סימן כשם אביו וצ"ע בזה כיון דשכיח טובא נשים שנקראים בשני שמות אין זה כמו שם אביו אבל בגוונא דנ"ד שזוכרין עכ"פ השם פרידא פשיטא דמהני כמו שם אביו וגם מה שאמרו סימנים בפרצוף פניו וגופו שאמרו שהיה איין געליר וגשפרענקילטער אע"פ שהם סימנים גרועים כמו ארוך וגוץ דטובא שכיח בסימנים אלו מ"מ הם מצטרפים ועולים במקום שם אביו וכמ"ש בתשו' מהר"מ אלשקר בשם תשובת הרמב"ם וז"ל על איש א' שהלך כו' ואח"כ באה גוי' א' מסל"ת ואמרה איש א' בא אלינו לדמשק ושמו כלף בינוני הקומה וזקנו שחור כו' והיה ממדינת זיפת' והשיב אם יבאו עדים ממדינת זיפתא ויעידו שזה כלף בעלה של אשה זו היה בינוני הקומה וזקנו שחור יכולה להנשא לפי ששמו ושם מקומו עם אלו סימנים שאינם מובהקים יספיקו להתיר לענין עגונה כו' ע"ש וכ"כ בשו"ת שבסוף ס' בני יעקב דסימנים גרועים חזו לאצטרופי להיות במקום שם אביו ומכ"ש כאן שאשה א' ששמשה אותו בחוליו אמרה שאמר שיש לו אחות בק"ק הארחוב דפשיטא דזה מהני כשם אביו ומה שנראה מדברי מכ"ת שיש כאן מקום קולא בלא שם אביו לפי שהוא בעצמו קודם מותו אמר שכך שמו ושם עירו כו' ז"א שאין מקום לחלק בזה דמה עדיפות יש בזה אשר מפיו אנו חיים אדרבא קצת יש חששא בדבר וכמ"ש בתשובה א' דאע"ג דבשו"ת הרא"ש הביאו בטור אה"ע סימן קי"ח וכן בשו"ת מהרי"ק כתבו דסגי במה שנודע מה שמו מפי עצמו וכן הלכה רווחת בישראל מ"מ באיש ההולך מביתו דרך קטט ועוזב אשתו גלמודה יש לחוש שמשנה שמו בכוונה כידוע דאיכא דעבדי הכי וכ"כ הרא"ש בגיטין דף ל"ד בהא דקאמר התם בני אדם העולים משם לכאן יוסי וקורין לו יוחנן ופי' הרא"ש לפי שיש שבורחין מחמת ממון כו' ומשנים שמותם שלא ירדפו אחריהם כו' ע"ש ומלשון הגב"ע שאמר שהיא מן ראדוויל ער האט דארטין איין ווייב אוועק גיווארפין כו' משמע שעזבה דרך קטט וברח ממנה ויש לחוש למ"ש אך בתשו' שם צדדתם להקל גם בכיוצא בזה דמ"מ הוא מיעוטא דמיעוטא ול"ח דעבד הכי וגם כי העושה כן אין בהם מגיד זאת כי בורח הוא מאשתו ועזבה עגונה ומכ"ש בעת חליו שנפשו יראה לו שהוא הולך למות לא היה מחזיק בשקר ומסתמא קושטא קאמר שכך שמו ובפרט כפי הנראה מגב"ע היה איש עני ומת בבית המרחץ שהיה מתאכסן שמה וקרוב הדבר כי איש כזה אינו חושש שיחקרו אחריו לדעת מקומו עד שישנה את שמו או שם עירו מחמת זה ולכן אין להחמיר מחמת חשש זה אבל מ"מ אין בזה צד קולא מה שהידיעה מפי עצמו רק שיש להקל מטעמי דכתיבנא ומכ"ש אם בנקל לעשות חיפוש בעיר אם זוכרין שהיה כאן איש ששמו משה והניח אשה וילד קמן מלבד בעל אשה זו והלך ג"כ ולא חזר ובזה אף הרא"מ שמחמיר להצריך שם אביו כמ"ש בק"ע סימן ק"א מ"מ ע"י חיפוש כתב להתיר ע"ש בק"ע סימן ק"ד ומ"ש הב"ש שם שבסימן ק' לא כ"כ וכ"כ שם בק"ע סימן ע"ט בשם מהריב"ל שפסקי הרא"מ סותרים זא"ז מ"מ בנ"ד אף לפמ"ש בסימן ק' אתתא שריה ע"י חיפוש דדוקא היכא שיש לחוש שמא אין זה בעל האשה רק שזה שמת כבר עבר זמן רב שהלך מעיר זאת עד שאין אדם זוכרו משא"כ בנ"ד שאם דנין ע"פ אמירתו של האיש המת הזה וההוא אמר שזה ערך שלשה שנים שיצא מראדוויל כמוזכר בגב"ע שהעידו שמשי החבורה ששמעו מפי הבעל המרחץ ששמע כן מהאיש המת וא"כ אם אין זה בעל האשה רק אחר שיצא בערך ב' שנים היה נודע ונזכר אצל בני העיר ודוקא כשלא נודע זמן יציאת האיש המת מעיר זאת בזה חושש הרא"מ בפסק א' להחמיר וגם כתבתי בתשו' שלענ"ד אין פסקי מהר"מ סותרים דפסק המחמיר מיירי כשהמעיד לא הזכיר שמו כלל וצריך חיפוש על איש יהודי סתם בלא הזכרת שם משא"כ כשמזכירין שמו יהבי דעתייהו ומדכרי והארכתי בזה ומכ"ש בכאן בנ"ד שהחיפוש הוא אם יצא איש ששמו משה והניח אשה וילד קטן והיה לה שני שמות וא' מהם הוא פריידא פשיטא דכולי האי ל"ח לשכחה וגם שאין לחוש שמא ביני ביני יצאה האשה עם הילד ונשכח ואם ישנה שם פשיטא שהיתה האשה האחרת מעוררת לויתן ובראש הומיות תקרא ולכן בחיפוש קל בזה אין מקום לפקפק כלל ומשום חומר א"א ויש לעשות כן כי לפי דעתי בעת הזאת אחר השרפה בעו"ה שכל בני העיר נקבצו בא אל תוך רחוב העיר בנקל לחפש ע"י שליח ב"ד בבתי העיר לחקור זאת ואם יש טורח בדבר ולפי ראות עיני הב"ד נתפרסם שלא הוחזק בעיר אשה אחרת שלה שני שמות ושם א' פרידא ואם בעלה משה שהלך מכאן ולא חזר יש לסמוך לענ"ד על הני טעמי דכתיבנא ולהתיר בלא חיפוש: עוד זאת אדרוש כי לא נזכר בדברי מכ"ת שנתקיים חתימת הב"ד דק"ק לעטשוב ויש מחמירין ומצריכין קיום גם לעדות אשה ואף שהח"מ מיקל בכתב הבא ממרחקים וא"א לקיימו מ"מ ק"ק לעטשוב לא רחוקה הוא והשיירות מצויות ואפשר שיתקיים ע"י ארחי ופרחי ואף אם יתקיים א' מהחתומים ע"פ ע"א סגי בהכי איברא שבתשו' א' הארכתי דדוקא שכתב סתם צריך קיום אבל גב"ע לעגונה שב"ד חתומים על קבלת העדות הוי כמו מעשה ב"ד וכיון דעיקר טעם המחמירין לחוש לדברי הרי"ף והרמב"ם ולדידהו מעשה ב"ד א"צ קיום ובררתי זה בארוכה ועוד נראה דאם המביא הג"ע הוא איש יהודי שאמר שנמסר לידו מיד הב"ד נראה דאין לחוש ועיין בשו"ת ב"ח החדשות סימן ס"א ואם לאו רק שבא הכתב ע"י הפאסט או ע"י מי שאינו נאמן בעדות אשה יש לחזר אחר קיום כדי לצאת מידי כל החששות וע"פ העדיות הללו אתתא שריא לענ"ד בלא פקפק ויושיבו ב"ד של שלשה ויתירו לה כדין אשה הנשאת ע"פ ע"א ואע"פ שבגב"ע הלז יש בו כמה עדים ובשני עדים א"צ רשות ב"ד זה דוקא אם שני עדים כשרים מעידים שבעלה של אשה זו מת משא"כ נ"ד שאנו סומכין בהיתר זה על אמירת האיש ששמו כך ממקום פלוני שלא היה נאמן בזה כ"א משום עגונה אקילו רבנן לכן שוב צריך רשות ב"ד כדין נשאת ע"פ ע"א הנלענ"ד