בית אפרים אבן העזר חלק א פו

הנמלים כו' מה שאחורי הקוצרים אמאי לא אזלינן בתר רובא ורובא דקמה דבעה"ב הוא וכ"ת חלק העניים קרוב הוא כו' הלא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והשיב כו' ולענין שאילתא י"ל חדא כדמסיק התם טעמא צדק משלך ותן לו ותו דאמאי לא נימא כל קבוע כו' אלמא דאף בלא טעמא דצדק משלך דמייתי התם למימר דספק לקט לקט אפ"ה הוא של עניים מטעם קבוע ואע"ג דקבוע אינו רק ספיקא ע"כ דהיינו מטעם קורבה כמ"ש מקודם אבל יש לדחות דבהתירוץ הראשון ר"ל דאע"ג דרוב עדיף מקרוב ולא מיקרי ספק אפ"ה מטעמא דצדק משלך הוא לעניים וקאמר ותו דאפילו נימא דוקא בספק השקול מ"מ בכאן הוא ספק השקול דאמרי' קבוע כו' וזכינו לדין שדעת הרמב"ן והנ"י והרשב"א והר"ן והראב"ד והטור והרמב"ם ועוד כמה פוסקים דס"ל דבמקום שהוא מקומן דהוה קרוב ומצד דאית לן למימר כאן נמצא כו' לא אזלינן בתר רובא ואע"פ שהרמב"ם בהלכות עכו"ם שהבאתי דעתו כיון שדרך רוב העופות להביא עצים מעלמא אזלינן בתריה ולא אמרי' דהוה קרוב ומצוי דאית לן למימר כאן נמצא כו' הא ליתא כיון שדרך רוב העופות כן זה מיקרי מצוי יותר ומדברי הרמב"ן מבואר דאפילו היכא דניידי קצת ממקומן ממש כגון בההיא דקידושין דנמכרין על פתח הגן אפ"ה אמרי' בהו כאן נמצא כו' ונ"ל ראיה לסברתו ממ"ש בתוספתא דביצה זמן בתוך הקן ומצא על פתח הקן מותרין וכ"כ הרשב"א בספר עה"ק ופסקה רמ"א בהג"ה סי' תצ"א בשם א"ז ונראה טעמא דמלתא משום דכיון דהוא על פתח הקן הוי קרוב ומצוי דכאן נמצא וליכא למ"ד רוב עדיף ומצאתי בפר"ח סי' תצ"ז שכתב טעמא דמלתא משום כאן נמצא כו' והוא נכון ע"פ דברי הרמב"ן הנ"ל וא"כ בנ"ד שהיה בביתו ממש מקום שהוא מקומו ודאי די"ל כיון דהוא קרוב ומצוי ודאי זהו שנמצא זהו שאבד ואמנם הרא"ש ורבינו ירוחם והגהת אשר"י שכתבו ג"כ להתיר בעינבי משמע דס"ל דאף בכה"ג לא אזלינן בתר קורבה אבל באמת יש לחלק דשאני התם דידעינן בודאי שהיו שם גנבים מרובא דעלמא אמרינן דגם ענבים הביאו אתם והצניעו כאן משא"כ בנ"ד ובנידון האי בי גננא דאי לאו פסת' דידא דשדיא אין כאן אמתלא כלל שבא לכאן איש זר ודאי יש לנו להתיר מטעם קורבה ומצוי דכאן נמצא כו' ודמי למ"ש הרא"ש פרק בתרא דע"ז דבמקום שיש ליהודים מגרש נעול בלילה מותר אע"ג דרוב העיר עכו"ם והיינו מטעמא כיון דבמקום הזה אין רגל עכו"ם מצי אזלינן בתר רובא מי שהוא מצוי בשכונה אבל אם לא היו ננעלות אע"ג דשכונה זו היא מיוחדת לעצמה ורגל ישראל מצוי שם הרבה יותר מרגל של עכו"ם וא"כ הו"ל קרוב ומצוי אפ"ה אסור ואזיל לשיטתו שכתב דעינבי נמי שרי אע"ג דהוי קורבה דמוכח טובא והשתא אתי שפיר מה שהקשה הב"ח ביו"ד סי' קכ"ט על הטור דמדוע לא הזכיר שיהיו דלתות השכונה ננעלות בלילה ולפי מ"ש ניחא דהטור לשיטתו אזיל דפסק בעינבי כדעת הרמב"ם דאזיל בתר קרוב ומצוי וא"כ הכא א"צ נעולות כלל וכן מבואר מדבריו בח"מ סי' רנ"ט וכבר כתבתי ג"כ דבקבוע לית לן למיזל בתר רובא רק בתר קורבה: אבל איכא למידק ממ"ש הרשב"א בתשובה כת"י הביאה הפר"ח סי' ס"ג על ענין בשר המליח שנמצא בתוך המים שהשיב כיון דרוב המולחים ישראל נינהו איכא תרתי לטיבותא רוב וקרוב והשתא קשה ת"ל דאפילו רוב המולחים עכו"ם מ"מ הך בשר קבוע הוא ואית לן למיזל בתר קורבה ובשלמא אי אמרי' דקורבה במקום קבוע לא מהני אתי שפיר דאע"ג דקבוע במקום קורבה לחוד קבוע עדיף אבל היכא דאיכא רובא ג"כ אין קבוע מועל לדחות שניהם אבל אי קורבה עדיף תיקשי ואמנם באמת כבר הקשה פר"ח ע"ז דאית לן למימר כאן נמצא שהרי נמצא בבית שהוא רשות מיוחד בפ"ע קרוב ומצוי הוא ואזלינן בתריה ועוד דלא גרע משכונה כו' אלא ע"כ הרשב"א לרווחא דמלתא נקט הכי ואמנם אא"ז הגאון בת"ש סימן ס"ג השיב עליו דלק"מ דהיכא דאיכא ריעותא כי הכא דמי השליך בשר זה לתוך הקדרה אם כן ע"כ שרצים הביאו וי"ל שהביאו מרובה דעלמא ואע"ג דזה דומה ממש לעובדא דעינבי שבודאי היה בכאן אנשים שהביאו ענבים ואפ"ה כתב הרמב"ן דאמרינן שמכרם זה הנה הואיל והוא קרוב ומצוי ואין שום מקום לחלק ביניהם מ"מ שרצים ועופות שאני כמבואר שם בפוסקים דבדידהו אע"ג דרוב ישראל מ"מ אמרינן דלמא מעלמא אתו ועכ"פ מבואר בפר"ח דבבית שהוא רשות מיוחד בפ"ע אין שום חולק בדבר דאזלינן בתר קרוב ומצוי: אמנם מ"ש להתיר מטעם קבוע עדיין אני מסתפק אם שייך לדונו בזה כקבוע דהרי מה שראינוהו בקביעתו בבית בעת שעלה הלהב אכתי לא נפל ספק בלבנו לדונו כלל לעשותו כקבוע רק עתה שראינוהו מת מספקא לן דלמא איהו אזיל לעלמא והאי מרובא דעלמא אתי לכאן ואין כאן קביעות כלל וא"ל כיון שאין ידוע לנו שפי' ממקום הקביעות מסתמא יש לנו לומר שלא פירש משם הא ליתא כמבואר במרדכי פרק מי שמת בשם תשובת מהר"מ גבי מי שנפל הבית עליו ועל אשתו ועל ד' בנותיו וכתב לדון בהם דין קבוע כיון שנהרגו בבית וא"ל שמא נהרגו אחר שיצאו מהבית דכה"ג אמרינן בנזיר דלמא אשכח בשוקא וקדיש כו' ז"א דאית לן למימר כל דפריש כו' ואמנם ראייתו תמוה לפי מה שמבואר ברש"י ותוס' דהא דקאמר אימור בשוקא אשכח כוונתו דאיך נאמר אסור בכל הנשים דאימור בשוקא ימצא אשה ויקדש אותה ומותר בה מטעם דפירשה מן הרוב והא ודאי כמה נשי שכיחי בשוקא ויכול לקדש מהם ואיך הוא מביא ראיה דחיישי' שמא פירשו מן הקביעות וא"ל דמביא ראיה דבכה"ג אזלינן בתר הרוב הא מתני' הוא תשעה חניות כו' וכבר כתב לעיל מזה דבפירש אזלינן בתר רובא ועכ"פ חזינן דעת מהר"מ לחוש שמא פירש ממקום קביעות ויותר מזה אומר אני דאפילו היכא שהיה בקביעות ולא היה לנו שום ספק ועתה פירש לפנינו ממקום קביעות ואז אחר הפירשה בא האיסור אפ"ה אזלינן בתר רובא אף לדעת החולקין על הר"ן וס"ל דאפילו לקח קודם שנולד הספק אסור מ"מ ש"ה דקודם שפירש באמת עדיין לא היה איסור ונ"ל ראיה לזה מהא דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו משום טומאת מקדש וקדשיו והנה זה ע"כ מיירי בהרגשה כדאיתא בנדה ד"ת אין האשה טמאה עד שתרגיש בבשרה וא"כ ע"כ דה"נ הרגישה שיצא דם אלא שאינה יודעת אם מן העלי' או מן המקור ולפי זה קשה אמאי שורפין משום דאמרינן רוב דמים מן המקור והלא מקור ועליה קבועים הם וכיון דהרגישה הו"ל כפירש לפנינו ממקום קביעות דהוא ספק דאורייתא ואמאי שורפין ולשיטת הר"ן בפרק גיד הנשה דס"ל בפירש לפנינו נמי לא הוי קבוע ד"ת רק דוקא במקום קביעת ממש אתי שפיר אבל לדעת שאר פוסקים דס"ל דהוי דאורייתא קשה אלא ע"כ כמ"ש ואם כן אפילו הרגישה בשעת יציאת הדם אפילו הכי שייך למיזל בתר רובא כיון שבשעה שהם בקבועתם עדיין אין כאן ספק ועיקר הספק בא בשכבר הוא בפרוזדור שהרי אף בפרישתו לפרוזדור עדיין אין כאן טומאה עד שיצא מבין השניים שהוא מקום שהשמש דש ומקום שהשמש דש אינו מגיע לראש הפרוזדור כמבואר ברמב"ם פרק ה' מהא"ב ואז כבר אינו במקום קביעתו (ועיין בשו"ת ב"ח החדשות שנדפס ת"ל על ידינו בהלכות נדה): אמנם י"ל לפי מ"ש הרמב"ם שם בפרק ט' דאם לא הרגישה ומצאה דם לפנים בפרוזדור הרי זה ב"ח שבא בהרגשה והיינו ע"כ כשבדקה העד והרגישה ואז לא אמרי' שבא מן המקור לפרוזדור בלא הרגשה והאי הרגשת עד הוא כמבואר שם דף נ"ח א"כ ג"ז פירש לפנינו דבשעת הרגשה היתה סבורה דהרגשת עד הוא ועי"ל דאף אם מרגשת אחר כך כשהדם בפרוזדור מכבר נמי מיקרי הרגשה דבעינן שתרגיש בבשרה ובפרוזדור נמי בבשרה מיקרי ואי הוה גרסי' דתני ר"ח בלא"ה אתי שפיר ומיושב בזה קושית התוספות שם ואין להאריך בזה שכ"נ פשוט מכל הפוסקים כמ"ש שהרי כתבו הטעם דפירש לפנינו אסור משום שהס' נולד במקום הקביעות וכן מפורש בדברי ה"ה פ"ב מהלכות שבת וז"ל נ"ל לפרש בדעת רבינו דפריש כולהו ובשעת פרישתן בעודן מהלכין נכנס אחד מהם לחצר אחרת בכה"ג אין מפקחין הא דפריש מקצתייהו ונכנסו לחצר אחרת מפקחין וא"ת אכתי פשיטא דזה כתשעה חניות מוכרות בשר שחוטה כו' ספק אסור מדין קבוע יש לי לומר דהתם אירע הספק בקבוע אבל כאן בעת פרישתן