בית אפרים אבן העזר חלק א פה

כמחצה ע"מ ואפ"ה מטעמא דקורבה אסרינן ליה ואמרינן דמכרם זה בודאי הם ואין כאן רק ספק א': אך במרדכי שם בסוף הפ' מפרש מחני' דערלה מיירי שאין שם שום כרם של היתר סביבותיו ואפ"ה הוי ספק ערלה כיון שנמכרים חוצה לו ובסוריא שרי דיש לתלות שממ"א הביאן כו' וקשה דנהי בח"ל או בסוריא קל הוא שהקילו חכמים דלא למיזל בתר קורבה מ"מ בא"י אמאי קרי ספק כיון דליכא למיזל בתר רובא שהרי אין כרמים של היתר סביבותיו א"כ כיון דקורבה דאורייתא ודאי ערלה של א"י הוא ולא ספק וא"ל דבאמת אית לן למיזל בתר רובא דעלמא אלא כיון שהוא קונה בפתח הכרם הוי קבוע ולא אזלינן בתר רובא וגם בתר קורבה ולכך קרי לי ספק דקבוע כמע"מ דא"כ מה לי דכרמים של היתר סביבותיו או לא ובלא"ה מבואר למעיין דע"כ מיירי שאין ש"מ לו מכרמים אחרים של היתר ועוד ק"ל דלפי דעת המרדכי דבח"ל מקלינן אפי' כשכרם זה ודאי ערלה אפ"ה שרי בח"ל אע"ג שיש לנו לתלות בקרוב שמכרם זה הוא מביא וכ"כ הר"מ סימן רצ"ד דהרמב"ם ס"ל הכי ואני תמה דמב"ב דף כ"ד מוכח להיפך דהא אמרינן ההיא חצבא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא לימא דסבר כר"ח וכתבו התוס' דאע"ג דספק ערלה בח"ל מותרת מ"מ אי אמרינן קורבה עדיף הוי כודאי ערלה ולפי פירושם קושית התוס' במ"ע דמנ"ל דסבר כר"ח ובאמת שזה תימא גם על הרמב"ם פ"י מהמ"א וגם על פירש"י לפי מה שהביא הר"ן שם בקידושין וגם פי' הב"ח סימן רצ"ד אין מספיק בזה ומה שיש לתמוה עוד על המרדכי אין כאן מקומו: ולכאורה יש הכרח כשיטת הר"ן ז"ל ומדבריו מבואר דקורבה מהני במקום קבוע ונראה להביא עוד ראיה לזה ממה דאיתא בע"ז דף מ"ב דמקשה לר"י מהא דתנן קן שבראש האילן כו' הב"ע כגון דאייתי עצים מעלמא והראב"ד פרק י' מהלכות עכו"ם כתב וז"ל א"א דוקא שהביא ממקום אחר ופי' הכ"מ דהיינו דבעינן שנדע דאייתי מעלמא אבל מן הסתם חיישינן שמא מאותו אילן הם ורבינו משמע ליה כו' וקשה על דברי הראב"ד דבסתמא נמי נימא דאייתי מעלמא דהא קי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב וראיתי שהפר"ח בהלכות ע"ז כתב מטעם זה שנראים לו דברי הרמב"ם אומר אני דבאמת הכא ליכא למיזל בתר רובא שהרי לא פירש ממקום קביעתו ודמי לתשעה חניות מוכרת בשר שחוטה וא' בשר נבילה ונמצא במקולין של נבילה דהו"ל קבוע כמע"מ וכיון דהו"ל פלגא ופלגא אזלינן בתר קורבה ואמרינן שמאותו אילן הם ואף הרמב"ם לא קאמר רק מטעמא דכתב הכ"מ דדרך רוב העופות להביא עצים מעלמא וכיון דבתר רוב העופות אזלינן ל"ש כאן קבוע אבל באמת אין זה ראיה דאף אם נימא דבקבוע לא אזלינן בתר קורבה אפ"ה שפיר קאמר הראב"ד דכל כמה דלא ידעינן שהם מעלמא אסור מספק דכל קבוע כמחצה ע"מ הוא ואין להביא ראיה ממ"ש הטור או"ח סי' תקט"ו וז"ל וכתב הרשב"א דאף לדברי הגאונים אין לאסור אלא בגוי כו' אבל גוי השרוי עמו בעיר ופירות המצויין בעיר אין לחוש מספק ולכאורה הוי הטעם דלא אזלינן בתר רובא דפירות דהם מחוץ לתחום ע"כ לומר דכיון דהפירות הם מונחין בכאן אצל הגוי אם כן הוי קבועין וכן מבואר ממ"ש המרדכי בחולין פרק הזרוע דכל דבר שאין בע"ח כ"מ שמונח שם הוי מקום קביעתו דהא אינו יכול לילך משם דהא אמרינן שם ט' שרצים וצפרדע א' ביניהם וגם גבי צבורין הואיל והונח שם הוי מקום קביעתו עכ"ל וכיון שהוא קבוע שם אזלינן בתר קורבה ואמרינן דמפירות שבתוך התחום הם אבל באמת ז"א די"ל דהתם כיון דקבוע אע"ג דקורבה לא מהני מ"מ הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכ"כ להדיא בחידושי הרשב"א מסכת שבת פרק השואל שכתב וז"ל אבל בעכו"ם ששרוי עמו כו' ועוד דספק של דבריהם הוא ולקולא וכ"כ הר"ן שם וכ"כ הרשב"א בספר עבודת הקודש ע"ש: דבאמת לפי זה אין כאן היתר רק לקנות בביתו של הגוי אבל כשהגוי מביא לבית ישראל אם כן יש לאסור מטעם כל דפריש וכמ"ש הר"ן לענין לקנות בצים ביו"ט מן הגוי דכשהגוי מביא לבית ישראל הוא דשרי מטעם כל דפריש אבל למיזל בתר דידהו ולקנות אסור מטעם קבוע דהוא כמע"מ דמי ואמנם הט"ז סימן שכ"ה ס"ק ז' לא נחית למ"ש שיש כאן קבוע ולכך מקשה דניזול בתר רובא ובאמת ז"א דאין כאן רובא אלא קבוע ואע"ג דלפי מ"ש הט"ז שם לא מהני ספיקא דרבנן להקל כיון דהוא דשיל"מ מ"מ אזלינן בתר קורבה ולפי זה יש הכרח דקורבה במקום קביעות מהני ואם היינו אומרים דקבוע עדיף מקורבה היה נראה לפרש לשון הרמב"ם פ"י מהמ"א שכתב חביות יין שנמצאת טמונה בפרדס של ערלה אסורה בשתיה ומותרת בהנאה שאין הגנב גונב וטומן בתוכה אבל ענבים הנמצאים טמונים אסורים וכ"כ הטור סימן רצ"ד ותמה הלח"מ דהרי בש"ס קאמר לימא סבר כר"ח ודחי דלא מצנע ליה בגוויה אבל ענבים מצנעי ואם כן לדידן דקיי"ל כר"ח לא צריך לטעמא דלא מצנעי ועוד דגם בענבים יש להתיר מטעם רוב ולפי מ"ש י"ל דלכאורה קשה כיון דאשתכח האי חצבא בפרדיסא דערלה והאי פרדס קבוע הוא לגבי שאר פרדיסים ועדיין לא פירש ודמי לט' חניות כו' ונמצא במקולין של נבילה שיש בו דין קבוע וצ"ל דקושית הש"ס הוא דבשלמא אי סבר כר"ח דרוב עדיף אם כן גם קבוע עדיף מקורבה ולכך פסק להתיר דספק ערלה בח"ל מותרת אלא אי אמרת דקורבה עדיף מרוב אם כן י"ל דגם מקבוע עדיף והיה לו לאסור מטעם קורבה ומשני דטעמא דאם איתא דמיגנב מיניה כו' וא"כ הרמב"ם וטור שם משמע מדבריהם דקאי אערלה דא"י אפילו מטעם קבוע נמי אסורה דספק ערלה בא"י אסורה ולכך הוצרך לטעמא דאם איתא דמיגנב וענבים נמי אסורי משום ספיקא דקבוע: ואמנם מסתימת לשונם לכאורה משמע דמיירי בין בארץ ובין בח"ל וא"כ נהי דהוצרכו לטעמא דאצנועי בגוויה כו' כדי להתיר אף בארץ מ"מ בענבים מדוע לא חלקו לומר דבח"ל מותרים וכן נראה דבאמת הש"ס ה"ק לימא סבר דר"ח ואם כן מצי סבר דקבוע עדיף מקורבה ולכך התיר האי חצבא ומשני לא רק ההיתר משום דאם איתא כו' וא"כ למסקנא דהתיר מטעם אחר אמרינן דלעולם קורבה עדיף מקבוע אע"ג דרוב עדיף מקורבה ולכך ס"ל שפיר לאסור בעינבי: אבל ראה זה מצאתי לשון הרמב"ן בחידושיו לב"ב שכתב אהך דעינבי מצנעי וז"ל דאפילו לר"ח דאזיל בתר רוב אסירי משום דהם במקומם ממש וחזקה כאן נמצאו כאן היו וה"נ מוכח בקידושין כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו אסור והיינו משום דדרכן למכור על פתח הגן הלכך כמי שהוא במקומו דמי וכיון שהוא במקומו ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף עכ"ל והביאו הנ"י גם כן הרי להדיא שהם מפרשים הך דקידושין כסברת הר"ן ופירשו הטעם משום כאן נמצא כו' וכ"כ הרשב"א והר"ן בפרק שואל בחד טעמא משום כאן נמצא כו' וכ"כ הרשב"א בספר עה"ק וגם הר"ן פרק, א"צ לא הזכיר רק הך טעמא ועיין במרדכי ר"פ אין צדין והביא הב"י סימן תקט"ו והט"ז ביו"ד סימן רצ"ד כוון מדעתיה דנפשיה לסברת הרמב"ן דגבי עינבי שפיר אמרי' מטעם כאן נמצא כו' ומביא ראיה מהפוסקים שזכרוהו לענין חמץ בפסח ע"ש וכ"כ הפר"ח סי' ס"ג לתרץ דברי הרמב"ן אלו והשיג שם על הטור שכתב היפך מדעת אביו הרא"ש ז"ל ולפי מ"ש לעיל גם זה אינו קושיא דהרא"ש שם בח"ל מיירי דהא אעובדא דרבינא קאי משא"כ הטור כאן העתיק לשון הרמב"ם דמיירי בא"י ועכ"פ יוצא לנו מזה דלשיטת הפוסקים הללו דס"ל דהיכא דאיכא למימר כאן נמצאו דהיינו שהם במקום שהוא מקומן אז ודאי אזלינן בתר קורבה אין הכרח דקורבה עדיף מקבוע ויש מקום לומר דכל הני שכתבתי ל"ד לקבוע ואפילו בט' חניות ונמצא במקולין של נבלה דפשוט דאסור אין איסורו מטעם קבוע אלא מטעם כאן נמצא כו' וההיא דחצבא דחמרא ודאי יש מקום לומר דאין זה מקום קביעתו כיון דהפרדס אינו רק מקום גידול הענבים ולא שדורכים בו היין ולפי זה גם כאן נמצא ל"ש ביה ואכתי לא מתרצא ל"ל לטעמא דאצנועי בגויה כו' אמנם מדברי המרדכי פרק הזרוע שהבאתי לעיל שכתב דבכל מקום שמונח שם הוי מקום קביעתו אם כן י"ל דשפיר מיקרי קבוע ומדברי המרדכי הללו נראה דס"ל דקורבה עדיף מקבוע שהרי כתב שם וז"ל הקשה רבינו משלם לר"ב הא דאמרינן חורי