בית אפרים אבן העזר חלק א פג

מבואר בפי' ובאה"ע סי' י"ז גבי חזקת חי וכמ"ש ברש"י בכתובות דף ע"ז רישא מנא לאבא בידך ולא מהני חזקת הגוף דאשה לגבי האב וה"ה הכא נמי חזקה של זה אינה מועלת כו' אך לפימ"ש דהיכא דרובא ליתא קמן ומיעוט איתא קמן לא אזלינן בתר הרוב וא"כ כיון דיוב"ש זה אבד בודאי ותו אנו תולין שמה שנמצא בכאן ממנו נפל שוב אין לנו לחוש לרובא דעלמא דליתא קמן וע"ק דלית לן למיזל בתר רובא דהוי רוב דתלוי במעשה דהמיעוט אינו תלוי במעשה כיון שהוא שלח לה גט בבירור מאי אמרת הא יש כאן רוב הא הוא תלוי במעשה ואין אומרים שגם א' מהרוב עשה מעשה כזה ודמי למ"ש הרמב"ן גבי סבלונות דאע"ג דרובא מקדשי תחלה לא אזלינן בתרה ואמרינן דלא עשה מעשה הקדושין מקודם ולכאורה היה אפשר לומר דמאן קאמר לה דחוששין לש"מ אע"ג דלא הוחזקו ר"ז ור"ז ס"ל דאזלינן בתר רובא דעלמא אפי' במיעוט דאיתא קמן שהרי ר"ז מקשה כאן וניזל בתר רובא דעלמא כמבורר בתוס' ד"ה מתיב וא"כ ה"ה דאזל בתר רובא דתלי במעשה וכמש"ל אף דז"א מחוור בשיטת הפוסקים דפסקו תרווייהו וע"כ לומר כמש"ל דחזקת א"א סותרת להך דקורבה אך עדיין יש לפקפק דאע"ג דיש להאשה זו חזקת א"א מ"מ כיון שעתה לא על האשה אנו דנין רק על הגט וכיון דהגט קרוב לזה יש לנו לומר שממנו נפל ואע"פ שאח"כ ע"י הגט הזה נוציא אשה זו מחזקתה לית לן בה וראיה לזה ממ"ש התוס' בחולין דצ"ו ד"ה פלניא וז"ל וא"ת האיך מחזירין שט"ח בסימנים והא אי אתי סהדי כו' וי"ל דל"ד שטר שאין אדם מוחזק בו אבל ממון שביד הבעלים אין להוציא ע"י סימנים דה"נ לא הוי מפקינן חפץ כו' אלמא אע"ג דלענין ממון עצמו לא מהני סימנים להוציא הממון מחזקתו מ"מ השט"ח מחזירין ואע"פ שע"י השט"ח יוציא הממון מרשות בעליו מכל מקום עתה אין אנו דנין רק על השטר והכי נמי הכא אע"ג דעל ידי הקורבה אין יכולין לסתור חזקת א"א מ"מ גט זה אין לו חזקה כלל ושפיר מהני הקורבה שיחזירו הגט לשליח זה וניחא לי ע"פ מ"ש הרשב"א בחולין דף ט' ד"ה מר סבר בחזקת איסור אמרינן כן דכיון דמתה וע"י מומחה אמרינן דרוב פעמים שוחט שפיר אבל באיסור דאיכא חזקה דאיסורא ורובא לא מהני דרובא דתלי במעשה הוא מוקמינן לה אחזקתיה ראשונה ולפ"ז י"ל דדוקא במקום חזקה הוא דלא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה וא"נ אזלינן בתרה כי הדדי נינהו ואסור אבל היכא דליכא חזקה כנגדה גם רובא דתלי במעשה מהני לגבי קורבה לעשותו כספק השקול אבל זה צ"ע לפי דעת התוספת דבההיא דבכורות אין שם חזקה כלל דנגד חזקה דלא ילדה איכא חזקה דמעי אמו שאינו קדוש בבכורה כמ"ש התוס' ביבמות וגם בבכורות לדעת החולקים על ר"ת וכ"כ האשר"י שם וא"כ ע"כ דאף בכה"ג לא אזלינן בתר רובא דתליא במעשה אליבא דרבינא ועוד אני תמה על הרשב"א ז"ל שנתן טעם לדבריהם משום רובא דתליא במעשה וא"כ רבא דאזיל בתר רובא דתליא במעשה דאמר דלא כמאן ואם נאמר דרבא ס"ל כר"א בן אנטיגנוס וס"ל כמ"ש התוס' דכיון דרוב פעמים שוחט שפיר ושריא מדאורייתא לכן לא אסרוה רק באכילה הוי א"ש מה שפסק הרמב"ם פ"א מהלכות שחיטה דהרי זו נבילה ובכ"מ שם כתב טעמו משום שהוא לחומרא ועוד דמסתבר טעמו כו' וכבר השיג עליו אא"ז בתשובה סימן ק"ה ולפי מ"ש י"ל דהרמב"ם פסק שפיר כמתנית' משום דאנן קי"ל כרבינא דלא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה והוי נבילה גם כן וא"ת לפי זה אע"ג דל"ה קיימי בחזקת טומאה אכתי מטמאין לה משום דהאי רובא ל"מ ולפי זה קשה כמ"ש דאכתי גבי גט ניזל בתר קורבה ולכאורה י"ל דלק"מ שהרי בהך מלתא דלא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה צ"ע דהרי בשבת דף ל"ד פליגי אביי ורבא רבא ס"ל רוב ע"ה מעשרין הן ואביי פליג עליו והרי הך דרוב מעשרין הוא רובא דתלי במעשה ולמה מהני ולכאורה י"ל דרבא לטעמיה דס"ל בבכור' דהוי רובא ואביי ס"ל כרבינא (ואע"פ כן אין הכרח למ"ש דרבא ס"ל דהוי רובא אפילו במקום חזקה דהא התם איכא חזקת טבל כמ"ש התוס' שם ד"ה ואיבעית אימא הא ליתא דשמא הכניסו דרך גגות ומעולם לא איתחזק באיסור כמ"ש הפ"י בגיטין דף ס"א) אבל צ"ע דבכל דוכתא קי"ל כרבא לגבי אביי והכא קי"ל כרבינא ואע"ג דגם אב' ורבא החליפו שיטתן בגיטין דף ס"א כבר עמדו בזה התוס' לכן נראה דבהך רוב ע"ה מעשרין ל"ש רובא דתלי במעשה כדאיתא בקידושין דף מ"ב בעי מיניה ר"א מר"י פירות ערוגה זו מחוברין תרומה כו' א"ל כל שבידו לעשות לאו כמחוסר מעשה דמי ועי' בזבחים דף נ"ט בתוס' ד"ה עד שלא נבנה וכיוצא בזה כתב האשר"י בב"ק ויותר מזה ביאר בתשובה כלל פ"ו דכל שביד האדם לעשות רואין כאילו כבר הוא עשוי וא"כ ה"נ הרי בידו לעשר שפיר אמרינן דרוב מעשרין הן ואין זה תלוי במעשה כלל מה שאין כן בבכורות שפיר קאמר רבינא דהוי רובא דב"מ כמו שמדקדק רש"י שם כגון עיבור בהמה דתלי בהרבעה ואיכא למיחש שמא לא עלה עליה הזכר כו' ואפשר שזהו באמת חילקו התוס' שכתבו דלכך לא משני כן ביבמות משום דשם לא חשיב מעשה דממילא אדם נזקק לאשתו והדבר מפשטו הוא משום דכיון שהוקבע כן בטבע האדם ואתי ממילא הוי רוב גמור וכמו רוב מטפחין באשפה דמידי דממילא הוא ולפי מ"ש החלוק מבואר בלא"ה דהתם ממילא אדם נזקק לאשתו וא"צ שום מעשה אחרת המעכבו ומעשה זה בידו הוא משא"כ בהמה שלפעמים צריך הרבעה ול"ש רוב בזה וכמ"ש הרשב"א בחולין דף י"ב דמידי דהוי ממילא שכיח טפי מרובא דתלוי במעשה והיינו משום דמידי דאתי ממילא אין כאן עיכוב אבל היכי שתלוי במעשה זימנין דאיכא מידי דמעכב למעשה ההוא וכ"ז כשאינו בידו דוקא ובההוא דחולין דף ט' שהבאתי בשם הרשב"א נמי לאו בידו שהרי כך אנו אומרים שרוב שוחטין רוב הסימנים בפעם א' ומיעוט אינן שוחטים בב"א רוב הסימנים ולפ"ז ניחא ההיא דשיירות מצויות דאין זה רוב התלוי במעשה שהרי אמרינן בקידושין דף ס"א הכי השתא התם בידו לגרשה מה שאין כן הרמב"ן גבי סבלונות כתב שפיר דל"ה רובא משום דאין בידו לקדשה אלא דעדיין יש לדחות ולומר דההיא דרוב ע"ה מעשרין הם הוי טעמא דאמרינן רוב ישראל בחזקת כשרות ומסתמא עושה ואין זה בכלל רוב התלוי במעשה דהרו אמרינן בקידושין דף ס"א הכי השתא התם בידו לגרשה הכא בידו לקדשה בתמיה וא"כ ה"נ בידו לגרשה משא"כ הרמב"ן גבי סבלונות כתב שפיר דל"ה רובא משום דאין בידו לקדשה אלא דעדיין יש לדחות ולומר דההיא דרוב ע"ה מעשרין הם הוי טעמא דאמרינן רוב ישראל בחזקת כשרות ומסתמא עישר ואין זה בכלל רוב התלוי במעשה וכיוצא בזה י"ל בההוא דרוב מצויין א"ש מומחין הן והיינו דרוב דלא גמירי אין מצויין א"ש כלל אבל הב"ח בא"ח סימן תל"ז כתב דכל היכי שאין החזקה ממילא אלא ע"י שיבדקנו ואולי היה איזה סיבה שלא בדקו ומטעם זה כשהשוחט לפנינו אין סומכין על הרוב כו' כיון דחזקה אינה ממילא אלא על ידי שלמד הוא וביאור דבריו הוא כמ"ש באו"ח סימן ח' דכל שהחזקה אינה ממילא בטבע האדם אלא על ידי מעשה תלינן שמא נתקלקל אחר כך תדע דהא גבי רובא דעדיף מחזקה אפילו הכי ברובה דתלי במעשה לא אזלי' כו' ומשום הכי לגבי שחיטה כו' אלא ע"י שלמד הלכות שחיטה ושמא שכח וכן מבואר בשו"ת שלו סימן א' ואני תמה דלפי מה דמדמה לה לרובא דתלי במעשה אפי' אין השוחט לפנינו נמי וכן גבי משכיר בית לחבירו בי"ד ותו קשה דמה ענין תליא במעשה לזה לומר שמא נתקלקל אח"כ בשלמא שלא למד לחיי אלא שמא שכח וכה"ג מאן דכר שמיה ואף לפי מה שהסביר דבריו בתשו' דמה שאינו שוכח בא ע"י מעשה שקידות הלימוד מ"מ הציצית בודאי כיון שכבר עשה ציצית פ"א חזקה דממילא הוא ולאו ע"י מעשה וכמו כן כתב המ"א אך מ"ש ולא ידענא מאי קאמר דהתם אמרינן שמא לא עלה עליה זכר ואת"ל עלה שמא לא נתעברה ואני תמה דמה ענין ס"ס לכאן דאיך יוכל לומר שמא לא נתעברה כיון שרוב בהמות מתעברות וא"כ אין כאן רק ספק אחד שמא לא עלה עליה זכר וא"ל דהא ס"ס עדיף מרובה ז"א אלא דוקא היכא שהרוב הוא נגד שני הספיקות וכיון שיש שני הספיקות המתנגדים לרוב אמרינן ס"ס עדיף משא"כ היכא שהספק אינו ענין לרוב כלל וספק השני הוא נגד הרוב לא חשיב ס"ס כלל וכמ"ש התוספות בכתובות דף ט' ד"ה איבעית אימא שהקשו דהא איכא ס"ס ספק מוכת עץ וא"ל דמוכת עץ לא שכיח כו' אלמא דאם נימא דלא שכיח אין זה ס"ס כלל וא"כ כאן דרוב מתעברות ויולדות לא נוכל