בית אפרים אבן העזר חלק א פא

כי קרוב הוא לפנינו וא"ל שמא גם האחר בא לכאן דלא מחזקינן שבא לכאן והיה קרוב כל כמה דלא ידעינן כמ"ש הרמב"ן שם גבי חביות שצפה בנהר שאין להחזיק קורב' כ"כ דלא ידעינן וא"ל דשאני גבי גט כיון שאין כאן שום קרוב רק רחוק ונתקרב חיישינן שמא נתקרב עוד א' משא"כ בההיא דנמצא כנגד עיר שרובה ישראל דידעינן בקורבה ממש ל"ח שמא יש אחר קרוב ממנו הא ליתא דהרי שם מספקא מלתא מי הוא הקרוב מעיר הזאת אם ישראל אם עכו"ם רק דידעינן דקרובה העיר הזאת מעיירות אחרות שרובם עכו"ם ואפ"ה לא מחזקינן בעיר הזאת קורבה לגבי עכו"ם שאם היינו מספקין היה לנו לאסור לפי מה דס"ד אליבא דרב דס"ל קורבה עדיף אע"כ דלא מספקינן בקורבה כלל כל כמה דאין הקורבה לפנינו וע"ק דבפ"ג דטהרות תנן תינוק שנמצא בצד בה"ק ושושנים בידו ואין השושנים אלא במקום הטומאה טהור שאני אומר אדם א' לקטן ונתן לו וכן בתינוק שנמצא אצל העיסה לפי מה שפי' התוספות והרמב"ן והרשב"א טעמא משום שא"א אדם א' נתן לו משום דהוה דשבד"ל ספיקו טהור וע"כ התם ברה"י מיירי שאין הרבים מצוים שם דאי בר"ה בלא"ה ספיקו טהור וא"כ ל"ש למיזל בתר רובא דעלמא דל"ש רבים התם ואמאי לא ניזל בתר קורבה דהוא דאורייתא ונימא שהוא בעצמו לקח כיון שהוא נמצא בצד הקברות או העיסה: ועוד קשה בהא דאמרינן ביבמות דף קט"ו גבי ההיא דאיתלי נורא בבי גננ' דחוששין דלמ' אינש מעלמ' אתי לאצולי ולדברי קצת המפורשים נראה מדבריהם דאפילו אי לא אשתכח גברא חרוכא ופסתא דידא דאז נראה לעין שאחר היה שם אלא אפילו אם הגברא חרוכא חסר ממנו פסת יד אפ"ה אמרינן דאינש אחרינא אתי לאצולי ואיהו אתיליד בי' מומ' כו' והכי ודאי אית לן למיזל בתר קורבה שהרי ל"ש שיבא לכאן איש אחר להצילו וא"כ אין כאן רובא בעלמא ואיכא קורבא ודאית לפנינו. ע"כ נראה דע"כ לא ילפינן דקורבה דאורייתא אלא היכא שאינה סותרת החזקה כגון בעגלה ערופה שאין כאן חזקה וכן בכל הסוגיא שם משא"כ היכי שהקורבה סותרת החזקה אזלינן בתר חזקה בין לקולא בין לחומרא הלכך א"ש גבי גט ובההיא דיבמות דחיישינן לגט של יב"ש אחר ולא יחזור מטעם קורבה שהרי אשה זו בחזקת א"א עומדת ורובא הוא דעדיף מחזקה וקורבה משא"כ קורבה וחזקה כי הדדי נינהו וכן בההיא דשושנים שיש שם חזקת טהרה לתינוק כמ"ש הר"ש שם אין לטמאו מטעם קורבה ואע"ג דספיקא מיהא הוי מ"מ בדבר שאבד"ל ספיקו טהור אבל בההיא דשקלים וסוגיא דידן אין כאן חזקה נגדה ובהכי ניחא נמי מה שהקשה הרמב"ן והרשב"א ביבמות והרא"ש בגיטין על הרי"ף שפסק גבי גט להחמיר היכי שש"מ ולא הוחזקו וביבמות דף קט"ו בעובדא דיצחק ר"ג פסק להקל ודחקו לתרץ ולפמ"ש ניחא משום דגם היכי שש"מ ולא הוחזקו י"ל מדוע לא ניזול בתר קורבה להקל דהא רובא דעלמא אין כאן שהרי לא הוחזקו ב' יוב"ש כלל ואין לומר דכיון שהש"מ יש לחוש לעיר אחרת שיש בה כמה יוב"ש וכמ"ש הרשב"א דבש"מ מיקרי נפילה דרבים דשמא השיירות מביאין הרבה גיטין של יוב"ש הא לית' דאין לנו להחזיק הרוב כיון שאין הרוב ידוע לנו כלל ואע"ג דקיי"ל דאזלינן בתר רובא אפילו דליתא קמן היינו היכי שודאי יש כאן רוב אלא שאינו לפנינו כגון קטן וקטנה דרובא דעלמא ודאי לאו סריסים נינהו או כגון רובא דמקור לגבי עליה משא"כ היכא שאין ידוע לנו כלל אם יש כאן רוב מספיקא לא אמרינן דילמא איכא רוב נגד הקרוב והרשב"א ג"כ לא אמרה אלא בלשון שמא ועוד דע"כ לא אזלינן בתר רובא נגד הקרוב אלא היכא דהרוב מוכח או היכא שגם הקורבה לא מוכחה משא"כ היכא דהוי קורבה דמוכחא והרוב לא מוכח אזלינן בתר קורבה ועיין מ"ש ד"ז הגאון בס' תורת חיים בב"ב בסוגיא זו ובדף קע"א ע"ש) אע"כ כמ"ש דהיכא דאיכא חזקה נגדה לא אזלינן בתר קורבה הלכך אע"פ דהקורבה הוי מוכח דכיון שהוא בעיר זו מיקרי לגבי שאר עיירות קורבה דמוכח כמ"ש התוספת ד"ה רוב מ"מ אין לסתור בזה חזקת א"א וא"ל דחזקה דאשה דייקא מרע לחזקת א"א כמ"ש בכתובות דף ך"ב ז"א דבגט ל"ש זה כיון דעיקר טעמא מתוך חומר כו' וכיון שנתיר להחזיר לה הגט משום קורבה ל"צ למידק דמה לה לחוש הלכך חזקת א"א במקומו עומד משא"כ ביבמות שפיר פסק הרי"ף כרבא דל"ח לב' יצחק דאין שם חזקה א"א דחזקה דאשה דייקא מרע לה לחזקת א"א ואזלינן בתר קורבה ואביי ס"ל כמש"ל לחלק דהך דהכא לא מיקרי קורבה שאנו אומרים כמו שיצחק זה היה רחוק ונתקרב ובא לאספמי' כמו כן היה עוד יצחק אחר: אך קשה לפ"ז מ"ק אביי מנא א"ל דההיא גיטא דאשתכח בנהרדע' כו' ומאי מייתי מגט למיתה דבגט הטעם שאין קורבה יכול להוציאה מחזקה א"א משא"כ במיתה וי"ל ע"פ מ"ש הרשב"א דמיירי שנמצא במקום שנכתב א"כ שייך לומר חזקה כאן נמצא כאן היה נגד חזקת א"א ומקשה שפיר: וא"ת אכתי לפמ"ש דקיי"ל כרבא דל"ח לתרי יצחק משום דבמיתה ליכא חזקת א"א א"כ בההיא דגננ' נמי נימא הכי וא"ל דרבא דס"ל הכא דל"ח לתרי יצחק באמת מתיר התם אכתי תיקשי הא אנן בהא חיישינן לדר"ח בר' אבין דלמא אינש אחרינ' אתי כמ"ש המפורשים בדעת הרי"ף אבל כד מעיינינן בה לק"מ שהרי התם אמרינן קסבר רחב"א למימר היינו עשינו עלינו הבית כו' והיינו דס"ל דאמרה בדדמי ול"ש התם דייקא כלל משא"כ היכא דל"ש בדדמי שהאשה לא ראתה כלל שהוא בתוך האש שייך לומר דייקא ושוב יש להתיר משום קורבה וכמ"ש דמטעם זה פסקו שלא לחוש לתרי יצחק ומכ"ש די"ל דבזה גם אביי וכ"ע מודים דהך קורבה דהכא קורבה ודאית הוא שהרי לא היה רחוק ונתקרב כלל אין לנו לתלות שבא איש אחר ג"כ לכאן ומכ"ש לפי האמת שהעיקר כהנך פוסקים דמפרשי ההוא דאיתלי ביה נורא מחמיר רשב"א משום שיש כאן פיסת יד לבד גברא חרוכא השלם באבריו שאז אנו רואין שאחר היה כאן הא לא"ה לא דאזלינן בתר קורבה דאוריית' היכא דליכא חזקה נגד הקורבה דאי איכא חזקה נגדה כי הדדי נינהו ונראה להביא ראיה עוד לזה ממ"ש בנדה דף י"ח ע"ב ר"מ סבור סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ובתוספת שם ד"ה מיעוטא הקשו ע"ז דלר"מ אפילו בלא חזקה יטהר כיון דחייש ליה למיעוטא הו"ל ספק ובאין בו דעת לשאול טהור ותירצו דנקט הכא לאשמעינן דהחזקה אינה מסייעת לרוב וזה דוחק ולמ"ש א"ש דאי לאו מטעם חזקה אע"ג דהוי מוקמינן מיעוטא לגבי רובא דכי הדדי נינהו לר"מ אכתי הוי מטמאינן מטעם קורבא לכך צ"ל דאיכא חזקה ג"כ וג"כ כי הדדי נינהו וטהור משום שאבד"ל אך קשה דאכתי לרבנן דפליגי על ר"מ מדוע לא נשרוף את התרומה ומ"ש התוספת דרוב דמטפחין אינו רוב גמור והוי לגבי החזקה רק פלגא ופלגא אכתי קשה שהרי החזקה אזדא לה לגבי הקורבה דמצטרף בהדי רובא דמטפחין ולמה אין שורפין את התרומה וד"ל דרובא דמטפחין נמי מטעם קורבה אתינן עלה דרוב תינוקת הקרובים לעיסה מטפחין שאין תולין באחר מטעם קורבא ומיעוט שאין מטפחין רק כשבא אחר ונותן להם והיא מיעוטא דשכיח וא"כ ל"מ נמי סברא דקורבה דמסייע לרוב משום דמיעוטא דשכיח שאין דרכם לטפח אע"פ שהן קרובים לעיסה אבל זה דוחק לכן נראה דלכך לא מחשבינן לרובא דמטפחין לשרוף עליו התרומה כדאי' בבכורות דף י"ט דרובא דתלי במעשה לא הוי רוב רק דמצטרף בהדי קורבה ואמרינן רובא וחזקה רובא עדיף אבל אין בו מועיל לשרוף את התרומה ואפילו לרבא דס"ל שם דהוי רוב אינו רוב גמור ואי הוה חזקה כנגדו הוי מצטרף המיעוט לחשבו לספק אמנם הא ליתא דהרי מבואר ברשב"א ור"ן בחולין דף י' דדוקא דהיכא דהמיעוט אינו תלוי במעשה אז לא אזלינן בתר רובא והכא גם המיעוט תלוי במעשה שהרי ע"כ נלקח מן העיסה ומספקא לן אי מן הרוב או מן המיעוט זיל בתר רובא שמעשה זה נעשה מרוב תינוקת המטפחין ולשיטת רש"י שפי' דרוב דמטפחין היינו שמטפחין בשרצים א"ש שהמיעוט שאינו מטפחין לא תליא במעשה כלל ואין להקשות לפי המסקנה דמסיק רבינו דלא אזלינן בתר רובא דתלוי במעשה איך אזלינן בתר רוב מצוין א"ש מומחין הן הא המיעוט אינו תלוי במעשה וא"ל דההיא רבינא קאמר לה והוא מרה דשמעת' בחולין לחד לישנא דלא ס"ל רוב מצוין כו' הא ליתא דא"כ האיך