בית אפרים אבן העזר חלק א פ

יודע מנין החניות לא"י נראה כוונתו למ"ש התוס' פסחים דף י' ד"ה הניח כו' א"נ שא"י כמה חתיכות הניח ואתיא אפילו כר"ג וצריך בדיקה שמא לא מצא כולו ולכן חילק ג"כ כאן דכיון שא"י כמה חתיכות הניח אע"פ דקיי"ל כרבי מ"מ אסור וזה תימא שהרי להדיא כתבו התוס' הטעם דצריך בדיקה שמא לא ימצא כולם משום דאע"פ שאנו אומרים דהנך שמצא הם הנך שהניח אלא שגררם למ"א מ"מ יש לחוש שמא היה יותר מזה שגררו עוד שם איזה חתיכות למ"א ולכן צריך בדיקה משא"כ כאן אי אמרינן דהנך שמצא עכ"פ הן הן אותן שהניח א"כ ודאי כשרים הם ומאי איכפת לן שהיה עוד שם איזה חתיכות שגררם למ"א סוף סוף הנך לאו מעלמא אתו ואין לחלק בין יודע המנין לא"י אלא להפוסקים כרבי בכל גווני שרי ולהפוסקים כרשב"ג בכל גווני אסור וז"ב ועיין בתו' ד"ה הניח עשר כו' ובאמת לפענ"ד י"ל דמדברי הרשב"א אין מוכרח כלל דפוסק כהרמב"ם בפ"ג מהלכות חמץ דבהניח בזויות זה כו' קי"ל כרבנן דצריך לבדוק וס"ל לחלק בין ההיא דעל ובדק ואשכח דשם אע"פ שראינו עכבר נכנס עם הככר אין אנו יודעין באיזו מקום יניחנו וכיון שנכנס ומצא אמרינן זהו הככר שהכניס העכבר והניחו בכאן משא"כ כשהיה מונח מכבר חמץ בבית ושוב בא ומצאו בזויות אחרת יש לחוש דלמא האי שבזויות אחרת מעלמא אתי ומה שהיה מכבר גררוהו וכ"כ אא"ז בב"ש בפסחים ע"ש וא"כ ה"נ בבשר שהניח בכאן ומצאו בזויות אחרת אמרינן דהאי דבזויות אחרת מעלמא אתי ונבלה היא ולא אמרינן בכה"ג זהו שנמצא כו' וז"ב בדעת הרשב"א ובאמת שיש לתמוה על הפר"ח בא"ח וח"י שמפרשים דברי הרמב"ם דמיירי שא"י מנין הככרות שהניח וכ"כ התוס'. וז"א שהרי מבואר במתני' דמ"ש בפ"ב והביאה ג"כ הפר"ח דהאומר לבנו מ"ש בזויות זו ומצא בזויות אחרת המעות חולין והתוס' ע"כ דמוקי להאי מתני' כרשב"ג דלא ס"ל זה שנמצא כו' דהתם ל"ש לומר כיון שא"י כמה כו' דמה בכך עכ"פ מעות אלו הם של מ"ש וא"כ כיון שהרמב"ם פ"ו מהלכות מעשר פסקה לההיא מתני' ע"כ דס"ל לחלק בין ההיא לההיא דקבר שאבד כו' וכמ"ש דבהניח בזויות זו גרע טפי וכ"מ דעת הראב"ד בס' ת"ד דבהאי פסק כרבנן ובעל ובדק ואשכח פסק כרבי ולא פי' דמיירי שא"י כמה הניח ובאמת שיש סתירה בדברי הראב"ד דבהשגות כתב דקיי"ל בהניח בזויות כו' כרשב"ג לקולא ולפי"ז תימא ג"כ מדוע לא השיג בהך דפ"ו מהלכות מעשר שני ועוד שיש סתירה בדבריו דבת"ד דעתו דהך דט' צבורין כו' מיירי הכל לענין בדיקה וע"ש שתים ג"כ מ"ש הלח"מ והוא להיפך ממ"ש בהשגות ואין להאריך וכן יש תימה על הרז"ה שכתב דאי הוה אמרינן מנה מונח כו' כיון שמצא צבור אחד א"צ לא ביטול ולא בדיקה כו' ולא יהיה בהניח בזויות זה כו' שכתב אח"כ דכ"ע ס"ל כרבנן דס"ל גבי קרדום שאני אומר אדם טמא נכנס כו' הלכך בעי ביטול וד"ג לומר שמ"ש הרז"ה דבהניח בזויות זה כו' בעי ביטול מיירי כשא"י המנין כו' ואיך שיהיה עכ"פ דעת הפוסקים אלו לחלק בין ההיא דהניח בזויות זה לההיא דזהו שאבד וא"כ גם דעת הרשב"א כן ואין הכרח לחלק וי"ל דבכל גווני אמרינן שזהו שאבד זהו שנמצא אם לא היכי שלא מצאו במקום שהניחו: ואמנם כבר בארנו דעת הטור לחלק בין ביטל ללא ביטל וכן הוא דעת הריא"ז הביאו בש"ג דביטול בעי עכ"פ ובאמת שי"ל דאפילו רבי מודה היכי דאיכא חששא דאורייתא דלכאורה קשיא דבההיא דשדה שאבד כו' יש כאן ס"ס שמא זהו קבר שנמצא ושוב אין כאן קבר כלל ושמא לא האהיל עליו זה הנכנס אך דבאמת ז"א דברה"י אפילו אתה יכול להרבות ס' וס"ס הכל טמא ומבואר בקרית ספר להמבי"ט בפי"ח מהאה"ט דהך דס"ס ברה"י טמא אינו רק מדרבנן ועיין ברמב"ן ב"ב דף נ"ה וא"כ שפיר קאמר רבי דבכה"ג אמרינן חזקה דזהו שנמצא כו' דאפילו ל"ה רק ספק השקול אינו רק מדרבנן אלא דבאמת מ"ש הקס"פ לא נתברר לנו כל הצורך כמ"ש במ"א וגם מסתימת הדברים משמע דאפילו אם זה שנכנס הלך לארכה ולרחבה בענין שאם היה שם קבר ודאי האהיל עליו וא"כ מוכרח דלרבי אפילו בספיקא דאורייתא נמי אמרינן חזקה זו דזהו שנמצא כו' והנה בנ"ד תמה על הרמב"ם שלא הזכיר שום רמז מפלוגתא דרבי ורשב"ג גבי קבר שאבד ולולי דבריו היינו אומרים בטעמא דמלתא דמשנה שא"צ היא שגדולה מזה כתב הרמב"ם פ"ד מהט"מ הי"ב וז"ל כזית מן המת שאבד בתוך הבית וביקש ולא נמצא בתוך הבית טהור ולכשימצא הבית טמא למפרע מעת שאבד עד שנמצא עכ"ל ודבריו הם לקוחים מהתוספתא פרק ד' דאהלות ושם ליתא להנך תיבות מעת שאבד עד שנמצא רק שהרמב"ם הוסיף זה מדעתו הרי שביאר להדיא דאע"פ שמתחלה ביקשו ולא נמצא מ"מ כיון שעכשיו נמצא אמרינן זהו שאבד כו' והבית טהור מן הוא והלאה והתם ליכא ס"ס רק ס"א שמא הראשון עדין שם ואז הבא אל הבית ודאי טמא ואפ"ה מעת שנמצא ודאי טהור והנה הכ"מ שם כתב בשם הר"י קורקוס שאין אומרין שזהו אחר הוא דאמרינן כאן נמצא כאן היה ולפ"ז מה שחושש רשב"ג גבי קבר דכי היכי דקבר בה איהו קבר בה אחרינא היינו באותו זמן שקבר בה זה דא"ל דחוששין דשמא זהו הוא שנקבר אח"כ ז"א דאית לן למימר כאן נמצא כו' וכן צ"ל גבי חמץ וגם כוונת מהר"י קורקס הוא דלא נימא דמסתמא זה אחר הבדיקה הובא לכאן ולכך קאמר דאמרינן כאן נמצא אבל מה שיש לחוש שמא היה שם עוד אחר כמו גבי קבר לזה לא מהני כאן נמצא וצ"ל דקי"ל כרבי דזהו שנמצא כו' והנה רבינו ני' כתב דאפילו לדברי הטור עכ"פ בביטול נמי איתחזק איסורא מדרבנן ולכאורה לפמ"ש אין זה חזקת איסור כ"כ דהבית בחזקת בדוק הוא לגבי ככרות דעלמא ולא איתחזק איסורא רק על ככר אחד ועוד דעל דברי הנ"ב יש לחלק דגבי חמץ דסגי בביטול שאני שאפילו תאמר שלא זהו שהכניס אינו עובר בבל יראה כיון שביטל ואין כאן רק איסור דרבנן וא"א בשום אופן לבא לידי איסורא דאורייתא משא"כ הכא אע"פ דמדאורייתא אית לן למימר דהיינו האי מ"מ מדרבנן חיישינן שמא אינו זה ואיכא איסור א"א דאורייתא מ"מ סוף דבר הכל נשמע דעכ"פ איכא שיטות הרבה פוסקים לפסוק כרבי ואפילו הטור וריא"ז י"ל דמודו בנ"ד דא"א להתברר ועוד דהא לא שכיח כלל ומדברי הרשב"א אינו מוכרח להיפך ואף דבהא אכתי לא פלטינן מספיקא מ"מ הא חדא מה שיש לצדד להיתרא: וזאת שנית לשריותא דהך איתתא גרסינן בב"ב דף כ"ג ע"ב אמר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפ"ה רובא עדיף מתיב ר' זירא והיה העיר הקרובה אע"ג דאיכא דנפישא מיניה בדליכא וניזל בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים שאין דרך רוצחים לבא לכאן ממקומות אחרים הלכך אע"פ שיש שם עוד עיר שיושבת בין ההרים אזלינן בתר קורבה שכאן משמע דכל היכא דליכא למיזל בתר רובא אזלינן בתר קורבה בין להחמיר בין להקל וכן מפורש בסוגיא להדיא וכן מוכח ממתני' דשקלים פ"ד מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה קרוב לשקלים יפלו לשקלים קרוב לנדבה יפלו לנדבה כו' זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל מע"מ להחמיר ור"ח ע"פ מוקי לה לההיא דשקלים בדשוין כמ"ש הרעמ"ב שם וקשה דבגיטין דף כ"ז תנן המביא גט ואבד ממנו כו' ורמינהו כו' א"ר ל"ק כאן במקום שהשיירות מצויות לא יחזור ומפורש שם באשר"י דלענין הלכתא בין ש"מ ולא הוחזקו או להיפך לא יחזור והרי היכי דאין ש"מ דמי ליושבות בין ההרים דליכא רובא דעלמא וא"כ אית לן למיזל בתר קורבה כיון דידעינן שיב"ש זה היה בכאן במקום הזה ואבד הגט כאן ואפ"ה לא אזלינן בתר קורבה ושמא י"ל דש"ה דמיירי שאין ש"מ לילך משם לכאן ואנו רואין שאעפ"כ יב"ש זה בא משם לכאן אמרינן שמא גם יוב"ש השני נעקר ג"כ ממקומו או שלח שליח לכאן וע"כ לא אמרינן הכא לילך בתר קורבה אלא כשהוא קרוב למקום קביעתו אזלינן בתריה משא"כ בגיטין דממקום הקביעות שבו נכתב הגט קרוב יוב"ש זה כמו זה ואע"פ שקרוב הוא לזה שישנו בפנינו בכאן מ"מ ממקום שבא הגט לכאן רחוק זה כמו זה ולכך לא יחזור אע"פ דל"ש בזה למיזל בתר רובא דעלמא כיון דלא הוחזק רק יוב"ש א' מ"מ ספיקא מיהא הוי וחיישינן שמא מאחר הוא שממקום קביעתן לכאן שניהם רחוקים בשוה אך דבאמת ז"א מחוור דמ"ל מקום קביעות שנכתב שם או לא ס"ס הא ידענו בבירור שגט של יוב"ש זה היה עתה בכאן נימא שזהו שנמצא