בית אפרים אבן העזר חלק א עט

בלשון זה ענין תאומה אין לנו לכתוב כן ומה לנו בזה אשר מאז הוחל לקרוא בשם זה היה ע"ש כך. כיון שלפי ההברה של עכשיו אינו כן ויש על זה ראיה אך לא יכולתי לעיין כי מוכ"ז נחוץ וגם אינו בקו הבריאה כראוי ואף ע"פ כן עשיתי למענך ושאלת פי כבוד דודי הגאון ני' נידון מה שכתבת ששאלו אותו בזה מידי עברו ואמר שלא שאלו אותו כלל בזה והסכים ג"כ לכתוב טעמציא כאשר כתבתי אלא שלא הייתי נזכר לספר לו מה שכתבת שהיה כתוב בכתובת זקינתה תמר וכעת אין פנאי לשאלו שנית אך לענ"ד אין לחוש לזה כלל וכמ"ש כו' ולגודל הנחיצה קצרתי דברי איש ד"ש ושלום תורתך מתעלס באהבתך. מעתיר לאלקי הרוחות. להושיבך על מי מנוחות בצל החכמה ובצל הכסף. כאשר לבבך נכסף כנפשך ונפש הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: תשובה שכתבתי בימי חורפי אני וב"ד וריעי הרב כ"ש מו' שמואל מרגליות נ"י אשר כעת הוא אב"ד בק"ק סטרי והקרייז יע"א ומה שהשיב לנו הגאון האמיתי מהר"י לנדא ז"ל נדפס בתשובתו נ"ב מהדורא תנינא: יא שאלה ע"ד המאורע אשר אירע בעו"ה בק"ק זאלשיץ שנפלה קול הבערה בעיר וילך האחד להציל מטלטליו אשר בביתו ואז היתה כבר אש בוערת בגגו כמבואר בג"ע שנגבה בב"ד שקצת אנשים הזהירו אותו והוא לא נזהר ונכנס ושוב לא יצא משם ואחר רעש אש פשפשו ומצאו שם עצמות אדם ודרשו ברופאים וכולם פה א' עונים ואומרים שאם ינטל כזה מן החי שוב אי אפשר להתקיים וכעת האשה מחזרת בבתי מדרשות אולי יש תקוה אחר שישבה עגונה זה כמה שנים ונשכח זכרו האם יש מקום להתירה לעלמא: תשובה הנה שריותא דהך אתתא יפרד והיה לארבעה ראשים ואנחנו נחלץ חושים. לבאר על מה אדניהם הוטבעו החזק הוא הרפה. ולא נצרכא אלא להעדפה הואיל וכבר יצא הדבר בהיתר מפי הגאון ב"ח ובתשובותיו הורה הלכה למעשה להתיר נדון כזה ומעתה הרשות נתונה לחפש כחא דהיתרא להיות כיהודה ועוד לקרא כו' הראש א' יפנה כלפי מה שאמרו בפסחים דף י' על ובדק ואשכח פלוגתא דרבי ורשב"ג כו' שאני אומר קבר שאבד הוא קבר שנמצא דברי רבי רשב"ג אומר תבדוק כל השדה כולה וכבר העיר בזה הגאון בעל שב יעקב ואחריו הגאון מהר"י מפראג בס' נ"ב סי' מ"ו והנה הטור סי' תל"ט פסק דאם לא ביטל צריך לחזור ולבדוק פעם אחרת ולכאורה משמע דס"ל דהלכה כרשב"ג וכמ"ש הב"י שם אבל אחר העיון אין זה מוכרח שהטור לא יודה בנ"ד שהרי י"ל לפמ"ש המ"ל פ"ד מהלכות בכו' בשם הראשונים ז"ל דאע"ג דק"ל סד"ר לקולא מ"מ היכא שיכול להתברר לא אזלינן לקולא וצריך לברר ולפ"ז מה בכך שביטל מ"מ עדיין אנו יכולין לברר ע"י בדיקה וכן הקשה הפ"י לשיטת התוס' וכתב דבדיקה דהכא לא מיקרי טרחא ע"ש אך י"ל דהראשונים שהביא המ"ל ס"ל כשיטת הרשב"א שהביא הש"ך סי' ק"י דלא סמכינן אס"ס היכי שיכולין לברר וס"ס בדאורייתא וסד"ר הם שוים משא"כ באמת רוב הפוסקים והטור מכללם חולקים על הרשב"א ושפיר כתב כאן דבביטול דאין כאן רק סד"ר א"צ לבדוק משא"כ בלא ביטול דה"ל ספיקא דאורייתא לא אמרינן זהו שנמצא כיון דאפשר לברורי וגם מבואר מדקאמר רשב"ג תבדוק כו' ולא תפס בלשון קצרה שהנכנס טמא אע"כ טעמא קיהיב למלתא כמו שפי' רבי טעמו משום זהו שנמצא אהא קאמר רשב"ג דאפ"ה לא סמכינן אחזקה זו שהרי אפשר בבדיקות השדה ולכך קאמר תבדוק כל השדה כולה ולפ"ז היכא דליכא לברורי אפי' רשב"ג מודה דאמרינן זהו שנמצא רק היכא דאיכא חשש איסור דאורייתא לא סמכינן אחזקה ואפי' אמרי' דבדיקה זו איכא טרחא מ"מ באיסור דאורייתא צריך לברר וכבר ביארנו זה באורך בדברי הראב"ן שהביא הש"ך סי' א' וגם בההיא דהמשכיר בית לחבירו חזקתו בדוק וע"ש מ"ש אא"ז הגאון בת"ש שם ואין להאריך בזה ולכאורה אף אם נניח כ"ז ונתפוס בפשיטות דברי רשב"ג והטור דפסק כוותיה ונאמר היכי דלא אפשר לא סמכינן אחזקה זו הנאבד זו שנמצא עדיין י"ל דבכל כה"ג רשב"ג מודה דמבואר בבכורות דף ק"ה דאף רשב"ג לא קאמר אלא היכי דשכיח כגון בשדה דכי היכי דקבר בה איהו קבר בה אחרינא או בבע"מ למ"ד התם דשכיח דאיידי דמנגחי נפל בהו מומא משא"כ כאן דהוי מלתא דל"ש כלל שיבא איש לכאן ויהיה האש שולטת בגווה ושבתוכו יהיה ניצל וכמ"ש הב"ח ג"כ ובכה"ג גם רשב"ג מודה שיש להתיר והיינו נמי טעמא דיבמות דף קט"ו דאי לאו דאיכא פסתא דידא דשדיא היינו מתירין אותה וכן כתב הרב אב"ד דק"ק זאריק וגם הנ"ב עמד בכיוצא בזה אלא דעדיין י"ל דע"כ לא אמרי' התם חזקה דזהו שנמצא כו' אלא כגון התם בקבר או בחמץ או גבי בע"מ שעכשיו אנו מוצאין אותו ממש כמו שהיה בשעה שנאבד בלי שום שינוי ואיכא רגלים לדבר דזהו אותו שנאבד משא"כ בנ"ד שבשעה שנעלם מעינינו היה חי ועכשיו מת ונמצא גוויית איש והנה שורף ואולי היכא שאנו צריכין למימר שזהו שאבד אלא שע"י סיבה נשתנה גם רבי מודה דחיישינן שמא אחר הוא ואמנם מדברי הראב"ד בת"ד שכתב דקי"ל כרבי מהא דרבא גבי פירורין דתינוק ואם כן לכאורה מבואר אפילו בכה"ג אמרינן זהו שנמצא אבל ז"א חדא דהתוס' בלא"ה יש להם שיטה אחרת בההוא דרבא וס"ל דאף רשב"ג מודה בהא ועוד שבנ"ד אף הראב"ד מודה שהרי הוא בחזקת חי ולא אלימא כ"כ חזקה דזהו שנמצא להוציאו מחזקתו דחי ועוד דאפילו אם נימא דאף בכה"ג שנשתנה אמרינן שזהו הוא שנמצא עדין מידי ספיקא לא יצאנו וכי לא ניחוש לסבא אא"ז הגאון ז"ל בתשובה סי' ס"ג ס"ק ט"ו שהשיג על הפר"ח וכתב שהדין עם הרשב"א שם דבשלמא גבי חמץ או קבר ובכור מוקמינן אחזקה הראשונה ואע"ג דביני וביני איתרע חזקה לית לן בה כו' משא"כ כאן שאין אנו דנין כ"א על הבשר הנמצא ואיזה חזקה כשרות יש לו ע"ש וא"כ הכא ודאי דגרע טפי דאתחזק איסורא דא"א והגם כי לכאורה סברא זו שכתב אא"ז ז"ל דאע"ג דביני ביני איתרע חזקה אינה מבוררת כ"כ והראי' שהביא מב"ב אינה מוכרחת ועיין בפ"י שם ד"ה חניות ע"ש שמבואר דס"ל דבכה"ג לא אזלינן בתר חזקת בדוק ע"ש מ"מ נראה בדין זה הדין עם רשב"א ז"ל דש"ה גבי קבר ואינך שהרי השדה בחזקת בדוק קיימי שאין בה קברים אחרים חוץ מקבר זה שאבד בתוכה ואם אתה אומר שלא זהו שנמצא אתה סותר חזקתה משא"כ בהך בשר שעליו אנו דנין אין לו חזקת כשרות כלל וא"כ גם דעת הרשב"א דלא אמרינן זהו שנמצא אלא היכא דמסייע ליה חזקה ובאמת שיש לתמוה על אא"ז הגאון ז"ל במ"ש דאדרבא יש להביא ראיה לאסור ממשנה שלימה דגיטין דף כ"ז דהמביא גט ונאבד ממנו ומצא בכדי שאפשר שהוחלף פסול כו' ולכאורה אין זה ראיה לדינו של הרשב"א דשאני גיטין דאיכא חזקת א"א אך נראה דז"א כיון דמ"מ שעתה לא על האשה דנין רק על הגט וכיון שהגט הזה יש לנו לומר זה שאבד אע"פ שאח"כ על ידי הגט נוציא אשה מחזקתה לית לן בה וראיה לסברא זו ממ"ש התוס' בחולין דף נ"ו ד"ה פלניא כו' וא"ת והיאך מחזירין שט"ח בסימנים והא אי אתו סהדי ואמרו פלניא דהאי סימנ' לוה מפלניא לא מפקינן וי"ל דל"ד שטר שאין אדם מוחזק בו כו' אלמא אף על גב דלענין ממון עצמו לא מהני סימנין להוציא ממון מחזקתו מכל מקום שט"ח מחזירין ואע"פ שע"י שט"ח זה נוציא ממון מיד בעליו מ"מ עתה אין אנו דנין רק על השטר וא"כ גם כאן לגבי הגט עצמו אין כאן חזקה ואפ"ה לא מהדרינן ושפיר הוי סייעתא להרשב"א ועדיין יש לפקפק בזה דמאי מייתי מגט הא בגט כה"ג דלא שכיח שיבא לכאן אחר ממ"א מהדרינן ולשיטת הרשב"א אפילו הוחזקו נמי כמבואר בחידושיו לגיטין וא"כ בבשר הזה נמי נימא זהו שאבד כמו בגט כה"ג וכלשון הזה כתב הרמב"ם בה"ג הלכה ט' ז"ל המביא גט ואבד ממנו במקום שאין שיירות מצויות ומצאו אפי' לזמן מרובה כשר וה"ז בחזקת זה שנמצא זהו שאבד עכ"ל וד"ל דשכיחי עורבים דמייתי מעלמא והוי כמו ש"מ בגט ועוד י"ל טובא ואין להאריך בזה ובאמת שיש להפליא על הפר"ח שכתב שרוב טבחי גוים וא"י מנין החניות שהניח יש לחוש שמא ניטלו והני אחרינא נינהו דקי"ל כרבנן גבי קרדום כו' הנה מה שמחלק בין