בית אפרים אבן העזר חלק א עח

דאף בלא שבעתן חייב להכריז ואפ"ה כתב דהלכה כרשב"א. ומ"ש התוס' מדרבה בב"ח כבר ביארתי לעיל כוונתם בזה וא"כ שפיר כתב רש"ל שיש חילוק בין ט"ע כ"ד ללא שבעתן ואמנם לענ"ד דברי רש"ל תמוהים דמ"ש דלמסקנא אפילו לגבי אבידה נאמן אפי' בט"ע כ"ד כיון דצורבא מרבנן לא משקר ובאמת סוגיא דשמעתא לא משמע הכי דקאמר מעיקרא בפשיטות דהא מהדרינן אבידתא כו' ומשמע דהוא מלתא דפשיטות הוא לדידיה דאל"כ איך מייתי ראיה דהא ערבך ערב' צריך אלא ודאי גם למסקנא הדין כן ואע"ג דבאיסורי' מהני לא מהני באבידה דמשום חימוד ממון חיישינן שמה טועה בדמיונו ויצרו משיאו לומר שהוא שלו כיון שאין לו בו רק ט"ע כ"ד וכ"כ אא"ז בבכור שור בחולין שם ולפ"ז צ"ל בהא דרבה בב"ח דקאמר אי ט"ע כו' אע"ג דלא שבעתן העין והתם נמי איכא חשדא שלא יפסיד שכירתו דמה"ט מחלקינן בין צורבא מרבנן לאינש דעלמא צ"ל דלא שבעתן עדיף טפי כיון דס"ס הוא אומר שמכיר היטב בט"ע גמור מהימנינן ליה משא"כ בט"ע כ"ד דחיישינן משום חימוד ממון מטעי טעי ולהיפך מסברת רש"ל: וראיתי בהגהות מיימוני פי"ד מהלכות אבידה שכתב על הרמב"ם וז"ל פסק כרשב"א וצ"ע דהא פליגי רבנן עליו וכדפירשו התוס' מדקאמר מודה רשב"א ומסתברא דהלכתא כרבנן וכן הלח"מ שם הקשה כן וכתב וי"ל כיון דמפרשי אמוראי כו' (וצ"ע שלא הזכיר מדברי הרא"ש שכתב מסתברא דהלכתא כרשב"א דמסתבר טעמיה ועוד דמפרשים מלתיה עכ"ל) וההיא דגט אפשר דהיה לו ט"ע גדול כו' וכבר כתבתי דבלא"ה אין ראיה מגט דהתם כיון שבא לפנינו ואומר שיש לו ט"ע שפיר מחזירין לו רק לכתחלה א"צ הכרזה וכמו דמצא במקום שאין ת"ח מצוים דאע"פ שאין חייב להכריז מ"מ אם בא ת"ח מחוייב להראותו ואם אמר שלי הוא מחזירין וכ"כ הב"ח סי' רס"ב אלא דמ"ש וכן נראה מבואר מדברי הרמב"ם והביאו הב"י והסכים לזה עכ"ל משמע דגם הב"י מודה דא"צ להכריז ובאמת מדברי הב"י והכ"מ משמע דמה"ט צריך להכריז נמי להרמב"ם ע"ש וכמש"ל ומ"מ גבי גט בלא"ה א"ש אף לפי דברי הב"י וכמש"ל אך דבלא"ה אני תמה על הגמיי' והלח"מ שתמהו על הרמב"ם דאין כאן מקום לקושיא זו שהרי לפי מ"ש הרמב"ם המוצא כלי חדש וכיוצא בהן שצורת כו' שוה כו' שהרי הן כמו דינר משאר דינרין כו' שהרי א"י אם כך זה או צלוחית זה שלו ואם היה כלים שטבעתו העין חייב להכריז כו' מבואר דהרמב"ם גרס שטבעתו העין וא"כ משמע דברישא מיירי בגוונא דל"ש ט"ע כלל כיון שצורת כולן שוה וגם הם חדשים וכמבואר מדבריו ולפ"ז פשיטא דשפיר פסק דאין חייב להכריז ול"ד כלל לההיא דגט והא דקאמר ומודה רשב"א דמשמע דרבנן פליגי עליה צ"ל דרבנן דרשב"א ס"ל דבכל גווני חייב להכריז אע"ג דל"ש בי' ט"ע דמ"מ חיישינן שמא יש להאובד איזה סי' מוצנע בכלי זו שאין המוציא מכיר בו ובהא פשיטא דהלכתא כרשב"א כמבואר בש"ס בכל הפרק דכל שאין המוציא רואה סי' באבידה א"צ להכריז ומצאתי שד"ז הגאון בת"ח הקשה על הרמב"ם דגורס טבעתן א"כ אמאי פליגי רבנן על רשב"א ולענ"ד י"ל כמ"ש כו': ואודות אשר כתבת בשם האשה טעמציא כבר פשט המנהג עכשיו שלא לדרוש בשמות ונהגו לכתוב כבר הברת הלשון וכבר כתב הב"ש באות י' לכתוב גיטא באל"ף ולא כהט"ז שכתב בה"א ע"ש הקרא ביהושיע בשמות המקומות את יטה ואת מגרשי' ולכן ראוי לכתוב טעמציא כי כך מקובלני מדודי הגאון נ"י בשם עטיא לכתוב כן ביו"ד וכמו שאנו קורין בשם רב אויא כל שניכר קצת הברת היו"ד בסוף התיבה. וכן ראיתי קצת תשובות מגאונים קשישאי לכתוב עטיא כן ונראה פשוט דגם בשם זה טעמציא הברת היוד ניכרת לבסוף ויש לכתוב כן. ומה שרוצים לדמות לרבקלה ושרקה ע"פ השמועה שהגאון מהר"י הורוויץ ז"ל הורה לכתוב טעמה בהא ע"ש הפסוק טעמה כי טוב: הנה טעמא דהגאון ז"ל לא ידענו דאטו כל השמות מקורם מן התורה עד שנחפש שורש וענף גם לשם זה אם אמנם מצאנו בראשונים שחפשו למצוא מקור לשם לפעמים כשהיה בעיניהם ע"ד הזרות אין זה ענין לזמנינו זה שידוע כי כולם בשם יקראו לבית אבותם ובתר שמא אזלינן ולא בתר טעמא ומי יודע מבטן מי יצאו הדברים ונתלה באילן גדול ולאו מר כו' וראיתי בסדר גיטין כ"י שבידי תשובה אחת שכתב זקיני הגאון מוהר"ר שלמה סג"ל האב"ד דק"ק לבוב לענין אחד שהיה שמו עפר בסגול ולתורה נקרא אפרים והגאון מהר"א שרענציל ז"ל כתב שיש לחוש שמא נקרא ע"ש הכתוב ועיפה ועיפר ואא"ז מהר"ש ז"ל השיב לו דאין הנקודות שוות דהכא נקרא עפר בסגול ולא רציתי להאריך בזה כי אף אמת הדבר שכך הורה הגאון ז"ל מי יודע איזה טעם היה להגאון ז"ל אפשר שהיתה חתימתו כך וכדומה וגם דכיון שאם כתב ה' במקום אחד כשר עביד לחומרא משא"כ לעשות מזה יסוד לומר שזה קיצור השם אינו נכון כלל. וגם לחוש לשם תמר אין דעתי נוחה כלל ואם באנו לחוש לזה יש לשנות כל השמות לדרוש בהם כרצון איש ואיש עיין בב"ש באות ל' ובאות מ' בשם מעלא ובאות נ' ובכמה מקומות שם ואם הכוונה לומר כיון שנגזר משם תמר א"כ עכ"פ יש לכתוב תמציא בתי"ו וגם אפשר שיש לכתוב בה"א לבסוף כמ"ש הב"ש בשם יתירה שנגזר משם אסתר אין הנדון דומה דהתם משמעותיה שנגזר משם אסתר כמ"ש הב"ש שם משא"כ בזה דלא שוו בשמא באותיותיהם ונקודותיהם ואין להשגיח בסתם ספרי דלא גמירי שגורעין ומוסיפין מדעתן וכתיבתו אינה מעלה ומורדת לענין דינא וכיון שעכ"פ השם שנקראת עכשיו אין בו משמעות ללשון הקודש כלל רק קורין אותן ללועזות בלעז טעמציא כך יש לכתוב טי"ת כי התי"ו יכולים לקרותה רפויה ואף לפמ"ש בב"ש באות ט' בשם טאנא דאם היה לעז וכתב בלה"ק כשר משא"כ להיפך ע"ש היינו דוקא התם שכפי הכרת השם יש במשמעותו שנקראת כן ע"ש הפרי תאנה וכמו רמי בר תמרי כו' כמבואר בספר שמות באורך קצת וא"כ יש לחוש שלא להוציאו ממשמעותו לגמרי אם יכתוב בט' משא"כ בזה שאין במשמעות השם הפרי כלל שהרי הרי"ש מן תמר פרחה באויר כבר יצא ממשמעות זה לגמרי שהרי א"א לפתור המלה ע"ש הפרי וכך לי ט' כמו תי"ו וא"כ אדרבא עדיף טפי למכתב בט' וגם בשם תאנה לכאורה היה נלענ"ד שאם קורין אותו בקמץ אז יש לכתוב בט' כיון שאין בו משמעות כ"כ לפותרו ע"ש פרי אדרבה עדיף טפי למכתב בט' כדי דלא למטעי לקרות התי"ו בציר"י ע"ש הפרי תאנה וא"כ יסברו שאין הגט של האשה הזאת שהיא נקראת בקמץ: ואמנם ראיתי בנחלת שבעה בשם רש"ל שכתב שנקראת כך ע"ש הפרי ונשתבש הלשון וקורין אותה תאנה בקמץ עכ"ל וצ"ע מטעם שכתבתי וצ"ל דס"ל דמ"מ עדיף טפי למכתב בתיו שלפי דעתו אין לו ענין אחר רק להיות נקרא ע"ש הפרי ואם כן ירגישו שהיא זאת האשה והקמץ בא ע"י שיבוש הלשון משא"כ בזה שאין טעמציא ופריו שוה והיה צריך להוסיף ר' לנוטרים את פריו ולהיות נקראה בשם טערמציא ואז אפשר שהיה מקום לחוש לכתוב בתי"ו (אבל כמדומה שראיתי בספר ספרא דצנינועותא דיעקב שחיבר אא"ז הגאון האלקי מוהר"ר יעקב טעמירל נכתב שם בספר ובהסכמת הגדולים ג"כ בט' וא"כ נראה דשם טעמריל ג"כ היא שם בפ"ע) וגם בשם טאניא גופיה דעת האחרונים לכתוב בט' טאנא כמבואר בב"ש ובסדר גיטין שבידי בכ"י וא"כ בשם זה טעמציא פשיטא שאין לחוש ויש לכתוב כמ"ש בט' ובא' לבסוף דאף אם נאמר שנגזר מן שם טעמא וניחוש למה דשמיע להו בשם הגאון מהמבורג ז"ל שטעמה ראוי לכתוב ע"ש הכתוב מ"מ בזה שכבר נעקר ממשמעותו שוב שפיר כתבינן בא' כמו בשם בינא שהוא קיצור מבנימין כיון שאינו רק לעז בעלמא לשם המובהק ע"כ ראוי לכתוב באלף כמבואר ברש"ל ובט"ז ואע"פ שי"ל דהתם טעמא שאם נכתוב בה בינה יהיה פתרונו מלשון דעה ובינה ואינו ענין לבנימין כמבואר שם מ"מ משמע בט"ז שם דבכל דוכתי ששוב א"א לשם זה להתפרש בלשון הקודש אף שנגזר משם הקודש מ"מ לא הוי רק כשאר לעז בעלמא ודינו להיות באלף. וכעת נפל מלתיה בדעתאי אם באנו לדרוש שם טעמא י"ל שהראשונים שנקראת כן היו ע"ש המאורע כמו שנמצא בפוסקים כמה שמות כן שהיו נקראים בשם המאורע והוא שנולדה עם עוד אחד וכמ"ש חז"ל תאומה יתירה ונשתרבב הלשון לקרות בשם תאמה וא"כ היה ראוי ג"כ לכתוב בתי"ו אבל כבר כתבתי שנלענ"ד כיון שעכ"פ ע"פ הקריאה אשר נקראת עכשיו לא נכלל