בית אפרים אבן העזר חלק א עא

ומכל הלין טעמא שכתבתי נלענ"ד דבנ"ד ודאי סי' מובהק הוא מה שהחתימות דומות לכ"ע ועוד שהדבר פשוט שאף ר"ת לא קאמר אלא דחיישינן דלמא מחמת חמדת ממון טרח וזייף שיהיה נדמה כאילו היא היא וכדברי רבינו האי הנ"ל משא"כ בזה שעל עדות אשה הכל נאמנים להעיד וכ"כ בח"מ בתשו' ס"ק כ"א לענין כתב שאינו מקוים דקיום זה מה הוא דבשלמא גבי ממון יש לחוש שמא מלוה זייף כו' ע"ש וא"כ בנ"ד שזה שנמצא אצלו הוועקסיל בק"ק זבארוב או אחרים יעידו בבירור שהיא חתימת בעל האשה הזאת ועינינו הרואות שהוא דומה ממש להחתימה שבווארשא למאי ניחוש לה לכוין לזייף ליכא חשדא רק לדלמא אתרמי שמא כשמא ויהיה כ"י דומה ממש לכ"י של זה פשיטא שאף א' מרבויא אינו בנמצא והוא סי' יותר מנקב יש בצד אות פ' דזמנין מתרמי הכי לפי שהיריעה יש בה נקבים נקבים משא"כ בזה אף אני חוכך קצת דאפשר שאף שלענין ממון סמכינן על הדמיון מ"מ לענין איסורא י"ל שאין אנו בקיאין וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה להקל באיסור א"א וכבר נפסקה הלכה בי"ד סי' ל"ו לענין נקבי' בריאה ובבני מעים כו' שאין אנו בקיאין בהקפה להכשיר וכיוצא בזה כתבתי לעיל בשם רב האי דמייתי מהא דמחמרינן לענין נדה שלא להפליג בין דם לדם ולזה רמז ר"ת שהביא המרדכי שכתב להקיף החתימות הוי שא דברים שאין מקיפין ור"ל כהא דאמרינן אין מקיפין בבועי כו' זין מקיפין בלב ובאמת שאין הנדון דומה לראיה כ"כ דהתם הטעם בבועא משום שעשוי להשתנות וכן מגסה לדקה או מחוליא לבר חוליא שאין א' דומה לחבירו משא"כ בזה שאם נאמר שא"א למזייף לכוין היטב עד שלא יהיה ניכר ע"י הדמיון מה"ת לא נקיף זה לזה ואפשר דלישנא בעלמא נקט וכוונתו דכמו דהתם אין מקיפין כמו כן קשה להכיר אם זה דומה ממש או לא ועכ"פ צ"ע מהא דקי"ל שאין בקיאין בהקפה: ולפי"ז צ"ע גם על הש"י שדעתו להתיר ליונה שהעידו שראו מרחוק שחתכו ראש יהודי א' והיה צועק והכירו בט"ע דקלא שזה בעל האשה ולפי מ"ש צ"ע דהא אפי' אם שני הענינים לפנינו אמרינן דלא בקיאין בהקפה וד"ל דט"ע דקלא עדיף טפי וכמש"ל ולכן נלענ"ד שאין הנדון דומה להך דנדה ודחולין שהרי הטור ובעה"ת ס"ל דאף בכ"י הלוה מהני ע"י דימוי החתימות אף להוציא ממון וע"כ שאין זה ענין למאי דקי"ל דאין בקיאין במראית דם משום שצריך הבחנה גדולה כזה משא"כ כאן וכבר כתב אא"ז בת"ש סימן ל"ח דאע"ג דגבי נדה החמירו לאסור כל מראה שחור התם משום חומרא דכרת גזרו טפי ותו דלפעמים הוא מסור לנשים כו' ולכן החמירו אפילו בכתם משום לא פלוג משא"כ הכא ע"ש וא"כ ה"נ דלענין חזקת א"א אמרינן אוקי נגדה חזקה דאשה דייקא וכיון דהתם משום חומרא בעלמא הוא אע"ג דאיכא חזקת טהרה ובעגונה אקילו בה רבנן ומכ"ש לפי טעם השני שכתב אא"ז א"כ ל"ד להדדי וגם מהא דקיי"ל דאין מקיפין אין להחמיר כאן דהא הא קמן דנהוג עלמא לדמות החתימות ולהוציא ממון ולא אמרינן ביה דלא בקיאינן ואף לדעת ר"ש שלא אמרו כן אלא משום קיום שטרות דרבנן מ"מ לדעתו אף בזמן התלמוד לא סמכו ע"ז אלא משום קיום שטרות דרבנן וא"כ אנן בדידן שאבדה חכמת החכמים ולית בקי כלל אף בדרבנן לא היה מקום להוציא מהמוחזק ומכ' בכת"י הלוה דסוגיין דעלמא כהטור ובעה"ת לדמות החתי' ולקיים עי"ז להוציא ממון וע"כ דס"ל ש"ה שע"י משמוש וכיוצא בו משתנה וגם שאפשר בקל לטעות בדמיון כזה לומר שדומה לנקב שאחר שחיטה משא"כ בזה ששני החתי' לפניו ומקרב אותם אחד אל אחד ולמראה עיניו ישפוט כי כמות זה כן זה בכה"ג שפיר בקיאינן וסמכינן עלה דמלתא ואצ"ל בגוונא דנ"ד דל"ח דלמא אתרמי שמא כשמא וגם במכתב ידמו וישוו זה אינו מתקבל על הדעת כלל שזה א"א אם לא שיזייף במתכוין בעובדא דב"ב דקם אזרונקי וכתב והכא ליכא למיחש להא מלתא: ונלענ"ד ראיה מדאמרינן בגיטין דף כ"ז כגון דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט א' של יב"ש וכתבו התוס' שלפירש"י צ"ל שלא ראו העדים חתימת הגט שאם ראו ואומרים שזה כת"י ולזה חתמו פשיטא שיחזור ולא היה צריך להשמיענו דהא ודאי ל"ח דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וחתימה כחתימה עכ"ל וא"ל דש"ה דאיכא נמי חתימת העדים ובהא הוא דפשיטא ליה דל"א ז"א שהרי כתב בטור סי' קל"ב בשם הרמ"א דאף אם יש עדים אחרים ששמם כשם אלו מ"מ אם מעידים על חתימת ידם מהני וע"כ משום דל"ח לשמא אתרמי חתימה כחתימה כלל והכי פסק בש"ע שם בפשיטות ואף שיש לדחות קצת ע"פ מ"ש הב"י ליישב קושיית הסמ"ג על ר"ת שהרי רבא טעה בחתימת עצמו בפ' ג"פ וכתב הב"י דלאו קושיא היא דאנן הכי קאמרינן דלא שכיח למיטעי כשמקיים החתימה ע"י ט"ע כי היכי דשכיח למיטעי כשמקיימין ע"י דימוי מחתי' לחתי' כו' ע"ש וא"כ ה"נ כיון שהעדים מקיימין בעצמם ודאי אין לחוש שמא אתרמי חתימה כחתימה משא"כ בנ"ד שהוא ע"י דימוי אך לענ"ד שחילוק זה א"ש היכא דאיכא למיחש לזיופא שהוא מכוין לדמות ממש אז א"א להכיר ע"י דימוי משא"כ בעדים עצמן שאחר כוונת הלב הן הן הדברים ובשינוי כחוט השערה הם מרגישים ולא שכיח שיטעו כלל ולדמיון ממש ליכא למיחש משא"כ בזה שנאמר דלמא אתרמי חתימה כחתימה מבלי משים על לב לזייף ולדמות ויהיה נדמה לעין שהם דומים הדבר ידוע בחוש שא"א לאדם להיות טובע חותם של חבירו ממש בלי כוונה ועדיף טפי מהא דל"ח דלמא אתרמי שמא כשמ' ועדים כעדים ומכ"ש דל"ח דלמא אתרמי שמא כשמא וחתימה כחתימה ונראה פשוט דכ"ע מודו בהא דאם איתא דזמנין אתרמי שיהיה דומה אף בלא כוונה א"כ מ"ט באמת קיום שטרות רק מדרבנן בשלמא אי אמרינן שא"א שיהיה כ"י של זה דומה לזה א"ש דל"ח לזיופא דאף כשיתכוון מלאכתו ממש רחוק הוא שלא ניכר קצת ויהיה נתפס בשקרו משא"כ אם אפשר שאף בלא כוונה ידמה זה לזה א"כ כ"ש דמצי מכוון כשירצה לזייף ומדאורייתא נבעי קיום ודוחק לומר דמ"מ מרתת לזייף מחמת העדים עצמן שיכירו וידעו שאין זה כ"י אלא נראה דבכל גוונא מרתת שלא יתברר זיופו שרחוק הוא שיהיה דומה ממש אף בכוונה ומכ"ש שלא בכוונה שאין לחוש כלל: ולכן בנ"ד צריך להושיב ב"ד על כך לעיין בשני הוועקסלין ולשקול בפלס מאזניים כלם אם הם שוים ממש וכמש"ל בשם רב האי לא על כל אדם ראוי לסמוך כשאומר זה דומה לזה ואף שזה לנעול דלת בפני הזייפנים ועושים כוונים למלאכתם מ"מ פשיטא דגם בנ"ד צריך דקדוק גמור כזו כי על שמו וש"א לבד נראה שדעת כל גדולי הפוסקים שאין לסמוך להתיר אף בשביל שאנו מדמין יש צד היתר והלכך אם הב"ד ישבו גם בחנו ודקדקו היטב ועין בעין ראו דשוו להדדי זה האות כי מוהר"ר פישל המעיד בווארשא על בעלה של אשה זו העיד עדותו ויצא מעדותו שמת בבריסק ואתתא שריא. איברא דדא עקתא דבשלמא אם מו' פישל היה מעיד שראה שמת שפיר היה מקום להתירה כו' אבל בכאן שמוהר"ר פישל בעצמו אינו מעיד רק מה ששמע מאנשי ק"ק בריסק כמבואר בג"ע א"כ אלו שהגידו על מיתתו לא ידעו מאומה משם אביו וש"ע כלל ויש לחוש שאותו ר' אברהם וויינר שאנשי ק"ק בריסק הגידו שמת אחרינא הוא ומעלמא אתי לשם אבל אחר העיון נראה דיש מקום להתירה ע"פ עדות זה שהרי מבואר בלשון הג"ע אונ ער איז גיפארין לק"ק בריסק דליטא זענין אנשים משם גיקומין אונ האבין גיפרעגט אוב דער ר' אברהם וויינר האט בכאן איין ווייב דען ער איז גישטארבין ולשון זה מורה להדיא שעל ר' אברהם הידוע ביניהם היו מדברים והיה ניכר בעיניהם לפי שהיה בעל עגלה כמוזכר בג"ע שאל"כ כך היה להם לשאול אם יש שם אשה שבעלה היה שמו ר' אברהם וויינר וסברת זאת מבוארת בק"ע בשם כמה תשו' וביחוד בשו"ת מהרי"ט סימן למ"ד כיון ששאל ה"ר יצחק על דוד טובי בודאי על דוד טובי הידוע להם היתה השאלה שהרי לא שאל אם ידע איש א' ששמו דוד טובי אלא על דוד טובי הניכר וידוע לעד שאל וכ"כ במהרי"ט שם סימן ל"ו כיון דאמר העכו"ם לה"ר יצחק את כהן ואת שאשי הרגו נראה הדבר שהיה מדבר הנודעים להם שאלמלא לא היה העכו"ם יודע שהיה נודע לה"ר יצחק לא היה אומר כן דכמה איכא בשוקא אלא הול"ל ראיתי שני עברים א' שמו כהן כו'