בית אפרים אבן העזר חלק א ע

הב"ש סי' קמ"ב ס"ק י"ח שצריך שיהיה ידוע לנו בל"ז שזו אשת המשלח היינו בזה"ז דלא מהימנינן לצורבא מרבנן בט"ע גבי גט ובאמת שדבריו תמוהין בעיני ראיית הש"ס דסומא יכול להביא גט משום דאל"כ איך סומא מותר באשתו כו' והרי גם בזה"ז סומא מותר באשתו כו' והא דכתב בסי' קל"ב דבזה"ז אין צורבא מרבנן נאמן בט"ע גבי גט סתם מיירי בשליח שאבד גט דחשדינן ליה דמשקר משום שאומר בדדמי ומשום שכירות שלו או שלא יהא לבעל תרעומות עליו משא"כ הכא ל"ש זה וזה מבואר ג"כ בש"ס דחולין דאמר רבא מריש ה"א סימנ' עדיף מט"ע דהא מהדרינן אבידתא בסימנא ולא בט"ע השתא כו' אמינא ט"ע עדיפא דאל"כ איך סומא מותר כו' אלא בט"ע דקלא ופירש"י ומאבידה לא ילפינן דהתם משום חימוד ממון חיישינן כו' ועכ"פ מבואר דשפיר סמכינן אט"ע דקלא וא"כ הרי ט"ע דקלא הוא ג"כ כה"ג שהוא רגיל ובקי בקול ששמע זה כ"פ ונתחזק בדמיונו וכיון שהקול ששמע עכשיו הוא דומה לו שפיר סמכינן עליה בנתינת הגט וכן בארץ ישראל או בנתקיים בחותמיו מהני ט"ע דקלא שיש לו באיש ובאשה ומינה יליף רבא בעלמא דמהני ט"ע היכא דליכא למיחש דמשקר מחמת חמדת ממון כגון באבידה וא"כ בט"ע כה"ג שזה שרואה עכשיו דומה לאותו שראה כבר נמי ט"ע גמור: ולפי"ז כשהחתימה של עדים לפנינו ואנו מדמין זה לזה דמסתבר דעדיף מט"ע כה"ג שאינו רק מכח הדמיון בזכרונו מחמת הרגילות ולא בפועל ממש כמ"ש נמי ט"ע גמיר הוא ואית לן למסמך עליה ולפי"ז מ"ש בקצה"ח בדעת ר"ש שדימוי החתימות אינו רק כסימנים שאין מוציאין ממון בסימנין ז"א דע"כ דמיון החתימות עדיף מסימנין שהוא דומה לט"ע שעל כיוצא בזה אמרו ט"ע עדיפא אלא נלענ"ד דע"כ ל"ק ר"ש אלא דאין מקיימין משתי שטרי שדות כו' היכא שאין מקיימים אלא שאכלום בשופי או אף במקויימים כיון שמ"מ יש לחוש שמא זייף הכל אלא כיון דאיכא תרי ל"ח כולי האי בזה ס"ל לר"ש דהיינו דוקא בקיום עידי השטר משום דקיום שטרות דרבנן אבל בבע"ד לא סמכינן ע"ז משא"כ היכא שידוע בבירור שהוא חתימתו של זה כההיא דמחוי אחספא גם ר"ש מודה דשפיר מהני ואין זה דומה לסימנים שאין מוציאין ממון על ידם משום דסימנים חיישינן שמא אתרמי סימנים כסימנים דהא מה"ט איכא מ"ד סימנין דרבנן ורוב הפוסקים ס"ל דהכי קי"ל משא"כ בזה דהוא מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח שיהיה כ"י זה דומה לזה וכה"ג ט"ע מיקרי ולא סימנים כלל. וגם כי מ"ש התוס' בחולין שאין מוציאין ממון היכא דאתי להדי ואמרי חפץ דהאי סימנים כו' דפלוני הוא לא בריר' כולי האי דהא משמע ביבמות בעובדא דשומשמי ובכתו' פ' הכותב ופ' א"נ בתוס' דשפיר מוציאין ע"י סימנים היכא דליכא למיחש דחזי ליה בביתי' ול"ש מיגו ע"ש ובש"ך סי' רצ"ז באורך: אמנם מדברי ר"ת שהביא המרדכי משמע באמת דמה שמקיימים ע"י דימוי אינו רק מחמת קולא דקיום שטרות שהרי כתב וז"ל ואפי' יוצא מת"י אחר אנו בושים כו' אבל להקיף החתימה הוי כמו דברים שאין מקיפין תדע מדבעינן שתי שטרות כו' ע"ש משמע להדיא דס"ל דקל הוא שהקילו בקיום שטרות לקיים ע"י דמיון וגם ראיתי בספר העיטור דף ל"ה כתב וז"ל בשם רבינו האי לא על כל אדם ראוי לסמוך כשאומר זו דומה לזו שהמזייף טרח לדמות עד שאותו שזייפו דומה בעיניו שזהו כתיבתו כדאמר רבא אין ח"י הוא מיהו קמי דרב אחא לא חתמי ואמר ר"ז טבעא דבבל גרמה לי דלא חזינ' דמא בין טבעא לטבע' לא ידענ' כ"ב בין דמא לדמא וצריך אדם שידע סודות הזיוף עכ"ל: אך נראה דכ"ז דוק' היכ' שהלוה טוען מזויף דאז יש רגלים לדבר משא"כ היכ' שהלוה אין טוען כלום ודאי דראיה גמורה היא מה שהחתימות שוין ול"ח לזיופ' וגם ר"ת לא קאמר דחיישינן להכי אלא אם יש בידו שטר מחתימת יד עדים אלו ובכה"ג ס"ל דאין מקיימין ע"י דימוי ואפי' בשטר מקוים דאל"כ תקשי עליה מט"ע דקלא דסמכינן עלי' אע"כ דשאני הכא דאיכ' חשש זיוף שמכוון מלאכתו ומאמן את ידו למען שיתו אותיות אלה דומה בדומה ממש ואף שאנחנו מקיפין החתימות לא יורגש השינוי כ"א ע"י ט"ע שחתם א"ע ממש שאז מתוך כוונות הלב הם מכירים משא"כ בט"ע שוו מט"ע דקלא דל"ש זה ומצאתי און לי בשו"ת עה"ג סי' ק"י שכתב שם לענין א' שהביא עדים שהם מכירים שהוא אחיו של ראובן בט"ע דקלא וכתב דשפיר הוי הכרה כדמוכח פג"ה ואין להקשות מהא דפ' ד' מיתות ושאר כל חייבי מיתות אין מכמינים כו' ופירש"י והיו רואין אותו כו' ואע"ג דשומעין קלי' דמצי למימר לאו אנא הואי כו' די"ל דוודאי אם המסית יכחיש את העדים ויאמר לאו אנא שומעין לו ולא יוכלו לחייבו קטלא אבל היכ' דליכ' הכחשה בדבר כמו בנדון דפג"ה יש לסמוך על ט"ע דקלא כו' ע"ש: ולכאורה קשי' על דבריו דהא הש"ס מדמה ט"ע דפרצוף פניו לט"ע דקלא ובט"ע דפ"פ ודאי ל"מ הכחשה דידי' וקטלינן ליה אלא הוא הדבר אשר דברתי דט"ע דקלא שאני כיון דל"ש ט"ע על אותו הקול ששומע עכשיו רק לפי שרגיל בקול זה וזה הקול ששומע עכשיו הוא דומה לאותו הקול לפיכך לא סמכינן עליה רק שלא בהכחשה דאם מכחיש אמרינן דלמא טעו בדמיונם זה שדימו קול זה להקול שהיו רגילים לשמוע מאיש זה משא"כ בט"ע דפ"פ שהט"ע הוא בגוף ולא בדמיון ל"ח לטעות כלל: וראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק' שכתב לענין עדות עגונה לצדד להתיר אם הכירו בט"ע דקלא והבי' שו"ת עה"ג הנ"ל וכתב שדבריו אינם מוכרחים וקצתם אינם ברורים כו' גם הראיה שהביא מפ' ד' מיתות אין ראיה מוכרחת דאפשר דד"נ שאני ובעינן ראי' ממש כדאיתא בסנהדרין דף ל"ז כו' ולענ"ד ז"א דהא הש"ס מייתי ראיה דט"ע עדיף מסימנא בד"נ דאילו אמרו פ' דהאי סימנא כו' לא קטלינן ליה כו' והא דבעינן בד"נ ראיה ממש היינו שצריכים לראות גוף המעשה שפ' הרג את פ' לאפוקי מעובדא דשמעון בן שטח שנכנס לחורבה וסייף בידו כו' משא"כ היכא שראה גוף המעשה אלא שהכיר מי הרוצח ע"י סימנים או ט"ע דקלא אי הוי מהני בעלמא מהני גם הכא וע"כ יש לחלק דש"ה דמכחיש ליה וכנ"ל מ"ש בש"י הנ"ל שם דזה ודאי אינו דא"כ איך מכשיר בגיטין סומא לשליחות דלמא אתי בעל ומערער ומכחיש ופסיל ליה לגיטא וכדחיישי' בריש גיטין כה"ג ולפענ"ד לק"מ דבא"י שהוא מצוי לקיימו וכן בח"ל כשהוא מקוים שפיר מצינו למסמך אף בסומא כשעת נתינת הגט כשהי' מכיר אף הבעל בט"ע דקלא דלא מצי לערעורי כיון שהוא מקוים ודאי מיד הבעל בא לו ולב' יב"ש ל"ח כל דלא הוחזק רק דלענין לשמה חיישינן להכי כיון דאיכא מיעוטא דלא גמירי ע"ש בריש גיטין בתוס' ובהר"ן הא לא"ה ל"ח ועוד יש בזה כמה דרכים ולא עת האסף פה: והנה דעת הרמב"ם דמשטר מקויים מקיימין ע"י דימוי ודלא כר"ת ונ"ל שגם בעה"ע חולק שכתב וז"ל ואיכא מ"ד אימר זייף הכל אבל אות בעד לא זייף ואין פי' לדבריו ונ"ל שצריך להגיה אבל אותו העד לא זייף ור"ל דחיישינן שמא גם השטרות שמקיימין מהם הם מזויפים אבל לומר שזייף רק אותו העד לכוין חתימתו עם השני שטרות זה לא אמרינן וא"כ משטר מקוים מקיימין וזה האיכא מ"ד חולק על מ"ש מקודם דחיישינן שמא זייף וכיון החתימה לחתימה והלכך אין מקיימים אפי' משטר אחר ואפי' ע"י עדים כו' וזהו שסיים אחר דברי ר"ת שכתב לחלק בין קיום ע"י דימוי לקיום ע"י ט"ע וז"ל ולדבריו ע"י עדים מקיימין אותו השטר אבל לא בקיום חתימות אחרים ואנן כתבינן מה דסבירא לן עכ"ל ר"ל דלר"ת ל"מ אם מקיים מחתימת מקוימין ולהך איכא מ"ד דטעמא הוא דשמא זייף הכל א"כ שפיר מקיימין ומש"ך משמע דמחלוקת בעה"ע הוא על ר"ת ממ"ש בתחלה שאין מקיימין אף ע"י עדים ולענ"ד מסוף דבריו ניכר כמ"ש שהרי סיים אבל לא בקיום כו' ואפשר דתרוייהו איתנייהו דבעה"ע ס"ל שאין לחלק בזה דלדיעה קמייתא אף עדים ל"מ ובקו' הרמב"ן והרא"ה על רש"י דאף בעדים זמנין דטעו וכ"כ הסמ"ג על ר"ת וקשיא לי שהרי רבא טעה בחתימתו כו' ולדעת האיכא מ"ד אף מחתימת אחרים מקיימין היכא דלכ' למיחש בהו לזיופא כגון שהן מקויימין וע"ש ולקצר אני צריך: