בית אפרים אבן העזר חלק א סה

זה מועיל לאכחושי סהדי דמסהדי שלא אמר מק"ק לקאטש כלל ובשלמא אם היה מתברר לנו בעדים כשרים שהעידו בפני ב"ד שאחד מעיר פלוני מת והעדים הלכו למדה"י והב"ד אינם זוכרים אם העדים העידו על ק"ק לקאטש או ק"ק טורטשין ועתה באו לפנינו שני עדים אחד אומר שאמרו העדים על ק"ק לקאטש ואחד אמר שאמרו על ק"ק טורטשין שפיר היינו מכריעין כדברי העד האומר שהעדת העדים היה על ק"ק לקאטש ע"י מה שנתברר לפנינו שבק"ק טורטשין אין שם אשה עגונה ואידך סהד' שקרא הוא ותולין השקר בעד זה כי היכי דלא נשוי הנך סהדי לשקרי משא"כ עתה שאין עדים על אמתת הדבר רק מפיו אנו חיין שהוא היה האומר שהניח אשה במקום פלוני וברח ולפי דברי המעיד שאמר על ק"ק טורטשין באמת זה המת שקורי משקר וא"כ יש כאן הכחשה בין העדים וכל זה אף אם היה התרת העגונה דק"ק טורטשין על פי עדים כשרים אבל בנ"ד שגם העגונה דק"ק טורטשין לא הותרה רק ע"פ אמירתו וע"פ ע"א שהעיד שזה שאמר שהוא מק"ק טורטשין בעל אשה פלוני מת עכ"פ אין בזה כדי להכחיש העד שאומר מפי המת בק"ק סמילע שאמר על ק"ק טורטשין שאע"פ שאין נאמן להכחיש העד הראשון שהעיד לעגונה דק"ק טורטשין שהותרה העגונה ע"י ולעשות ממזר הוולד קודם מיתתו של זה שבק"ק סמילע מכל מקום גם להיפך אין מקום להכריח מזה שזה האומר שאמר מק"ק טורטשין הוא שקרן בשביל אמירתו של האיש שהותרה אז העגונה מטורטשין על ידו ומאי חזית דסמכת אהאי ואין להאריך בזה שנלענ"ד פשוט דהוי הכחשה בכה"ג ולכאורה היה אפשר לצדד ע"פ מ"ש הרשב"א בתשובת המיוחסת להרמב"ן שכתב שעד מפי עד אינו נאמן להכחיש האחר שאין מכחשים העדים אלא עדים ממש מפיהם ולא עדים מפי עדים עכ"ל: ולפ"ז י"ל דבנ"ד כיון דהאשה אומרת ששמעו מפי אנשים ששמעו מפי המת ממש שאמר מק"ק לקאטש אלא ששמעה מפי הרבנית וחתנה שאומרים ששמעו מאנשים שאמר מק"ק טורטשין והרי הם עד מפי עד בדבר הזה ואין נאמנים לגבי העדים ששמעו מפי המת עצמו אלא שיש לעיין בזה דאפשר דע"כ לא קאמר התם אלא לגבי ע"א שאומר ומעיד שמת פלוני והיה מכיר זה האיש המת זהו נאמן יותר ממי שאינו מעיד רק מפי אחרים משא"כ בנ"ד שגם זה המגיד ששמע שהיה מק"ק לקאטש אינו עד גמור ע"ז רק שאומר ששמע כן מפי המת. אבל נראה דאין לחלק בכך דס"ס לענין עיקר העדות שהוא על אמירתו של המת מאיזה מקום הוי המגידים שהוא מק"ק לקאטש מפי עצמה והמגידים שהיו מק"ק טורטשין אינו כן רק ע"פ אחרים ודין האשה בזה כדין ב"ד דאי אתי לקמן סהדי ששמעו מפיו שהוא ממקום פלוני וסהדי אחרינא דמסהדי שאמר שהוא ממקום אחר קמאי מהימני טפי וכן הדין בעדות אשה זו שיש לסמוך יותר על מה ששמעה מפי המגידים ששמעו בעצמם שהרי כל גופה של עדות זה מפיה אנו חיין. ומכ"ש לפי דעת מהרשד"ם בתשובה סימן נ"ט דעד המעיד ששמע מפי זה שמת שכך שמו לא מחשיב כעד מפי עד ואף להחמיר מחשב כעד המעיד מפי עצמו ע"ש. והביאו בקצרה בק"ע סימן שמ"ו: ולפ"ז בנ"ד הני דמסהדי ע"פ המת עצמו כעדים המכירים נינהו אלא שיש לפקפק לפי מה שמבואר שם הטעם לפי שזה נאמן לומר שכך שמו מן התורה משום חזקה לא חציף כו' ובנ"ד הרי יש כאן שינוי בשם ואפילו למ"ש דמ"מ דנאמן הוא ע"ז מ"מ צ"ע דאפשר לענין שם עירו לא שייך שיהיה נאמן מה"ת משום דדוקא לענין שמו ממש אמרינן דלא חציף לשנות שמו דמלתא דעל"ג הוא משא"כ לענין שם עירו לא הוה על"ג כ"כ דמצי לאשתמוטי בכמה אמתלאות. אך מדברי מהרשד"ם שם בההוא עובדא דשלמה קאבסין משלונקי משמע דליכא לאפלוגי בהכי ע"ש: אך שעדיין צ"ע לפי שהרשב"א בתשובה שם סיים בזה שאני חוכך בה להחמיר הלכה למעשה ואין מורין בה להקל בערוה חמורה עכ"ל ועיין בק"ע למהרח"ש ד' ע"ז דמייתי מדברי הר"ן בתשובה דמשמע ג"כ דמיקל בכה"ג ומ"מ חוכך להחמיר כמ"ש הרשב"א. ומ"מ אפשר לצדד כיון שהעגלן העיד לפנינו ששמע מפי רבים שאמרו שאמר מק"ק לקאטש וגם האשה שמעה כן אע"פ שהיא עצמה אומרת ששמעה מפי הרבנית וחתנה שלא אמר מק"ק לקאטש רק מק"ק טורטשין הוי דינא כשנים שמעידים ששמעו כ"א מפני רבים שמת פלוני וא' אמר ששמע מרבים שלא מת דאזלינן בתר רוב דיעות וה"נ כיון דהאשה גופה שאומרת ששמעה מהרבנית וחתנה אומרת ששמעה מאחרים שאמר מק"ק לקאטש והוי חד לגבי חד וכיון שהעגלן הוא לפנינו ומעיד ג"כ ששמע מרבים שאמר מק"ק לקאטש הו"ל כתרי לגבי חד. ואע"פ שהעגלן לא הזכיר בדבריו ששם הי' שמו איצק כבר כתבתי שאין זה מפסיד בעדותו שאפשר שלא הגידו לו זה שם בק"ק סמילע שהיה פשוט בעיניהם שאין הדבר צריך לעדות זה או שהגידו לו זה ג"כ אך לא שם לבו לדברים אלו לפי שהיה מדמה שאין נ"מ בזה כלל. וכיוצא בזה כתב בשו"ת הריב"ש סי' תע"ו שכתב וז"ל ועיינתי בשטר העדיות שהעידו העדים האחרים ואין רואה בהם מי שיכחיש עדותו של ר' ש"ט לפי שכולם אומרים שהדברים שהיה שם ע"פ אין נזכרים מהם ואין זו הכחשה ואע"פ שאומרים בעדותן שכל התנאים נכתבו ונחתמו אפשר שהם אינם מחשיבים לתנאי הדברים שנאמרו ע"פ כמו שבא זה בטענות הברורים וחושבים שזולת זה מה שנכתב ונחתם שהכל יהיו דברים בעלמא ולא תנאי קיים ויש לנו לומר כן כדי שלא נאמר שהם מכחישים זא"ז כדתנן בסנהדרין א' אומר בב' בחודש כו' וכ"כ שם אח"כ וז"ל ומה שאמרו כי כל תנאי שהתנו עמו כתבו וחתמו אין דבורם זה מספיק להכחיש העד כי הם חשבו שזה לא היה תנאי כיון שלא חשו לכתבו ולחתמו עם שאר תנאים ע"ש וה"נ דכוותי' וא"כ שפיר יש לצרף עדות האשה מה שאמרה ששמעה שאמר מק"ק לקאטש עם עדות העד נגד עדות האשה גופה בשם הרבנית וחתנה אלא שעדיין צ"ע כיון שלא פרט כ"א מאיזה אנשים שמע דלמא העד שמע ג"כ מאותם אנשים ששמעה האשה וכחדא חשיבי עיין בב"ש ס"ק בזה וגם צ"ע אי שייך בזה צירוף בעד לגבי אמירת האשה דמה שאומרת ששמעה שלא אמר מק"ק לקאטש בזה יצאה להחמיר על עצמה ונאמנת בזה יותר ממאה עדים ואף שהיא גם הוא אמרה שמאחרים שמעה שאמר מק"ק לקאטש הוי כחד לגבי דחד וצירוף העד עם האשה אין מועיל להקל רק לגבי אחר אבל לא לגבי האשה עצמה במה שמגדת לחובתה. גם צ"ע לפי שבעדות האשה שהעידה ששמעה שהיה מק"ק לקאטש לא נזכר ממי שמעה ואפשר שלא שמעה מכשרים רק מפי נשים וזה שאומרת ששמעה מפי חתן הרב עד כשר הוא ובכה"ג אם היה הכחשה בזה לפנינו הב"ד עד כשר ופסולין פשיטא דאסורה ולדעת הרמב"ם אפילו התירוה ונשאת תצא וא"כ אין כאן מקום היתר ע"פ עדות האשה כלל אך דאפילו היו דבריה אלו המבוארים בגב"ע מפי כשרים עדיין צ"ע כמ"ש: וקצת יש לצדד. ע"פ מה שהאשה עגונה מענה בפי' כי קרוב הדבר שאלו המגידים שמק"ק טורטשין אמר זה המת בא להם לפי שאחר שמת והקול נשמע בערים אשר סביב לק"ק סמילע וקרוב לשם ג' פרסאות היתה דרה בת המגיד דק"ק טארטשין וכאשר הגיע לאזנה הענין שא' התוודה כך וכך אמרה בלבה כי בודאי על העגונה דק"ק טורטשין הדברים מגיעים ונסעה לשם לחקור הענין בכדי להתיר העגונה דק"ק טארטשין והיא לא ידעה שכבר הותרה מקודם ומחמת חקירתה ודרישתה יצא קול הברה בעיר על ק"ק טארטשין ומחמת זה נקבע בלב קצת בני אדם על ק"ק טארטשין ומזה נשתרבב ג"כ אמירת הרבנית וחתנה לפי שבאורך הזמן קרוב לשתי שנים יצא מלבם כדרך כל מילי דלא רמי' כו' והיה קרוב בפיהם ק"ק טארטשין מחמת גודל רעש חקירות ודרישות שעשתה בת המגיד הנ"ל והחליטה לומר כי המגידים על ק"ק לקאטש נתחלף להם בין ק"ק טארטשין ובין ק"ק לקאטש לכך גם המה כד רמו אנפשייהו למדכר העלו על שפתם מק"ק טורטשין אבל באמת טעותא הוא דהדרא בפומייהו כי אותן ששמעו מפי המת אומרים שאמר מק"ק לקאטש כאשר מבואר בעדות של העגלן ומאותן ששמעה האשה מפיהם ויש לצדד בדבר להיתר דהא כל מה דמצינן להשוות דברי העדים משווינן ואנו תולין בטעות כגון אחד אומר בדיוטא העליונה כו' כיון שהמקומות קרובים שיכולים לראות