בית אפרים אבן העזר חלק א סד

ושניהם הלכו בצילצילה ושניהם לקחו ב' נשים כו' וכ"כ אח"כ וז"ל וכ"ש הכא דליכא למיחש דדלמא אתרמי שמא כשמא כו' וששניהם היה מרוסיא ולקחו שתי נשים אחת באשכנז ואחת בצילצילה כו' וכן סיים בה וז"ל וגם לפי מה שהגיד ר' אלי' קנדיאה שהגיד לו בסוד שנשא שתי נשים כו' דבר רחוק הוא לחוש שמא אתרמי גם אחר שנשא [שתי] (כל) נשים מאחר שנתפשטה תקנות חרם רגמ"ה בכל ארץ אשכנז והעובר ע"ז כעובר על ד"ת ראוי לומר דאין להחזיק שום אחר שיעשה כן והעמד כל אדם בחזקת כשרות כו' עכ"ל הרי מבואר דאף בכה"ג שעל פיו אנו חיין שהוא היה האומר שנשא אשה אחרת במדינות אשכנז שאפ"ה סמכינן עלה דמלתא להתיר האשה עי"ז: אלא דלכאורה צ"ע על מהרי"ק שאיך עשה הוכחה מזה שהוא בעלה של דבורה כדי שלא נצטרך לומר ששני אנשים היו כו' ומאן לימא שבעלה של דבורה נשא עוד אשה בצילצילה דלמא בעלה של דבורה נשאר בחזקת כשרותו ואזיל לעלמא ולא נשא אשה אחרת כלל רק שזה ר' דוד האחר הוא אשר נשא שתי נשים כפי אשר שמענו מפיו והוא הוא שמת בצילצילה. וצ"ל שזה היה ידוע ע"פ העד שבעלה של דבורה הלך בצילצילה ונשא שם אשה אחרת עליה. ומהרי"ק קיצר מאוד בזה בענין השאלה וכן צ"ל במ"ש שנצטרך לומר ששניהם הלכו בצילצילה אע"פ שאין מבואר שם שהיה ידוע שבעלה של דבורה הלך ונשא בצילצילא. (ע"ש שכמו כן הקשה מהרי"ק גופיה על תשובת הרא"ש) וע"כ לומר שקיצר בענין ובלשון השאלה היה מבואר שנודע להם שבעלה של דבורה הלך לצילצילה ולקח שם אשה אחרת ומ"מ מוכח מדברי מהרי"ק דלא אמרינן בכה"ג, א"א מע"ר דאל"כ נהי דידוע שבעלה של דבורה עבד איסורא ונשא שתי נשים מ"מ מאן לימא לן שזה ר' דוד שמת בצילצילה עשה הדבר הרע הזה ואע"פ שאמר בעצמו שעשה כן אין לנו להאמינו על זה שמשים עצמו רשע ועוד שאין לנו להאמין את ר' אלי' מקנדיאה שאומר שר' דוד אמר לו בסוד שהיה נשוי אשה אחרת שהרי אם היה בא ר' אלי' לפסול את ר' דוד מחמת שמעיד עליו שעשה מעשה רשע ואפ"ה נאמן לענין זה שזה ר' דוד שמת אמר לו שהוא הנושא ב' נשים ומתירין האשה עי"ז וא"נ דס"ל למהרי"ק דלא שייך בכה"ג אין אדם מע"ר אף ע"ג דליכא למיפלג דיבורא ומכל הלין טעמא דכתיבנא. ועיין בשו"ת חות יאיר סימן ק"ד מ"ש שם בענין פלגינן דיבורא ודבריו מסכימים למ"ש ולקצר אני צריך: אך דא עקא אם באנו לחוש ולפקפק בזה לפי שאף אם נאמר שעדות גמורה הוא מ"מ אין כאן רק שמו ושם עירו ולא נזכר שם אביו והב"ש בק"א סי' ק"א כתב בשם הרא"מ ולא אוכל להתיר א"א לעלמא בשמו ושם עירו בלא שם אביו מ"מ נראה בנ"ד שאנו מצריכין חיפוש שע"י זה יתברר לנו שזה הנפטר היה בעל האשה אף בלא הזכרת שמו ודמי לההוא דהר"ן דשינוי שמו הוי דבר שעשוי להשתנות וכמש"ל באורך וע"י חיפוש גם הרא"מ מודה דמהני וכמ"ש בשמו בק"ע סי' קנ"ד שכתב על ידי חיפוש יש להתיר אם יחקרו שלא יצא מן העיר איש ששמו פלוני אלא כו' וסגי בשמו ושם עירו בלא שם אביו ואע"ג דנ"ד אשתהי טובא י"ז שנה כו' ויש לחוש ג"כ שמא יצא תוך זמן הזה איש אחד ששמו כשמו ומרוב הזמן נשתכח הדבר ז"א דא"כ גבי ישראל כו' ע"ש ולכן בנ"ד נמי צריך להיות חיפוש אם בערך הזמן ההוא שהאשה והעד מגידין שהגיד הנפטר שיצא משם והניח אשה לא יצא משם איש אחד ששמו ליב ובשעת פרידתו ממנה הניח שם אשה וילדה מבלעדי בעל אשה זו הנעצבת ואין מועיל מה שיחפשו שאין שם אשה שנפרד בעלה ממנה שמי יודע אולי אחרי פרידתו נסעה גם הוא משם והלכה לנוע והא קמן דגם אשה זו הנעצבת עקרה משם אחרי פרידת בעלה והלכך עיקר החיפוש צריך להיות על זמן ההוא אם א' עקר והניח אשה וילדה בשעת פרידתו והיה שמו ליב ואח"כ עקרה גם האשה או עודנה שם: ואחר שיתברר שלא נפרד איש אחר משם בזמן ההוא כ"א בעלה של אשה זו ע"כ שדברי הנפטר הם על אשה זו כי אשתו זאת ואע"פ שכבר עבר זמן רב כזה מאז ועד עתה מועיל החיפוש כמ"ש הרא"מ דלא חיישינן לשכחה ובאמת שדברי הרא"מ צ"ע דמשמע מדבריו שהחיפוש הוא מזמן יציאתו של האיש בעל האשה שהי' דן עליו להתירה ולכאורה מה יושיענו זה דהא אכתי איכא למיחש דלמא האי גברא שנהרג אחרינא הוא שיצא בזמן קדום הרבה עד שאין אדם זוכרו וכבר עמדו בזה הבאים אחריו בתשובותיהם וכתבו ליישב זה ולא רציתי להאריך דבנ"ד הנפטר קבע זמן יציאתו י"א שנה הוי כאומר יצא עמנו כו' ולא חיישינן לשכחה ואע"ג דהב"ש כתב על דברי הרא"מ דסימן ק"ד שבסימן ק' לא כ"כ והיינו דשם כתב דכל שלא נודע זמן יציאתו אין החיפוש מועיל ונראה מדבריו דאין חילוק בין אם אין שם הגבלת הזמן כלל או שיש הגבלת הזמן אלא שהוא זמן ארוך דכיון דנימא דכל שלא נודע הזמן חוששין שיצא זמן ארוך ונשכח מלב ממילא גם בזמן מוגבל יש לחוש כל שהוא זמן רב מאוד שיש לחוש בו לשכחה ואין נראה לחלק בין ההוא דהרא"מ שיש מקום לחוש לכל הזמן ההוא דהיינו מזמן י"ז שנה עד עתה דשמא במשך הזמן יצא משם איש זה שנהרג משא"כ בנ"ד דהשנה משלימת ואין לחוש לא למי שיצא לפניו ולא למי שיצא לאחריו דמ"מ עדיין יש לחוש דס"ס צריך חיפוש לידע מה שהיה בזמן קדום זה שלשה עשר או ארבעה עשר שנה ואיכא למיחש ששכחו ויצא מלבם: אך באמת כבר הרגיש מוהריב"ל בתשובה בסתירת דברי הרא"מ בזה והובאו דבריו בב"ש שם בק"ע סימן ע"ט בקצרה. וכתב שהנכון כפסק השני דלא חיישינן לשכחה וגם כי נלענ"ד יש ליישב שאין פסקי הרא"מ סותרין זה את זה כמו שכתבתי זה איזה שנים בתשובה אחת. שי"ל דדוקא בלא הזכיר שמו כלל רק אמר יהודי שבמקום פלוני בזה מחמיר שמא נשכח זכרו מה שא"כ כשהעד הזכיר שמו בפירוש לא חיישינן להכי דכיון שמחפשין בעיר על איש ששמו כך אם איתא שיצא משם אחד ששמו כשם זה ודאי דבני העיר הוו רמי אנפשייהו ומדכרי והרא"מ מדמי לה לההיא דיצא עמנו ממקום פלוני כו' דג"כ לא חיישינן לשכחה דודאי שהיציאה עשתה רושם שיהיה נזכרים ממנו והיכא דמזכיר שמו נמי להא דמיא ואין חוששין שמא זמן רב שיצא עד כי ברוב הימים הכל נשכח ואבד שמו: ולפ"ז נראה דגם בנ"ד כיון שהחיפוש הוא על איש אחד שהיה שמו נקרא בק"ק לקאטש ליב וקעביד עקירה משם והניח אשה וילדה כיון שאין שם אשה וילדה כלל היושבת ונפשה עגומה על בעלה מה תאמר שמא אח"כ יצא גם האשה ובתה עמה ונשכח זכרה ג"כ מכאן לכולי האי ליכא למיחש ובפרט בעיר בינונית שהם ניכרים וידועים זה לזה. ובפרט לפי הגדת האשה שהגידו לה בק"ק סמילע כי האיש הנפטר היה ליטוואק והיה מביט קיסאקי ורושם על הפנים אע"פ שאין אילו הסימנים המועילים להתיר מ"מ אם איתא שיצא משם איש כזה ששמו היה ליב ורישומו ניכר בפניו וגם משונה קצת בראייתו ובלשונו כה"ג ודאי מדכר דכירי אינשי ולא חיישי' לשכחה ואף הרא"מ ז"ל בפסק הראשון יודה בזה. אך דא עקא שהוגד לי בשם האשה שסיפרה כי כשהיתה בק"ק סמילע אמרה הרבנית משם וחתנה שהם שמעו שזה שמת שם אמר שהניח אשה בק"ק טארטשין ולא אמר על לקאטש כלל וא"כ כיון שעדיין לא הותר האשה להנשא ע"פ העגלן הבא הראשון ואפילו העדות שלו לא נתקבל בב"ד עד עתה וא"כ הו"ל כהכחשה דב"א דאפילו נישאת תצא ומה שרוצים לרפאות שבר זה על נקלה לפי שכבר הותרה האשה שבק"ק טארטשין ע"פ גב"ע אחר זה כמה שנים וגם אין שם בק"ק טארטשין. עגונה אחרת כלל וגם הסימני' שנאמרו באיש ההוא לא היה באיש הנאמר בק"ק טורטשין רפאנו ולא נרפאתה שאף אם היה התרת האשה שבק"ק טארטשין ע"פ עדים כשרים שמת בעלה או שנתברר לנו שלא היה מעולם עגונה כלל בק"ק טארטשין מ"מ ס"ס לדברי המגידים שאמר שהוא מק"ק טארטשין ע"כ לא הוזכר בדבריו ק"ק לקאטש ולפי דבריהם צ"ל שמחמת אימת מות מיטעי טעי. לבט' בשפתיו דברים אשר לא או איהו כדיב ומלוי כדיבן ומה"ת לתלות שהיה מק"ק לקאטש יותר מעיר אחרת וא"כ הוי הכחשה גמורה עם אותן שמעידין שאמר מק"ק לקאקש ואטו בשביל זה שלא יהיה איהו שקרן יהיה