בית אפרים אבן העזר חלק א סג

דאף שלא בשעת מיתה נאמן וכן פירש רשב"ם שם דבשעת מיתתו אורחא דמלתא נקט ע"ש וכ"כ הפ"י בקידושין ומ"מ נראה דאף שאין מקום לסמוך על הך חזקה לחוד מ"מ חזי לאצטרופי עם חזקה דאשה דייקא משא"כ בההיא דקידושין דלענין יבמה מיירי דאיכא למימר זמנין דסניא ליה ולא דייקא כמבואר ביבמות דף צ"ד ואע"פ שרוב הפוסקים דעתם דע"א נאמן ביבמה היינו משום דסמכינן אטעמא דמלתא דעל"ג וכמ"ש במקום אחר אבל באשה עגונה מבעלה דאיכא נמי חזקה דאשה דייקא שפיר מצרפינן להו בהדדי ואמרינן דקושטא קאמר שנשא אשה אחרת ושינה שמו להתנכר ואין לחוש בנ"ד משום דהוי כמו ע"א בקטטא כיון שזה אומר שהרחיק נדוד ונשא אשה אחרת דז"א כמבואר בשו"ת חכם צבי סימן צ"ה וע"ש שכתב וז"ל וביותר בעדות יעקב וויזאל שא טורמיני הנזכר סמוך למיתתו אמר לאשתו עד עתה לא רציתי להגיד לך עתה תדעי שבנינו נהרג כו' דודאי בשעת מיתה לא משקר אינש ואין אדם חוטא ולא לו כו' ע"ש ודבריו מסייעים למ"ש שבשעת מיתה הוי חזקה שאין משקר וא"כ נראה דודאי חזי לאצטרופי לסתור החזקה דלא חציף אינש לשנות שמו: העולה ממ"ש דמחמת ששינה שמו יש לצדד ולומר דנאמן ע"ז מחמת הני טעמי דכתיבנא כיון דאיכא חזקה אשה דייקא ומסייעה לה סברה דאין אדם משקר בשעת מיתה וגם דהך חזקה דלא חציף לשנות שמו לאו חזקה גמורה הוא דהא זמנין דעביד הכי כדרך הגולים ממקומם רק דרובא הוי וא"כ מהימן לברר שהוא מן המיעוט ומכ"ש שי"ל דאית ליה מיגו דאי בעי אמר מת בעלה וכמש"ל ואע"ג דהוי מיגו במקום חזקה מ"מ י"ל במקום חזקה כי האי שפיר אמרינן מיגו. וכן מצאתי בספר קרן אור. נדפס שם תשובה א' שהשיב מהור"ר יושע בעל המחבר פני יהושיע להמחבר הגאון מוהר"מ בעלזא וכתב שם כמש"ל וז"ל דוודאי אמרינן חזקה כי הנך דהא קייל"ן רוב' וחזקה רובא עדיף ואפילו במקום רובא אמרינן מיגו דהא קיי"ל כר"ג דמכשיר ברוב פסולין וכ"ש במקום חזקה אלא עיקר האיבעי' דאתי מכח סברא כגון חזקה דאין אדם טורח וכגון חזקה דאין אדם פורע דהנך חזקות נראה דתו ליכא ספקא במלתא כלל כדמשמע לישנא דאין אדם פורע כו' ואין אדם טורח כו' וחזקה כי האי עדיפא מכל החזקות ואפי' מרובא תדע דהא חזקת ממון עדיפא מכל הני חזקות ומרובא אבל בחזקה כי האי דאתי' מכח סברא עדיפא אפילו מחזקת ממון שהרי בחזקה דאין אדם כו' מוציאין ממון מחזקה אע"כ דעדיפא מכל הני ומש"ה איבעי' להו אי עדיפי אפילו מדין מיגו אי לא משא"כ האי חזקה דאונס ורצון לאו מהאי ענינה הוא דהא לא משכחינן לה מסברא בש"ס דידן אלא בירושלמי אמרינן דרוב אונס יש לו קול וכ"כ התו' דאונס לא שכיח וא"כ הו"ל חזקה דאתי מכח רובא כו' ע"ש והן הן הדברים שכתבתי ותיתי לי שכוונתי לדעת הגדול ז"ל. ועיין בשו"ת מהריב"ל ח"ג סימן ע"ט בשם הנ"י פרק ח"ה והמרדכי לענין טוען וחוזר וטוען דשפיר נאמן במיגו אף להכחיש דבריו הראשוני' ע"ש. אך בכה"ג בכללי מיגו כתב בשם הריב"ש סי' קצ"ג דאין נאמן להכחיש דבריו הראשונים. ועיינתי שם וראיתי שכתב וז"ל דכיון שהוא אומר נגד דבריו הראשונים א"נ במיגו דאנן סהדי דמשקר כדאמרי' פרק י"נ גבי אמר עבדי הוא כו' ואע"פ שהיה לנו להאמין כשאומר בני הוא במיגו שהיה יכול לתת לו נכסיו במתנה אין מאמינין אותו שאין מיגו מועיל לסתור דבריו הראשונים ומה שנותן אמתלא לדבריו ואומר כי לא אמר כן אלא כדי להוציא מעות מחותנו: איברא שיש כאן אמתלא שעשה המחאה ולא נתרצה כו' אבל אין אמתלא שאף אם נתרצה יעשה המחאה ההוא כדי להוציא מעותיו יחריד כל החרדה לומר בפני חכמים ובפני ב"ד על בתו מקודשת שהוא פנויה להכשיל בה ב"א ולא דמי לההיא דאמרה א"א וחזרה ואמרה פנויה אני ונתנה אמתלא לדבריה בשביל ב"א שאינם מהוגנים שהוא אמתלא ראויה שדרך אשה צנועה לומר כן להציל עצמה מרננת רשעים. וגם אנחנו ידענו באמתלא ההוא שיש ממש בדבריה דומיא דההיא עובדא דמייתי התם בברייתא שקפצו עליה ב"א דלשון אמתלא משמע טענה הניכרת שהוא כדאי לסמוך עליו וכ"כ הרמב"ם כו' עכ"ל: והנה מ"ש מההיא דפרק י"נ גבי אמר עבדי כו' כבר הבאתי הדברים לעיל שכ"כ הנ"י שם. וא"כ לכאורה דברי הנ"י סותרים זא"ז דגבי הך דטוען וחוזר וטוען כתב בשם מהר"י בן מיגא"ש דאף לסתור דבריו הראשונים נאמן במיגו וע"פ מש"ל באורך אפשר ליישב זה. וגם בענין אמתלא נראה מדברי הריב"ש הללו דמלבד דבעינן שתהיה אמתלא ראויה בעינן ג"כ שאנחנו ידענו באמתלא ההיא שהוא אמיתית וע"ז קאמר כדמייתי מעובדא שקפצו עליה בני אדם משמע דס"ל דהברייתא אשמעינן בזה שזה היה ידוע לנו שקפצו עליו ב"א ולכך שפי' הוי רגלי' לדבר שבשביל ב"א הללו שלא היו מהוגנים אמרה כן. וכן משמע בתה"ד סימן שך"ו שכתב אם יוכל ראובן לברר ולהסביר לב"ד שמן הדין הוא טוען כו' כגון שיתברר שלא הוציא שמעון הוצאה לטובת ראובן והלך עמו ברמאות כו' דאמרינן בכתובות גבי אשה שאם נתנה אמתלא ובנ"ד נמי יש אמתלא טובה שהרי היה צריך ונזקק לשמעון לכתוב כרצונו כו' ע"ש דמשמע לדבריו שצריך שתהיה ענין האמתלא שלו ניכרת לב"ד וכ"כ בספר קצות החושן סי' פ"א ס"ק ך"א דדוקא אמתלא וסיבה הניכרת לב"ד וכן גבי איסור באשה שאמרה טמאה אני כל זמן שלא אמרה לבעלה האמתלא אסורה היא ואם ידע הבעל מן האמתלא כגון שהיה לה קטטה עמו כל שבאה ושוכבת אצלו סגי כו' וא"כ בכאן נמי האמתלא אין ידוע לנו שכדבריו כן הוא ואדרבה אמתלא גרוע הוא דמשוי נפשיה רשיעא וכ"כ בשו"ת חוות יאיר סי' קל"ח שי"ל דדוקא באמתלא נכונה ומסתברת כדאיתא בגמ' משא"כ לאחזוקי נפשה ברשיעא לומר שאמרה זה לבעלה למלא תאותה הרע אין זו אמתלא כלל אך אח"כ כתב שם די"ל דדוקא חזקה דבגדי נידות שי"ל שאין אשה מנוולת עצמה בהם כי הם מאוסים ומגונים וטמאים הם בעיני' משא"כ לצנוף מצנפת כדרך הנשים לפעמים גם בתולות מכסה ראשם כו' י"ל דמהני אמתלא אי נימא דזה שעשתה הרע להפקיר עצמה בעניני ניאוף בשביל חמדת ממון והנאת הגוף מיקרי אמתלא מקובלת כו' ע"ש. וא"כ י"ל דבנ"ד נמי הוי אמתלא שעשה כדי למלאות תאוותו ויצרו תוקפו לקחת אשה במקום שאין מכירין אותו והסב שמו כדי להתנכר ואי משום דלא מהימן למשוי נפשיה רשיעא כבר כתבתי שאין חשש בשביל זה אלא דבאמת החו"י שם מיירי היכא דלא הוחזק ל' יום אבל היכא דהוחזק ל' יום משמע מדבריו דלא מהני אמתלא וכדעת הפוסקים בזה באה"ע סי' י"ט: אך בנ"ד נלענ"ד כיון דאיכא חזקה דדייקא ואין אדם משקר בשעת מיתה וגם מיגו דאי בעי אמר אנכי היודע ועד שמת בעלה של אשה זו שבק"ק לקאטש ממילא הוא נאמן ע"ז שנשא אשה במקום אחר וכל שהוא נאמן ע"ז שוב אזדא לה חזקה דלא חציף אינש לשנות שמו דע"כ לא אמרי' חזקה זו אלא בסתם ב"א אין חוששין לומר שמא מחמת איזה סיבה שינה שמו דרובא לא עבדי הכי משא"כ במי שבורח מאשתו למקום אחר אין כאן חזקה כלל דאיכא טובא דעבדי הכי לשנות שמם במתכוין ואם היה ידוע לנו דבר זה בבירור שזה שבכאן נשא אשה אחרת במקום אחר וברח מעליה היינו חוששין לו שמא לא מן השם הזה שהוחזק בכאן ג"כ וכיון שנאמין לו שהניח אשה במקום אחר ממילא האמתלא גלויה וניכרת לב"ד שבשביל כך שינה שמו וכל שיש אמתלא שפיר הוא יכול לסתור דבריו הראשונים: ואם באנו להחמיר עליה מטעם דא"נ להשים עצמו רשע לומר שנשא אשה על אשתו כבר כתבתי כמה צדדי קולות בזה וראיתי בשו"ת מהרי"ק סימן קפ"ה שכתב וז"ל ועוד העיד ר"א כו' איך ידע שאותו ר' דוד היה לו אשה אחרת בארץ רוסיאה שכן הגיד לו בסוד ר"ד הנ"ל ושאמר לו שבדעתו ליקח בגדיו בהקפה וללכת פתאום אצל אשתו הראשונה אשר באשכנז כו': ואם באנו לחוש ולומר שמא אינה בעלה של דבורה הנ"ל נצטרך לומר ששני דוד בר' שלמה היה וששניהם היה מרוסיאה