בית אפרים אבן העזר חלק א סב

ע"ז וגם דהתם היה ידוע שברח מחמת ממון כמבואר מדברי העדות וכמ"ש הפמ"א שם אלא הא דבנ"ד עדיפא שהאשה מגדת שע"א אמר ששמע ממנו ששינה שמו במתכוון ומ"מ גרע בצד אחד במה שהוחזק שמו זמן רב בשם זה ותימה על הפמ"א במ"ש ואף שלא החזיק בשם זה ל' יום כו' ונהפוך הוא דודאי מגרע גרע אם היה מוחזק ל' יום בשם אחר ממה שהיה דש בעירו. גם מ"ש דזה הוי כשעת הסכנה כו' תמוה ואין להאריך: ומה שנלענ"ד לצדד בזה להתיר בנ"ד אע"ג דחזקה על אדם שאינו משנה שמו ולהחזיקו זמן רב שלא נאמרו הדברים אלא לענין גיטין או לענין ממון דבזה אנו הולכין אחר החזקה משא"כ בעדות אשה דאפילו עד א' ואפילו עבד ושפחה והאשה עצמה נאמנת אע"ג דאיכא חזקת חיים דבעל וגם חזקת א"א משום עגונה אקילו רבנן וסמכו שמתוך חומר כו' חזקה אשה דייקא ומנסבא או משום מלתא דעל"ג ולא אזלינן בעגונה בתר חזקות אלו כלל דקים להו לחז"ל דחזקה דאשה דייקא עדיפא וא"כ מה לי תרי חזקה או תלתא חזקה. ואע"ג דבעירובין דף ל"ו קאמר רבא התם תרי חזקה הכא חדא חזקה נראה דהיינו דוקא היכא דלא הכריעו חכמים דהך חזקה עדיפא וכגון התם דמיירי בנגע בא' בלילה וב' אומרים שמת קודם שנגע וב' אומרים שמת אח"כ כיון דאיכא חזקת חי וחזקת טהרות הנוגע מטהרינן ליה משא"כ בחד חזקה לא מרעינן סהדי ואזלינן לחומרא משא"כ היכא דהכריעו חכמים דהך חזקה עדיפא מחזקה אחריתי אע"ג דבעלמא לא אמרינן אוקי חזקה נגד חזקה מכל מקום בהא קים להו דקושטא הכי הוא אין הפרש בין תרי חזקה לתלתא בזה שהרי העדיפו חכמים הך חזקה דאשה דייקא לגבי חזקה אחרינא. אך צ"ע דבאמת הא מלתא גופא טעמא בעי דנהי דחזקה דאשה דייקא מחשב חזקה לאורעי חזקה וכמ"ש התוס' בכתובות דף ך"ב דחזקה אשה דייקא מרעא לחזקת א"א מ"מ מאי עדיפותא מחברייא אבל קושטא דמילתא הוא כמבואר בשו"ת מהרי"ף סימן ע"ב דלא אמרינן אוקי חזקה נגד חזקה אלא כגון חזקת הגוף כנגד חזקת ממון דחזקת הגוף הוא מטעם דאין לבדות הנולד וההשתנות כו' וכן הוא חזקת ממון אבל בחזקה שהכריעו החכמים מצד הסברא כגון חזקה דאין אדם פורע ת"ז או חזקה דאין האשה מעיזה כו' שפיר עדיפא מחזקת ממון וכה"ג ע"ש באורך. והשתא לפ"ז הדבר מבואר דלכך במקום דאיכא חזקה דאשה דייקא לא חשו חכמים לחזקת חי וחזקת א"א שהם אינם רק חזקה שאין לבדות הנולד והשתנות ואתי חזקה דאשה דייקא שהוא מצד הסברא ודחי לה: ולפ"ז עדיין צ"ע בנ"ד דאנו חוששין לחזקה דלא חציף אינש לשנות שמו ל' יום ומכ"ש זמן רב והך חזקה ג"כ מצד הסברא אתינן עלה וא"כ מה מפיס אי הך חזקה דאשה דייקא עדיפא מחזקה דלא חציף לשנות שמו או איפכא ועל אמירת הבעל לבד פשיטא שאין מקום לסמוך להתיר אם לא מחמת חזקה דייקא. אך נלפענ"ד דלפי מ"ש שאם היה ידוע שנשא אשה במקום אחר שפיר הי' נאמן על אמירתו ששינה שמו דהיא אמתלא גמורה הוא וכמ"ש הרא"ש בההיא דיוסף וקורין לו יוחנן כו' שכן דרך הגולים כו' אלא עיקר החשש לפי שאין הדבר ידוע לנו אם נשא אשה במקום אחר אם כן אין כאן אמתלא הניכרת לב"ד שכדבריו כן הוא לזה שפיר מהני לן הך סברא דחזקה דייקא ומלתא דעל"ג שיהיה נאמן בדבריו אלו שהיה נשוי אשה במקום אחר ושינה שמו להתנכר וכבר כתבתי דאין חשש בזה משום אין אדם מע"ר דאפשר שיהיה בדרך היתר וממילא שאין כאן אמתלא גרוע כ"כ ג"כ ומכ"ש בזה דאיכא מיגו. ומצורף לזה י"ל דכיון שהיה דבריו אלה סמוך למיתה יש לנו לומר שחזקה על אדם מישראל שלא ידבר כזב בעת ההוא ויכשיל ויקלקל אשה אחת הרחוקה משם מרחק רב ואין לו עסק עמה וכיוצא בזה אמרו חז"ל אין אדם משטה בשעת מיתה והנה נראה דבכה"ג שהוא הולך למות הוי חזקה דאין אדם חוטא ולא לו חזקה אלימתא הוא כיון דאין כאן חשדא שנעשה בערמא להתיר אשת חבירו בשביל איזה תועלת והנאה שיגיע לו מזה וכן מבואר מדברי הלבוש אה"ע סימן קכ"א גבי הא דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין משום דאימת מות עליו ולא יכשיל וכ"כ בהגהת פריש' שם טעם זה ואמנם הדבר תמוה לענ"ד דהא גם אהא דהלכו ולא מצאו שום אדם כו' המבואר ביבמות מייתי נמי הש"ס עלה הך מלתא דבשעת הסכנה כו' אלא עיקר הטעם כמ"ש רש"י דאם לא נקבל עדות זה תשאר עגונה כל ימיה וזה מיקרי שעת הסכנה אבל מ"מ הא קמן דהלבוש והגהת פרישה פירשו כן אלמא דמילי דסברא נינהו שלא יעשה אדם דבר כזה להכשיל בשעת מיתה. ובתשובה אחרת הבאתי סיוע לסברא זו מדברי הר"ן בגיטין פרק התקבל גבי הא דאמרינן גיטו כמתנתו כתב הר"ן וז"ל נ"ל דהכי קאמר מאן לימא לן דתנו לה רצה לומר דלמא רצה לשחק בה אלא וודאי דהיינו טעמא דקים לן שכל אלו מתיראין על מיתתן ואין אדם משט' ומשחק בשעה שהוא מתירא ממיתתו וכיון דטעמא משום הכי אף מתנתו בכל הני דלא צריך למיקנא כו' ע"ש וא"כ כיון דגיטין שהוא דבר שבערוה ולא שייך דייקא וכן בדבר שבממון אמרינן הך סברא ק"ו הדברים דבעדות מיתה יש להקל כמבואר בפוסקים בעגונה קיל טפי מעדות גיטין וממון וא"כ נראה דחזקה זו שהוא מצד הסברא היא עומדת לנו נגד חזקה דלא חציף לשנות שמו ובפרט שיש לתרץ החזקות וכמש"ל דחזקה זו אינה רק מצד הרוב אבל מ"מ איכא אינשי שהם גולין ממקומם מחמת ממון או מחמת מרדין משנים שמם וכמ"ש הרא"ש ומי יודע אולי במקומו הראשון במדינות ליטא אשר משם בא לק"ק לקאטש אזי שמו נקרא איצק וברח משם מחמת ממון או מחמת מרדין ושינה שמו לשם ליב וכאשר ברח משם לסמילע וידע שאין לו לפחד עוד אז החל לקרו' בשם איצק ואע"פ שאמר ששינה שמו במתכוין היינו ששינה שמו כאן ממה שהיה נקרא בק"ק לקאטש ואפילו תימא שהדברים כפשטן מ"מ כיון שאם נאמין שאמת בפיו שהיה נשוי אשה אחרת כיון שאימות מות נפלו עליו לא עביד לשקר ממילא שאין כאן סתירת החזקה של שינוי השם דבכה"ג שברח מעל אשתו דרכו בכך לשנות שמו וכמ"ש לעיל ומחמת חזקה דאין משקר בשעת מיתה אמרינן שאף ע"פ שרוב בני אדם אין דרכם בכך מ"מ הוא מן המיעוט וכמש"ל: וא"ל דאכתי רובא וחזקה רובא עדיף ואפילו תימא סמוך מיעוטי לחזקה וה"ל פלגא ופלגא נלענ"ד דע"כ לא אמרינן הכי אלא גבי חזקה הבאה מחמת שאין לנו לבדות הנולד וההשתנות וכענין בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וכל כיוצא בזה אמרינן סמנא מיעוטא לחזקה כו' משא"כ היכא שהחזקה הוא מצד הסברא כגון הך דנ"ד שפיר החזקה מחזקת את המיעוט ואמרינן כיון דלפעמים מתרמי הכי מסתמא קושטא קאמר וכבר כתבתי שמדעת הנ"ב נראה דע"א נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב ואע"פ שכתבתי שאין נלענ"ד לומר כן בגוונא דנ"ד וכיוצא בו מ"מ בצירוף חזקה זו שאין מכשיל בשעת מיתה שפיר מסתבר לומר דמהימן בכה"ג ואפשר דבהכי א"ש גם החשש השני שכתבתי לעיל דאין אדם משים עצמו רשע שי"ל דבכה"ג שנפשו יודעת שהוא הולך למות שפיר מהימן אף בכה"ג אלא שזה צ"ע מהא דאמרינן התם אמרו לו לר"י מעשה בלסטים א' שהיה יוצא ליהרג כו' והשיאו את אשתו כו' ולכאורה מאי ראיה מהתם שהיה הולך למות לחזקה דלא משקר ושפיר מהימן אף היכא דמשים עצמו רשע אלא ע"כ דאף בכה"ג אינו נאמן דבכל גווני אמרינן כיון דלא פלגינן דיבורא אע"פ שנעשה רשע והתורה אמרה כו' ואין הפרש בזה בין הולך למות או לא דבכל גווני אמרינן רשע פסול לעדות אך דבנ"ד י"ל דלא נעשה רשע כמש"ל ולגבי חזקה דלא חציף לשנות שמו שפיר מהני לן הך חזקה דאין חשוד לשקר בשעת מיתה ואע"ג דבסוגיא דקידושין גבי מי שאמר בשעת מיתתו כו' משמע דאין זה מועיל מה שאמר בשעת מיתה וא"נ כל היכא דליכא מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא י"ל דשאני התם דאיכא חזקה שאינו נאמן בדבורו להכחיש החזקה משא"כ כאן דהוה חזקה מכח רובא דעדיף לענין זה שאין זה סתירת הרוב די"ל שהוא מן המיעוט וכמש"ל ואע"ג דבעלמא רוב עדיף מחזקה כבר כתבתי שיש לחלק בזה אך שעדיין צ"ע מש"ס דב"ב דף קל"ד דמבואר שם דאפילו לקול בעלמא דאיכא סהדי חיישינן ולא אזלינן בתר אמירתו שאמר בשעת מיתתו וכן מוכח שם בהא דקאמר לפטור אשתו מן היבום מאי קמ"ל תנינא מי שאמר בשעת מיתתו כו' ואם איתא נימא דקמ"ל