בית אפרים אבן העזר חלק א סא

על הכל משום מתוך אלא שעדותו פסול משום רשע כו': ולכן כתבתי היכא שהעדים התוודו ושבו בתשובה שפיר נאמנים ולכן כתב שם אח"כ לתרץ דברי הרשב"א גבי הודה החשוד שזינה עמה דשם מיירי בסוטה דפסולין נאמנין מלבד פסולי עדות דאורייתא מטעם דמשקרים כו' ע"ש והוא תמוה מאוד דהא רבי יהודה סובר הרגתיו לא תנשא אשתו משום דס"ל לא פלגינן דיבורא. אע"ג דאין פסול לעדות אשה רק פסולין דאורייתא. וכבר הקשינו זה להגאון ז"ל בחייו והשיב לנו באריכות לחלק בין דינא דהרגתיו לדינו דהרשב"א ונעשה סניגרין לדבריו אבל קושטא דמלתא לענ"ד כדכתיבנא וגם לרב יוסף לא אמרינן מתוך כך כו' אלא כך אנו אומרים שא"א לתפוס מקצת הדברים ולהניח מקצת הדברים וכשאנו תופסין כולם הרי נעשה רשע ורבא ס"ל דכמו דלעדות שאח"כ אינו נפסל עפ"י עצמו כמו כן לאותו עדות עצמו אין אנו חוששין לדברים אלו שמשים עצמו רשע ואינו נאמן עליהם ולכך שפיר הוא נאמן על שאר דברי עדות דפ"ד והיכא דליכא למימר פ"ד אינו נאמן כלל: וזה מבואר ממ"ש לעיל בשם התוס' אהא דאם ירצה לומר מזיד הייתי דהא אין אמע"ר ועיין בדברי הר"ן בריש פרק שבועות העדות בשם הרשב"א שהקשה דאי במודה שהזיד דידע ולא העיד הא א"נ להשים עצמו רשע והר"ן שם תירץ דזה דוקא לענין פסול עדות ולא לענין לחייב עצמו ע"ש וכך מבואר מדברי הר"ן בכתובות בשם הראב"ד גבי משמשתו נדה כו' ועיין בק"א לשו"ת ב"ח החדשות וכך מבואר מדברי הפוסקים גבי טוען לקחת ריבית ולדעת קצת הפוסקים אפילו לפטור עצמו מממון א"נ להשים עצמו רשע ועיין באו"ת בכללי מיגו ס"ק שהביא שם דברי הג"א דב"ק במעשה דפרג' כו' ע"ש ומ"ש שם לדמות הא דאנוסים מחמת ממון כו' להך דרבנן לענ"ד צ"ע דאין ענין עדות לטענת בע"ד דבטענת בע"ד לא שייך פ"ד גם צ"ע במ"ש שם כל ראייתו (חי') מהדא דאנוסים כו' ולקצר אני צריך. ועכ"פ הדבר מבואר דמה שאינו אומר לגבי עצמו רק לגבי אחרים ומשים עצמו רשע בעדותו אינו נאמן אך נלענ"ד דגם לרבא א"ש דהא עיקר טעמא דאין אדם מע"ר הוא משום דאדם קרוב אצל עצמו ואינו נאמן להוציא עצמו מחזקת כשרות שהיה בו תחלה וזה דוקא לענין שאר עדיות משא"כ בעדות אשה דקיי"ל אפילו קרוב נאמן דלאו מתורת עדות אתינן עלה אלא דהכי קים להו לחז"ל דלא משקר במדל"ג או דאיכא חזקה אשה דייקא ומנסבא ומהני חזקה זו להוציא אשה זו מחזקת חי וחזקת א"א א"כ ה"נ נאמן להשים עצמו רשע אע"ג דאדם קרוב אצל עצמו כיון דלגבי התועלת שיוצא ממנו להתיר אשה זו לא קפדינן אפסול קורבה ואע"ג דאין אנו פוסלין אותו בשביל זה לעדות על להבא מחמת פסול קורבה אצל עצמו מ"מ בעדות זו שפיר נאמן דהא רבא ס"ל דפ"ד ולא אמרינן ביה עדות שבטלה מקצתה לדידיה ואין להקשות דהא גבי הרגתיו ס"ל לר' יהודה ל"ת אשתו משום דלא פ"ד ז"א דהתם נהי דנימא שיכול להשים עצמו רשע לענין עדות אשה שאין קורבה פוסל בה מ"מ הא שם בהרגתיו הו"ל רשע דאורייתא ופסול לעדות כדאמרינן התם אליבא דרב יוסף אבל רבנן ס"ל כרבא דפ"ד משום דמה שמעיד על עצמו שהוא רשע א"נ ע"ז ואע"ג דכתיבנא שלעדות אשה שפיר נאמן. היינו אם באנו להקל עליו מחמת עדות זה דהאמינו חכמים אפילו קרוב ואפילו עבד ואפילו שפחה והאשה עצמה נאמנת משא"כ לענין אם יש חומרא אי מכשרינין קרוב לעדות פשיטא דלא מהימן ולכך שפיר אמרינן אדם קרוב כו' ופ"ד ומכ"ש דא"ש לשיטת הראב"ד דס"ל דהא דקאמר אדם קרוב אצל עצמו כו' היינו אע"ג דפרי' בהאי סהדותא מלתא דלא מהימן עליה מ"מ לא אמרינן עדות שבטלה מקצתו כו' דהוא בע"ד ואינו בגדר עדות. ורב יוסף דס"ל דלא מהימן ס"ל דבאמת אין כאן ביטול מן העדות אפילו מקצתו דלגבי אחריני אנו משתמשין בכל העדות כמות שהוא אלא דמ"מ לא מהימן דהא נעשה רשע והתורה אמרה כו'. ורבא פליג וסובר דיש כאן ביטול מקצת העדות שאינו נאמן להשים עצמו רשע אלא דמ"מ לא אמרינן עדות שבטלה דבע"ד אינו בגדר עדות: ולפי"ז צ"ל הא דס"ל לר"י דהרגתי דלא תנשא אשתו אין הטעם משום דכיון דלא מהימן על מה שעושה רשע ובטלה מקצתו בטל כולה דז"א דנהי דנימא דר"י לא ס"ל בהא כרבא דמה שמעיד על עצמו אינו בגדר עדות ופלגינן דיבורא אלא ס"ל דלא פלגינן דיבורא ובכל גווני בטל כולו. מ"מ אכתי קשה דלענין עדות אשה נראה דכ"ע מודו דלא אמרינן הך סברא דעדות שבטלה מקצתה דהא אין בזה גדר עדות כיון שאפילו עבד או אשה או שפחה נאמנים אלא הטעם הוה דר"י ס"ל כרב יוסף וכדאמרינן התם להדיא ולכך יש לפסול כל העדות משום שנעשה רשע והתורה אמרה כו': ולפי"ז י"ל דגם אליבא דרבא אין הכרח למפלג דבורא ולבטל מה שאומר שנעשה רשע רק היכא שאנו רוצים לפסול העדות בשביל אמירתו שאומר שנעשה רשע ע"ז אנו אומרים שא"נ לפסול עצמו כי קרוב הוא לעצמו משא"כ אם אנו רוצים לקבל העדות בשלימות כמות שהוא שפיר אנו מקבלים אותו לגבי אחרים ואע"ג שא"א לקיים העדות במה שפוסל את עצמו מ"מ לא איכפת לן בהכי דהא לגביה דנפשיה אינו בגדר העדות ולא בטל העדות בשביל זה וגם דבעדות אשה לא אמרינן עדות שבטלה כו' וא"ל דהא כיון שנעשה רשע לא מהימן ז"א דכבר כתבתי דבנ"ד שלא נעשה רק רשע דרבנן שפיר כשר לעדות וגם יש לצדד בנ"ד ע"פ קצת פוסקים הביא דעתם באו"ת בכללי מיגו דס"ל דבאיסור דרבנן שפיר אמע"ר וכתב קצת ראיה מרש"י דמפרש פסולי עדות היינו משחק בקוביא ע"ש: העולה ממה שכתבנו שאין חשש לפסול עדות זה בשביל שמעיד על עצמו שנעשה רשע. אלא שעדיין צריך למודעי כיון דעכ"פ כה"ג אמתלא גרועה היא במה שאומר שנשא אחרת ועבריינא הוה ומחמת זה שינה שמו וכבר כתבתי דבלא"ה לכאורה נראה דכל שידוע לנו ששמו ראובן והוחזק כך זמן רב שאינו נאמן לסתור החזקה ולא דמי לשו"ת הר"ן שהועד עליו שקודם מעשה אמר שבדעתו לעשות כן ומצאתי בשו"ת פנים מאירות חלק בי"ת סי' קי"ג וקי"ד דאיתא שם עובדא כה"ג בא' שאמר קודם מותו שהוא ממקום פלוני ויש לו שם אשה ובן זכר והגיד שמו ר' יחזקאל בר' יהודה. ובאמת בעל של האשה היה נקרא במקומו בשם החול העם ושמו הקודש יחזקי' וכתב שם הרב מוה' משה ברודא שבעדות זה יש לפקפק הרבה ואין כדאי להתירה אחרי ששמו החול העם לא הזכירה האשה המעידה ע"ז וגם שמו הקודש חזקי' והיא אומרת שאמר לה ששמו יחזקאל. והפמ"א השיב לו שיש מקום לצדד ע"פ עדות זה דגם בגט כה"ג אם א' שהיה שמו ראובן יצא למקום אחר וקרא שמו שמעון אם אין בעיר שהלך ממנה אשה אחרת ששמה כשם המבואר בגט תולין באיש זה שיצא ושינה שמו דלא נחשדו ישראל להכשיל ולקלקל אשת ישראל במזיד כו' ואם בגיטין כך ק"ו לענין עגונה כיון שלא יצא משם רק זה האיש בעלה של אשה זו ששמו העס אמרינן שהחזיק עצמו בשם אחר מטעם שכתב הרא"ש שכן דרך בני אדם הגולין ממקומם מחמת ממון או מחמת מרדין שמשנים שמם פן יחקרו מקום חנייתו ומתוך העדות שהגידו בבאמבורג ניכר שהיה בעל פליטה מחמת ממון ואמרינן שזהו בעלה של אשה זו ואף שלא הזכיר שם האשה מ"מ כיון דהזכיר שם מקומו ולא משתכח שם אחרת שבעלה יצא למרחקים ולא בא כ"א זה בודאי הוא בעלה של זו שהחזיק עצמו בשם אחר ואף שלא הוחזק בשם שלשים יום דזה הוי כמו בשעת הסכנה דכותבין אע"פ שאין מכירין ולא הוחזק אפ"ה כותבין וה"ה הכא כו' עכ"ל. והנה מה שכתב שם מסוגי' דגיטין בהא דאמרינן והוא דאתחזק בתרי שמא כו' והאריך בזה ומזה הוציא דינו דבגיטין כה"ג מגרשין אשתו אע"פ שאין ידוע ששינה שמו אמרינן דמסתמא שינה שמו נפלאתי מאוד שבמחילה מכ"ת הפריז על המדה להקל בזה ואדרבא נראה מדברי הש"ס והפוסקים להיפך והדבר ברור שלא היה סומך למעשה להקל בזה אף בעגונה אם לא מטעמים שכתב אח"כ די"ל דחזקאל היא כינוי לחזקיה כו' וגם שעדים העידו שהאשה הפונדקית הגידה שאמר ששמו העם אע"פ שהיא מכחשת אותה האריך לצדד היתרים בזה אבל לסמוך על דבר זה לבד לומר ששינה שמו קשה לסמוך