בית אפרים אבן העזר חלק א נג

ומצאתי דאתי לידי שו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סימן נ"ט וכתב שם בעובדא דאיש אחד שמו שלמה קאבוסין משאלינקי. שהעיד עליו ע"א שמת ואח"כ בא ע"א והעיד שבהיותו בעיר אחד ראה יהודי אחד נכנס בשלשלאות כו' ושאל אותו מי הוא ואמר שהיה שמו פ' קאבוסין משאלונקי כו' וכתב מהרשד"ם דהוה הכחשה גמורה אע"פ שלא ידע השני שמו כ"א מפיו ושורש הדין בגט פשוט וכותבין גט לאיש כו' ופריך וליחוש דלמא אזיל כו' ופי' רשב"ם לתנא דמתני' דבעי מכירין כו' נראה מכאן כי מה שצריך שיהיה העדים מכירין שם האיש כו' אינו אלא חששא דרבנן דמן התורה נאמן אדם לומר ששמו פלוני אף ע"פ שאין העדים מכירין אותו משום דמן התורה כל ישראל בחזקת דוברי אמת הם בדבר כזה והטעם כי היכא דקיימא לן סוקלין ושורפין על החזקה ה"נ הוי חזקה אלימתא דלא חציף אינש לשנויי שמו דמלתא דעבידא לגלויי הוא אלא מדרבנן החמירו משום חששא ומש"ה פירש רשב"ם לתנא דמתני כו' דאל"כ הקושי' הוי לתורה אלא ודאי דמהתם אין צריך שיכירו העדים שמו ומש"ה נראה דאפילו עד ואשה נאמן כמ"ש הנמוקי יוסף בשם הרשב"א ותלמודו הריטב"א וכן ה"ה וז"ל כתב הרשב"א דלהכרת שם האיש והאשה אפילו ע"פ אשה סומכין דמלתא דעל"ג הוא וכבר ביאר רבינו כן בהלכות חליצה עכ"ל וכ"כ הטור סימן מ"ט: ועוד כתב ה"ה בשם בעל העיטור דאפילו שם הלוה והמוכר א"צ להכיר דלא חציף איש לשנות שמו ואע"פ שהוא ז"ל סתם שדבר תימה כתב מ"מ יש לנו ללמוד שודאי מה"ת כן הוא דלא חציף איש לשנות שמו אלא שחכמים חשו משום דאיכא למיחש שמא ישנה לתועלת מה ובמקום דליכא למיחש פשיטא שהוא נאמן עד שאם אירע שאנו נצטרך לידע שמו וידענו אותו מפלוני שאמר שהגיד לי מפיו שמו על פי סיפור דברים אין לספק בזה כלל דודאי כיון שלא היה שום חשש לומר דמשום הנאה שינה שמו אז ודאי יש לנו לסמוך שהכחשה גמורה הוי דקושטא דמלתא הוי מטעמא דלא חציף אינש: ומש"ה כתב מהרי"ק דאפילו אין יודעין שמו כ"א ע"פ שאמר פ"א די בכך והביא ראיה ע"ש ומשמע מתוך דבריו דעל פיו מהני בין להקל ובין להחמיר דאל"כ היה ראוי להאריך קצת ולומר מהני בעגונא דאיתתא דאקילו רבנן אלא ודאי כיון שכתב פשיטא דמהני משמע ודאי דמהני לכל דבר: ומעתה דברי התוס' פרק מ"ח גבי אין חולצין אא"כ מכירין שכתבו דהתוספתא מיירי מדאורייתא והכא מיירי מדרבנן כוונתם דודאי מדאורייתא לא חציף אינש כו' אלא דאמוראי החמירו דחשו לכן אמר רבא דאין חולצין אא"כ מכירין עכ"ל מהרשד"ם הבי' שם עוד ראיה מתשובת הרא"ש בעובדא דסעדיה חדור ע"ש: והנה ההוא עובדא הוא עובדא דמהריב"ל שהבאתי לעיל ומהריב"ל צידד להקל משום דס"ל דע"י סיפור דברים לא הוה עדות גמורה:. אבל פשיטא דלא נחלקו באם מעיד שהוחזק בשם זה זמן רב שאז אין ספק בדבר דהכחשה גמורה היא דלא חציף אינש כו' ולא אמרינן דנתלה שזה שינה שמו כדרך הגולין. וא"כ בנ"ד לולי אמירתו שהיה שם שמו ליב לא היינו תולין מדעת עצמינו רק לפיו של זה אנו חיין שאמר ששינה שמו: וכיון שהוא נגד חזקה אלימתא שהוא חזקה מה"ת נראה דלא מהימן. ועמ"ש בשו"ת מהרשד"ם סימן רל"ט בענין הקושי' מ"ש שנאמן לומר אני פלוני ב"פ שנאמן להתיר עי"ז את אשתו ומ"ש מחליצה שדעת גדול אחד שם כתב דבשעת מעשה עדיף וכסברת מהריב"ל ומהרשד"ם השיג עליו וכתב דבשעת מעשה גרע וכמ"ש הריב"ש. וכתב ראיה מהא דאמרינן ביבמות מלמד שחגר חרבו כו' ופריך עלה מת"ח שמורה הלכה כו' ע"ש. ולפענ"ד דברי הרשד"ם צ"ע לא רציתי להאריך כעת: ובר מן דין צ"ע בנ"ד לפי מ"ש הרמב"ם בטעמא דעד אחד נאמן משום מלתא דעל"ג לא משקרי אינשי ולזה הסכימו רוב הפוסקים דעיקר ההיתר בע"א מהאי טעמא אייתינן עלה ולפי זה צ"ע בנ"ד כיון שלפי דברי האיש הזה שאנו באים להתיר על ידו שאומר ששינה את שמו ולא חשש דמלתא דעל"ג הוא. וא"ל שהיה סובר דעיר ששינה את שמו לא יוודע לעולם כי הוא זה האיש שהיה בק"ק לאקטש בשם אחר דז"א דהא עיקר הטעם דסגי בהכרת שמו מפי ע"א כו' בממון וגיטין וחליצה הכל משום דמלתא דעל"ג הוא וכמש"ל מדברי ה"ה בשם הרשב"א וכן מבואר ברי"ף ורמב"ם ושאר פוסקים וגם בלא"ה צ"ע אם שייך בגוונא דנ"ד מלתא דעל"ג שהרי הרמב"ן בחידושיו לב"ב דף קל"ד אהא דאמרינן מפני מה אמרו זה בני נאמן כו' הקשה דלמה לא יפטור הא ע"א נאמן ביבמה לשוק כו' אלא דמשמע דבעל לא הוי כעד אחד דעלמא אלא היכא דאיכא מיגו מהימן דעד דמעיד לאחר מיתה דבעל והוא חי לא משקר במילתא דעל"ג אבל בעל מחיים דידיה לא איכפת ליה ולאחר מיתה דידיה מה תימא ליה זו היא שאמרו איך החי יכול להכחיש את החי כו' עכ"ל. וא"כ בנ"ד כיון שנראה מתוך הענין שאמר כן לפי שאימת מות נפלו עליו וא"כ לא שייך מלתא דעל"ג: אך י"ל דע"כ לא קאמר הרמב"ן אלא התם שאמירתו היה בעודו בריא ולא בשעת מעשה דמימר אמר עתה לא יתנו לב לחקור זאת דמה איכפת להו לאשה ולקרוביו אם יש לו בן או לא כיון שהוא חי רק אחר מיתתו שאז יבואו לחקור ואז מה תימא ליה כו' מה שאין כן כאן שאומר כן בשעת מעשה שהוא נוטה למות אין לנו לחוש שמא אומר כן בערמה כדי להתיר אשת חבירו דאף לאחר מיתה חרפה הוא לו שיספרו אחר מיטתו כי צד בפיו להכשיל אחרים על לא דבר. משא"כ בההוא דזה בני שאומר כן כדי לנחם את אשתו ולדבר על לבה בלבד מחמת זיקת היבם ונאמן הואיל ובידו לגרשה וכמ"ש התוס' בקידושין שיתן לה גט שיחול שעה אחת קודם מיתה. וע"כ לומר כן בעובדא דצלמון שאמר אני פב"פ נשכני נחש כו' ולדברי הרמב"ן נימא דבכה"ג לאו מילתא דעל"ג מיקרי אלא ע"כ כמ"ש: וגם י"ל כיון דמקום סכנה הוא אין לחוש לסברא זו ואמרינן דאף בכה"ג לא משקר במלתא דעבידא לגלויי מה שאין כן התם דאפשר בחליצה שפיר יש לחוש דשמא הבעל אינו חושש במה שיהיה לאחר מיתתו ועיין בשו"ת מהר"א ששון סימן ולקמן נדבר עוד מזה: אף מ"מ א"ש לעיל דנ"ד כיון דחזינן דהאי גברא לא קפיד לשקר במלתא דעל"ג א"כ אין נאמן להתיר האשה על ידו דבר זה צ"ע. ולכאורה היה אפשר לומר דמשום הא אין לפסול עדות זה דא"כ הבא להעיד על עדות אשה ונתברר לנו שזה העד אמר איזה שקר במלתא דעל"ג ונתגלה אח"כ ששקר מליו לא יהי' נאמן בעדות זה. אלא ודאי דדוקא בדבר שיש בו משום עדות אמרינן דלא משקר להעיד מה שאינו ועביד לגלויי אבל בשביל שהוא משקר חוץ לב"ד בדבר שאין עליו גדר עדות בשביל זה לא הוחזק כפרן להעיד שקר במלתא דעל"ג דעביד אינש דמיקרי ואמר מה שנראה לו מהרהורי לבו יצא לחוץ ידבר אע"פ שלא נתאמת לו הענין אבל בהגיע תור גדר עדות הוא משים לבו להעיד בדבר ברור שאם יתגלה יוחזק בעד שקר וכבר כתבתי סברא זו בתשובה א'. וא"כ בנ"ד נמי כיון דהשתא נראה מדבריו דהאי גברא להתיר האשה קמכוין וכשבא להעיד על דבר זה שפיר אמרינן דלא משקר במלתא דעל"ג אע"ג דהא קמן דלא קפיד ושונה שמו. אלא שלענ"ד צ"ע שנראה דבכה"ג שנשתמש בק' סמילא בשם א' כמה שנים וכך נכתב בכתובה שנתן לאשתו והעיד עלי' עדים ועלה בו לתורה ואולי הי' חותם בו בשטרות ואגרת פשיטא דשפיר חזינן דלא בזיז ושכיח גביה שקרות אף במלתא דעל"ג בקהל עם. ומ"מ יש לצדר דאפ"ה לא עביד לאסהודי שקרא ולהכשיל אשה זו דאין אדם חוטא ולא לו וכמ"ש לקמן מההיא דאמר האב קדשתי את בתי כו': ונחזור למ"ש דלכאורה אינו נאמן לומר ששינה שמו כיון דחזקה אלימתא הוא דלא חציף אינש לשנות שמו ומכ"ש אחר שהוחזק שלשים יום אך אפשר לצדד ולומר לפי מה דאמרינן בכתובו' דף ך"ב באשה שאמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת. וא"כ בנ"ד שנשא בכאן אשה ואומר שברח מאשתו בק"ק לקאטש ושינה שמו להתנכר ודאי דהוה אמתלא