בית אפרים אבן העזר חלק א נב

ביארנו שהבעל לענין זה כאחר דמי בפרט כשאומר בשעת מעשה דלא חיישינן שבא לקלקלה: אלא שבאמת יש לעיין בזה על הר"ן שנראה מדבריו ששינוי השם הוא ספק השקול והוא עשויה להשתנות והרי בהדיא אמרו דבהוחזק שלשים יום אין חוששין לו שאינו עשוי להשתנות וכבר הוכחתי דחזקה גמורה הוא ואפילו יש ע"א לא מהימן נגדה וכ"ש שאינה נאמן ע"פ עצמו. ולפ"ז אין ראיה מההיא דפרק מי שמת דהתם השומא ודאי שכן הוא שלפעמים עשוי להשתנות ואף ע"ג דספיקא הוי אין מניחין מחמתו את הודאי ותולין את השומא שנשתנה. משא"כ אם היה חזקה על השומא שאינו עשוי להשתנות אע"ג דלעתים רחוקים הוא משתנה ודאי שהוא מטיל לנו ספק בענין זה. וא"כ לענין שינוי השם נמי ניחוש ליה אע"כ דלא חיישינן לשינוי השם כלל. וכן מוכח ביבמות דף ק"ט דפליגי אי חיישינן לתרי יצחק וקיי"ל דלא חיישינן. ואפילו למ"ד חיישינן ס"ל אע"ג דלא הוחזקו מ"מ חוששין שמא היה שם אחר בשם זה. אבל מ"מ אין מי שסובר שחוששין שמא איש אחד ממקום אחר בא לשם ואסיק שמי' יצחק ר"ג מקורטבא. ופשיט דלא מיירי התם שכתבו מאספמיא שהיה ידוע להם שכך שמו בקורטבא כמבואר מדברי הפוסקים שכתבו דחשש היה שמא אחד מעלמא עבר דרך קורטבא שהיה שמו כך וכ"כ להדיא בתשובת הרא"ש כלל נ"א דהעדים לא העידו רק על שמו אבל לא הכירו את מקומו ולא את אשתו כנ"ל ע"ש. וכן מבואר מדברי הרמב"ם והש"ע בענין אמרו שמת יצחק בן מיכאל כו': אמנם באמת יש לעיין במה שהלכה רווחת בישראל דכל שבא איש אחד ואמר שכך שמו וממקום פלוני ומת אע"פ שלא הוחזק שם שלשים יום מודיעין לב"ד שבמקום האשה בסתם פ' מת ומתירין את אשתו וכן משמע בעובדא דיוחנן בן יונתן כו' לימים חלה ומת והשיא ר"ט את אשתו וכן משמע מתשובת הרא"ש בעובדא דאותו תלמוד ר' אשר שהבאתי לעיל דאיתא שם שנתאכסן בביתו יום או יומים כו'. וכ"כ מהרי"ק וצ"ע כיון דלא הוחזק למ"ד יום ניחוש לה למלתא דלמא אחרינא הוה ומסיק שמי' הכי מחמת איזה סיבה וזהו שמת ובעלה של זו עדיין חי ונראה דטעמא דמילתא משום דקיי"ל דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ופירש"י דהא כשעת הסכנה דמי שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה וא"כ א"ש הא דסמכו בהנך עובדי על אמירת שמו אף על פי שלא הוחזק שלשים יום משום דכשעת הסכנה דמי. ואע"ג דמתשובת הרא"ש דלעיל משמע דאף אם לא היה בשעת הסכנה היה מקום להתיר שהרי כתב שם לבסוף ויותר מזה הקלו בעדות אשה דתנן משיאין ע"פ ב"ק כו' תנא בשעת הסכנה כו'. וכ"ש שהבאתי בראיות ברורות להתירה כו' ע"ש נראה דהתם משום שהיה עוד אמתלאות שהראה לו תוספת הרא"ש על מקצת מסכתות שידוע שאותו תלמיד ששמו ר' אשר הוליכם עמו מטולטילא ע"ש ולכן כתב שהיה מקום להתיר אף אם לא היה מקום סכנה. (וצ"ע על דברי מהריב"ל שהבאתי לעיל שכתב שהיה לו להרא"ש להביא ראיה מהא דבשעת הסכנה כו' שהרי הרא"ש באמת בסוף דבריו מייתי ראיה מהא אכולהו קולי שכתב בתשובה זו ונראה שרוצה לדייק דעכ"פ בתחלת דברי הרא"ש רצה להתירה ע"פ הדין הגמור בלא קולא בשעת הסכנה וכמו שכתבתי) אבל פשיטה דבכל עסק עגונה כשעת הסכנה דמיא וכמ"ש הרא"ש שם לבסוף ולכן שפיר מתירין ע"פ אמירתו אע"פ שעדיין לא הוחזק והיינו דלא פרכינן אמעשה דצלמון וניחוש דלמא אחרינא הוה דאסיק שמיה הכי כיון דשני ליה הא דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין (ואפשר דהתם בלא"ה אין לחוש שהרי אנו רואין שמת ולא עביד לשקר בכה"ג שהוא הולך למות ולקמן נדבר עוד מזה) ועכ"פ למדנו מזה שאמרו דבשעת הסכנה כו' דמדאורייתא אין לחוש כלל שמא האיש הזה לא מן השם הוא זה ואסיק שמיה הכי דלא חציף אינש למעבד הכי אף אם לא הוחזק שלשים יום וכמש"ל בשם מהריב"ל דבשעת הסכנה העמידו על ד"ת. ועכ"פ מעשים בכל יום שמתירין נשים ע"פ כתב הבא ממרחקים שמת שם איש שהחזיק שמו פב"פ מעיר פלוני ולפעמים מקילין ע"פ שמו ושם עירו לבד כדעת הרבה פוסקים ואין חוששין לומר שלפי שהוא גולה ממקומו שינה את שמו ושם עירו להתנכר ואפשר שאפילו שאם בא ע"א ואמר שהוא יודע שמת במקום פלוני והחזיק עצמו בשם זה לא עשה כן אלא להתנכר אין חוששין לדבריו ומתירין האשה לפי שאינו נאמן נגד החזקה שזה הוחזק שם בשם זה דאל"כ איך כותבין אע"פ שאין מכירין ניחוש שמא יבוא הבעל אח"כ ויערער לומר לאו אנא הואי אלא ע"כ דאפילו אי אתי ומערער לא מהימנינן ליה: ומצאתי בשו"ת מהריב"ל חלק שכתב אהא דאמרינן בקידושין נאמן ליתן גט דחזקה דאין אדם חוטא ולא לו ובהך טעמא לחוד סגי וכן נמי יש להביא ראיה מגיטין דבשעת הסכנה כותבין כו' הא קמן דמדאורייתא לא חיישינן אפי' היכא דאיכא למיחש אלא דמדרבנן הוא דחיישינן ולא העמידו דבריהם במקום סכנה וכ"ש בנ"ד דליכא למיחש דאין אדם חוטא ולא לו. וכד מעיינינן אשכחינין דיש להסתפק ולומר דלמה התם דכותבין היינו היכא דליכא הכחשה אבל בא הבעל ואמר אני לא הייתי מושלך בבור ולא אמרתי כל השומע קולי כו' אין משיאין אותה ואם נשאת תצא ויש להביא ראיה מהרשב"א כו' אף אנו בנ"ד אע"ג דאשכחינן דסמכינן אחזקה דאין אדם חוטא ולא לו היינו היכא דליכא הכחשה כגון ההוא דקדשתי בתי כו' וכעין דהיה מושלך בבור כו' דאיכא דאוקמי דליכא הכחשה כו' עכ"ל מבואר דמסתפק דאם בא הבעל ומכחיש אי מהני אבל בלא הכחשה פשיטא דמהני וסמכינן על מה שאמר שכך הוא שמו אף בלא טעמא דאין אדם חוטא ולא לו שהרי מתירין ע"פ אמירתו שאמר בבואו למקום זה שכך שמו באקראי בעלמא ולא בשעת מעשה כדמוכח מעובדא דיוחנן כו' וכמש"ל ולפי דברי הר"ן דמשוי הא מילתא דשינוי השם לספק אמאי לא ניחוש שמא אין זה בעלה של אשה זו רק אחר שהיסב את שמו כך וע"כ לומר דגם הר"ן מודה דסתמא דמלתא אין אדם משנה את שמו וחזקה גמורה היא רק דהר"ן בנידון דידיה שנתברר מעדים שאמר קודם שנפרד ממקומו שיעשה כן שירחיק נדוד וישנה שמו וגם האגרת שרצה ליקח לפי שהיו כתוב שמו בתוכו עזבה כדי שלא יהיה נתפס בשקרו ע"י האיגרת שיראו בתוכו שלא כמו שהוא נכתב הוא נקרא לפיכך שפיר אמרינן כי נפשו אוותה ויעש כן להיות קורא לו שם חדש כדי לעגן את אשתו ואע"ג דבעלמא אמרי' עביד אינש דגזים ולא עביד מ"מ כאן שהוברר מתוך העדות שזהו בעלה של אשה זו רק שינוי השם מתנגד לזה אמרינן דהאי גברא גזם ועביד והוציא לפועל את אשר זמם לעשות ובכה"ג שפיר מיקרי ספיקא. וכן משמע מדברי הר"ן דלולי שהעיד שאמר שבדעתו לשנות שמו לא היה קורא סימן השם כסימן העשויה להשתנות אלא היה מחזיקין לסימן מובהק ביותר שהרי אנו מתירין רוב העגונות ע"פ עדים שמו ושם עירו אע"פ שלא הוחזק רק מפי עצמו אלמא דסימן מובהק הוי ואינו עשוי להשתנות רק בכה"ג שאמר קודם מעשה שבדעתו לעשות כן אז מיקרי ספק שאף ע"פ שחזקה על אדם מישראל שאינו משנה שמו ועכ"פ לא יבצר ממנו אשר זמם לעשות ואפשר שעבר עליו רוח קנאה חמת גבר לעגן את אשתו ויעש כאשר דבר משא"כ בגוונא דנ"ד אם היה מתברר לנו שטרם פרידתו אמר שירחיק נדוד וישנה שמו הוה מדמינן לעובדא דהר"ן משא"כ אם אז שתק ולא אמר מידי רק השתא אומר ששינה את שמו והוא נגד החזקה א"כ דל אמירתו מהכא הרי שמו מכחש לעדותו ואילו לא היה מתברר ע"פ העד שאמר ששם בלקאטש היה שמו ליב רק היה אומר סתם שהניח אשה בק"ק לקאטש לא היינו דנין בדעת עצמינו להתיר אשה זו ולתלות ששינה שמו אף שעל ידי החיפוש מתברר שאין שם אשה אחרת רק זו וזה מוכח מדברי הר"ן דלולי העדות שהיה בדעתו לשנות שמו לא היה מתיר מטעם שאנו תולין ששינה שמו. והדברים ק"ו דהתם זה המעיד מתברר מעדותו שזה שמת היה בעל אשה זו ואפ"ה מגרע עדות זה מה שאמר שהיו שמו חיים ולא מצא מקום לתלות ולהקל ששינה במתכוין לולי מחמת שהעיד עליו שרוצה לשנות שמו וא"כ כ"ש בזה שאנו רוצים להתיר ע"י זה מה שאמר שהניח אשה בק"ק לקאטש והשם מעכב על ידו והוא אינו זכאי באמירתו שאומר ששינה במתכוין דלא עבידי אינשי דמשני שמייהו ואין סומכין על עדות כזה: