בית אפרים אבן העזר חלק א נא

לזה כתב ה"ה סמך לזה מש"ס דידן בב"ב וס"ל דדא ודא אחת הוא דכל דבר שאדם מחזיק בו למ"ד יום אין חשש שיעשה כן ברמאות מחמת איזה סיבה אלא חזקה שכשמו כן הוא וה"ה לענין זה אשתי ומה דסתם הש"ס בקידושין היינו משום דסתמ' דמלת' הכי הוא דבשלשים יום מקרי חזקה כן נראה ליישב דעת ה"ה בזה: ומצאתי בש"ג פרק עשרה יוחסין בשם ריא"ז שכתב וז"ל וחזקה הוא ע"פ המנהג וההרגל שרואים אותם העולם שנוהגת בו כדרך בן כו' וכמה הוא החזקה שלשים יום כמבואר בתלמוד א"י (ר"ל ירושלמי). והביאו בח"מ סימן י"ט וכיוצ' בזה אמרו מי שמחזיק שמו בעיר למ"ד יום כמו שבארנו בפרק כל הגט עכ"ל הרי דמדמי להו להדדי ומייתי מש"ס דידן לענין החזקת שמו בעיר ראיה להירושלמי לענין חזקת איש ואשה וכמ"ש בדברי ה"ה ז"ל ונראה מזה דכל שהוחזק שלשים יום חזקה גמורה היא ומכ"ש אם הוחזק כן מרוב עתים וימים: ומעתה אם בא עד אחד והעיד לנו שזה האיש שהוא מוחזק כאן בשם זה ימים ושנים לא היה שמו כן במקום אחר רק כאן החליף שמו נראה דאין סומכין על דבריו נגד החזקה ואם בא לגרש בטבריא אשה במקום שנאמן ליתן גט כגון באב שאמר קדשתי את בתי וא"י למי קדשתי ובא א' ואמר אני קדשתיה שנאמן ליתן גט מ"מ אם ידוע שהיה שמו ראובן והוא דר עתה בציפורי ומוחזק למ"ד יום בשם שמעון אינו יכול לגרשה אע"פ שיש ע"א שמעיד שכדבריו כן הוא שבטברי' היה שמו ראובן ואצ"ל שאינו נאמן ע"פ עצמו. וע"כ לא אמרינן אלא דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין דהיינו שאין ידוע כלל מה שמו אבל שיהיה נאמן היפך הידוע בטענה שהחליף שמו זה לא אמרינן דלא חציף אינש לשנות שמו למ"ד יום ולא נאמן לומר דעביד הכי ומכ"ש לפי מה שכתב בנימוקי יוסף בטעם דכל שהוחזק כו' שאם היה לו שם אחר בשלשים יום היה נודע הדבר. וא"כ נראה שאינו נאמן לומר שהיה לו שם אחר אם לא בראיה ברורה והך דגיטין דאמרינן התם יוסף וקוראין אותו יוחנן כו' היינו בידוע בבירור שכן הוא דלפעמים מתרמי כה"ג שאחד משנה שמו מחמת איזה סיבה. אבל מ"מ אינו רק אדם א' מאלף ולפעמים ורובא דעלמא לא אתי לאחלופי שמייהו וקובע השם בשבתו בביתו ובלכתו בדרך ויום המות כיום הולדו ולמה יהיה נאמן דפריש מרובא וחזקה דלא חציפי לשנות שמם אע"פ שאומר בשעה שקרבו ימיו למות לא מהימן נגד חזקה לעקור חזקה כדאמרינן בקידושין דף ס"ג מי שאמר בשעת מיתתו אין לי אחים והיו מוחזק באחים שאינו נאמן בכה"ג. ולסמוך על סברת מבטן יצאו לומר דבזה"ז שכיח כה"ג וכיוצא בזה אין דעת נוחה להקל באיסור ערוה החמורה אך הואיל ומצוה וחובה עלינו לצדד בתקנת עגונות בכל מה דאפשר אפתח אנא פתחא לנפשאי מה שנלענ"ד לצדד להיתר בזה: מתחלה נדון בדין מי שבא ואמר אני בעלה של אשה פלונית הדרה במקום פלוני ואת שמו לא הגיד ומת האיש אם אנו יכולין להתיר האשה ע"י אמירה דהאיש. ואח"כ נדעה נרדפה לדעת דינא דנ"ד. הנה הלכה רווחת בישראל שמי שהועד עליו שמת ונודע לנו שמו ושם אביו ושם עירו על פיו משיאין על ידו ודבר זה מתורת רבינו הרא"ש למדנו שכתב בתשובה כלל נ"א בעובדא דאותו תלמוד שהגיד להם ששמו ר' אשר כתב שאשתו מותרת להנשא והביא ראיה מיבמות דף קך"ב מעובדא דכך קורין אותו יוחנן בן יונתן כו' אלמא אע"פ שלא הכירו אלא ע"י שהזכיר להם שמו ושם מקומו והתירו את אשתו וכן בנידון זה שהגיד שמו ושלמד הנה כו'. וכ"כ בשו"ת מהרי"ק סימן קע"ו דאפילו בפעם א' שהגיד שמו די בכך וראיה מסוגיא הנ"ל. ולכאורה צ"ע על הרא"ש ומהרי"ק דלמה להו לאתויי מברייתא בעובדא דר' טרפון הא מתני' הוא מעשה בכלמון בא' שאמר אני פ' ב"פ נשכני נחש והריני מת כו' ואפשר לומר דהתם בעובדא דהרא"ש שהעיד העד שבעודו בריא שמע ממנו ששמו ר' אשר ושלמד לפני מהרא"ש ז"ל ולכך אין ראיה ממתני' דצלמון דכל שאמר כן בשעת מיתה שפיר נאמן על שמו ובפרט שהוא מתכוין להתיר את אשתו עי"ז לא חיישינן לשקרא משא"כ אם בעודו בריא שמעו ממני הי' מקום לחוש שמא שינה שמו במתכוון מפני בע"ח וכיוצא בו וכמ"ש הרא"ש בגיטין בההוא דיוסף וקורין לו יוחנן שיש שמשנין שמותיהם במתכוון מפני בע"ח או מחמת מרדין ולכך הוצרך הרא"ש להביא מהא דיוחנן בן יונתן שהיתה אמירתו דרך עראי בעודו בריא אולם ואפ"ה לא חיישינן לשינוי כלל. כן כתבתי אשתקד בתשובה אחת ועתה אורו עיני ומצאתי בשו"ת מהריב"ל ח"ג סימן ה' וכתב שם וז"ל ואם איתא דמן הדין הגמור הוא מותרת ולא משום דקל הוא שהקילו בעדות אשה משום עגונא או משום חומר הי' לו להביא ראיה מהא דאמרינן בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין כו' ומשמע דמן הדין כך הוא אלא שהחמירו מדרבנן ובשעת הסכנה העמידו הדבר על דין תורה ומדלא אייתי הרא"ש ראיה לדבריו מהך דאמרינן או מההיא דתנן מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר אני פ' כו' צ"ל דס"ל דיש לחלק בין היכא שאומר בשעת מעשה אני פ' כו' דלא חיישינן שמא בא לקלקל להיכא דאמר שלא בשעת מעשה בדרך סיפור באקראי בעלמא וכן נראה דיש לחלק ממ"ש מהרי"ק סי' קע"ו וכיון דכן הוא דיש לחלק אפשר לומר דאפילו דנימא דהיכא דקאמר בשעת מעשה שכך שמו מן הדין הגמור יש לסמוך על דבריו אפ"ה היכא דקאמר דרך סיפור בעלמא לא הוי עדות מעלי' אלא בעדות אשה משום דבעגונה תקינו רבנן כו' עכ"ל: ודבריו הם כמ"ש אלא שביארתי יותר. ולפ"ז כיון דעכ"פ בשעת מעשה לא חשדינן ליה שבא לקלקל ומהימן לומר אני פלוני מעיר פלונית שעי"ז תהיה האשה מותרת להנשא א"כ מה לי אם הזכיר שמו או לא הזכיר כיון דעכ"פ אמר שהוא בעל אשה זו וכוונתו שתהיה מותרת במיתתו לכל אדם לא חיישינן שבא לקלקלה. ואם אחר החיפוש לא נמצא בעיר אשה אחרת שנפרש בעלה ממנה ע"ד המבואר בש"ע ובק"ע שפיר הוי עדות להתירה. ובתשובה אחרת הארכתי בטעמא דמלתא דנאמן ע"פ עצמו. אע"ג דלענין חליצה ליבום אין נאמן ע"פ עצמו. וכבר הרגיש בקושיא מהרשד"ם הביאו בק"ע סימן שנ"ד ולא כתב מה שתירץ ע"ז ותירצתי על נכון בס"ד ולדינא אין נ"מ בזה דעכ"פ נראה מדברי הפוסקים דבכה"ג וודאי דמהימן אף בלא הזכרת שמו רק ע"י חיפוש לבד: ולפ"ז נראה דבנ"ד אע"ג דאיכא ריעותא טובא במלתא שהרי זה כמה שנים שהחזיק שמו בשם איצק ויש להסתפק אם יש לסמוך על אמירתו שהיה שמו ליב ושינה אותו במתכווין כמו שכתבתי מ"מ דבר זה יש ללמוד משו"ת הר"ן סימן ל"ג שכתב בא' שהעיד על איש אחד שמת ותאר אותו בתוארים הרבה שא"א להסתפק באחר כ"א שהוא בעל האשה זו רק שאמר שהיה שמו חיים ובאמת בעלה של אשה זו היה שמו יוסף וכתב דכיון שיש עדות מספיק שבעלה של אשה זו מת אלא שנולד ספק בשם זה אין לחוש לפי שקריאת שמו בענין זה הוא כסימן העשוי להשתנות לפי שכבר הועד שאמר שירחיק נדוד וישנה שמו ועוד הועד כי רצה ליקח איגרת מאיש א' ולפי שראה באיגרת שמזכיר שמו כאשר הוא באמת עזב את האגרת והרחיקו לבל יוזכר שמו וכיון שכן הרי סימן של שמו עשוי להשתנות וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שנמצא ריעותא מסימן אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סימן העשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות והביא ראיה לזה מב"ב פרק מי שמת וסיים בה הילכך בנידון שלפנינו כיון שהוברר מתוך עדותו של זה שבעלה של זו מת אלא שיש סימן אחר בדבר שהוא מטיל ספק בענין ואותו סימן עשוי להשתנות סומכין על הודאי ותולין את הספק בשינוי שהוא עשויה להשתנות עכ"ל. וא"כ נראה ללמוד מזה לנ"ד כיון שכבר ביררנו דאפילו לא הזכיר שמו כלל רק אמר שהוא בעל אשה פלוני שבמקום פלוני ואין שם במקום זה רק אשה זו עדות ברורה הוא להתירה. ובנ"ד שזה אמר שהניח אשה עם ילדה אחד בק"ק לקאטש זה י"א שנה וידוע לנו ע"י חיפוש שאין שם אחרת רק זאת האשה הרי זה לבד היה מספיק להתיר רק שנפל לנו ספק בשביל שינוי השם והוא סימן העשוי להשתנות אין מניחין הודאי עבורו ותולין הספק בשינוי העשוי להשתנות וכעובדא דהר"ן ואין לחלק דהתם היה המעיד איש זר משא"כ כאן דז"א דהא כבר