בית אפרים אבן העזר חלק א לו

דקי"ל אם רוב ישראל חייב להכריז דודאי מן הרוב נפל וה"נ על הזרע הנפרש אמרינן שפירשה מן הרוב ולפ"ז הק"ל באזלא איהי לגבייהו דהא הוולד פירש וא"ל דכיון שהוא ביד האשה ה"ל כלקח מן הקבוע ז"א דע"כ לא אמרינן הכי אלא היכא שנולד הספק במקום הקביעות משא"כ אם בשעה שלקח לא הי' מקום לספק זה כלל רק עכשיו נתחדש הספק אחרי שפירש ממקום הקביעות ובזה אין שייך לומר שנולד הספק במקום הקבוע לדונו כמחצה ע"מ וכה"ג כתב הרב המגיד פ"ב מהל' שבת וז"ל וא"ת אכתי פשיטא דזה כט' חנוית מוכרות בשר שחיטה כו' ספק אסור מדין קבוע י"ל דהתם אירע הספק בקבוע אבל כאן בעת פרישתו ספיקו אם הי' ישראל או עכו"ם לא צריך לנו בדבר ולא נפל לנו ספק עד שנפלה מפולת בחצר אחרת והרי זה דומה לנמצא שנלך אחר הרוב וקצרתי: אולם בעיקר הקושי' שעמדו עליו הגדולים חקרי לב הגאון נ"ב ז"ל והגאון בספר כתובה ני' ולענ"ד מקום הניחו לי להתגדר בו שהדבר ברור דע"כ לא אמרינן כל דפריש כו' אלא בדבר האסור מצד עצמו ויש לפנינו קביעות או תערובות מן רוב ומן מיעוט ופירש א' משם אמרינן דהאי דפריש היה בתוך הרוב ומשם נפרש ובא לכאן וכגון ט' צבורין וחניות וכדומה משא"כ בדבר שאין בו ספק מצד עצמו ומעולם לא חל עליו שם רוב ומיעוט והוא לא היה בתוך הקביעות כלל רק שמחמת סיבת הקבועים שנגעו בו וכדומה נופל לנו ספק עליו א"כ איך שייך לומר דפריש מרוב' או ממיעוט' שהרי לא היה בכלל הרוב או בכלל המיעוט לעולם רק שאנו באין לדון עליו מצד הסיבה שנאסר מחמתו והרי הדבר האוסרו עדיין הוא קבוע במקומו ולא פירש מקביעותו ובכה"ג שיט' דאמרינן כל קבוע כמע"מ והגע עצמך אם היה לפנינו תשעה סכינים בדוקים וא' פגום והוליכו בהמה אצל סכין ושחטוהו ולא נודע אם בבדוק או בפגום ושוב אח"כ פירשה הבהמה משם ה"נ נאמר כל דפריש כו' דהא על הבהמה לא היה מקום לדון עליו רוב ומיעוט כלל ואין הספק על הבהמה מצד עצמה רק מצד הסכינים שנשחטה בהם והרי הסכינים היו קבועים במקומם וזה מבואר ג"כ בט' שרצים וצפרדע א' ביניהם כו' דבריה ספיקו טמא דהו"ל קבוע אע"פ שהטהרות שנגעו כבר פירשו משם מ"מ אנו דנין על הדבר שבא הספק מחמתו והרי השרצים קבועים במקומם וזה פשוט ומעתה בנ"ד אי אזלא איהי לגבייהו פשוט' דהו"ל קבוע ואע"ג דהוולד פירש ממקום הקביעות למקום אחר אין בכך כלום שהרי אין אנו דנין על הוולד מצד עצמו רק מצד שאנו מסופקין אם נולד מטיפה כשרה או מטיפה פסולה לפי שאין ידוע למי נבעלה אם לכשר או לפסול א"כ איך שייך בזה מרוב' פריש שאותו תינוק לא היה קבוע מתחלה בין הרוב והמיעוט כלל והסיבה שאנו דנין עליו דהיינו הכשרים והפסולים עדיין הם קבועים במקומם והרי זה כאילו דנין עליו אם נגע בכשר או בפסול שאע"פ שהנוגע פירש מ"מ יש עליו דין קבוע וכההי' דט' שרצים כו' והדברים ברורים וקילורים לעינים בס"ד: ולפ"ז החילוק בין אסופי לשתוקי מבואר דבשלמ' באסופי דמיירי שנמצ' בשוק וא"כ מדאוריית' אמרינן הלך אחר רוב תינוקת שבעיר שהם כשרים וכמ"ש התוספת גבי תינוק מושלך דלא חשיב קבוע כיון שלא נמצא בבית משא"כ גבי שתוקי שהוא בבית אצל אמו א"כ ל"ל אז הלך אחר רוב תינוקת ומרובא פריש שהרי לא פירש כלל והוא קבוע ועומד בביתו כמו שאר תינוקת ואין לנו להסתפק בו אם יש בו לילך אחר הרוב רק מצד שנדון עליו בעצמו מאיזה מקום אנו באין על הוולד להכשירו או לפוסלו ואז שפיר אמרינן דאם אזלי אינהו הו"ל רוב ואם אזלא איהי הו"ל קבוע שאע"פ שהאשה חזרה לביתה מ"מ לא מיקרי הוולד פירש כמ"ש שהרי הוולד מעולם לא היה במקום הקביעות בתורת רוב ומיעוט שנאמר עליו שפירש מן הרוב והפסולים והכשרים שאנו דנין על הוולד מחמתם במקומם הם קבועים ועומדים ושפיר אמרינן כל קבוע כמע"מ דמי: ולפ"ז מיושב מה שהקשיתי דשמא לא נקלט הזרע בשעת תשמיש וא"כ לא נולד הספק אלא אח"כ כשפירש ונימא דכל דפריש כו' וכדין מוציא מציאה בעיר שרובה ישראל או עכו"ם ולפי מ"ש י"ל דל"ש בזה לומר שפירש מן הרוב כיון שהדבר הקבוע בעצמו לא פירש ממקומו רק הזרע הנבדל ממנו במקום הקביעות עצמו ואז אף אם פירש אח"כ למקום אחר לא אמרינן ביה מרובא פריש ולפ"ז יצא לנו דין חדש בחבורה ישראל ונכרים קבועים ונאבד מהם איזה דבר במקום הקביעות אף שנתגלגל אח"כ למקום אחר דלא אמרינן ביה מרובא פריש ומכ"ש אם המוציא מצאו במקום הקביעות עצמו דאמרינן ביה כל קבוע כו' כמו באזלא איהי לגבייהו ובזה נלענ"ד ליישב קושית התוספת בב"מ דף כ"ד שכתבו בד"ה כי קאמר רשב"א ברוב נכרים וא"ת א"כ מה צריך טעם שהבעלים מתייאשים ת"ל דיש לתלות דמנכרים נפל דרוב' נינהו כו' ולפמ"ש י"ל דנ"מ אם מצא במקום שהרבים מצוים במקום קביעותן וא"כ אף דאיכ' רוב נכרים הא קי"ל כל קבוע כמע"מ דמי ואע"פ שפירש מן בעל האבידה זה לא מיקרי פירש כמ"ש ולכך הוצרך לטעמ' שהבעלים מתייאשים דמ"מ מתייאש שמ' הנכרי מצאו וכדאמרי' בראה סלע שנפל כו' ועוד יש לפלפל עפי"ז בכמה סוגיות ואין הפנאי מסכים כעת: ולפמ"ש לכאורה יש לתמוה על המג"א סימן רצ"ח ס"ק י"ג שהקשה בהא דאם רוב ישראל כו' דהא הו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ וכתב שי"ל שהאור פירש מיקרי ולפמ"ש ז"א שהרי האור אינו ענין בפ"ע שנופל עליו הספק רק עיקר הספק על הנרות ע"י מי הודלק והרי הנרות קבועים במקומם ולא יצאו מקביעותם ואיך שייך לומר על האור כל דפריש כיון שלא היו בכלל רוב ומיעוט כלל. ובתשובה א' כתבתי דסברות המג"א דהאור פירש מיקרי יש לו סיוע מדברי המרדכי פ"ק דחולין הקשה לי מורי רבינו יקר דהא עיקר האי קרא בסנהדרין כתיב והן קבועים בלשכת הגזית ותירץ דל"ש קבוע אלא היכא דאיכ' ספיק' לברר הדבר כו' ועוד דאין עושין מעשה בגופן אלא אחר הדיבור הנבדל והנפרש מפיהם הו"ל כבשר הנפרש ונמצ' דכל דפריש כו' עכ"ל וכ"כ ברוקח סימן תס"ז דלגבי סנהדרין דאזלינן בתר רובא דדבור' נייד כו' וה"נ כיון דלאורה הוא צריך כפירש מיקרי כו' והארכתי שם בזה ולפ"ז מוכח מדברי המרדכי דאף בכה"ג שהסיבה שנופל הספק על ידו לא פירש ממקומו וכגון סנהדרין אפ"ה מיקרי פירש להך תירוצ' וכן מוכח לענ"ד ממ"ש אא"ז רמ"א בסימן ק"י סעיף ו' ואם נתערבה תרנגולת טריפה בכשירות ונמצא ביצה ביניהם רביצ' מותרת וכתב המנחת יעקב כלל מ"ג סק"ד דלרבותא נקט שנתערבה דהיכא דלא נתערבה פשיטא שהביצה מותרת דליכא למגזר שמא יקח מן הקבוע מאחר שניכר האיסור במקומו כו' וכן מבואר מדברי האו"ה שער ך"ו וז"ל וכן אפילו אם היא טריפה בודאי ויש רק ב' תרנגולים אצלה בחצר כולה הביצים כשרים אפילו בלי תערובת דביצים הנמצאים הו"ל פירש וכל דפריש מרובא קא פריש והכ' ליכא למגזר שמא יקח מן הקבוע מאחר שניכר האיסור במקומו כדאיתא לקמן כו' עכ"ל הרי מבואר דאף בכה"ג שהקבוע נשאר במקומו מ"מ מה שפירש ממנו אמרינן דפריש מרוב' ונראה דס"ל דל"ד לט' שרצים כו' שהטהרות הנוגעים בה מעלמא אתו ול"ש מרובא פירש כיון שמעולם לא היה בתוך הקביעות כלל ול"ש ביה רוב ומיעוט משא"כ הכא דבאמת גם הדבור או הביצה היה נכלל בתוך הקבועים ועתה פירש הו"ל כאלו נחתך אבר מא' מן הקבועין ופירש דאמרינן ביה מרובא פירש דמה לי פירש כולו מה לי מקצתו וה"נ הך דיבורא או הביצה כאבר מן הקבוע דמי ואמרינן דפריש מרובא ולפ"ז בההיא דנ"ד שטיפת הזרע פירש' מאחד מן הקבועין דינא הוא למימר גביה דמרוב' פירש ודמי ממש להך דינא דביצה מן התרנגולת וכן הדין לענין קביעות מנכרים וישראלים ונאבד מהם דאזלינן בתר רובא אמנם לולי דבריהם היה נלענ"ד שאע"פ שיש לחלק בין ההי' דט' שרצים כו' מ"מ הסברא נכונה מצד עצמה דבכה"ג הו"ל קבוע ואין זו דומה לאבר שנחתך מא' מן השרצים שאע"פ שגוף השרץ נשאר במקומו פירש מיקרי דהתם בעוד שהיה האבר במחובר ג"כ היה עליו שם רוב ומיעוט ועתה שפירש אמרינן מרובא פריש משא"כ בביצה ובכגוונא דנ"ד שכל זמן שלא יצא לאויר העולם לא היה נופל עליו לא שם קביעות ולא שם פירש שלא היה עליו שם מציאות הספק שנדון בו דין קביעות או