בית אפרים אבן העזר חלק א לז

פי' רק עתה שיצא לאויר העולם אנו מתחילים לדון עליו ועתה במקום מציאות הוא שנתחדש לנו הספק הרי אנו צריכין לדון על הסיבה שהביא מציאות זה לעולם והרי ענין סיבת הספק האיסור וההיתר ניכר וידוע במקומו ויש לדון בו דין קבוע ונלענ"ד להביא ראיה ממה דאמרינן בע"א דף ל"ט גבי חלב שחלבו נכרי כו' ישראל יושב בצד עדרו של נכרי ונכרי חולב ומביא לו כו' ואי דאיכא דבר טמא אמאי לעולם דאיכא דבר טמא וכי קא חזי ליה כו' וכן פסקו כל הפוסקים והשתא קשה נהי דאיכא דבר טמא כיון שרוב הבהמות שבעדר זה הם טהורות והישראל אינו לוקח בעצמו רק מה שהנכרי הביא לו והו"ל כנמצא ביד נכרי דאמרינן מרובא פריש ולא מן המיעוט כלל וא"ל דמ"מ הו"ל כחלבו נכרי ואין ישראל רואהו דמיתסר מדרבנן ז"א דלא מיבעיא להפוסקים דס"ל הטעם משום גילוי דל"ש הכא דמה בכך שיש דבר טמא בעדרו אלא אפילו למאי דמפרש הטעם משום תערובות מ"מ היינו דוקא בסתם חלב שחלבו הנכרי דליכא רובא דטהורים וכמבואר בש"ג שבמרדכי פ"ב דע"ז דף שע"ב וז"ל פג"ה אמרינן מקולין כו' ופירש הר"י מנקולין דמכחו יש להקל במקומות שלנו דרוב גוים החולבים בהמות אין חולבין אלא טהורות כו' וכי אמרינן שחלב גוי אסור היינו במקומות של חכמים שהיו רוב גוים חולבין בהמות טמאות דהוו נפישי כו' עכ"ל: וכן מבואר באו"ה כלל מ"ה וז"ל ומיהו בחותם א' מותר ואע"ג דבודאי חלב טמא אסור מדאורייתא מ"מ מאחר דרוב חלב המצוי בינינו הוי חלב טהור ואף אם היה בה חלב טמא היה רק ע"י תערובות כו' הוי סתם חלב רק דרבנן כו' ואין להתיר סתם חלב של עכו"ם מטעם רוב כמו שאנו מתירין לקנות ביצים בלתי בדיקה כו' דדוקא ביצים רובן כשירים כו' משא"כ גבי בהמות שפירש הכתוב בכשרות לפי שרובן טמאין עכ"ל הא קמן דרובא ל"ש בסתם חלב אלא דמ"מ אינו רק מדרבנן לפי שאין לחוש רק לתערובות וא"כ היכא שאין בעדר הנכרי רק דבר טמא א' נימא כל דפריש מרובא ואפילו תערובות מהטמא אין כאן ומאי פריך אי דאיכא דבר טמא אמאי וגם למסקנ' ל"ל לאוקמי דכדקאי חזי ליה אלא ע"כ דבכה"ג שידוע להישראל שהנכרי חולב חלב זה מן העדר שיש בתוכו דבר טמא וא"כ לענין העדר גופיה אם היה הנכרי לוקח מהם הו"ל כפירש בפנינו דלא אזלינן בתר רובא א"כ ה"ה כשלקח החלב דהו"ל כפירש לפנינו מן הקבוע דהא חלב זה בא מכח העדר והרי גופיה עדיין קבוע במקומו איברא דאיכא לדחויי דהתם ודאי הוי נולד הספק במקום הקביעות כיון שהישראל יושב בצד העדר והעכו"ם הולך לחלוב שם והו"ל לענין החלב גופי' כפירש לפנינו ואם היו שלא בפני הישראל אי לאו דאסור משום חלב גוי סתם באמת היינו הולכין אחר הרוב ועוד י"ל דשאני התם שידוע שדרך העכו"ם לחלוב כל הבהמות שבעדרו הלכך לא אזלינן בתר רובא בכה"ג וכ"כ בהגהת או"ה שבסוף הספר לענין הביצים דלעיל שכתב באו"ה דמרוב' פריש וע"ז כתב וז"ל או שמא ל"ש מרוב' פריש דודאי כל א' מטילה ביצים כמו חבירתה משא"כ בחניות שאפשר שלא פירש ממנו כלל עכ"ל (ומ"ש בהג"ה שם או שמא כל א' מטילה כו' נראה שהך הג"ה קאי אדלעיל אספק טרפה ושני הגהות הם ונתחברו בדפוס בטעות ועיין בש"ך בכללי ס"ס דין ה' דמייתי מהגהות הך רישא דאו שמא כו' ומפרש אותו בניחות' וס"ל לפרש דיש חילוק בין דין לדין המבואר באו"ה דשם מיירי שהספק על הביצים ע"ש ואני תמה שהדבר פשוט דהך או שמא הוא בא לחלוק על האו"ה ולומר דמ"ש בהך דינא אינו מוכרח שי"ל כיון שכ"א מטילה כו' לא הוי ספק בענין א' וכן מבואר שם בלשון הגהות שם כמה פעמים דהך או שמא הוא שאילה ובא לחלוק על האו"ה יע"ש ואין כאן מקומו להאריך) מבואר מזה כיון דגם הטריפה ודאי מטילה ביצים לא אמרינן דפריש מרובא רק היכא שאפשר שהמיעוט לא פריש כלל כגון בחניות וצ"ע על הפוסקים שלא הזכירו מדברי הגהות או"ה אלו ומשמע מדבריהם דדברי האו"ה הם מוסכמים בלי חולק כלל (תשובה זו כתבתי לש"ב הרב כ"ש מוהר"ר יצחק פרענקיל ז"ל בימי חורפו ואח"כ עלה ונתעלה ואתעבדי אילן רב ונתקבל לאב"ד בטיסמניץ אן בעו"ה לא ארכו לו שם הימים וחל"ש במיטב ימי עלומיו תנצב"י ותשובתי היתה באריכות אך כי שלחתיו ליד הרב הנ"ל ז"ל בלא העתקה על סמך שישלח לי העתקה אבל לא באה לידי והעתקתי קצת ממה שנשאר בידי מרשימת השכלת בראשית): דברי שארו הק' אפרים