בית אפרים אבן העזר חלק א לג

גודא רבה על כל פה דובר בזדון ולאוסרו בנחושתיים. ואם לאו דעתו בטלה במיעוט ערכי אולם אנכי ידעתי אפרים. כי יכונו דרכי לפני כל חכם לב ישמעו ויאמרו אמת ויציב ונכון וקיים. כי הדברים אשר חצבתים וארגתים באמרי פי חצובים ממקור מים חיים. כאשר על מי מעינות התלמוד ומי בארות הפוסקים יעמדו כל שותי מים וחלקי אמרה נפשי כאשר הורוני מן השמים. ועתה קרבו את אחיכם לא לפסלוה לא לדידיה ולא לזרעיה ובקהלם יחד כבודו ומיני ומיני תסתיים דברי הכותב ברפיון ידי' מקצר ועולה כי יומא דחושבנא הוא וחלקי אמרה נפשי דברי זעירא דמן חברייא הק' אפרים בהרב המאה"ג מוהר"ר מנחם מאניש מרגליות נ"י מבראד. יום א' ר"ח אלול וכשר לבא לפ"ק ד שלום וברכה. ברבי' והמשכה לכבוד אהובי ב"ד הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסים כש"ת מוהר"ר מרדכי נ"י: אחד"ש מגי"ק הגיעני עם קונטריסו ואני סמכוני באשישות ואמרתי מתון מתון עד אשיב לבצר אפס כי עז הפצרת מוכ"ז אמרתי לשלוח לכ"ת אשר כתבתי לחכם א' בנידון כיוצא בזה והנה שאלתו בבחור אחד ממשפחה הגונה בן שמונה עשרה שנה התקשר עצמו בתנאים ויצא עליו קול איך שהוא סריס ושלחתי אחריו לבודקו וראיתי שיש לו נקב בתחתיתו של גיד למעלה מן העטרה ודרך שם מטיל מים ועושה כיפה כאשר ראיתי ולמעלה מן הנקב נסתם כל הגיד והבשר שלמטה מהעטרה איננו כמו בכל אדם שהוא חד למעלה רק נראה שהחוד שלמטה מן העטרה נחסר ומהנקב עד סוף הגיד שהקלוח של מימי הגיד עובר מעט כמו מרזב שדרך שם הולך הקלוח וכמעט אינו מלחלח הגיד גם העיד לפני איש א' בת"ע שלהבחור הנ"ל היה אח קטן וכשהוא בן רבע שנה הי' ניכר ג"כ שיש לו מום זה והנה עתה יש לספק ממה נעשה זה אם נולד ממעי אמו כך או נעשה ע"י חולי או קוץ. והיה זה ימים כביר' כתבתי וצדדתי שם כמה צדדין דאיתנייהו בנ"ד אף שיש מהם לאו כיוצא בהם מ"מ יש כאן צדדי היתר שלא הוו שם ואף ע"ז לא פקחתי עיני וסמכתי על חכמת כ"ת וגם ראיתי בס' בית מאיר שמפקפק הוא דכרתו הקוץ חשיב ב"א דהא דחרזי' סילויא י"ל דאינו מוליד כו' אף שאין בזה כדאי לצרוף מ"מ סניף בעלמא הוי ובדרך העברה בעלמא אמינא כי יקשה בעיני להתיר לכתחלה להשיאו אשה מחמת צד היתר שבי"ש הוא כיון דמ"מ אינו מוליד ואם ישא ויוליד יפול לנו ס' לחזור על בניו כו' ואם נאמר שבאמת לא יוליד וקשה להשיאו אשה הראוי לבני' אף שאינה מצווה על פ"ו וכדאמרינן מלמד שמשיאין עצה הוגנת כו' וכמה טעמים. אך לפי דעתי אם יש לו רבוי שערות דבחליצה כה"ג היו סומכין ע"ז וגם אם כה יאמר האיש כי עמד על נפשו שבעת הטלת מים אינם מתפשטים להלן מן הנקב כלל רק מקלחין שמה כדרכם שזה מורה שהגיד אינו חלול אע"פ שמ"מ אפשר דלא אסתתום גובתא דש"ז מן הנקב ולהלן מ"מ קצת רגלים לדבר כיון שנסתם חלל של מ"ר קרוב הדבר שכולו סתום מן הנקב ולהלן וא"כ יש לנו אילן גדול לסמוך עליו הרא"ש ז"ל דסובר כשאינו חלול שפיר מוליד וחזי לאצטרופי צדדי ההיתר גם יחד להתיר להשיאו אשה דברי ב"ד הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. ה פרצידא דתותא קלא כו' ה"ה כבוד אה' נד"ז החריף המופ' עושה פלא ידיו רב לו. גבר בכולא האברך כש"ת מו' יצחק פרענקל נ"י נצח ישב בצלצח אחד"ש זאת אומרת כי הגיעני דבריך ואריתי מור בשמיך ואכלתי פרי מגדיך. ומאד מתקו לי רגבי נחליך ופניני אמריך. חדאי נפשי בפלפוליך ויישר חילך כי שמחתני בפעליך. אחרי רואי כי נתן לך ד' לב לדעת לבנות ולסתור לעקור ולטעת נטע נעמני' על ראש גיא שמנים ולחוף הים התלמוד תשכון תרוץ אורח כאמור נוגה הולך ואומר עד נכון ואהבתך אלצני ולקחתי מראשית פרי זמני כרמל בצקלוני שנים ושלשה גרגרים להשיב אמרים כאשר על התשובה מראש הבטחתיך ועוד חזון למועד שמור ברצות השם: פתח דבריך יאיר לפלפל בדין השתוקי המבואר בשו"ת נ"ב חלק אה"ע סי' ונשאת ונתת באמונה בדברי הש"ס בקידו' דף ע"ב וטרם אבא לפלפל בדבריך אמינא לבאר מה שיש לתמוה לכאורה על מ"ש הגאון ז"ל בנ"ד שם שתינוק הנמצא הו"ל כפירש וכל דפריש מרובא פריש ובשתוקי חששו משום שיש לדון גם על האם ממי נתעברה ולגבי דידה אי אזלא איהו לגבייהו הו"ל קבוע יע"ש ואני תמה שהרי רבא בקידושין מיירי התם לענין דבר תורה ופשיטא דלענין ד"ת אין מקום להחמיר על הבן לדונו בקבוע מחמת שאנו צריכן לדון האם בקביעות שהרי בבשר הנמצא הלך אחר הרוב ומבואר בש"ס ופוסקים שאעפ"י שדלתות המדינה נעולות ואין בשר נכנס למקום זה אלא מאותן חניות וכל שבא לכאן מאותן חניות בא אפ"ה מותר כיון שלא נפל לנו הספק בקבוע אלא בדפריש יע"ש וא"כ ה"נ כיון דס"ס הך תינוק פירש ממקום הקביעות נימא בי' כל דפריש מה בכך שיש על אמו דין קביעות ואע"ג דזה דומה לבא לשאול עליו ועל חבירו דאמרינן בש"ס מר מדמי לה לבת אחת כו' וקי"ל הכי מ"מ הרי כתבו התו' שם דבב"א גופא אין טמאים אלא מדרבנן ועוד שאין הנידון דומה דהתם הטעם שא"א לטהר שניהם ולהעמיד כל א' בחזקת טהרה ולכך שניהם טמאים משא"כ כאן שאין הענינים סותרים דאעפ"י שהאשה אין אנו יכולים להתירה מספק כיון שנפל לנו הספק במקום הקביעות מ"מ הוולד שיש לו דין פירש שפיר ניזל בי' בתר רובא מדאורייתא ודבר זה דומה להך עובדא שהביא הבית הלל בסי' ק"י בקצב ששחט בביתו ז' בהמות והוציא למקולין ב' וחצי כו' ומבואר שם שדעת הח"מ והגאון המפו' מ"ו העשיל הי' אף להתיר הכל ואף לדעת האוסרים היינו משום חומרא אבל מדינא מודים דמה שפי' שרי וכמ"ש אא"ז הגאון בבכ"ש בחולין דף צ"ה שאין לעשות דבר התמוה לרבים אעפ"י שמדינא כן הוא יעו"ש ועכ"פ מדאורייתא אין לאסור הבן שפירש מחמת האם שיש לה דין קבוע אליבא דכל הגאונים ועיין בנ"ב חי"ד סי' ל"ב שכתב וז"ל ועוד שאפי' אם היינו אוסרין האווזים הי' אפשר להתיר הכבשין ואין זה דומה לבא לישאל עליו ועל חבירו כו' מבואר שדעת הגאון עצמו כמ"ש דכיון שבוולד יש צד קולא מה שאין באם שפיר אוסרין ומתירין כאחד לפי הטעם שיש בו להקל או להחמיר וא"כ האיך תלה כאן הבן באמו ועוד דאפי' תימא מחמת שאנו צריכין לדון על האם דין קבוע חוששין לוולד ג"כ מ"מ התינח לחומרא שאסור לישא בת ישראל משא"כ לישא ממזרת ודאי יש לאסור כיון דאף אי אזלא איהי כו' אית לן למימר דהולד מרובא דכשרים פירש ואטו משום שיש לדון גם על אמו ולגבי דידה הו"ל קבוע יבא להקל גם לענין הולד להתירו בממזרת זה דבר שאין לו שחר ואפשר לישב עפ"י סברת הפ"י שאכתוב לקמן אבל מ"מ קשי' מ"ש דאין טעם לאוסרו בבת ישראל מה"ת אף בלא קרא דספק יבא: וראיתי בס' כתובה להגאון מפפ"ד דף ט"ו שכתב וז"ל וצריך להבין דלמה בהלכה אצלו הו"ל קבוע כו' ונראה הטעם בזה דדמי לנמצא בבית ישראל שלקח ממקום הקביעות כו' א"כ ה"נ כיון דאשה זאת פיקחת וראוי שתדע למי נבעלה כו' אנו דנין על שעת הביאה דהו"ל קבוע כו' ולפי"ז החילוק שבין אסופי לשתוקי מבואר דבשלמא אסופי שנאסף מן השוק אזלינן בתר רובא ואמרינן שהוא מרוב תינוקת הכשרים שבעיר כמ"ש התוס' שם דגבי מצא תינוק מושלך לא חשוב קבוע הואיל ולא נמצא בבית ע"ש משא"כ בשתוקי שהוא בבית עם אמו נהי דלא שייך לדון בו דין קבוע באנפי נפשי' אף שנמצא בבית כיון שאין זה מקום קביעות הכשרים והפסולין עד שנאמר שתינוק הקבוע כאן הוא כמע"מ מ"מ כיון שהוא ביד אמו הו"ל כנמצא ביד ישראל דאסור שהרי לקח ממקום הקביעות משא"כ באסופי אעפ"י שבשעת ביאה ע"כ ממקום קביעות הוא וכמ"ש הרשב"א בתה"ה דף כ"ה וז"ל ומה שאמרו כל קבוע כו' ה"מ בשלקח הוא מן הקבוע לפי שהספק נולד לו בקבוע אבל אם לקח אחד מן הקבוע ונפל מידו או שהניחו במקום חוץ ממקום קביעתו ולא נודע אם מן ההיתר או מן האיסור המועט אין זה קבוע שהרי לא נפל לנו הספק בקבוע אלא כשפירש והיינו סיפא דתניא ובנמצא כו' עכ"ל וא"כ באסופי נמי להא דמי ולפי"ז דין הגאון נ"ב ז"ל אמת שאם לא הספיקו לבודקה עד שמתה