בית אפרים אבן העזר חלק א לב

לשיטת התוס' ודבריו צ"ע ואין להאריך ומ"ש דאף לשיטת הרא"מ מ"מ כיון שאינו מוליד ע"כ זינתה כבר הארכתי בזה דהיכא שי"ל נתרפא לא חיישינן לזנות וגם דכיון שעכ"פ הראשונה בהיתר נשא א"כ יש כאן בחזקת היתר לבעלה וכבר כתב הפ"י בכתובות בסוגיא דפ"פ שלענין להוציא אשה מבעלה לא החמירו ואוקמוה אדאורייתא דמהני חזקת היתר והא דהחמירו באשת ישראל בחד ספק היינו משום דמדרבנן אמרינן רובא ברצון וכאן שיש ספק שמא נתרפא שוב הוי ס"ס ושרי כמו בפ"פ. ומ"ש כיון ששניהם אומרים שיורה כחץ אף דאיהו לא קים ליה כיון דליכא דמכחיש ליה מהימן כבר תברא לגזיזיה. אלא שלכאורה היה אפשר לומר דאיהו מהימנא דלאו דפ"ד לאו דבר שבערוה הוא אלא כשאר איסורין דקיי"ל ע"א נאמן באיסורין שהרי לענין נדה האמינתה תורה דכתיב וספרה לה לעצמה ומהימנא לגבי בעלה. וכ"כ הרמב"ן ביבמות דף פ"ח וא"ת תפשוט מנדה כו' ושמא אין בידיה לתקן עכשיו איכא למימר היא עצמה שאני דרחמנא הימנה מאחר שהוא מעשה של עצמה מתוך שהיא נאמנת לעצמה ועושה מעשה בכך נאמנת אפילו לבעלה עכ"ל. וא"כ ה"נ דכוותיה ואפשר דמ"ש הרמב"ן מאחר שהוא מעשה של עצמה ר"ל שהענין האיסור בא ממנה דמגופא קא חזיא ולפי"ז אינו ענין לנ"ד וגם בלא"ה התוספת והרשב"א וכן הרמב"ן שם תירצו בענין אחר אלא דמ"מ היה אפשר לומר לפי מ"ש הרמב"ן והרשב"א דע"א נאמן אפילו באיתחזק איסורא וא"כ גם כאן היא נאמנת אף לגבי דידיה ולא דמי לאשה שאמרה נאנסתי כמבואר בפ"י בסוגיא דפ"פ על דברי רבינו יונה ז"ל ומכ"ש כאן דלא איתחזק איסורא כמש"ל. ועיין בפ"י שכתב דאף לפי מאי דקיי"ל בחתיכה ספק חלב ס' שומן ע"א נאמן ואפילו הבע"ד מ"מ אפשר כיון שהספק בגופה לא מהני כדאשכחן בשבוי' דע"א נאמן בה שלא זינתה והיא עצמה לא מהימנא עכ"ל וא"כ כאן שאין הספק בגופה והיא אומרת ברי לי מהני אף להתיר לו ג"כ כמו האומר פ"פ והיא אומרת נאנסתי ועדיף מיניה וכן מבואר בפ"י לענין עיר שכבשוה כרכום דאיתא ואין אדם נאמן ע"י עצמו והקשה דהא כל מקום דע"א נאמן באיסורין אפילו הבע"ד עצמו נאמן ואדרבא עיקר הילפות' דע"א נאמן מדכתיב וספרה לה וא"כ לא שייך הך דינא אלא בשביל שהחמירו משום דרוב עכו"ם פרוצים בעריות ואפשר דנקט בהאי לישנא דבעלה אינה נאמן בה כו' ע"ש. אלא דבאמת אמרינן ביבמות דף ע"ז ומי מהימן והאמר ר"א אמר רב כל ת"ח שמורה הלכה ובא כו' וכתבו התוספת דהיינו היכא שנוגע בדבר כגון יתרא שהיה צריך לאותו הוראה שהרי בת ישי נשא כו' ובנ"ד אין לך נוגע גדול מזה דאם לא תאמר שיורה כחץ יחשבוה לזונה ובניה ממזרים אך י"ל דהתם מיירי שמצד הסבר' לא היינו יודעין דין זה כגון ההוא דעמוני ולא עמונית שלולי הקבלה לא היינו מחלקים בכך כדאמרינן וכדאקשו ליה הנך קושיית אשתיק כו' ולכך אם הוא נוגע לא מהימן ודומי' דהכי הוא באינך דמייתי התוספת. משא"כ היכא שהדבר שקול דבכה"ג ע"א מהימן כמו שנאמן לברר איזה חתיכה של חלב ואיזה של שומן ואף במקום רוב טריפות כיון דבלא"ה ספק יש כאן כמ"ש הפ"י בקידושין דף ס"ג דהיינו טעמ' שלוקחין מטבח כו' שאינו רק מברר הספק ואע"פ שהטבח נוגע בדבר נאמן הוא וא"כ ה"נ לא איכפת לן בנגיעה וכל זה לרווח' דמילתא אבל כבר ביארתי כמה צדדי היתר הן לענין הבעל והאשה והן לענין הבנים שחלילה להוציאם מחזקת כשרות וכדאית' ביבמות דף מ"ז ואי אתה נאמן לפסול את בניך כו' ואין עדות לכותי ופירש"י הואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן לפוסלן ומכאן הוכיח הט"ז סוף סימן קכ"ז דאע"ג דהחזקות כשרות בא להם מכח האב שפיר מקרי חזקה לענין זה. וכבר ראיתי מי שכתב בענין כזה ג"כ סניף לדבר שהרי ממזר שאינו ידוע לא חי ובב"ש סימן ב' אית' דאף יב"ח אינו חי ע"ש בשם ב"ח א"כ כאן כיון דלא הוה הדבר ידוע עד עתה ע"כ דלאו ממזרים הם ע"כ ובאמת בירושלמי ראיתי דאין חי יותר משלשים יום כשהוא ממזר שאינו מפורסם ובאמת קשה בהא דמוכיח דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דלמא לאו אביו הוא דהא כה"ג לא חי וכיוצ' בזה הוקשה בשו"ת חוט השני וא"ל דכיון דס"ד דחיישינן למיעוט' ממילא חיישינן דשמא מעבד ונכרי הוא דמ"מ קשה מאי דוחקיה לאוקמי כגון שהיה אביו ואמו חבושין כו' נימא דמיירי במקום דליכא כותי ועבד כלל. והירושלמי א"ש דהירושלמי לא יליף ממכה אביו דאזלינן בתר רובא רק דסוקלין על החזקות כמ"ש הב"ש והח"מ סימן כ"ט בשם הרמב"ם והוא מהירושלמי פרק י' יוחסין כמ"ש ה"ה שם והיינו דשמא הוחלף באחר דלהא ודאי יש למיחש אם לא מטעם חזקה וכמ"ש אא"ז בבכור שור בקידושין ע"ש משא"כ בש"ס דידן קשה ואפשר לומר כיון דהב"ש כתב בשם ס"ח דהוא כמו טריפה אינו חי א"כ י"ל כמ"ש רש"ל שם שי"ל שהמיעוט חיים הם כן י"ל גם כאן ולפי"ז כיון דהשתא ס"ד דלא אזלינן בתר רובא שפיר חיישינן דלמא לאו אביו הוא והוא מהמיעוט שחיים אבל צ"ע דכה"ג מיעוטא דמיעוטא הוא וגם בירושלמי לא משמע כן דאיתא שם ר"ז כד סליק שמע דקרין ממזרין וממזרתה אמר אזל ליה דר"ה דאמר ממזר לא חי יותר משלשים יום כו' ואם איתא מאי קושי' דלמא באמת הוא ממיעוטא ואפשר לומר כיון דלא אזלינן בתר רובא ממילא הוה כממזר דידוע ודלא ידוע דחי ג' דורות והוא דחוק: והאמת יורה דרכו דש"ס דידן לא ס"ל הא דירושלמי כדמשמע בהא דקאמר ההוא דהוה בשבבותי' דר' אמי כו' הוה בכי ואזיל א"ל חיים נתתי לך משמע דהא דאינו חי היינו כשבא לישא אשה כשירה מן השמים מעכבין על ידו ומת כדי שלא יטמעו ממזרים בישראל. וצ"ע בירושלמי דקידושין דאיתא ג"כ כהאי עובד' ביומא דר' ברכיה א"ל חיים נתתי לך דאמר ר"ה אין ממזר חי יותר משלשים יום ע"ש ובאמת קשה בהא דמייתי ממכה אביו כו' דבפשיטות הו"ל להוכיח דאיך איש מותר באשתו דלמא זינתה תחתיו ואסורה עליו וא"ל דהוה מצי לדחויי משום חזקת צדקת משא"כ השתא דמוכיח ממכה אביו י"ל דלנאנסת חיישינן וכמ"ש אא"ז מהרש"א שם למסקנא דאין אפוטרופס כו' דמ"מ קשה אשת כהן מאי איכא למימר ונראה הטעם דמוקמינן אחזקת היתר לבעלה ומ"מ קשה בין באשת כהן ובין באשת ישראל אמאי שרי אי לא אזלינן בתר רובא לפי מ"ש התוספת בחד תירוצ' דלרב אחא בר' יעקב בעי דלא קים ליה חזקה מקר' דהא ע"כ כאן ההיתר משום רובא או משום חזקה וממיל' דרובא עדיף מחזקה ואפשר דהו"מ לדחוי' דשאני התם דאיכ' רובא וחזקה אבל חדא לא מהני ולכך הוצרך לאתויי ממכה אביו ולהרמב"ם בלא"ה ניחא דס"ל כל ספיקא מן התורה שרי ולכך הוצרך לאתויי מכל הני. ומה שהקשו הרשב"א והר"ן מהא דקאמר אתיא מרישא של עולה מבואר אצלי במקום אחר (וד"ז הגאון בתורת חיים הקשה תפשוט דאזלינן בתר רובא דא"כ איך מותר לישא אשה דלמא ממזרת הוא ותמהני דבספק ממזר אפילו הרשב"א והר"ן מודים דשרי מרבויא דקהל דדרשינן הא ספק יבא ועכ"פ בנ"ד דליכא אלא איסור דרבנן לא מיבעי' להרמב"ם דכל ספק מה"ת שרי אלא אפילו להחולקים כבר ביארתי דגם לענין פ"ד דרשינן הא ספק יבוא וא"כ פשיטא שיש לסמוך אכל הני היתרים דלעיל. וכבר כתבתי שהפ"י כתב דלענין להוציא אשה מבעלה אוקמה אדאורייתא וכ"ש בזה שיש לה ג' בנים ובזה הקילו ביותר כדקיי"לן גבי דבר מכוער. וכבר הבאתי דברי השבות יעקב. שהיקל בנידון שלו לומר דאם נשאת לא תצא אף שאין שם כל הני צדדים אשר בנ"ד וממנו נלמד לנ"ד ובהא סליקנא ובהא נחיתנא שהמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהן ומי שיוציא לעז עליו עתיד ליתן את הדין שהרי לפי דבריו עושה את הבנים ממזרים שלא כדין וקיי"לן הקורא לחבירו ממזר סופג את הארבעים ובמג"א הלכות י"כ כתב להוכיח מתוס' שכתבו הטעם משום שחושד אותו שעבר בלאו דלא יבא וקשה די"ל הא חשד לאביו שעבר על חייבי כריתות אלא ע"כ שלא נתכוין אלא לו ע"ש ולכאורה י"ל דמפרשי כן אף למ"ד נכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר וא"כ אין בקריאת ממזר חשד לאביו אפ"ה סופג הארבעים משום שחשדו שעבר בלא יבוא. ואפשר דס"ל כשיטת הטור דאין תולין בכותי ועבד וה"ה לענין זה ובכאן איכא לאווי טובא. לכן שומר נפשו ירחק מלזות שפתים. ומוציא דבה שלא לשם שמים יבא יומו בצהרים. ואם כשרים הם ירצו להיות מכנים הולך על ידי בשריותא דא. הלא כה דברי למשדי