בית אפרים אבן העזר חלק א לא

מקרה רעה והוי כבידי שמים ואינו נפסל כל שלא נעשה בידים ממש ע"י אדם גם מצינו ברש"י חולין במקום דאיכ' פלוגת' בפוסקים אי חזינן דחי י"ב חודש כשרה וכ"כ הש"ך וא"כ בנידון שלפנינו נמי כיון דהאשה בחזקת כשרות וצניעות גם בעלה חשיב יומי וירחי מחזקינן כדאית' ביבמות וכיון דחזינן דילדה מכשרינן ולא אמרינן צא ובדוק כו' כיון דאיכא ס"ס להכשיר מה"ת לפסול אותם כו' כלל הדבר בהא סליקנ' ובהא נחיתנא דבנידון זה אין להוציא האשה מתחת בעלה ואין לעגנה כלל וכ"ש שלא להוציא לעז על בניו ח"ו: שוב ראיתי בתשו' מהר"י בן לב חלק ג' סימן צ"א שפסק ג"כ כה"ג בספק כזה דאם נשאת לא תצא גם בתשו' תומת ישרים מסיק בשם רוב המורים דכל כה"ג אין לנדותו לגרש אשתו אף שיש חולקין שם מ"מ בנידון שלפנינו דהוי כס"ס אליב' דכ"ע אין להוצי' האשה ממנו כלל כנ"ל הק' יעקב עכ"ל: והעתקתי הדברים לפי שאין ספר זה מצוי עדיין ביד כל אדם וידוע כמה גדול כחו של זקן ובעל הוראה הגאון בעל שבות יעקב אשר מימיו אנו שותין והכריע להתיר בכיוצ' בזה וכאן פשיט' דדמי לנידון דהש"י ועדיף מיני' שגם כאן י"ל דאע"ג שהסוס נשכו מ"מ לא נקבו לחלל רק מחמת שנתנפח נולד חולי גם בשאר הבשר הבריא וניקב גם שם והוי כבידי שמים. וגם נ"ל כמש"ל דנקב שבשפופרת הזרע נולד מעצמו אחר שנסתם הנקב הישן וגם כמה מעלות טובות בנידון זה מה שאינם בנידון דהש"י כמבואר למעיין ועיין ביש"ש שהכריע ג"כ להתיר במחמת חולי דהוי כבידי שמים וגדולה מזו מבואר מדבריו דאף אם הוא כורת אותם בידים מחמת קלקלון שנימוסו ונמחו כבר ומפרש כן מ"ש הרמב"ם או כרתן וגם מפרש כן דברי הירושלמי ע"ש וא"כ גם בנ"ד י"ל שנשיכת הסוס לא ניקבה עד לחלל רק שמחמת זה נתנפח הגיד וממילא נתקלקל גם שאר הבשר עד החלל מחמת החולי וא"כ אם נכרת אח"כ בידים אין כאן פסול. ומכ"ש בנ"ד שלא נעשה בו מעשה כריתה בידים כלל ועיין בתשו' מהריב"ל דהוה עובדא דידי' שניטל ביצה א' ע"י חולי ומחמת דינו דר"ח לא רצה להתיר כיון שרבו החולקים רק מחמת די"א דע"י חולי הוה בי"ש ולפיכך דעתו דאם נישאת לא תצא. ובנ"ד י"ל דעדיף מהתם דיש כמה צדדין שי"ל שכל הפוסקים מורים בה להיתר וכן בההיא דשו"ת תומת ישרים שהביא הש"י דמבואר שנכרת למעלה מעטרה הרבה ע"י חולי ולא הי' שום צד אחר להתיר ואעפ"כ דעתו שאם נשאת לא תצא. דאם נבא להחמיר כהרא"ש וסייעתו לכופו לגרש הו"ל גט מעושה לדעת שאר פוסקים והחולק שם כתב להפרישו והוא ז"ל חלק עליו אף בזה ע"ש (וגם כתב שם דבספר ישן של רש"י אית' דאף ע"י חולי הוי כבי"ש. וכן היש"ש הביא דברי רש"י שהביא הב"ש ונראה מהב"ש ג"כ שמסכים להקל) ובנ"ד שיש כמה צדדי היתר כ"ע מודו בזה: אלא שיש לעיין דנהי שנאמר דע"י חולי הוי כבי"ש מ"מ אינו מוליד כמ"ש הרא"ש וכאן שהוליד א"כ ע"כ שזינתה ואסורה משום ספק אונס ספק רצון. אך באמת ז"א דמה"ת נתלה בזנות ואדרבא תלינן שנתרפא וכמ"ש הפוסקים כאן לענין בעל ביצה אחת אע"פ שאומר הרי הוא כסריס חמה מ"מ יש לו רפואה ופעמים שמוליד כו' ומכ"ש בזה דמפורש בש"ס דיש לו רפואה. ומ"ש הב"ש ואפילו לדידן דקי"ל (נקב) ניקב הוא כרות שפכה (מה דאיתא לפניו כשר הוא ט"ס וצ"ל כ"ש והוא ר"ת כרות שפכה) ואיתא בש"ס ניקב ונסתם כשר ש"מ דיש לו רפואה וכן פ"ד מ"מ נראה אם הוליד לא תלינן שנתרפא אא"כ בידוע שנתרפא עכ"ל: הנה גבי כ"ש י"ל כיון דבספרי וירושלמי איתא דכ"ש אין לו רפואה ובש"ס איתא נסתם כשר ע"כ לומר שע"פ רוב אין רגיל להיות לו רפואה והלכך שפיר כתב דלא תלינן שנתרפא משא"כ גבי פ"ד דאיתא בירושלמי שיש לו רפואה למה לא ניתלי באמת שנתרפא מלמתלי בזנות כאשר הוכחתי לעיל דלעולם אין לתלות בזנות כל שאפשר לתלות בד"א אף בדרך רחוק ומכ"ש בזה כי קרוב הוא לומר שנתרפא מלתלות בזנות. וכן מצאתי בשו"ת הריב"ש סימן תמ"ו שכתב וז"ל ומכאן ראיה גמורה דלא תלינן לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפילו בבן שבעה ואשתהי דהוי מיעוטא דאלת"ה לימא דטעמא דרשב"ג לאו משום דמשתהי אלא דתלינן בזנות. וכן ראיה לזה מרבה תוספאה דתלה טעמא דבעל עד יב"ח אע"פ שהוא בתכלית הזרות כו' עכ"ל. וכ"כ בסימן תמ"ז. וז"ל מ"ש כבודך דתלינן שזינתה כשהיתה פנויה דאזלינן בתר רובא וחזקה ליבום שאוסרין אותה כו'. חוץ מכבודך דבר זה מבואר הבטול שהרי לרשב"ג כו' ולדבריך היה לנו לחוש לזנות דקודם שנשאת ולאסרו משום רובא וחזקה אלא שאין תולין לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפילו על צד הרחוק שאין חושדין בכשרות ועוד דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר וזה ברור ובפרק אלמנה לכ"ג שפתה את בת ישראל ולא חששו לזנות דפנויה ואפילו גבי תרומה שהיא במיתה ואפי' בדיימא מעלמא כו'. כ"ש אשה זו שהיתה בחזקת כשרות כשנישאת והוא ברשות בעלה שיש לתלות בביאת בעלה שהוא בכשרות. ואע"ג דהאי טעמא דאשה מזנה מתהפכת נראה דלא שייך כ"א גבי זנות דפנויה משא"כ אשת איש הא אמרינן א"א בבעלה תולה. ובזה יש ליישב מה שהקשיתי לעיל דל"ל למימר דא"א בבעלה תולה ת"ל דזנות דא"א לא שכיח. ולפי מ"ש י"ל דזנות דפנויה שתתעבר נמי לא שכיח דאשה מזנה מתהפכת כו' וא"כ שקולין הם ולכך צ"ל דר"ת כשר משום דא"א אינה משלכת הוולד שבבעלה תולה וא"כ כאן שהאשה לא ידעה שבעלה אינו מוליד שפיר יש חשש שתזנה ולא תתהפך שאף שתתעבר היא סבורה שתתלה בבעלה מ"מ נראה פשוט דודאי זנות דא"א פשיטא דלא שכיח טפי מזנות דפנויה כמבואר בש"ס ופוסקים בדוכתי טובי והראי' מבוררת מרבה תוספאה וא"כ פשיטא שכל שיש לו רפואה יש לתלות ברפואה זע"כ שהב"ש מיירי כגון שהוא לפנינו עדיין בקולקולו וכמש"ל ולזה סובר דשמא נתרפא בנתיים בשעת ביאה לא אמרינן ואפשר שלמד כן מדאמרינן ביבמות דף פ"א לענין סריס חמה וליחוש שמא הבריא כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן ואע"ג דאמרינן התם לחד אבר חיישינן לכולא גופא לא חיישינן והכא לחד אבר הוא י"ל דדוקא לחומרא חיישינן לחד אבר משא"כ לקולא אפילו לחד אבר לית לן למיתלי שמא הבריא כל שתחלתו וסופו לקוי ובחד אבר פשיטא די"ל שמא הבריא ותלינן ביה אף לקול' מלתלות בזנות ולעשות הבנים ממזרים וכ"כ ביש"ש לענין בעל ביצה א' שהפוסקים חולקים על ר"ח כתב ותימא שהם רוצים לחלוק על עובדא דמייתי ר"ת והוא בנמצא לעשות ממזרים בישראל הלא ר' יהודה דאמר בסוף פרקין טומטום שנקרע הוא בוודאי סריס אין הלכה כמותו לפי שמכחיש המעשה שהוליד שבע בני' אומר שהם ממזרים ק"ו בנידון זה שכמה וכמה נמצאין שמולידין כו' הרי דס"ל דלכך פסקו דלא כר"י משום ההוא עובד' דאוליד ולא רצו לתלות הבנים בממזרים. וא"כ דבר ברור הוא בנ"ד שיש לתלות ברפואה ולא תלינן בזנות כלל: ועתה אשימה פני בדרך קצרה בדברי הרב המשיב ראשונה מ"ש לענין נקב מן הצד כבר כתבתי דמסתבר מן הצד כעליונו דמי דדוקא בתחתיתו לפי שהוא שותת ויורד. ומ"ש ע"פ גירס' ישינה שברש"י שמחמת שיוצא גם דרך הנקב שוב בפי האמה אינה יורה כחץ הנה אף שי"ל כן לפי מ"ש הרא"ש לחלק באין הגיד חלול דאז אין יוצא רק דרך נקב זה שפיר יורה כחץ אלא דלפי"ז מהיכי תיתי לחלק בין למטה מעטרה או למענה. ואף שי"ל דאם הוא למטה מעטרה כיון שסמך הוא לנקב יציאתו שפיר הוא יורה כחץ אף דרך פי האמה סבר דחוחה היא ובאמת לא ידעתי למה מחק רש"ל הגירסא ברש"י דגם לפי גרסא זו מתפרש כפשוטו שמחמימות התאוה יוצא דרך הנקב וכשהזרע יוצא דרך הנקב אינו יורה כחץ כו' והוא פשוט ובנימוקי יוסף איתא וז"ל חמימות התאוה יוצאה דרך הנקב וכשהזרע יוצא דרך נקב אינו יורה כחץ כו' והוא הנכון וכן מבואר בש"ג בשם ריא"ז שכתב לפי שטיפת הזרע יוצא דרך נקב ואינו מוליד עכ"ל: והאמת אגיד שמ"ש הב"ש שכ"כ הדרישה לענ"ד זה אינו כמבואר למעיין בדרישה ובפרישה שם בקצרה שאין דעתו כלל לחלק בין עליונו של גיד לתחתיתו אלא ס"ל דבתרווייהו פסול וכשיטת הב"ח ע"ש ועיין בב"ש מהדורא קמא מ"ש בזה