בית אפרים אבן העזר חלק א כט

ריש כתובות על קושיית התו' מגיטין דלכך לא מקשו אמתני' משום דודאי לא חיישינן שזינתה ברצון משום דרוב נשים בחזקות כשרות הם מ"מ לזנות דאונס חיישינן לענין איסור כהונה דאשכחן שעשו מעלה ביוחסין לענין איסור כהונה. וע"ש בדף טי"ת בתירוץ התו' ברוב נשים בחזקות צדקות כו' ועיין בפ"י בקונטרס אחרון לכתובות אות למ"ד שכתב דחזקת כשרות אלים טובא דהו"ל חזקה דאתי מכח רובא. תדע דהא קיי"לן להכשיר באשה שהלך בעלה למדה"י אף אם נשתהה י"ב חודש אע"ג דלא שכיח כלל דמשתהי' כו' אפ"ה תלינן להתיר אף הולד והיינו משום דחזקות כשרות אלים טובא כו' ע"ש. וא"כ הדבר פשוט בנ"ד דודאי יש לנו לילך בתר רובא וחזקה דהא עכ"פ חזקה איכא. כמבואר בתוספות בכמה דוכתי ואמרינן דלא זינתה כלל והוולדות ממנו הם וא"כ ע"כ שנסתם כראוי ואין הגיד חלול ושפיר יכול להזריע והרי בלא"ה דעת רבינו ירוחם בניקב שאין הבנים רק ספק ממזרים כמ"ש הב"ש בשמו וא"כ ע"כ דס"ל דלעולם ספיק' הוה שמא חזר ונסתם באופן שתעלה ארוכה אלא דכיון דכמות שהוא לפנינו כרות שפכה רק על שעת ביאה אנו דנין ספיקא הוה משא"כ בנ"ד כיון דחזינן דאוליד ע"כ שנסתם הנקב הישן לגמרי ואין חוששין שמא חזר ונפתח הסתום וכדאמרינן נסתם כשר כו' משמע להדיא דאין חוששין שמא תסתור הסתימה. אלא שאפשר לומר דרבינו ירוחם לא פליג אשאר פוסקים דמיירי היכא די"ל שנבעלה לנכרי ועבד שהוולד כשר. ולכך כתב דהוי ספק ממזר. וכן משמע לכאורה שהרי רבינו ירוחם כתב וז"ל נכנס לו חץ בבציו וניקבה בענין שיצא מהם שכבת זרע פסול ואע"פ שנסתם הנקב אחר זמן דכבידי אדם דמי. ואם הוליד בניו ספק ממזרים ואסור בממזרת. וכ"ש בבת ישראל פשוט ביבמות פרק הערל וכ"כ הרמ"ה עכ"ל. הרי כ"כ אהא דחרזיה סילויה בבצים דאמרינן עלה דאמר רב חזור על בניו מאין הם (ומ"ש אע"פ שנסתם הנקב הוא מדברי הרמ"ה ואזיל לשיטתו שרבינו ירוחם כתב שם בשמו דס"ל דנסתם למעלה פסול ולא מהני סתימה רק בעטרה עצמה ע"ש ונקב בביצים כלמעלה מעטרה דמי) ולשון זה משמע דודאי אינו יכול להוליד שהרי ביבמות ד' פ"ג אמרינן ר"י אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס. אמר ר' אמי מאי עביד ליה ר"י לטומטום דבירי כו' ואוליד שבע בנין. ור"י אמר חזור על בניו מאין הם. תניא ר"י בר' יהודה אומר כו' מאי בנייהו אמר רבא לפסול במקום אחין כו' ופרש"י דלר"י סריס ודאי הוא וא"כ כאן נמי סריס ודאי הוא וא"כ האיך כתב רבינו ירוחם דהו"ל ספק ממזרים. אלא ע"כ דס"ל דמ"מ לאו ודאי ממזרים נינהו דנכרי ועבד הבא על בת ישראל כשר בין בפנוי' ובין בא"א כדאיתא ביבמות דף מ"ה ומ"מ אין לדקדק כן בלשון הש"ס דקאמר מאין הם ולפרש דר"ל דשמא מנכרי ועבד הם דכשרים דז"א שהרי אמרינן ורבי יהודה א"ל חזור כו' ורבי יהודה סבר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר כמ"ש התוספת ביבמות דף מ"ז ד"ה נאמן אתה ובדף מ"ט ד"ה ורבי יהושיע. אלא לישנ' בעלמא קאמר לומר דודאי זינתה עם אחר ומ"מ הדין דין אמת לדידן דקיי"ל הולד כשר ולפיכך אין לדונו כממזר ודאי. ועיין בב"ש שיש פוסקים דס"ל שאין תולין בכותי. ואפשר דמיירי היכא דרוב ישראל אין תולין בכותי להכשיר ואין להאריך: ועתה אבאר בקצרה לעיקר הדין. הנה שפתי הרא"ש ברור מללו דכל שאין הגיד חלול משם והלאה שפיר הוא ראוי להזריע. וכבר כתבתי שמ"ש הרא"ש בלשון אפשר לאו דספוקי מספקא ליה רק ר"ל דבכה"ג שפיר הוא מתחמם כו'. וראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו דדבר פשוט הוא לענ"ד שאין כאן פסול משום שלא במקומו אינו מבשל דלא על מקום יציאת הזרע קאמר הכי כיון שלא שינה את מהלכו ויוצא ובא דרך השפופרת שלו שבו מתבשל הש"ז אמקום יציאתו גופיה לא קפדינן דמה בכך שבא לו בקצרה והרי מרזב וקולמוס שנחתך השפופרת למעלה מעטרה והזרע יוצא דרך שם ונקלט בבית הרחם ולא קפדינן במלתא אהא שיוצא שלא במקום נקב פי האמה ואפילו מאן דפוסל במרזב טעמא אחרינ' הוא וכן אם ניקב למעלה מעטרה להתוספת ודעימיה דבעינן מפולש לא חיישינן לבישול שלא במקומו וכן נראה מלשון רבינו ירוחם שכתב ואם נסתמה שפופרת של ש"ז כו' כי יש שני נקבים כו' ואין ש"ז מתבשל אלא במקומו ר"ל בשפופרת שלו ומאחר שיוצא דרך קטנים אינו יכול להוליד ופסול כו' עכ"ל. הרי שכתב ר"ל בשפופרת שלו כדי שלא נטעה לפרש דאמקום יציאה קאמר. ומ"ש מאחר שיוצא דרך קטנים הכוונה דרך השביל של מים קטנים. וראיתי ביש"ש שכתב על תשובת הרא"ש וז"ל. והנה מה שרצה לדמותו לברזא דחביתא דהיינו עשוי כקולמס דאמרינן עוביו נוגע כך היכא אע"פ שאין ראש הגיד נוגע מפני' מתחמם הוא על ידי נגיעת אחוריו ע"כ נראה שדמיון רחוק הוא לדמותו עכ"ל (וט"ס יש כאן וכך צ"ל דהיינו עשוי כקולמס דאמרינן מידי דהוה אברזא דחביתא ופרש"י שקצר ודק כו' ובא עד עוביו נוגע כך אע"ג שאין ראש הגיד כו') ונראה שטעמו דהתם לא היה הנקב כ"א סמוך לכיס ומהאי טעמא י"ל שכתב הרא"ש בדרך אפשר כמבואר בדבריו להדיא שכתב ואע"פ שאינו מזריע בעומק הרחם אפשר שמתחמם וראוי להזריע מידי דהוה אברזא דחביתא כו'. וע"ז כתב יש"ש שדמיון רחוק הוא אבל כגוונא דנ"ד שהנקב הוא רק מעט למעלה מעטרה א"כ לא יהא אלא שנחתך עד כאן כקולמס מכשרינן דהוה כברזא דחביתא וא"כ מה קפידא יש בזה שנסתם משם והלאה. ואף לדעת המרדכי דכל שניקב לחלל פסול מ"מ היינו דווקא כשפתוח בשני מקומות ואדרבה לענ"ד מ"ש הרא"ש דאם הגיד חלל והולך עד נקב פי האמה חידוש הוא שחידשו הרא"ש ז"ל מסברא כיון שבא עד קיצו ואין לו מקום לצאת והוא שב משם למסלה דרך הלך אז אין יורה כחץ דרך נקב זה ואנחנו עושים אזנינו כאפרכסת לשמוע אמריו כי נעמו אבל מ"מ אין ראיה מבוררת לזה מהש"ס והלכך אין לך בו אלא חידושו דוקא כשידוע לנו שהגיד חלול. ואף בזה אפשר שאין הדברים אמורים אלא כגוונא דנ"ד שהוא סמוך לכיס ממש ולפיכך אם הוא בידי אדם והגיד חלול היה פסול כיון שהזרע דוחה ומתאסף אבל נקב יציאתו והפתח נעול בפניו והוא צריך לחזור לראש וכיון דמפיש בהליכה בסילון החוזר שוב אינו יורה כחץ רק שותת. ואם נאמר שהזרע יוצא מיד בבואו אל מקום הנקב א"כ פשיטא דפסול שהרי לא נתחמם הזרע בעומק הרחם כלל כיון שהנקב סמוך לכיס ויצא בפתח תחלה משא"כ בנ"ד אפשר שאף אם היה הגיד חלול משם ולהלן אין חשש בדבר דמאן לימא שאין הזרע יוצא מעט בבואו אל מקום הנקב ויורה כחץ דרך שם ואף אם מתפשט קצת משם לפי האמה וזה אינו יורה כחץ בחזירתו לית לן בה כיון שעיקר טיפת הזרע באה בגבורה. וקרוב הדבר דהיינו טעמא דהתוספת ודעימייהו דס"ל דמעל"ע בעינן כנראה מפשוטו של דברים ולמעלה צדדתי בטעם הדברים. ולפי מ"ש י"ל דהיינו טעמייהו דכל שאין הנקב מעל"ע רק עד החלל א"כ אמרינן שעיקר הזרע יוצא דרך שם ויורה כחץ ומה לי שם ומה לי בפי האמה סוף סוף קלטתו הרחם כראוי ומה שיוצא גם דרך פי האמה מתמצית הזרע לית לן בה וגם במרזב וקולמס כן הוא שעיקר הזרע יוצא במקום החתך ואף שהנשאר ימצה אל יסוד האמה לית לן בה כיון דעכ"פ מתחמם לפי שעוביו של הגיד במקום שלא נחתך שפיר הוא נוגע בכל כותלי הרחם ולא דמי לנכרת למעלה מעטרה לפי שאינו נוגע מעמק הרחם. אבל זה שהוא כקולמס שאחוריו נוגעים בעומק הרחם ועוביו נוגע בכל צדדי הרחם הרי הוא חם כולו ויורה כחץ במקום יציאת הזרע משא"כ אם הנקב מפולש מעל"ע שאז במקום יציאת הזרע מתפשט לפי האמה ובדרך חזירתו אינו יורה כחץ. וכמו שלדעת המרדכי ודעימי' פסול אם ניקב לחלל כיון שהנקב פתוח בפי האמה מזה והאמה מזה נקובה הוא ולכך אינו יורה כחץ מ"מ י"ל בזה כיון שהנקב הוא סמוך לעטר' ובפי האמה סתום הוא אז הזרע ממלא השפופרת כולה ונופל דרך נקב זה ושפיר הוא יורה כחץ ולא דמי לעובדא דהרא"ש דשם הנקב סמוך לכיס ודאי כלתה לו משיבת הזרע רק לפי שדחוק לצאת הוא חוזר מסוף הגיד עם מקום הנקב וא"כ שוב אינו יורה כחץ משא"כ כשהנקב סמוך לעטרה שמשך הזרע מגרע עד שם שפיר הוא יורה כחץ ואע"פ שרש"י כתב בההוא דניקב ונסתם רואין אם ניקרי ונקרע כו' דלמעלה מעטרה ודאי לא מיקרע שאין הזרע דוחה ומתאסף שם כ"כ שהרי יש לו מקום להתפשט עד סוף פ' האמה ששם מקום יציאתו משא"כ בעטרה עצמה או למטה