בית אפרים אבן העזר חלק א כז

אמנם יש לצדד להתיר ע"פ מה שנראה מדברי הב"ש דדוקא בתחתונו של גיד אז הוא שותת אם ניקב לחלל אבל בעליונו של גיד לא רק הב"ח הוא שפוסל ולא קי"ל הכי. א"כ י"ל דבנ"ד נמי כיון שאין הנקב בתחתונו של גיד לא הוי שותת ושפיר יכול להוליד. ולכאורה נלענ"ד להביא ראיה לסברא זו דבעליונו של גיד לא הוי שותת מדברי רש"י שפירש הא דניקב למטה מעטרה כו' היינו שהנקב למטה מעטרה כלפי הקרקע והנקב שלמעלה מעטרה כלפי הגוף. וקשה מי הכריחו לזה דהא באמת כן הוא כמ"ש התוס' דבעליונה העטרה מארכת ומי סגי ליה לפרש כפשיטות שהנקב שלמטה מעטרה בעליונו. ועוד דעכ"פ הו"ל למימר סתם שראש א' של הנקב הוא למטה מעטרה וראש א' למעלה ומאי דוחקיה לאוקמי דווקא בכה"ג שלמטה מעטרה הוא כלפי קרקע אמנם לפי סברא הנ"ל א"ש דקשיא ליה לרש"י אם נימא כפירוש התוס' א"כ הנקב שלמטה מעטרה הוא בעליונו והנקב שלמעלה מעטרה הוא בתחתונו ע"כ הנקב שלמטה מעטרה ל"ש כלל שהרי הוא שותת דרך תחתיתו של גיד שהוא למעלה מעטרה ואף רחב"א מאי ס"ד להכשיר בזה ולכך מפרש דמיירי שבתחתונו הוא למעלה מעטר' ואפ"ה פסול כיון שהנקב מפולש ואי לאו הנקב שבתחתונו מחמת העליון לחוד לא הוי מיפסל אף ע"פ שהוא למעל' מעטר' משום דבעליונו אינו שותת ועוד י"ל כיון דרש"י גרס כלפי ראשו דהיינו שישתייר לצד גופו כמלא החוט ע"פ רובו א"כ אם הנקב שלמעלה מעטרה כלפי הקרקע ממילא לא גרע מאילו נחתך שם עם העטרה כיון דהעטרה שכלפי ראשו קיימת ומה שיש בו נקב למטה מעטרה אינו מזיק ואע"ג דרש"י כתב הטעם כיון שהנקב עובר דרך כל העטרה דווקא בכה"ג שלמעל' מעטרה ניקב כלפי הגוף כן נראה לכאורה אבל באמת נראה בכוונת רש"י מ"ש שהנקב למטה מעטרה בסוף הגיד שכלפי הקרקע פירושי קמפרש שלמטה מעטרה הוא בסוף הגיד שכלפי הקרקע ולמעלה מעטרה מיקרי בחלק שהוא נוטה לצד הגוף ולא בא לומ' שהנקב למטה מעטרה הוא בתחתונה של גיד ולמעלה מעטרה הנקב בעליונו של גיד אלא בין שהוא כך ובין שהוא בהיפך הכל חדא הוא וכ"כ בפרישה בפירוש דברי הטור. ומ"מ לא ניחא ליה לרש"י לפרש כמ"ש התוספות שחותך בשוה דא"כ נשאר רוב העטרה שכלפי הגוף קיים וכמש"ל. אבל כשהנקב באלכסון יוכל להיות שאם נדין אותו כאלו נחתך שם אז נחתך רוב העטרה ויותר נראה דלרש"י מיירי שהנקב לאורך הגיד ומתחיל למטה מעטרה והולך באלכסון ויוצא באותו צד עצמו למעלה מעטרה וזהו שכתב רש"י שעובר דרך פני כל העטרה כו'. וכן משמע במרדכי שכתב בפירוש ר"ח דמיירי שניקב ברוחב הגיד מכלל דלרש"י בניקב באורך מיירי ואיך שיהיה בדברי רש"י עכ"פ הדברים מטין דכל שהנקב בעליונו אין לפוסלו משום שאינו שותת וא"כ בנ"ד אע"פ שאינו בעליונו ממש לא אמרינן שהוא שותת דמה לי בעליונו מה לי מן הצדדים ודוקא בתחתונו שייך לפסול משום שהוא שותת וכמ"ש הב"ש ומכ"ש לפי פשיטות דברי התוס' דמפולש מעל"ע בעינן וכן נלענ"ד מדקאמר עטרה כל שהוא מעכבת. ולכאורה לפי פירוש המרדכי בשם ר"ח מאי האי דקאמר עטרה כל שהוא הו"ל למימר כנגד העטרה מעכב. וכן לפירוש רש"י ג"כ קשה לשון כ"ש אין לו מובן כ"כ. אך לפי מ"ש התוס' נראה דאף על פי מה דאיתא בירושלמי אמתניתין דאיזהו כ"ש כל שיכרת כו' ר' יוסי בשם ר"ח בעטרה העליונה ר' חייא בשם ר"ח בעטרה התחתונה. ר' יהושע בן לוי אמר בעטרה התחתונה ונראה דפלוגתייהו הוא בכה"ג שניקב למטה מעטרה בעליון שהוא למעלה מעטרה בתחתון דר"י בשם ר"ח סברי שבעטרה העליונה הדבר תלוי וכל שבעליונה הוא למטה מעטרה לית לן שעיקר הגיד מתחיל מעטרה העליונה לצד הגוף ור"ח בשם ר"ח וריב"ל ס"ל שבעטרה התחתונה הדבר תלוי שמשם ולהלן קרוי עטרה של הגיד וזהו דקאמר בש"ס דידן א"ל רבי אסי הכי אמר ריב"ל עטרה כ"ש מעכבת. וריב"ל הוא דקאמר בירושלמי עטרה התחתונה ר"ל דאף עטרה כ"ש אף התחתונה מעכבת שמשם עיקר הגיד מתחיל ואם יש שם נקב הו"ל כניקב למעלה מעטרה ופסול ושייך שפיר לשון כל שהוא דר"ל איזה עטרה שתהיה בין התחתונה ובין עליונה מעכבת ולעולם נקב מפולש בעינן. ומדברי הרמב"ם י"ל שהוא מפרש הך דעטרה כ"ש באופן אחר שהרמב"ם כתב ניקב למטה מעטרה בענין שכנגדו למעלה בתוך העטרה פסול שהעטרה כולה מעכבת עכ"ל. והביאו בש"ע והאחרונים נתחבטו בדבריו וכתבו שהיה לו גרסא אחרת ולענ"ד נראה שיש חסרון תיבה אחת בדברי הרמב"ם וכצ"ל בענין שכנגדו למעלה או בתוך העטרה והוא דבש"ס מיבעיא ליה באם כנגדו למעלה מעטרה ופשיט לן מריב"ל דעטרה כ"ש מעכבת רצה לומר אפילו אין הנקב מגיע למעלה מעטרה אלא אפילו בתוכה כ"ש ממנה מעכבת. שוב ראיתי ביש"ש דיבמות שהקשה על התוס' שכתבו דמפולש מעל"ע בעינן שהוא תימא מאחר דנקב מפולש בעינן ולא הוזכר בתלמוד ע"כ שסמך אשאר נקבים שהוזכרו גבי אתרוג ודקין ולב א"כ אמאי לא נימא דסגי במפולש לחלל הגיד כמו גבי אתרוג ודקין דכולן סגי בהכי וא"צ מעל"ע כו' ולענ"ד אין זה קושיא דבשלמא התם דבניקב תליא א"כ כל שהוא מפולש נקב מיקרי ומיפסיל ביה א"כ כאן שלא מצינו בתורה שיהיה פסול בנקב ובכרות שפכה תליא מילתא והלכך אם הנקב מעל"ע אז שפיר אנו רואין אותו כאלו נכרת משם ומ"מ צריך למימר טעמא מפני שהיא שותת דאל"כ לא מיפסיל דלאו כרות שפכה הוא שהרי אינו שופך. וכן הוא בירושלמי ניקב פסול מפני שהוא שופך והיינו דכל שאינו שופך לא מפסיל משום כריתה לחוד משא"כ אם אין הנקב מעל"ע לאו כרות גידא הוא ולא מיפסיל: ומ"ש היש"ש שהרי עיקר הפסול תלוי מפני שהש"ז יצטנן שחמום התאוה יוצא דרך הנקב וא"כ בניקב לחלל סגי כבר כתבתי דלא איכפת לן בהכי דאפילו תימא שמחמת זה אינו יכול להוליד מ"מ הרי גם בי"ש אינו יכול להוליד ואפ"ה כשר וה"נ דכוותיה כיון דלאו כרות הוא לא מיפסל. ומה שאמרו ניקב פסול מפני שהוא שופך היינו לומר כיון שהוא מעל"ע דבכלל כרות הוא וגם בכלל שפכה הוא שהרי באמת הוא שופך ולכך פסול. וכדאמרינן ביבמות שם כרות שפכה כתיב מי שע"י כריתה שופך שלא ע"י כריתה אינו שופך אלא מקלח. והרי רבינו אליעזר ממיץ והביאו הסמ"ג שכתב שלא יתכן לומ' דנקב וכרות דבר אחד הוא כי שני דברים הם עכ"ל הרי מבואר דס"ל דכל ניקב לאו בכלל כרות הוא ולא מיפסל כלל וא"כ אף לשיטת שאר פוסקים דס"ל דבכלל כריתה הוא אין הדברים אמורים אלא בניקב מעל"ע דוקא ובהכי א"ש גם מ"ש היש"ש דבסמ"ג דדייק מפולש מדמה לאתרוג ודקין א"כ ממיל' הוי כי התם עכ"ל: ולענ"ד אין ראיה דהסמ"ג התם קאי אפצוע דכה דקתני התם כל שנפצעו הביצים ואפילו ניקבו כו' ובהא שפיר כתב פירוש ניקבו כל נקבים שבתלמוד מפולשין הן כו' משא"כ לענין כרות שפכה דנקט אח"כ איזהו כרות שפכה כל שנכרת הגיד כו' אין זה תלוי בחלל שבגיד כלל לומר דבזה הוי נקב מפולש אלא מעל"ע דוקא בעינן ואע"ג דאנו קיי"לן פצוע בכולן כו' מ"מ ניקב הגיד אינו בכלל נפצע. וכ"כ רש"י בחולין דף מ"ג להדיא דניקב מיפסול משום כרות שפכה וכמבואר בסמ"ג אח"כ. ובפירוש מהר"א שטיין והביאו הב"ש (ובשיטת רבינו ירוחם דניקב בכלל נפצע אבאר לקמן אי"ה) ויותר תמהני שהרי היש"ש גופיה מסיק שם דאם הנקב למעלה מעטרה בתחתונו של גיד ולא ניקב רק עד לחלל כשר ודוקא אם ניקב מעל"ע אף אם ביצה עליון הוא למטה מעטרה ואינו פוסל אלא אם ניקב בעליונו של גיד למעלה מעטרה עד לחלל ומחלק דנקב גרע ממרזב וקולמס ע"ש וא"כ קשה מהרש"ל גופיה דהא כשיש נקב בתחתיו למעלה מעטרה עד לחלל למה יהא כשר שהרי הוא שותת ול"ל שיהא מפולש. ובאמת שדבריו הם היפוך דברי הב"ש דלהב"ש בנקב בעליונו אינו שותת ובתחתונו שותת ופסול ולדברי מהרש"ל (הפוך הוא) וע"כ לומר דכל שאין הנקב שבתחתונו מפולש אע"פ שניקב עד לחלל והוא שותת לית לן בה כיון שהעטרה העליונה קיימת וכמ"ש רש"ל שם הטעם א"כ גם בנקב שבעליונו נמי מנ"ל דפסול בשביל שניקב לחלל ושותת דלמא כל שאינו מעל"ע לית לן בה ואפשר דהכי קים להו לחז"ל דכל שאינו מפולש שפיר