בית אפרים אבן העזר חלק א כו

אסור רחמנא ולא ספק וסמוכות לדברי הרמב"ם שכתב שא' מן הספיקות מותרות מסוגיית הש"ס דיבמות דף נ"ז העתקתי שם ואין צורך לכפול הדברים ומשם תדרשון לכאן) אלא שעדיין צ"ע במ"ש שיש כאן ספק פ"ד כמ"ש בתשובת הרא"ש שהרי הרא"ש לא כתב זה לדבר ברור רק כתב אפשר שהוא יורה כחץ כו' אפשר שמתחמם וראוי להזריע אלמ' דלאו מילתא בריר' הוא וא"כ הו"ל ס"ס לאיסור חדא דשמא הגיד חלול מן הנקב והלאה. ואת"ל אינו חלול שמא גם בזה אינו יורה כחץ: אמנם לענ"ד כוונת הרא"ש בזה שכתב אפשר כו' ר"ל דבזה שאין הגיד חלול הוא דבר שאפשר להיות שיהיה יורה כחץ ומסתמ' כן הוא. משא"כ כשהגיד חלול שא"א שיהיה יורה כחץ ואינו ראוי להזריע וכבר כתבתי דלא דמי להא דאמרינן שלא במקומה לא מבשלא דהכ' במקומה היא מתבשלת. וראיתי בשו"ת שב יעקב חלק אה"ע סימן דל"ת שכתב על עובד' כנ"ד וז"ל ועוד דסתמא דעובד' דפומבדית' משמע דכל זמן שהזרע יוצא שלא במקומה אינו מבשל. ודוחק לחלק דדווקא בעובד' הנ"ל הוי שלא במקומה כיון דאפיק בגובת' דלאו דיליה משא"כ היכא דיוצ' בגובתא דיליה במקום אחר אבל מי יסמוך על סבר' דנפשיה לחלק בהא בלא סמך וראיה גם בלא"ה אינו דומה הא לתשובת הרא"ש דהתם בידי שמים כמו דמחלק הרא"ש אף דהוא מחלק על מ"ש שם דאפילו אינו מוליד ראוי לבא בקהל משום דנעשה בי"ש עכ"פ גם בנ"ד אין להוכיח מהא דתשובת הרא"ש כיון דהתם הוי בי"ש ונ"ד הוי בידי אדם עכ"ל. ודבריו תמוהים בעיני חדא מ"ש דסתמ' דעובדא דפומבדית' כו'. הרי מתשובת הרא"ש מבואר ההיפך וכמ"ש איהו גופיה דברי תשובת הרא"ש ובודאי דהרא"ש לא יחלוק על הש"ס רק שהחילוק נכון ומבואר כמ"ש דבאמת בש"ס לא הוזכר על יציאת הזרע שלא במקומה דבאמת לא איכפת לן על יציאתה בדרך קצרה. וזה מבואר להדיא בש"ס דמכשרינן כקולמ' וכמרזב אע"ג שיציאת הזרע שלא במקומו דרך נקב פי האמה אלא יוצ' למעלה מעטרה במקום שנחתך. מ"מ כיון שנתחמם מידי דהוה אברז' דחבית' לא איכפת לן במקום יציאתו כלל. וכן מוכח מדברי התו' דס"ל להכשיר כשהנקב חלול עד הגיד אפילו למעלה מעטרה כמ"ש הב"ש ואע"ג דע"כ הזרע יוצא דרך שם והוא שלא במקומו מ"מ כיון שאינו מעל"ע כשר ואף המרדכי בשם ר"ח דפוסל בכה"ג היינו משום דס"ל דבכה"ג מפולש מיקרי ואין יורה כחץ רק שותת כיון דשם מיירי שהגיד הוא חלול ויוצא הזרע דרך נקב פי האמה אבל משום יציאת הזרע שלא במקומה לא איכפת לן במה שמקצר הילוכו כלל לכל הפוסקים ומ"ש דהרא"ש מיירי בי"ש הוא תמוה דאע"ג דהמעשה שבא לפניו היה בי"ש מ"מ מבואר בדבריו דאף אם היה בידי אדם אילו ידעינן דאין הגיד חלול ראוי להכשיר דדמי לקולמס ומרזב דמכשרינן משום מידי דהוה אברז' דחביתא אע"ג דבידי אדם הוא וה"נ כיון דדמי לברזא דחבית' אף בידי אדם כשר כיון שראוי להוליד. ועוד נראה דאפילו אי תימא שהגיד חלול מ"מ לא גרע מאם הנקב פתוח בפי האמה שהזרע יוצא דרך שם ג"כ ואעפ"כ דעת התוספת והאגודה וכן נראה דעת הטור דנקב מפולש בעינן לפסול (ומה שנראה מהב"ש שהאגודה מחמיר ט"ס הוא וצ"ל וכ"כ האגודה ותוספת כו' וכן מבואר בב"ח וכן נראה למעיין באגודה שאע"פ שכתב בסוף ור"ח פירש עוד בענין אחר מ"מ כיון שסתם הדברים משמע דס"ל כדעת התוספת שהבי' שם) ואם לאו אע"פ שהנקב מגיע עד לחללו של גיד וזרע יוצא דרך שם אינו פוסל ואע"ג שהב"ח פוסל בניקב בעליונה של גיד עד החלל ומפרש בדעת התוס' כן כבר כתב הב"ש שפירושו בתוספות אינו נראה. ולכאורה היה נראה לענ"ד להכריח כפירוש הב"ח דאל"כ קשה לפי מה שפירשו דמיירי בניקב למטה מעטרה בעליונו נקב מפולש וראש הנקב בתחתונה הוא למעלה מעטרה א"כ קשה דאטו מי גרע ניקב מנחתך דהא אפילו אם נחתך ראש הגיד ונשאר רוב העטרה שכלפי הגוף קיימת כשר ודוחק לומר דהתוספת ס"ל כגירסת הרמב"ם דס"ל דבעינן שיהא מקיף כל הגיד דהא התוספת לא כתבו לחלוק על רש"י בזה: ועוד דהא בש"ס מסיק עטרה כ"ש מעכבת ואיך נקט אח"כ פלוגת' אי כולה או רובא כיון דהך' מילת' דניקב למטה כו' בהא תליא. וא"ל דהתוספת מחלקי' בין ניקב לנחתך דז"א שהרי התוספת הביאו ראיה מהא דקולמס ומרזב לניקב. לכן נלענ"ד דביאור הענין כך הוא דבאמת בתורה אית' כרות שפכה ואנן פסלינן ניקב. וצ"ל טעם הפסול או משום שאנו רואין כאילו נכרת מן הנקב ולמטה וכאילו אינו או י"ל לפי שעי"ז אין הזרע יורה כחץ וכדאית' להדי' בבריית' הטעם דניקב פסול משום שהוא שותת ונ"מ דלפי הטעם דהו"ל כנכרת א"כ י"ל אף אם הנקב מפולש מעל"ע ואז אנו רואין אותו כאלו נכרת מ"מ הרי נשאר רוב העטרה קיימת וכשר. משא"כ לפי הטעם משום שהוא שותת י"ל דאע"ג דאם ניקב למעלה מעטרה עד החלל אינו שותת אע"פ שהוא כנגד למעלה מעטרה כיון שמקום הנקב הוא במקום שכלתה לה העטרה מ"מ אם ניקב שם גם למעלה מעטרה שפיר פסול מפני שהו' שותת דרך שם. והשת' כוונת התוספת כך הוא דע"כ מיירי בנקב מפולש דאי בנקב למטה מעטרה לחוד עד לחלל א"כ לא שייך לומר טעם הפוסל מפני ששותת דהא למטה מעטרה לא שייך שותת וע"כ שהטעם שאנו רואין כאלו נחתך שם עד מקום שהנקב מגיע א"כ מ"ש מקולמס ומרזב דכשר אלא ע"כ דבמפולש מיירי וא"כ גם למעלה מעטרה יש נקב ואע"ג דאם נחתך כך כשר מפני שנשאר רוב העטרה קיימת מ"מ בנקב גרע מפני שהיא שותת וא"כ אף אם הנקב למעלה מעטרה עד לחלל לחוד פסול מהאי טעמא גופ' ששותת כי מה יתן ומה יוסף הנקב שבצד העליון שהוא למטה מהעטרה והא דנקט בש"ס שניקב למטה מעטרה לרבות' דרחב"א נקט דאפילו בכה"ג סבר לאכשורי כך הוא כוונת הב"ח בדברי התוספות אמנם סתימת לשונם משמע דבעינן מפולש דוקא וכן נראה מלשון הטור ומ"ש הב"ח דלשון התלמוד נקט כו' הוא תמוה דהו"ל לאשמעינן הרבותא דעטרה כ"ש מעכבת אפילו אינו מפולש ובאמת דהך מילתא טעמ' בעי דכיון דניקב עד לחלל והרי הוא שותת ל"ל שיהא מפולש מעל"ע. ולכאורה י"ל הטעם דקים להו לחז"ל דבכה"ג סופו להעלות ארוכה ולחזור ולסתום וכדאמרינן לענין טריפות אך לענ"ד ז"א דבשלמא לענין טריפות שפיר אמרינן דבכה"ג לא הטריפה התורה כלל כל שסופו להעלות ארוכה שהרי כמוה חי' והילכך אף שעלה קרום כל שסופו ליסתר אינו קרום דע"ש סופו דיינינן ליה משא"כ בכרות שפכה שאין אנו דנין אלא באשר הוא שם ולכך נסתם כשר ואע"פ שאפשר שסופו ליסתר לית לן בה כיון שעתה מיהת ראוי להוליד ופסול שחוזר להיכשרו הוא וא"כ לענין הפסול נמי מה בכך שסופו להעלות ארוכה ולסתום ימ"מ השתא מיהא שותת הוא. אך נלענ"ד דמשום שותת לחוד לא מופסל אם לא היכא שיש לכללו בכלל כרות שפכה האמור בתורה אינו נכלל בכלל זה אם לא היכא דניקב מעל"ע דאז ככרות דיינינין ליה ולפיכך כל שניקב למטה שכנגדו למעלה שהנקב מפולש וגם שותת פסול וראיה לדבר דלאו בשותת לחוד תליא מילתא דהא קי קי"לן ניקב בי"ש כשר וכמבואר בפוסקים ובשו"ת הרא"ש הנ"ל: ולכאורה מה לי בי"ש או בידי אדם ס"ס שותת הוא אלא ע"כ כיון דיב"ש הוא אע"ג דשותת ואינו יכול להוליד כשר כמבואר בתשובת הרא"ש שכתבו כיון דבי"ש הוא אע"ג דאינו מזריע ראוי לבא בקהל. ומייתי ראיה מהירושלמי ע"ש וא"כ י"ל דה"נ אם ניקב למעלה מעטרה שהוא שותת ואין הנקב מפולש מעל"ע אע"ג דאינו מוליד מ"מ אין זה בכלל כרות שפכה האמור בתורה ומותר לבוא בקהל. ובאמת בלא"ה דעת רבינו אליעזר ממי"ץ והביאו בסמ"ג דכל נקב הוא כשר וראוי לבוא בקהל דאינו בכלל כרות שפכה. דהא איתא בירושלמי כרות שפכה אין לו רפואה וגבי ניקב שנינו נסתם כשר אע"כ הא דאמרינן ניקב פסול על הבנים קאמרינן כיון שבעל זה אינו מוליד הרי הוולד הזה ממזר ע"ש והטור ושאר פוסקים חולקים בזה: ולכאורה לפי מ"ש אין מקום להתיר בזה אף לפי דעת התוס' שהרי לפי מ"ש כל ניקב למעל' מעטרה שותת הוא ואין ראוי להזריע אלא שמ"מ כשר לבוא בקהל כיון שלא ניקב מעל"ע לאו כרות שפכה הוא וא"כ האיש הזה שכבר הוליד' אשתו ע"כ שזינת' תחתיו ואין כאן רק ספק שמא באונס שמא ברצון ובכה"ג אסור' לבעל':