בית אפרים אבן העזר חלק א רסט

לאו חזקה היא שהרי עשוי להשתנות וכמו שהאריך בזה מהרי"ט ונלענ"ד דבהא פליגי מ"ד חוששין שמא נשרו ס"ל דחזקת קטנות לאו חזקה הוא. ומ"ד א"ח ס"ל דחזקת קטנות חזקה אלימתא הוא ולפ"ז א"ש מה דקי"ל כר' יעקב דהיכא דאיכא חזקה לא אזיל בתר חזקה דהשתא ולפ"ז כיון דהשתא קיימינן למ"ד א"ח ש"נ וס"ל דחזקת קטנות חזקה גמורה היא תו לית לן למימר בתר חזקה דהשתא ואיצטריך לחזקה דרבא דבלא החזקה שפיר היתה יכולה למאן דאף שיתוודע אח"כ שהוא גדולה משא"כ אנן לדידן דס"ל חזקת קטנות לאו מילתא הוא וא"כ אין המיאון מועיל בסתמא אף בלא חזקה דרבא ואפי' בלא בעל אית לן למיזל בתר חזקה דהשתא ולכך הוצרך התוס' והרי"ף לומר דחזקה דרבא מהני לענין נשרו ועפי"ז יש ליישב לשון ה"ה פר' י"א מהלכות גירושין שכתב וכיון שכן אם נבדקה ואין לה סימנים אע"פ שיש לה שנים ממאנת ותמה הלח"מ דלמה לא תמאן אף בלא בדיקה וכמ"ש ה"ה בסוף הלשון אין אומרים הוחזקה הביאתן עד שיוודע בבירור כו' עי' שם. ובאמת שכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב בד"א כשלא בא עליה כו' אבל אם הגיעה לזמן הזה ונבעלה כו' אינה נאמנת ואין צריכה בדיקה למיאון שחזקתה הביאה סימנים. משמע דמפרש מימרא דרבא בבעל דוקא ולענין סתמא ואח"כ הוסיף דאף בבדק ולא מצא חוששין שנשרו אבל בלא בעל צריכה בדיקה שלא תוכל למאן ומאי דקאמר שם עד שתהיה נערה ר"ל שיתוודע בבירור שהביאה סימנים. ודוחק לומר דהך וא"צ למיאון בדיקה אסיפא דמלתא קאי שמסיים הרי אם נבדקה ור"ל שא"צ בדיקה לפי שאין הבדיקה מועלת מחשש נשרו וכמו שצריך לפרש דברי התוספות והרי"ף אלא משמע דבדין ד' לענין סתמא מיירי. וכן משמע מל' ה"ה שכתב אף על פי שלא נודע אם הביאה סימנים כו' לשון זה משמע דלענין לא נבדקה מיירי אבל כשלא נבעלה אין אומרים הוחזקה הביאתו עד שיוודע בבירור ובודקין אותה דשמא ימצאו לה שערות דכיון דאיתא קמן צריך לברורי וכמ"ש המשנה למלך פ"ד מהל' בכורים דאף בספיקא דרבנן אין להתיר היכא דאיכא לברורי וקצת יש להוכיח מדברי הרמב"ם פר' א' מהלכות יבום וחליצה הלכה ט' שכתב אבל אינה חולצת עד שתגדיל ותבדק ואפילו נבעלה אחר י"ג שנה אינה חולצת עד שתבדוק וימצאו בה הסימנים עכ"ל: והנה מ"ש אפי' נבעלה כו' הוא תמוה מאד שנראה מדבריו דלענין קטנה יתומה קאמר שיש לחלק בה בין נבעלה ללא נבעלה לענין מיאון ומ"מ אינו ענין לגבי חליצה. ובדוחק יש לפרש שרצה לומר דאפי' לא היה בה קידושין גמורים ע"י האב רק מחמת שנבעלה אחר י"ב שנה אפ"ה צריכה בדיקה לחליצה אבל בלא נבעלה מועיל חליצה אף בלא בדיקה והיינו משום דבזה שאין כאן רק קידושין דרבנן סמכינן אחזקה דרבא אף לענין חליצה. ולפ"ז נראה דלענין מיאון אית לן למיזל לחומרא מחמת הך חזקה אף בדרבנן. אך שעדיין צ"ע דאף בנבעלה אחר י"ב בדיקה ל"ל שהרי אם תרצה לתפוס שיש כאן קידושין דאורייתא שמסתמא הביאה סימנים ממילא שא"צ בדיקה לחליצה שהרי כבר היא גדולה וע"כ דהבדיקה הוא משום שחוששין שמא עדיין לא הביאה וא"כ מה שבעל בקטנות אינו כלום ואין כאן רק קידושין דרבנן כמו בלא בעל. ולולי דמסתפינא להגיה ה"א שט"ס נפל כאן וצ"ל ואפילו לא נבעלה אחר י"ב שנה אינה חולצת עד שתבדוק והיינו לומר דלא סמכינן בזה אחזקה דרבא לגבי חליצה אף במקום קידושין דרבנן וצ"ע. ומשמע מזה דחזקה דרבא כספ' גמור דיינינן ליה ואינו מועיל רק לסייע להחמיר באיסור תורה להוציא מחזקת קטנות שלא תמאן דאל"כ היה לו להועיל עכ"פ בקידושין דרבנן ודוחק לומר לכתחלה קאמר שיש להצריך בדיקה זו אפילו בכה"ג. ואיך שיהיה בדברי הרמב"ם מ"מ מלשון ה"ה משמע דצריך שיתוודע בבירור שהביאה סימנים דאל"כ לא חיישינן בדרבנן ולפ"ז צ"ע מ"ש בריש דבריו דוקא אם נבדקה ולא מצאו סימנים. וכן בפר' ט' מהלכות א"ב הביא ה"ה שם דברי הרשב"א לעני כתמים דרבנן שכל שהגיעה לשנים חזקה הביאה סימנים אא"כ נבדקה עי' שם ולפי מ"ש י"ל דאע"ג דמצד חזקה דרבא לחוד אין להחמיר בלא בעל מ"מ מטעמא אחרינא לא מהני המיאון בלא בעל אם לא נבדקה כיון שהיא מעותדת להיות גדולה בקרב ימים ואז ניזל בתר חזקה דהשתא ונחזיקנה בגדולה למפרע וא"כ א"א להתירה עכשיו במיאון וגם אין לטהר כתמים מהאי טעמא שהרי הגדלות במשך הזמן ממילא אתי ותהיה נדונית כגדולה למפרע וא"כ שפיר כתב ה"ה דוקא אם נבדקה ולא מצאו סימנים ממאנת ומ"מ שפיר מסיים אין אומרים הוחזקה הביאתן דקושטא דהכי הוא דלא מחמרינן משום חזקה דרבא לחוד בלא בעל ונ"מ היכא שא"א לבוא לידי בדיקה כגון שמיאנה ומתה טרם באה לכלל גדלות. ודאי לא מבטלינן ליה משום חזקה דרבא ומועיל המיאון לענין שיהיה מותר בקרובותיה וכל כיוצא בזה.. וראיתי בדברי הרב נ"י שהשיג על הלח"מ וכתב בפירוש דברי ה"ה אין אומרים הוחזקה הביאתן כו' היינו דלא חיישינן לנשירה מדרבנן וזהו שסיים ובודקין אותה כמבואר בהלכות והיינו דהרי"ף שם פי' כך הך דשמואל דאמר בודקין למיאונין בלא נבעלה והאריך בזה: ולענ"ד גם בדברי הרי"ף אין הכרח ואיכא למימר כיון דחזקה דרבא לא איתמר רק בנבעלה א"כ י"ל בלא נבעלה לא שייך חזקה דרבא ומ"מ היכא דאפשר בבדיקה צריך בדיקה דלמא משכח שערות ולא יועיל המיאון וכמ"ש לעיל בשם המשנה למלך דאף בספק דרבנן צריך לברר וזהו שסיים ג"כ ה"ה ובודקין אותה כדי לעמוד על בירור הדברים ומ"מ היכא דלא אפשר בבירור כגון שמתה אין לה להחמיר בשביל חזקה דרבא לומר שאין המיאון מועיל כלל. ומ"ש הרב נ"י ראיה מדברי התוספות וסה"ת שכתבו דאף בלא בעל לא תמאן שאין אנו בקיאין בבדיקה דילמא איכא גומות כו'. ואף שכתב הב"ש משום ספק חסרון ידיעה היינו לפי שהבדיקה הוא חובה כו' צ"ע דנהי דנימא שהבדיקה חובה מ"מ אינה חובה רק לבדוק אחר שערות. אבל מ"מ פשוט לדינא לש"ס דאם בדק אחרי שערות אף שלא בדק אחר גומות אין חשש דהא בלא בעל א"ח ש"נ וא"כ אנן השתא דבדקינן ולא אשכחן שערות אף שאין בקיאין בגומות הא אין חוב כלל לבדוק אחר גומות כיון דלא חיישינן לנשירה. וע"כ לומר דאף לדינא דש"ס לכתחלה צריך לבדוק אחר גומות ואי משכח גומות הא ודאי דנשרו וכל מה דאיכא לברורי מבררינן הילכך כיון דאנן לא בקיאין בגומות מעכב אף בדיעבד וטעמא דמלתא דאע"ג דכל ספק דרבנן להקל מ"מ במקום שאפשר לעמוד על הבירור אינו נכנס בגדר ספק כלל וכמו שאין מועיל ספק איסור דרבנן במקום שיש להכיר האיסור ולהסירו משם שאין זה בגדר ספק והיכא שא"א לברר אזלינן לקולא בדרבנן אבל אם הספ' מחסרון ידיעה אין זה בכלל א"א לברר לפי שאם אין היא בקי ומכיר אחר יכיר וא"כ אף שאין אנו בקיאין בבדיקה יש לחוש שמא האיסור לפנינו ואין אנו מכירין בו וחסרון הכרה שלנו אין מועיל התיר בשביל זה. ובתשו' א' תמהתי על סברת הט"ז שכתב בספ' חסרון בקיאות לא הוי בכלל ספק מחסרון ידיעה וכ"כ בי"ד סי' פ"ח דהרא"ש ס"ל דשאני הכא דאין בזה"ז איש שיוכל להתיר סרכא וזה תימא דהא הא דספ' חסרון ידיעה אינו ספק היינו שמא הבקי יותר יבורר לו שיש איסור ודאי ומה שאמרו אין אנו בקיאין בבדיקה היינו שאין אנו בקיאין לברר היתר ולא לענין לברר האיסור דאפשר שהחכם יותר יברר האיסור דמה"ט אנו אומרים אין אנו בקיאין דשמא לא בדקנו היטב אלא שהשוינו המדות שאין לסמוך להתיר בבדיקה אע"פ גדול שבדור. אבל מ"מ יכול להיות שיותר שהוא חכם יתברר לו האיסור ולכך לא מקילינן בספ' כזה והארכתי בזה וא"כ י"ל דאף דבלא בעל אין הבדיקה מעכבת בדיעבד היכא שא"א כלל בבדיקה מ"מ כשיש לפנינו ויוכל להתברר ע"י חכם גדול ומכיר שיש כאן גומות אין להקל בספ' מחמת הבדיקה שלנו ואדרבה מדברי הב"ש משמע דלאו משום חזקה דרבא אתיין עלה דאל"כ מנ"ל להוכיח דספ' חסרון ידיעה הוי אף בספ' לכל העולם דלמא שאני הכא דמחמת חזקה דרבא חוששין גם לגומות שמא המה לפנינו ואין אנו בקיאין ואע"ג דבלא בעל א"ח שמא נשרו היינו