בית אפרים אבן העזר חלק א רע

כשלא נמצא לא שערות ולא גומות. וא"ל דא"כ אפילו הוי חיישינן דנשרו לא מהני שהרי שערות צריך שיהיה בעיקרן גומות כבר כתבתי בתשובה דהא דצריך בעיקרן גומות משום דכל שהשערות לפנינו אם לא מצאנו בעיקרן גומות ע"כ שומא נינהו משא"כ אם השערות נושרין זמנין שהגומות מתמלאין מחמת נפיחת, הבשר ולא יכרינו עוד מקומו איו והלכך אף שלא נמצא עתה גומות חיישינן שמא נשרו השערות והגומות נתמלאו וספק זה אף בזמן הש"ס לא היו יכולין להבחין ובדרבנן להקל משא"כ היכא שאפשר שיש גומות לפנינו אלא שאין אנו בקיאין א"כ י"ל דמחמת חזקה דרבא חוששין שמא נשרו ובאמת נשארו הגומות רק שאין אנו בקיאין להבחין גומות אילו ואם היה בקי היה מכיר ומדכ' הב"ש טעמא משום ספק חסרון ידיעה אלמא דמחמת חזקה דרבא לא היינו תולין לומר שיש כאן גומות אלא שאין בקיאין רק משום ספק ח"י אין להתיר אף בלא בעל דאף בדרבנן ספק חסרון ידיעה אינו ספק כמ"ש הרשב"א בתה"א ושאר פוסקים גבי כתמים דרבנן דכיון דאיכא למיקם עלה דמלתא אם מקדיר או מגליד בדקינן ליה ואם אינו יודע לכוון חוששין לה וטמאה שאין זה כספיקא דרבנן דספק הבאה ממיעוט הכרה אינו ספק עי' שם. ובתשובה שכתבתי זה כביר למחותני הגאון החסיד האב"ד דק"ק פפד"מ ז"ל בעסק החליצה שנסתפקו אם יש שערות כשיעור הארכתי בזה ושם כתבתי לתמוה על מ"ש הח"מ והב"ש מדברי הרשב"ץ שהביא הב"י כשנראה בה סימני נערות ג' או ד' חדשים כו' ונגררו אחר הלשון שכתב הב"י בשם הרשב"ץ שראו קודם הקידושין שני חדשים כו' ובאמת הוא ט"ס וצ"ל ביותר מששה חדשים וכמ"ש הב"י סי' מ"ג בשם הר"ר דוראן (והוא הרשב"ץ ז"ל) וכן מבואר בתשב"ץ שזכינו לאורו כו': והנה לכאורה יש תימא על הטור והש"ע לענין כתמים ווסתות שנגררו אחר דברי הרשב"א ובאה"ע סי' קנ"ה כו' (עי' שם בתשובה עד תיבות דתו לא הוה ספק השקול) ע"כ כתבתי בתשובה שם. ולפי מ"ש לעיל יש ליתן טעם לחומרא זו משום שסופה ליגדל ויהיה גם חזקה דהשתא: והנה לפי מש"ל דיש כאן חזקה שבחזקת איסור לשוק עומדת ומהאי טעמא כתבו הרשב"א והרמב"ן שצריך לברר קשה דאפילו היכא דלא אפשר לברר נמי נימא דכיון דלא בדק סמוך מיעוטא שאין מביאין סימנים כשבאים לכלל שנים ואיתרע לה רובא וכדאמרינן ביבמות דף קי"ט ודעת התוס' וכן הביא הרמב"ן והרשב"א שם נוסחת הראשונים דאפילו לרבנן אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ובהא דרוב מצוין כו' כתבו דלכך לא אמרינן סמוך מיעוטא משום שהוא מיעוט שאינו מצוי ולפי מ"ש הרשב"א במשמרת הבית הטעם משום שנתעסקו לסלק החזקה ורוב המתעסקים מסלקין כהוגן נראה דכאן לא שייך זה לפי שאין הספק אם נתעסק יפה לסלק כהוגן רק הספק הוא בגוף האשה אם הועיל העסק שנתעסקו בה להתירא ומחמת שהיא בחזקת איסור אמרי' שמא הוא מן המיעוט שאין מביאין סימנים ולאו בת חליצה היא וגם לפי החילוק השני שחילק הרשב"א שם וגם כתב בחידושיו ביבמות דכל שהוא מיעוט המסתלק מן הרוב אמרינן ביה סמוך מיעוטא עי' שם ה"נ מיעוט המסתלק מן הרוב הוא שהרי מיעוט שאין מביאין סימנים כלל ומן הרוב שאין מביאין סימנים כלל ומן הרוב שמביאין סימנים יש לסלק המיעוט שאין מביאין סימנים תיכף בהגעת שנים. אלא שי"ל דהך מיעוט שאין מביאין כלל אין מגרע בעסק זה דא"כ היא איילונית ובלא"ה פטורה מן החליצה ואין אנו דנין רק על הרוב שמביאין סימנים וכיון שהמיעוט שאין מביאין הוא עומד ממש כנגד הרוב לא חשבינן ליה להיות מסייע לחזקה ולא איתרע רובא ובזה מיושב מה שיש לדקדק לפי מאי דס"ד דרבא מיירי לענין חליצה למה נקט קטנה וכן דקדק בשו"ת נ"ב ולפי מ"ש א"ש דבקטן י"ל דודאי צריך בדיקה לחליצה משום דסמוך מיעוטא לחזקה דהמיעוט מסתלק מן הרוב דאיכא נמי מיעוטא שאין מביאים סימנים כלל והוא סריס ואינו ראוי לחליצה ומ"מ עדיין הוא זקוקה לשאר האחין והיה צריך להאריך ולפרש כשאין שם יבם אחר אלא הוא לבד אבל בקטנה א"ש כמ"ש: והנה התוס' מחלקין בין רוב גמור לרוב שאינה גמור דברוב שאינו גמור אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה כגון ההיא דרוב תינוקת מטפחין כו'. ונראה שגם הרשב"א מודה לזה היכא שאינו רוב גמור אף שהוא מיעוט העומד כנגד הרוב ממש מ"מ כיון שהרוב ג"כ אינו רוב גמור לא אמרינן מיעוטא כמאן דליתא דמי ושפיר מסייע לחזקה ובהך חזקה דרבא נראה דתליא בפלוגתא דחוששין שמא נשרו דמ"ד חוששין סובר דחזקה אלימתא הוא ולכך אפילו בדק ולא אשכחן חוששין שהביאה ונשרו והא דקיי"ל בלא בעל א"ח כתב בשו"ת מהרי"ט דכיון דקידושין דרבנן נינהו הם אמרו והם אמרו שיועיל מיאון כשאין כאן סימנים עי' שם ומ"ד אין חוששין שמא נשרו אף בחשש קידושין דאורייתא ס"ל דרוב המביאין סימנים אינו רוב גמור וכיון שאין כאן סימנים אין חוששין לרוב גרוע לומר מחמתו שנשרו. ובהכי א"ש מה שהקשו הרמב"ן והר"ן דלמה אמר רבא חזקה כו' דבחששא בעלמא סגי ותירצו דנ"מ לנשים בודקין אותם. ומזה רצה הרב נ"י להוכיח דאף היכא דלא אפשר בבדיקה לא סמכינן אחזקה דרבא דאל"כ הו"ל למימר היכא דחלצה ולא אפשר בבדיקה כו': והנה כבר כתבתי שמדברי הרמב"ן במלחמות מבואר דהא דלחליצה צריך בדיקה היינו משום דאיכא לברורי ומ"מ א"ש הא דלא נקט נ"מ בכה"ג לפי מ"ש דלמ"ד א"ח ע"כ שאינו רוב גמור וא"כ איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואפילו בדיעבד לא מהני חליצה בלא בדיקה וכיון דהתם קאי אליבא דמ"ד א"ח לא מצי הרמב"ן למנקט הנ"מ לענין אם אי אפשר בבדיקה דלזה לא מהני חזקה דרבא שאינו רוב גמור ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ומ"ש נשים מהימני שפיר דהך חזקה מסייע להו משא"כ אנן לדידן דקי"ל חוששין ואפ"ה מסקינן בפרק בא סימן דלחליצה בעי בדיקה כדמוכח מברייתא דאחר הפרק נשים בודקין ולהך מ"ד הוי חזקה אלימתא מחמת רוב גמור ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אלא דמ"מ כיון דאיכא חזקת איסור לשוק נגד הרוב צריך בדיקה לכתחלה היכא דאפשר כמו דאמרינן בההיא דרוב מצוין כו'. ובזה מדוקדק לשון הרמב"ן במלחמות שכתב ואמרינן נמי כה"ג בפרק בא סימן קטנה שהגיעה כו' דלמה נקט פרק בא סימן שהרי עיקרא דהא מילתא הוא בפרק הקודם לו בפרק יוצא דופן קאמר הכי למ"ד א"ח ולדידיה ס"ל דאפילו בדיעבד בעי בדיקה לחליצה ולכך מייתי מבפרק בא סימן דמיירי גם אליבא דהילכתא דחוששין ולדידיה ליכא לסייע מיעוטי לחזקה דהא הוא רוב גמור ואפ"ה אמרינן דלחליצה בעי בדיקה וע"כ היינו משום דאיכא לברורי צריך לברר לפי שיש חזקת איסור לשוק נגדו וה"ה בההוא דרוב מצויין צריך לברורי מהאי טעמא ובעיקרא דמילתא אי חזקה דרבא הוי חזקה אלימתא עי' בדברי התוס' קידושין דף ס"ג ד"ה זה בני כו' בשני שיטות שפי' ר"י שם ובדברי הפ"י וספ' המקנה למחו' הגאון החסיד ז"ל כו'. דברי זעירא מן חבריא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד תם ונשלם חלק ראשון מאבן העזר