בית אפרים אבן העזר חלק א רסב

שאין נ"מ לדינא והנה מפי השמועה הוגד לי שבנ"ד נתקדשה בטבעת שאולה ובזה נלענ"ד אף מר יודה דאין כאן קידושין וצריך חקירה אם אמת נכון הדבר והן אמת כי הא גופא קשיא לי דהאיך נאמר שמנהג המדינה הוא לפי שכוונתן שיחולו כשיגדיל מה נעשה לאחותינו בת לאברהם אבינו היושבת תחת בעלה והיא נתקדשה בטבעת שאולה אשר כן הוא ע"פ רוב במדינתינו כלום שמענו שמחלקים בין טבעת לטבעת מימינו לא שמענו לדקדק בקטן שלא לקדש בטבעת הניתן במתנה ע"מ להחזיר וכבר כתבתי שעינינו הרואות שמורי הוראות בישראל וגדולי הדור נעלם מהם זה רק שאדוני החכם כמלאך אלקים הודיע אותנו את זאת ואיך נעמיד זה בדעת הקטן ע"כ מכתב א"א מ"ו הרב הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר מנחם מאנש ז"ל וגם יש בידי אשר כבוד דודי מ"ו הגאון ז"ל הוסיף שנית ידו להגאון מפראג ז"ל ולא העתקתי פה כי בצפייתנו צפינו שיצא לאויר חיבור תשובתו ז"ל אשר נפלאו מאד כידוע ומפורסם לכל שואבי מימי תורתו ז"ל: מז שאלה קטן שנשא אשה ומת אחר כמה חדשים משהגיע לכלל י"ג שנה ויש לו אח קטן והאשה אומרת שלא נבעלה כלל אם יש להתירה לשוק בלא חליצה אם לאו: תשובה ראיתי את השאלה ותשובתה בצידה אשר נגזר עליה מכבוד הרב הגאון כו' מוה"ר חיים נ"י האב"ד דק"ק וואלזין שהאריך הרחיב הדבור בזה בחריפות ובקיאות והגאון נ"י ענותו תרבינו לתת עין בדבריו הנעימים. וראיתי עצמי כמחויב בדבר לעשות רצון צדיק כ"ב אשווע ואומר הנני. ואומר עם קני אשר מן השמים יורני. ואף כן זה לי שבע ועשרים שנה אשר כתבתי בעסק זה והרימותי ידי בארוכה בימי חורפי כד הוינא זוטרא לגבי רברבי הקדושים אשר בארץ המה הגאונים המפורסמי' במדינות אשכנז בעהמ"ח שאגת אריה והגאון אב"ד דק"ק בערלין. והגאון אב"ד ק"ק אה"ו. ודודי הגאון מוהר"ר סענדר ז"ל האב' דק"ק סטאנב כאשר המה בכתובים תח"י. ותשובת הגאון האב"ד דק"ק אה"ו לי נדפסה בספרו שו"ת ושב הכהן. וגם זה לי ששה עשר שנים כתבתי בעסק השערות בענין חליצה למחותני הגאון החסיד האב"ד דק"ק פפד"מ ז"ל שם באתי במשפט על כל נעלם וקשה עלי למיגמר בעתיק אולם בכאן ישן כו' מפני חדש אוציא ולא אבוא אלא בדבר שנתחדש לי בדרך הילוכי ועיוני ומיזל בדברי הגאון הנ"ל והנה פתח דבריו יאיר שאם באנו לעשות ס"ס יש להתחיל בספק אם הביא סימנים שאין להתחיל בספק בעל דהוי חד ספיקא ספק בעל משהגדיל או לא אלא איפכא צריך להתחיל ספק שלא נעשה גדול ואת"ל נעשה גדול שמא לא בעל משהגדיל ועיין ש"ך בדיני ס"ס עכ"ד. ומילתא דפשיטא ליה מיבעיא ליה טובא שנלענ"ד בס"ס שיש שם אוסר ונאסר וספק א' בגוף האוסר וספק אחד בגוף הנאסר אנו צריכין להתחיל בספק שבגוף הנאסר שהרי עליו אנו דנין ואח"כ יש לנו לבוא לספק השני מצד האוסר אם יש בו כח לאסור ומסתברא היכא שנכנס זאב לעדר איהו שתק כו' ויש ס"ס אם דרס אם לא וגם אם יש לזאב דריסה בגסה שיש לנו לדון מתחילה בגוף הנאסר שמא לא איתליד ביה ריעותא ולא נדרס כלל ואת"ל נדרס שמא לא הועילה דריסתו מצד האוסר שאין לו דריסה בגסה וכן י"ל בספק נגע ספק צפרדע וכן ס' קטן שזרק קידושין ס' קרוב לו נראה שיש להתחיל שמא קרוב לו ואין כאן עסק קידושין כלל ואת"ל קרוב לה שמא לא הועילו מחמת שקטן היה וכאלה רבות. וכללא דמילתא שמתחילה אנו צריכין לדון על הגוף שאנו דנין עליו ואותה אנחנו מבקשים לדעת אם נולד בו איזה ריעותא ואח"כ אנו דנין על האוסר במה כחו גדול שיועילו מעשיו למיקבע איסורא ובנ"ד יש ג"כ להתחיל בס' שמא לא בעל כלל ולא נעשה מעשה קידושין באשה זו כלל ואת"ל שבעל ועשה בה מעשה לשם קידושין שמא לא הועילו מעשיו כלל לפי שקטן היה וראיתי בשו"ת נודע ביהודה חלק אה"ע סי' ס"א שכתב ג"כ דאם נתחיל הס' שמא לא בעל אין ס' אחד מתיר יותר מחבירו משא"כ אם נתחיל שמא לא נעשה גדול כלל וזה דומה לספק על הדורס כו' ולענ"ד נהפוך הוא כמ"ש ומ"מ גם הנ"ב לא קאמר אלא לפי דבריו שם שכתב דודאי בעל אלא שיש ספק אם בעל בגדלותו משא"כ בנ"ד דמיירי בספק לא בעל כלל שי"ל דהוי ספק אחד מתיר יותר מחבירו ג"כ דאם בתולה הוא שריא לכ"ג וכתובתה מאתים וחופה קונה בה ע"ש בנ"ב. אך לענ"ד בנ"ד בלא"ה שפיר מחשב ס"ס דע"כ לא כתבו התוס' בכתובות דשם אונס חד הוא אלא התם משום דעיקר ענין הס"ס הוא לפי שיש לנו שני צדדין לסבב ההיתר כדפריך התם ואמאי ס"ס הוא ור"ל שיש שני צדדי היתר צד אחד אין תחתיו וצד שני שמא באונס וע"ז הקשו התוס' דגם בקיבל אביה קידושין כו' יש שני צדדין צד אחד אונס וצד שני שמא בעודה קטנה שאף הרצון מותר וע"ז תירצו דשם אונס חד הוא ר"ל כיון שאין צד היתר השני רק דהרצון בקטנה מחשב אונס הרי זה בכלל הצד הראשון וא"א לעשות מזה ס"ס דכשאנו אומרים שמא באונס נכלל בזה כל מיני אונס כמו שא"א לומר בס"ס באיזה מין ממיני האונס נאנסה ונאמר שמא בכח גבר האיש ובא עליה כי בשדה מצאה וספק שמא מחמת אונס נפשות ושמא יצאה מדעתה וחשובה אנוסה וכל כיוצא בזה משום דאף שכל אחד הוא ענין אונס בפ"ע מ"מ כולם בגדר שם אונס הם וכיון שסוף סוף כל עיקר ההיתר הוא מחמת צד אונס לא הוה ס"ס שהרי לא נתרבו צדדי היתר מחמת זה משא"כ בנ"ד שאף אם נאמר ס"ס שמא לא בעל אחר י"ג ואת"ל בעל אחר הזמן ההוא שמא לא הביא סימני גדלות שפיר הוה ס"ס שהרי עכ"פ יש כאן שני צדדי היתר שכ"א הוא צד מתיר בפ"ע ואין נכלל בחבירו כלל וצדדי היתר רבו על האיסור ומבטלין אותו כנלענ"ד ואף שלכאורה צ"ע ע"ז בש"ך ואחרונים יש ליישב ולכוון הדברים למ"ש: והנה הרב נ"י כתב דנ"ל דלפי מאי דקי"ל הלכתא חוששין שמא נשרו שפיר י"ל כאוקימתא קמייתא דה"מ בסתמא כו' באמת שגם מהראנ"ח סי' ך"ו והנ"ב ז"ל כתבו שי"ל כן ומ"ש הרב מדברי התוספות שכתבו דלמסקנא כו' כתב הראנ"ח די"ל דהכי מסיק הש"ס בפלפולא למ"ד א"ח שמא נשרו אך מ"ש הרב מש"ס דב"ב בודקין לחליצה אין הכרע לפי ענ"ד די"ל כמ"ש התוס' גבי לפני הפרק נשים בודקין אותם דהיינו דמהני בדיקה וכן פירשו התוספות הא דקאמר בש"ס לפני הפרק בעי בדיקה ר"ל דאי בדיק מהני וה"נ פירוש דבודקין לחליצה דהיינו שאם בדקו ולא אשכח מהני הבדיקה שלא תחלוץ דלא תלינן לומר שנשרו ומכ"ש דא"ש לפמ"ש הרמב"ן והרשב"א בנדה לתרץ קושית ר"ח שהביא הרי"ף והתוספות מהא דבודקין למיאונין דכיון דבש"ס אמרינן לאפוקי מדר"י דאמר עד שירבה כו' לכך נקט לשון בודקין אותם ור"ל דע"י השערות הוא ההיתר בין שהוא ע"י בדיקה או ע"י חזקה ע"ש וה"נ לענין חליצה ר"ל שההיתר החליצה הוא ע"י שערות ולאפוקי מדר"י דאמר אפילו קטנה חולצת קמ"ל דלא וגם י"ל דנ"מ היכא שהגיעו שני גדלות וראינו שלא הביאה סימנים דאזלה חזקה דרבא כמ"ש התוספות בב"ק דף קנ"ד אז צריך בדיקה אח"כ אם הביאה או לא. ועיקר מילתא לאפוקי מדר"י איתמר: אך נראה דשינוי בתרא עיקר. מהא דאמר ר"י לאחר הפרק נשים בודקים וקשיא ליה מדרבא והוצרך לתרץ דלחליצה בעי בדיקה. ומ"ש הרב דלשנויא קמא י"ל דהבדיקה הוא דאי לא אשכח מחזקינן לה בקטנה וכקושית התוספות צ"ע שהרי התוספות בתירוצם דחו זה מלישנא דברייתא ונאמנת לומר כו'. והיה נלענ"ד לומר דלפום שינוי קמא מצינן למימר דמיירי בבדקו בשעת הפרק ולא אשכח דאזדא לה חזקה דרבא כמ"ש התוספות הנ"ל ובכה"ג אנו צריכין לסמוך על בדיקת הנשים ושפיר סמכינן עלייהו כיון שעכ"פ כבר הגיע עתה להביא סימנים כל יומא זמנא הוא ונשים נאמנות משא"כ תוך הפרק דלא שכיח כלל דמייתי סימנים לא מהימני נשים אלא דצ"ע כיון דר"י נקט בלישניה שאין משיאין ספיקות ע"פ עדים ובכה"ג דבשעת הפרק בדק ולא אשכח שוב אח"כ ספק גמור הוא כיון דחזקה דרבא אזדא לה. גם צ"ע דא"כ מ"ל לשנויי' לחליצה בעי בדיקה דלא א"ש אלא לשנויא בתרא והו"ל לשנוי כמ"ש דא"ש