בית אפרים אבן העזר חלק א כה

דאם נפצעה ואח"כ ניטלה מודה וכאן י"ל דטרם שכרתו הביצה כבר נתקלקל וחסר קצת ממנו מ"מ זה דוקא אם נפצע תחילה בידי אדם, משא"כ אם נפצע ע"י חולי כבי"ש דמי כאשר ביארתי למעל' שכן דעת רוב הראשונים והאחרונים ואדרבה מההוא טעמא גופא י"ל דשמא קודם נטילה הגיע לגדר נתמסמס וא"כ כשר אפילו להפוסקים דביצה אחת בידי אדם פסול מ"מ בנתמסמס ע"י חולי כבי"ש דמי (וראיתי בספר בית מאיר שכתב וז"ל ודע דבאמת צ"ע אם נפצע בי"ש עד שנחלה ומוכרח להנטל בידי אדם כדי שלא יחלה יותר עד שמכח זה עומד ליקצץ וניטל בבני אדם אם יש לדמות למה דקייל"ן כר"ש דס"ל כל העומד ליגזז כגזוז דמי וחשוב בי"ש ליכשר ועיין ב"ק וגיטין וזה דומה לענבים דכמה דקיימו מכחשו ועיין סי' קכ"ד ועיין יש"ש עכ"ל. והנה דמיונו לכל העומד ליגזוז יש לדחות אך מהיש"ש יש ללמוד כדכתיבנא ואף שלדינא צ"ע קצת מ"מ סמך לדבר הוי דבגוונא דנ"ד יש להחשיבו בידי שמים ומכ"ש אם יש להסתפק שמא החולי שדא תיכלא בכולי' והוא בגדר נתמסמס) ומכ"ש למאי דכתיבנא די"ל אם נפצע בי"ש אף שאינו פוסל מ"מ כיון שעכ"פ שלט הקילקול עד אשר לא יצלח עוד לחיות זרע על פני הארץ שוב מה ששלטה בו אח"כ ידי אדם אינו עושה פעולה חדשה שיהי' נפסל על ידו ומסרס אחר מסרס דחייב באמת גזירת הכתוב הוא וכדאמרינן בבכורות לענין מטיל בבע"מ דהתם בקראי פליגי כו'. אבל מצד הסברא לא הוה מסתבר לחייבו וממילא לענין פסול בכה"ג דאינו נפסל דהא ליכא קרא בזה. ומכ"ש דא"ש לפי מ"ש בחידושי הרשב"א שם בשבת אהא דאמרינן אלא בזקן קשיא לי ומי גרע זקן מסריס ואיכא למימר דאה"נ דמסרס אחר מסרס גזירת הכתוב הוא וטעמא דקרא משום דכל שכיוצא בו כלומר בחור שכמותו מוליד וזה מסרסו אין ניכר שהי' סריס מתחלתו ונראה כמסרסו עכשיו ולפיכך אסרוס הקפיד הכתוב כו' עכ"ל ולפי"ז הדבר ברור דלענין לפסול לבוא בקהל אין לפסול מסרס בידי אדם אחר שנסתרס בי"ש ולענין חיוב שאני. ואם נאמר דפצוע ע"י חולי אינו פועל שלא יוליד דהרי רפואתו קרובה לבוא וכמש"ל בשיטת רש"י דכל פצוע ע"י חולי ידוע שמעלה ארוכה אי בדרי ליה סמא או עבדי ליה סמתרי והי' כלא הי' א"כ אין לדון על הפציעה שקדמה כלל רק הנטילה שניטלה ביצה א' דכשר לר"ת ודעימי'. וכבר הארכתי שי"ל שספק פ"ד אין בו איסור תורה ואף שמהרי"בל נראה שנטה להחמיר אף בניטל ביצה א' השמאלית ע"י חולי כבר כתבתי בזה דככה"ג ודאי הי' מקום להתיר משום ס"ס אך אפשר כיון דעובדא דמהריב"ל הוה בזקן ומסתמא כבר הוליד קודם שאירע לו ענין זה וקיום מצוה דפ"ו וגם כיון דזקן הוה קרוב הדבר שלא יוליד עוד ואף מצוה דלערב אין כאן. וגם באתרייהו שכיח להו גיורת ומשוחרת המותרין לפ"ד. ועיין בשו"ת מנחם עזרי' סימן סמ"ך בענין תפילין לחולי מעים כתב דכה"ג הוי כדיעבד דעדיפא אשכחן ובפרק בתולה נישאת אמרינן ההוא ארוס וארוסתו אמר רב יוסף דהא נמי כדיעבד דמי דהא ארוס וארוסתו נינהו פירוש הואיל ולית להו תקנתא אחריתי דיינינן לי' כדיעבד ואכשר לעובר להשיא לכתחלה לכהונה כו'. וכן בפרק כ"ש כל דלית ליה תקנתא אלא בנתינה כדיעבד דמי כו' עכ"ל. והרא"ה בפא"ט כו' ובנ"ד נמי כל כעין אונס דלית לי' תקנתא אלא בביטול מצוה כדיעבד דמי כו' עכ"ל ולפי"ז נראה דבנ"ד דאיכא חשש ביטול מצוה כדיעבד דמי ועדיף טפי מההוא דעוב' דאכשרי אף לכהונה משום דלית ליה תקנתה אחריתי לזאת אם מרגיש בנפשו ואומר על אמונתו כי כאיש גבורתו ולפי אומד דעתו אם ישא אשה הוא ראוי להוליד כשאר כל אדם יש לסמוך על המתירין ובפרט אחרי שסימנין מוכיחין עליו במה שנתמלא זקנו כמשפט העליון כן התחתון שזה מורה שאינו סריס וכמ"ש סיוע לזה מהש"ס א"כ אפשר דבכה"ג כ"ע מודו שאין להחמיר דאף המחמירין בביצה א' מ"מ לדידהו ס"ל דע"י חולי כבי"ש דמי וא"כ מחמת סימן דמילוי הזקן אמרינן דמסתמא הגיע לגדר מסמוס קודם הנטילה וכל בכה"ג אפשר דשפיר מביא סימנים. והנה בשו"ת נ"ב סמך ידו על דברת הגאונים המתירים בעובדא כזו וכתב לצרף דעת ר"ת דמכשיר בביצה א' ע"ש ואף שר"ת לא כתב להתיר בנפצע וכמ"ש הוא בעצמו לעיל מיני' מ"מ כיון שכתב דאף אי פליגי הלכה כריב"ב דמתני' דכרמא הוא אף בנפצע מותר לפי"ז וכ"כ סה"ת והסמ"ג שאין נראה לחלק בין ניטל לנפצע רק בכולה הלכה כר"י בנו של ריב"ב וא"כ כ"ש בנ"ד דהוא ניטל לגמרי דמכשיר ר"ת ודעימי' בהדיא. ואף ששם בעובדא דנ"ב צידד להתיר בקצת סברות דלא שייכי בנ"ד מ"מ כאן איכא נמי סברות לטיבותא דלא שייכי בנידון דידהו ולכן כיון שזה עומד וצווח כי כוחו במתניו ואונו בשרירי בטנו ומבקש תפקידו אין ראוי להחמיר עליו לעגנו כל ימיו דכל הני סברות חזי לאיצטרופי להתירו לבוא בקהל כך נלענ"ד להלכה ולא למעשה עד כי יסכימו עוד איזה חכמים מובהקים דפקעו שמייהו בהורא' דברי זעירא מן חברייא ה"ק אפרים זלמן מרגליות מבראד. ג שאלה אחד נשא אשה והוליד ג' בנים ואח"כ נולד ספק שאפשר שהאיש הוא כרות שפכה ופסול לבוא בקהל לפי שע"י נשיכת סוס בקטנותו אחר שהשתדלו ברפואתו נשאר נקב בגידו למעלה מעטרה דהיינו בצד הגיד שאצל הירך ודרך שם מוציא מימיו ומזריע זרע והנקב הישן נסתם לגמרי כאשר הדברים ברוב ענין מבוארים בשאלת חכם ותשובתו בצידו לצדד להכשיר אותו והאיש העלוב מספיקא עקר נפשי' ואיכפל ואתי כל הני פרסי מהתם להכא והפציר בי לעיין בדיני' אשור הייא כי היכא דמשלם צערי' ולא יכולתי להשיב פניו כי המו מעי לו ונתתי פני לעיין בדבר ויגעתי ומצאתי כמה צדדים להיתר בעזה"י: תשובה פתח דברי יעיר אי האי גברא בר אולידי הוא דבר זה מתורתו של רבינו הרא"ש למדנו שכתב בתשובה כלל ל"ג וז"ל באחד שהיו לו נקב סמוך לכיס ובפי האמה לא היו כלל איכא לספוקי אם הוא מוליד או לא כו' אבל אם אין הגיד חלול מן הנקב והלאה אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו הנקב כו' וראוי להזריע מידי דהוה אברזא דחביתא ומ"מ אין קפידא בזה להתירו בקהל דבין מזריע ובין אינו מזריע ראוי לבוא בקהל דגרסינן בגמרא פצוע דכא בי"ש כשר כו' ע"ש ומביאו ב"י סימן ה' מבואר מזה דבכה"ג שפיר יכול להוליד אפילו אם נעשה בידי אדם ולפיכך כתב דבנידון שלו שהוא בידי שמים אין נ"מ אם יכול להזריע דבכל גווני כשר אבל בידי אדם ביכול להזריע תליא מלתא וכל שאין הגיד חלול שפיר יכול להזריע וזה מבואר ג"כ ממ"ש מידי דהוה אברזא דחביתא שנאמר בגמ' לענין אם נחתך כמרזב בידי אדם וזה פשוט ומבואר למעיין בדברי הרא"ש ומ"ש הרא"ש אח"כ והא דאמרי' בההוא דאיפתום גובת כו' איכא למפרק שנסתם ע"י מכה כו' ומשמע לכאורה דשלא במקומה אינה מבשלת היכא שבא ע"י מכה וזה סותר למ"ש מקודם דאם אין הגיד חלול מן הנקב והלאה אפשר יורה כחץ דרך אותו נקב וראוי, להזריע ומשמע דמיירי אפילו בידי אדם כמ"ש אבל המעיין יראה דע"כ לא קאמר התם שלא במקומה אינה מבשלת אלא התם שנסתם השביל שנמשך על ידו הזרע מהגוף ואפיק במקום קטנים ואז שפיר אמרינן דאינו מתבשל היטב אם נמשך בשביל אחר משא"כ כאן שהוא נמשך בשביל שלו וגם מקום יציאתו לא שינה מקומו רק שמקצר הלוכו וכיון שאין הגיד חלול אח"כ רואין אנו כאילו הגיד סתום במקום הזה כיון שבכאן הוא דחוק לצאת והא דפסלינן כל נקב למעלה מעטרה לדעת קצת פוסקים אף אם אין הנקב מגיע רק עד חלל הגיד לבד מטעם שהזרע שותת התם מיירי כשהגיד הוא חלול אח"כ ואז בין אם יוצא דרך פי האמה ג"כ בין אם יוצא רק דרך הנקב החדש אין להכשיר כמ"ש הרא"ש כיון שעובר הזרע דרך פי האמה וחוזר לנקב אינו יורה כחץ רק הוא שותת משא"כ אם אין הגיד חלול והוא סתום לגמרי מן הנקב והלא' אז שפיר הוא יורה כחץ דרך נקב יציאתו ובר אולידי הוא וכשר: אך בנ"ד עדיין צ"ע דמי מפיס אם הגיד חלול מן הנקב והלאה או נסתם אח"כ וספיק' הוא וממה שהוליד אין ראיה כדאמרינן בש"ס צא וחזור על בניו כו' אמנם ראיה שהרי עינינו הרואות באיש הזה שזקנו מגודל כמשפט העליון כן משפט התחתון רבו שערותיו וזה מורה שלא נעקר האיש הזה שהרי הרמב"ם פ"ב מהלכות אישות כו' (עיין בתשובה שלפני זה שם העתקת' דברים אילו וגם מה שכתבתי כאן לצדד להתיר משום דכרות שפכה ודאי